ריקודגלים היה חוויה אחרת השנה

ריקודגלים עם פיצוצים בומים וגז פלפל, קצת שונה משר השנים אבל הפעם היה אקשן

בדרכי לישון

יום מלא חרדה...

האם באמת "הר הבית בידינו"?

הם מתו מפחד שננקום בהם על תרפ"ט

לו היינו אומרים להם שיש להם X זמן לפנות ת'צמם לירדן - הם היו מנשקים לנו את הרגליים..

אבלאבל.

אוי, כישרון של החמצות.

אני משערת שאם היה אפשר, היו עושים את זה.

יש לכם X זמן בדיוק לארוז מזוודות ולטוס לצד השני של הירדן.

את לא משערת טוב, צר לי להודיע...

מעניין, תעדכן אותנו במה שקורה בשטח?

בתאי הטרור, בכל הגבולות צפון דרום מזרח ומערב כולל כולן, וכולל המרחב האוירי והשטח בישראל...

יכול להיות נחמד לעבד נתונים ולתת עיצות למקבלי ההחלטות בצמרת

תסלחי לי, זו נאיביות בהדרתה.

אני סה"כ מסבירה, שכדי לנהל מדינה שלמה, על כל תככיה פלגיה ורבדיה, צריכים המון שיקול דעת, ופרצי הזעם האלו הם ממש לא חלק משיקול הדעת התקין.

 סלח לי.

בתור מטיף, הייתי מקבלת אותך - למסור מסרים לעםץ.

אבל לקבוע טקטיקות לחימה - ממש לא.

במקום לשלב ידיים יעשו משהו
ואתן לך רמז: להפציץ בחזרה בעזה זה לא פתרון זה דחיקת קץ.

כי עובדתית מה שעשו עד עכשיו לא עוצר אותם

על כל חיסול ממוקד של ארכי טרוריסט יוודע לך בין אם ממקורות זרים ובין אם מביביהו בכבודו. 
כל עוד לא נודע לנו- פשוט לא התבצע חיסול של ארכי טרוריסט, מקסימום חיסול של ארכיאולוגיה...

חמודה, לא אכפת לי מה מעצבן אותם.
הם צריכים לדעת שכל מי שפוצע יהודי חוטף כדור בראש או בלב או בריאות, לא אכפת לי איפה כל עוד זה כואב.

זה שזה פשוט יוודע לי בהכרח.
איך? בגלל הפרופוגנדה וההתבכיינות התינוקית של הערבים/הרברבנות של ביביהו.

הם רוצים שישלחו להם כסף וסיוע הומניטרי (את זה את כן מסוגלת להבין?)
והם רוצים לצייר את ישראל בפני העולם ובפני האג כאוכלת ילדים.

 

ולמה שביביהו יפרסם?
רמז גס: הוא לקראת מערכת בחירות מספר 200000

ברגע שהם רואים שהפרסום יעשה רע לישראל- הם מפרסמים.
כאשר הפרסום יעשה להם רע- נתניהו מתחיל לחשוב על גזירת קופון פוליטי ומיד מפרסם.

אני מניח שגם את מתישהו תביני

בסוף כולם מבינים

השאלה כמה דם יהודי יישפך עד אז.

את רואה מה קורה?
את רואה את הפגיעות של ערבים ביהודים? אם לא תוכלי לראות בחדשות.
את רואה את תגובת הנגד של היהודים? גם את זה תוכלי לראות בחדשות <צ>





יהודים הם העם הכי פרייאר שאני מכירה, שנים שאנחנו מחכים לגאולה, היא מתחילה, אנחנו מגיעים לאדמה שלנו חוגגים עצמאות אך בד בבד מפחדים להרים את הראש ולהגיד- 'כן, אנחנו הבעלים כאן!' איזו מין עצמאות זו? איזו מין ירושלים מאוחדת זה כשיהודיה כמוני לא יכולה לבקר בחלקים נרחבים בירושלים, כשצעיר יהודי בהר הבית לא יכול להתפלל כמו שצריך? מה עוד צריך לעשות בשביל לקבל שקט מהערבים? ראית שניסינו בדרכי שלום והתחנפנו מספיק, עבד? לאאא! הגיע הזמן להיות הבעלים לפעול בבטחון עצמי, לדעת שזו המדינה והארץ שה' נתן לנו- ולהם שרק רוצים ברעתינו אין זכות לגור כאן! ואם הם לא מפנים כשאומרים להם יפה, הלוואי ומישהו מ'הדרג המדיני' יתעשת ויבין לאן אנחנו הולכים...

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי