אבל כאמא לאמא,
יכולה לומר שברגע שאת אמא את רואה את העולם בצורה אחרת לחלוטין.
זה כשלעצמו נשמע לי נורמלי וטבעי.
לא כ"כ הבנתי מה זה "התגוננות יתרה"
במה זה מתבטא? מחשבות? מעשים? את מצליחה לישון בלילה?
כמה זמן את אמא? האם נתקלת באירוע ובתגובה דומה בעבר?
בסמיכות ללידה חווים את הדברים ברגישות שיא. אסור אסור להיכנס לזה. להיחשף כמה שפחות.
ברגע שמתחיל לצוץ משהו, להתנתק מהמדיה. לכבות פלאפונים. לתת לגל הראשון לעבור. רק כעבור יום-יומיים להיחשף בהדרגה כמה שפחות רגשי.
מהעובדות יהיה קשה מאוד לברוח כי זה בכל מקום. אבל האם להאזין לראיונות, עדויות, סרטונים יש לנו על זה שליטה מסויימת. תמונות קצת פחות כי זה מיד עולה אבל גם אפשר לצמצם חשיפה.
אם אחרי יומיים- שלושה את עדיין מרגישה אותן רגשות באותה עוצמה כמו בשיא לא הייתי מהססת מלפנות לעזרה מקצועית. אפשר גם דרך טיפת חלב.
לגבי השאלה איך ממשיכים בשמחה ואמונה, לדעתי זה עוד מוקדם מדי לשאלות כאלו.
יש הרבה חיזוקים שכבר נכתבו. אבל אם הם לא מפלסים עדיין את הדרך ללב זה נורמלי.
תני את הזמן לצאת מזה בהדרגה. כרגע לשמור על תפקוד מינימלי. אם את לא עובדת אז להתעסק בעבודות רוטיניות.
כלים, כביסה, שטיפה. בישול ברמה קלה. טיפול ומשחק עם הילדים. משחקים שאתם רגילים ושולטים בכללים.
זה לא בדיוק הזמן להעלות הילוך, אלא לשמור על הקיים.
תקפידי לא לצרוך חדשות. בימים הקרובים הנפש תירפא בהדרגה. החיים חזקים מהכל.