ט'מהורה/בן זוג הייתי מתרחקת ונעלמת.
לאחרים הייתי מחזירה 👿
נראה לי
מה אנחנו
נוצרים?
זה נשמע מעורר מחשבה 
דבר ראשון זה מממש תלוי במצב שלי באותו רגע
במצב רוח יחסית טוב הייתי
א. מתפוצצת מצחוק
ב. בהלם של החיים
ג. שותקות
ד. יוצאת מהחדר במבוכה...
במצב רוח מעצבן
א. הלם של החיים
ב. צורחת עליו
ג. מעיפה לו כאפה בחזרה
ד. יוצאת בחדר בעצבים
הלם!
לקבל סטירה זה... זה פשוט לא נתפס!
ממש תלוי בקונטקסט, אבל בעיקרון
א. עצוב/עצבני
ב. עצוב/עצבני
ג. תלוי בגיל, אם הוא קטנציק ממש אני אצחק ואוכל לו את הצורה, אם הוא כבר בגיל חינוך אני אגיד לו שזו לא התנהגות
ד. תלוי בהקשר, בעיקרון אני אשמח להחזיר לו אלא אם כן זה לא שייך (נניח אם הגיע לי)
ה. מתעצבן/ מחזיר לו/ הולך משם
ו. ז. לוידע להגיד, עוד לא קרה לי
(לא שהאחרים בהכרח קרו לי אבל אני מספיק מכיר את הסגנון התנהגות שלי עם האנשים האלה כדי להגיד די בוודאות מה תהיה התגובה שלי)
ומה אני אגיד לפעמים הגיע לי ולפעמים לא
מהלחי שלי, שעדיין בהלם מהסטירה שקיבלתי....
זה פשוט מטורף!!!
אשכרה נתנו לי סטירה!!!
אני לא מאמינה!!!!!
תאר לך אתה מדבר בשיא הלהיטות על משהו, פתאום חבר מחטיף לך סטירה מצלצלת... שאתה שומע אותה באוזן השניה!
למה? סתם, כי פשוט לא היה נעים לו לשמוע משהו...
אוקי, אני פשוט אגיד-
דיברתי על איזושהי עבודה רצינית שהיינו צריכות להגיש, והיא בכלל לא התחילה, וסיפרתי מה כתבתי בכל סעיף וכל מני סיפורים ואטרקציות, עד שפתאום, ללא כל התראה מוקדמת, נוחתת לי על הלחי כזאת יד חמה (שלא לדבר על זה שאני לא סובלת ידיים כאלה...) ופשוט מסטירה לי בחזקה!!!
פשוט הייתי הממומה! יואוו אמאלה איך נבהלתי... אבל חשבתי תוך כדי ההלם, מה לומר. אז פשוט אמרתי לה:
"לא... אני פשוט בהלם, שתדעי לך שזה חמור מאד, על חוסר התרבות הזה אני מענישה אותך, את לא מדברת איתי ולא מתקשרת אליי יומיים, אח"כ את יכולה להמשיך רגיל, אבל אני לא מוכנה ליצור איתך קשר יומיים עד שארגע"
עכשיו ב"ה נרגעתי ואנחנו מדברות חופשי... והיא כבר לא מעיזה להרביץ לי... חינכתי אותה כהוגן על יחסי אנוש...
לא להבנתי למה הודעת לה מרגע הסטירה שאת רק צריכה להרגע ואח"כ תדברי איתה.
חבר כזה עד שלא מבקש סליחה על הברכיים אין מה לדבר...
אני לא אבקש ממנה לבקש סליחה.... ממש לא..
אבל אני משערת שהיא הבינה שזה חמור והיא התחרטה מאד, כי היא הייתה צריכה את העזרה שלי ביומיים האלו, ולא עזרתי לה...
ובלי קשר מאז ירד לה הערך בעיני, כל אדם באשר הוא שמרביץ, ק"ו בפנים - שזה צלם אלוקים והדמות של האדם, זה אומר שהוא לא מכבד את החברים שלו, את האנשים סביבו, הוא חסר טקט ופולש לפרטיות של בני אדם - עם כאלה אנשים, לא אכפת לי לאבד קשר. כי אני ממש לא רוצה בו.
שושיאדיתזו היא שהפסידה 
וחוץ מזה שבכלל לא רבנו, היא לפעמים מתקשרת... אין לי שום בעיה עם זה, כבר נרגעתי מאז.
זה לא קרה אתמול.
חשבתי שזה טרי
ואני לעולם אהיה בהלם.
אבל כבר לא כועסת.
בלי להבהיל (אני נבהלת מהחומרה של זה..)
גם אני קראתי את הקטע הזה מתישהו...
מאז הרבה יותר הקפדתי על זה
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
שבשליטה עצמית יש מרכיבים:
רצון
טריגרים
מודעות
יישום
התמדה
בגלישה יש
רצון-
כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)
מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)
טריגרים-
מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)
כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)
מודעות
יישום
התמדה
דומים בכל נושא של שליטה עצמית
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
