מכל מקום, שנינו היינו מעדיפים שלא היה צורך בכך.

את כל מי שמאיים עלינו אפשר לקחת בספינה עשרה ק"מ מהחוף, ולהאכיל בו את הכרישים.

חג שמח

מהיחס בצבא באמת להחבר'ה האלו. בסדר?

די כבר עם תרבות-האשה-המוכה הזו, של להאשים את עצמינו בכל הרעות החולות של אויבינו ושל אחינו-התועים-חסרי-הביטחון-בצדקת-דרכנו

"ממלאים את חלקם"..

ובטח לא שמעת כלום על עצירת הקידום שלהם בקצונה

ואת הדחיפה שלהם לפלוגות מעורבות

ואת הרדיפה של כל מי שמביע עמדת ימין

ממש, אפשר לקרוא אותך ולחשוב שהמדינה פשוט מתחננת שסמוטריץ ימלא לה את הצבא והמשטרה במלא מלא מלא כפילים קטנים שלו.

אבל ברור. אני לא ענייני.

בהכל אשמים הדתיים, שלא עשו לך ריקודגלים ברעננה.

הערבים לא אשמים, המשטרה לא אשמה, הפיקוד הבכיר, המדינאים, ההנהגה הפוליטית. אף אחד

רק ההסדרניק הצעיר שקורע לעצמו את הגוף כדי לשרת בצה"ל עם כל הצרות שעושים לו, הוא אשם בהכל, שהרי לא הלך למשטרה.

את עניינית. לגמרי.

אבל לצבא יש אנשים אחרים שמתגייסים, ולהתישבות אין אנשים אחרים שבאים.

אם אנחנו רוצים לדאוג לבטחון המדינה, צריך להכנס למשבצות הריקות ולא למלאות:

התיישבות (כן. זה יביא לבטחון המדינה).

לימוד תורה (כן. זה יגרום לאנשים להבין מה הדרך הנכונה לחיות ולהתיחס לאויב).

ומי שלא מתאים או לא יכול לתרום יותר לשני סעיפים אלו ומחפש עדיין לתרום לבטחון המדינה - רעיון טוב! שיתגייס לצבא או למשטרה.

"כמות הפצמרים והחדירות שהם היו חוטפים היו גורמים ממילא לכולם לעזוב" - ?? כנראה שאינך מכיר את החומר ממנו קורצו המתיישבים החלוצים והצדיקים בשטחי הגוש יבב"א.

הרי גם אתה יודע שהגזמת במשפט "לגור במקום שבו הסיכוי לחיות שואף לאפס" הגזמה החורגת מגבולות המותר...

הסיבה שאף אחד לא קורא לזה היא כי התרגלנו, לצערנו. התרגלנו שזה המצב, והוסללנו לחשוב שלחזור לשם זו הזיה, כפי שאתה מתאר זאת.

אני כמובן בעד לחזור אף אחורה מהסכמי אוסלו. אבל גם עד אז - עלינו לשוב אל הרצועה, לחזק ולהכפיל בה את אחיזתו, אכן - תוך יד נוקשה כלפי טרור והשקעה ביטחונית מסיבית. זה השלב הראשון, ויפה שעה אחת קודם.

גם אז היו חדירות, ופצמרים, ופיגועים.

אבל היתה רוח, ושליחות. וחלוציות. ותורה. והן גברו.

זה שיש להם יותר נשק לטווח רחוק לא אומר כלום.

ובאמת באמת, בשביל לחשוב שתושבי הגוש היו מתפנים היום מבתיהם מרצון - זה באמת חוסר הכרות בסיסי עם רוחם של המתיישבים.

זאת ועוד, התפתחותו של חמאס התאפשרה בדיוק בגלל הנסיגה, זה מה שהקפיץ אותו. חזרה לגוש תחזיר אותו למימדיו דאז.

וכמובן, שלישית, שאכן - צריך למגר את כל אפשרויותיו החימושיות. אף אחד לא חושב שאת זה אנחנו לא דורשים.

צריך גם לכסח להם את הצורה, ברמה שלא ישאר להם ולו קפצון לפורים. וגם לחזור לשטחי מולדתנו הנבגדים.

"צה"ל הפך בשבוע האחרון את חמאס לארגון טרור".

אני כבר חשבתי לעצמי מה זה השטויות האלה, חמאס הוא ארגון טרור מיום הקמתו, איך אפשר להאשים בכך את צה"ל? ואז היא המשיכה (ציטוט מהזיכרון שלי):

"במשך כמה שנים חמאס תחזק יכולות של צבא אמיתי, מבחינת ידע, כוח, תחמושת, כלי נשק אסטרטגיים ועוד. בשבוע האחרון צה"ל פגע ברוב הדברים האלה, והשאיר את חמאס עם יכולות של ארגון טרור - שיכול להטיל טרור עם הרקטות שלו אבל לא יותר מזה."

אני מקווה שהיא צודקת...

יקח שנים לטהר את עזה מהטרור שצמח בה כל השנים, אבל זה אפשרי בטח בעתיד הנראה לעין

א. היו המון אנשי ביטחון שאמרו שההתנתקות דווקא תהיה טובה לביטחון ישראל.

ב. גם אלה שהתנגדו להתנתקות מסיבות בטחוניות (ולא מסיבות אידאולוגיות של יישוב הארץ וכו'), בדרך כלל התנגדו רק לעזיבת ציר פילדפלי ולא לעזיבת היישובים היהודיים.

יעלון, שהיה אז רמטכ"ל הזהיר את אריאל שרון מפני ההתנתקות.

וכל אנשי הביטחון (לא משטרה) בישראל, הודו בינם לבין עצמם שזו טעות.

מבין שזה צעד כושל בהבטחה. טפשי ומפליא.

מרב שזה כל כך לא הגיוני, מעניין אותי מה הביא את הדרגים העליונים להחלטה הזו, מה היו השיקולים והברירות האחרות.

הרבה אנשים שבאמת דואגים לביטחון המדינה, חשבו שזה צעד נכון. הרבה אנשים שבאמת דואגים לביטחון המדינה עדיין חושבים שזה היה צעד נכון.

להגיד "כל מי שדואג למדינה התנגד לתוכנית הזאת" זה רידוד השיח.

מה הביא להחלטה הזו?

המציאות בגוש קטיף הייתה מציאות של אינספור פיגועים, מספר לא שפוי של נרצחים ביחס למספר התושבים (אזרחים וחיילים), וכמובן הצורך של גדודי צבא שלמים לאבטח הסעות לבתי ספר וכו'.

כתבתי שבאמת מעניין אותי למה בסופו של דבר החליטו להוציא את זה לפועל, מן הסתם עמד מנגד משהו מאיים במיוחד. 

והם ראו במסירת שטחים נזק אסטרטגי פחות גדול.

לא תכננתי לחפש, אבל פתאום ראיתי את זה-

האזהרה של בוגי יעלון לאריאל שרון

מ- 0:30 בסרטון מה הוא אמר? "אף אחד לא התייעץ עם מערכת הביטחון כששרון החליט להתנתק".

שמע.

@נשמה כללית

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי