שלום.

קודם כל מזל טוב!!!!

כמה דברים: משמעותו של המלווה בנהיגה היא:

לסייע לנוהג לעשות את הדברים הנכונים עד שהנהג החדש יעשה אותם בביטחה.

אממא לא כל המלווים הם מורי נהיגה.

ולכן הרבה מלווים ירגישו חסרי ביטחון ויקרינו את זה על הנהג החדש.

הדבר הכי מסוכן זה לנהוג בלי ביטחון.

(בטיחות זה לא חוסר ביטחון.) כמובן לנהוג בבטיחות אבל מעל הכל

להיות בטוח בעצמי!

הכי חשוב!.

בנוגע למקרה...

אני (עברתי טסט לפני חודשיים וחצי)

גם כן נסעתי עם מלווה ובחנייה לא שמתי לב וממש טיפה נגעתי ברכב שחנה מאחורה
(במקרה הוא היה אאודי) כמובן שנלחצתי אבל ב"ה לא קרה כלום לא לאוטו שנהגתי בו ולא לאוטו השני

מה שאני בא להגיד. שתאונות קורות. ולא צריך להיבהל מהן

קל וחומר שזה לא יגרום לחוסר ביטחון.

ובכל זאת לא כדאי לנהוג בלי מלווה גם אם מרגישים ביטחון(בעיקר בגלל הביטוח והמשטרה וגם בגלל שמלווה זה חשוב)

תנסי אולי לדבר עם בעלך שבנהיגה ינסה להיות יותר מאופק בתגובות.

ופחות להתערב בנהיגה זה מסוכן..

בהצלחה. ומזל טוב! 

בס"ד

ראשית, כל הכבוד שבגיל 35 החלטת לעשות את הצעד הזה!

שנית... יש במה שכתבת שני עיניינים...

האחד הלחץ של בעלך, השני החשש שלך. אז לנושא הזוגי אני לא אכנס כאן
לדעתי החשש שלך נובע מהלחץ של בעלך, החשש שלך ליטעות לידו ועל ידי כל ירד לך הביטחון.
אני חושב שאת צריכה לנהוג בלי בעלך!

תרימי טלפון למורה שלך, תקביעי שיעור או שתיים עם הרכב שלך, תשלמי לו כמלווה.

אם לא המורה אז חברה, אח, מישהו שאת חופשיה איתו או איתה.

טעויות קורות, גם לטובים ביותר, גם לנהגים מנוסים.

מה שקרה.. קרה.. רכב זה רק פח עם מנוע שמשרת אותנו להגיע מכאן או לאן.

לגבי צפצוף של אנשים  אחרים.. הקב"ה ברא לנו שני אוזניים - אחד להכניס והשני להוציא...

פשוט ללמוד להתעלם המצפצופים! יקח זמו ותתרגלי.
הכביש זה סוג של מלחמה, מי שמתשתתפ מה סביר שיפגע, אבל מי ש"הולך ברגוע", בסבבה שלו, יעבור את המכשול בשלום.

מקווה שעזרתי.

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.