אנחנו מתפללים שיהיה לנו כוחות להתמודד עם הירידות

ולהצליח לעלות מהן, לא להישאר בהן.

"ואל תביאני לידי ניסיון"

תמיד אומרים שממשברים גדלים.

ואם אין משברים אז לא גדלים?

וכן, לדעתי אם אין משברים קשה מאוד לגדול.

אם יקחו תינוק בעגלה כל הזמן וגם כשהוא יגדל אף אחד לא יטרח להוציא אותו מהעגלה ולהגיד לו- עכשיו תלך לבד.

אז הוא לא יגדל, הוא לא ידע ללכת.

זה אומר לשנות את עצמך למשו יותר טוב רק לפי משו ששמעת\קראת\אתה רוצה, ואין לך דירבון אחר נוסף.

המשבר בעצם מעודד עליה

#שאלות זעתר

סליחה שאני לא כותב את המגילות שלי כמו שאני תמיד כותב, רק בקצרה אכתוב מה שנראה לעניות דעתי השפלה...

יש מלאכים.

מלאכים הם שליחים של הקב"ה, הם נשגבים ואין להם כוח בחירה-הם פשוט עושים את רצונו יתברך.

בדר"כ מדובר במלאכים טובים שמרפאים (רפאל) או עושים שליחויות להיטיב, אולם יש גם את מלאך המוות, שכתוב בגמרא: ""הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות", שהוא מבצע שליחויות לא טובות, הוא מוגדר כרע.

אך עדיין, מדובר על כוח ועל "מלאך", הוא ממש מכונה "מלאך" שהקב"ה שולח.

למלאכים אין כוח בחירה והם אינם עושים נחת רוח כמו שבן אדם שבוחר בטוב עושה, משום שאין להם בחירה ולכן "תורה לא ניתנה למלאכי השרת" כי "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה-תבלין", ואילו למלאכים אין יצר הרע והם אינם יכולים להתחבר לתורה ולהשתמש בה למטרתה.

אפשר לומר, אם כך, שזו הסיבה שיש יצר הרע, שיש "ירידות", שיש "נפילות", משום שזו ההגדרה של הבן אדם, שהוא נופל, ובגלל הנפילות, או אם אפשר לומר בגלל זה שהוא בוחר בטוב למרות שיכול לבחור ברע, זה מה שהופך את המעשה למשמעותי הרבה יותר ועושה לקב"ה הרבה יותר נחת.

כתוב: "שבע יפול צדיק וקם", וכתוב במסכת ברכות: "ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"- "בכל לבבך"- בשני יצריך- ביצר טוב וביצר רע וכו'...".... רואים מהמשנה שצריך לרתום את הכוחות הרעים לעבודת השם.

וגם הרב זצ"ל אומר כך, שהכוחות "הרעים" של האדם הם רעים רק כאשר הם משולחי רסן ושולטים בך, אך אם אתה תנתב אותם לעבודת השם ולדברים חיוביים, זה יביא דברים טובים וזו חובתך לעשות כן, שכן הקב"ה נתן לך את הכוחות הללו כדי שתשתמש בהם, וכתוב: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"... (הוא רק מסתייג ואומר שרק במקרה שאדם איבד כל פרופורציה של רע והגיע למקומות לא טובים כך שהוא לא יכול לנתב את הכוחות האלו לטוב, צריך לכרות את הענף של הרע, אך זה חבל וזה לא מצב אידיאלי ולא מצב טוב, שהרי עדיף שאדם ינתב את הכוחות הרעים לטוב, כמו שצריך, וזה יקדם אותו הרבה יותר....)

וגם ראיתי פירוש נפלא שאומר שגם היצר כביכול "רוצה" שתנצח אותו, שתשלוט עליו, שיהיה נשלט תחת יצר הטוב ויגיע למקומות טובים, שהרי אם לא כן אז לא היה אפשר לרתום את אותם הכוחות למקומות טובים לולי רצו הם כך, שהרי כתוב במפורש "אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: 'רק רע כל היום'. אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר: 'ה' לא יעזבנו בידו'". (סוכה נב ע"א-ע"ב)", וכמו שלא יוכלו לרתום סוס פרא לעגלה ואפילו אם ישתלטו עליו לשנייה הוא יתפרע בחזרה וישתחרר, ועובדה שיש אנשים שמסוגלים לשלוט ביצריהם וכתוב: "איזהו גיבור הכובש את יצרו". אמנם, הקב"ה עשה שתהיה משיכה חזקה ליצר הרע וצריך להתגבר ולהיות חזקים כדי לנצח אותו, אבל זה התפקיד שלנו לנצח אותו ולהשתמש בו לטוב ולדברים טובים, ולנצל את הכוח של העליות והמשברים כדי להתרומם, וכתוב: "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" וכן מרבים לצטט: "'אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שלא יוכל לעמוד בו' "( עיינו בשרשור הזה...'אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שלא יוכל לעמוד בו' - בית המדרש)

בכל מקרה, ירידה היא דבר טבעי שקורה לנו כבני אדם ואנו צריכים לנצל את הדברים הטובים שבזה כדי להתעלות.

מה מטרתינו, אם כך...?

הרי בכל מקרה כתוב: "אין צדיק בארץ ולא יחטא"?

וכן כתוב: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"...

וכן כתוב במסכת חגיגה דף ה' עמוד א' כשהיא מביאה פסוק מאיוב: "רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (איוב טו, טו) הן בקדושיו לא יאמין" (תרגום: רבי יוחנן כשהגיע לפסוק הזה היה בוכה וכו'....)

התשובה היא שאנחנו צריכים להתעלות בנקודת הבחירה שלנו.

לכל אחד יש נתוני פתיחה, סביבה מסויימת שגדל בה, כוחות נפש ומתנות מסויימות שהוא קיבל מהקב"ה וכו'....(כל אחד מה שקיבל מן שמיא, בלי השוואות...)

ע"פ זה, וע"פ רצונו של אותו בן אדם ועמלו, נקודת הבחירה שלו נקבעת.

מי שגדל בבית של רבנים גדולים לא הייתה לו נקודת בחירה כמו של מי שנולד למשפחת פשע והייתה לו התלבטות אם לעשן סמים או לא.

נכון, נקודת הבחירה של אותו בן של רב יותר גבוהה.

אבל זו לא חוכמה, הוא התחיל עם נקודת פתיחה יותר גבוהה, אך מה שנמדד אצל הקב"ה זה העמל, ולכן כמה אותו בן אדם התאמץ ושינה והתקדם, ע"פ הוא מקבל את שכרו: "לפום צערא אגרא"..(תרגום: לפי הצער, השכר).

לכן, אנחנו צריכים לדעת שאם אנחנו בנסיון כזה או אחר, אנחנו צריכים להתעלות, אנחנו צריכים לנצח את היצר, אנחנו צריכים להיות יותר קדושים, ובבד בבד לזכור שאנחנו בני אדם ואחרי החטא ה' עדיין איתנו (הרבה פעמים היצר הרע מנפח את החטאים ומצמצם ומקטין את המצוות הרבות שאנו עושים....) ואחרי שזה קרה צריך לזכור את השיר: "מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה" ואחרי החטא לקחת את הדברים הטובים בנפילה, במשבר, אחרי שעברנו אותו, וכך לפחות אותו חטא לא היה לשווא, לפחות בזכותו השתנית והתקדמת, ופעם הבאה אתה תצליח הרבה יותר ולאט לאט אתה תעלה את נקודת הבחירה שלך.

משל למה הדבר דומה?

לכושר: בן אדם עושה סטים של תרגילי כושר מסויימים. הוא עושה בהתחלה את המקסימום שהוא מצליח ורושם בצד. למחרת הוא עושה שלושה סטים של 70% ממה שהוא הצליח. (100% שלוש פעמים ישחק, צריך לאזן). אך אם הבן אדם נשאר תקוע עם אותו מקסימום ואותם אחוזים הרבה זמן, זה לא שווה. צריך שאחרי שבוע-שבועיים המקסימום ישתנה ויהיה יותר גבוה מלפני כן. אנחנו באנו לעולם להתקדם: "אדם לעמל יולד"-צריכים להתקדם כל הזמן בעבודת השם ולא לעמוד במקום אף פעם, כי ידוע שהחיים הם כמו אופניים: אם קשה לך-סימן שאתה בעלייה, אם קל לך סימן שאתה בירידה, ואם אתה עומד במקום-אתה נופל", וכמו שהמסילת ישרים אומר שכמו שבן אדם לא מסתפק בענייני העולם הזה במועט, ואומר שדיו להיות בין הפחותים ולא להשקיע יותר מדי, אלא הוא רוצה להיות במובחרים, מכל בחינה חומרית, כך גם בענייני רוח, שלא יסתפק במקום של בינונים בעולם הבא, כמו שהוא שואף גבוה פה בארץ, שישאף גם בענייני הקודש ובמקום בעולם הבא ירצה מקום מכובד.

כמו שכתבו פה, כתוב: "אל תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון"- שאנחנו איננו מעוניינים בנסיונות. מה זאת אומרת? שאנחנו מעדיפים להימנע מנסיונות ועדיף שנתקדם בדרך הטובה והרגילה ולא נצטרך איזה משבר או נפילה כדי להתקדם. אך מה לעשות, אנחנו בני אדם, וכמעט תמיד נצטרך באיזה עניין דחיפה או סטירה במצב הגרוע כדי שנתעורר ונשוב בתשובה, ולכן מן ההגיון שהנסיון הזה בוא יבוא. איננו צריכים לחפש נסיונות, ואסור לנו להיכנס לנסיונות, כמו שכתוב: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", וכן אסור לו לאדם להכניס עצמו למקום סכנה. לפעמים, זה לא בא בתור סטירה, אלא יותר בפן החיובי, דהיינו דחיפה, שנתקדם עוד יותר ובזכות הנפילה הזאת או הנסיון הזה נעלה עוד יותר בסולם המעלות.

וזה שכתוב בגמרא: "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".

וכתבתי פה משהו קשור: וואו, איך פספסתי את השרשור הזה... - נוער וגיל ההתבגרות

ופה ממש בנושא, זה הקישור שחיפשתי ולבסוף מצאתי, מוזמנים לעיין בשרשור הזה: וואו - נסיונות פעילים

ויש עוד להרחיב בנושא הרחב והענף הזה....

נ.ב. אחרי שהייתי מנותק קצת מהפורומים, ב"ה, הבנתי שאני צריך לכתוב הרבה יותר ממה שאני כותב פה...פורום זה משחק ילדים לעומת מה שאני יכול לכתוב, ב"ה...בשיא הרצינות...אז כשנחזור (אם נחזור...) נראה כבר איך תהיה המתכונת של החזרה לפורומים ומה בדיוק אני אשלח וכו'....

יאללה, לילה טוב...!!

"סליחה שאני לא כותב את המגילות שלי כמו שאני תמיד כותב, רק בקצרה אכתוב מה שנראה לעניות דעתי השפלה..."

אז יש אנשים שזה הקצר שלהם... מעניין...

מה לעשות...😅

תסתכלו בסוף ההודעה (למי ששרד עד הסוף...)....

ולא, אות לא מספיקה....

פשוט קשה לי לקרוא את כל זה...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים