טעימות לתאומים ובכלליBatyam

התאומים שלנו נולדו בשבוע 36 ועכשיו מלאו להם חצי שנה (בשבוע שעבר). 

בגדול עברתי איתם עד עכשיו על חשיפה לבטטה, דלעת, גזר, קישוא ותפוח אדמה, בננה ותפוח.

השאלות הן:

1. מה הכמויות וכמה פעמים ביום שאני אמורה לתת? והם אמורים לאכול?

2. אמורים לתת גם פירות וגם ירקות בכל יום? וכמה מכל דבר?

3. זה במידי שהם אוכלים המון? כי רק חשפתי ונתתי כמה כפיות בהתחלה.

4. מה הפירות הבאים?

5. יש עוד ירקות? מה הירקות הבאים?

6. לא כל כך הבנתי חוץ מחשיפה יומיים לכל דבר חדש ובהתחלה טעימות בכפית שתיים מה הלאה עכשיו שהם בני חצי שנה?

הם עוד לא עפים על זה ברמה של חצי כוס פלסטיק אפילו פחות.

7. ואיך עושים טעימות לשניים?

מנסה לענותאנונימיות
בגיל חצי דנה אפשר להתחיל להחליף ארוחה של הנקה/ תמל במוצקים-
זה אומר שאפשר להכין להם נניח מרק טחון כתום מדלעת גזר קישוא בטטה ותפו"א ולתת להם פעם ביום במקום מטרנה את המרק.
או רסק תפוחים
או פירה בטטה ותפו"א
עכשיו אפשר לחשוף להכל (גם פירות קיץ וכדו') לעוף, לבשר, לחלבי
חציצכוס פלסטיק זה לא מעט. הם פיציים. הקיבה שלהם קטנה. מוצקים זה יותר משביע מבקבוק. תחשבי שזה ממש הגיוני.
וגם לאט לאט הם יתרגלו. שימי לב להתחיל לתת מים בסוף ארוחת מוצקים כי הם מקבלים אוכל לא שתייה
איך עושים בשניים? אין לי תאומים אבל בדיוק כמו שבאחד. תכיני הכל כפול ותתני לשניהם. תושיבי אותם על העגלה/ טרמפולינות/ כיסאות אוכל אם הם כבר מתיישבים מולך וכפית לו, כפית לו.
כמו שהכל את עושה ב2
בהצלחה רבה
רק מוסיפה שחלב ניגר ודבש מותר רק אחרי גיל שנהיעל מהדרום
נכון. תודה על התגובהאנונימיות
גם תותים הבנתי שעדיף לדחותילדת יום הולדת


זה נראה לי באופן כללי פירות קיץ, שיש יותר רגישויות אליהםיעל מהדרום
לק"י

אבל זה לא אסור, כמו חלב ניגר ודבש.
לי נאמר שזה יכול לפתח אלרגיה עד גיל מסויםילדת יום הולדת

אבל זה היה כשהאכלתי אחיין, לא בדקתי את זה באופן אישי... תותים זה דווקא פרי של חורף (:

🙊 אבל נראה לי שזה אותו רעיון. פרי עונתייעל מהדרום
עד חצי שנהאנונימיות
תודה רק לא הבנתיBatyam

איזה פירות קיץ?

בסוף כל ארוחה לתת מים? כמה? גם אחרי הירקות מים וגם אחרי הפירות מים? או סתם אם חם והם בחוץ בלי קשר?

אני גם לא מבינה , אני צריכה ללכת על בטוח עד לא מזמן בכלל לא הבנתי איך בכלל לעשות טעימות ופתאום כבר מותר לתת הכל?

לא הבנתי מה הסדר יום צריך להיות?

כמה בקבוקים וכמה ירקות ופירות? זה אמור להחליף ארוחה?

אני ממש צריכה שיגידו לי בדיוק מה לתת בכל יום לעשות סדר עבודה כזה.

כי זה לא ברור

דברים חדשים תמשיכי לתת קצת בהתחלה לבדוק רגישותיעל מהדרום
לק"י

אבל ממה שכבר נתת- אפשר לערבב יחד. נניח מרק ירקות טחון.
נראה לי שכשהם אמורים לקבל חלב, אז לתת להם מרק/ פירות, כמה שיאכלו. אם הם לא רוצים עוד ועדיין רעבים אז לתת להם חלב.
אם אכלו כמה כפיות, הגיוני שישתו פחות חלב מהרגיל.
פירות קיץ זה אפרסק, שזיף, משמש וכואנונימיות
עדיין את עושה כל פעם חשיפה לאחד ורק אחרי יומיים מןסיפה משהו
פשוט תנסי לתת קצת יותר ולראות איך הם מגיביםאורוש3
ממה שכבר טעמו. ודברים אחרים חדשים כל פעם קצת. אם לא כואבת להם הבטן את יכולה להגדיל כמויות ולהחליף בקבוק תמ''ל (אבל אז תני להם מים במקביל) בארוחת מוצק. בהדרגה. אין כללים לגבי מה הדבר הבא. תני מה שבא לך כל עוד זה לא חלב ניגר או דבש. כל פרי או ירק מרוסק או מגורד. כל מאכל שאפשר לרסק או לטחון.
אשמח לסדר יום מה לתת מתי ואיך לתזמן את האוכל עם הבקבוקיםBatyam

כי אני נתקעת למשל הכנתי תפוח ובננה ואז אחד היה שעה אחרי הבקבוק וזה היה מעולה לתת לו

ואחד בדיוק אכל בקבוק אז לא נתתי לו וסתם חבל כי בננה ותפוח משחירים...

 

 

לפעמים הם עייפים מדי רעבים מדי ואיזו ארוחה להחליף במה?Batyam

פירות מחליפים בקבוק?

או הירקות מחליפים בקבוק?

אני אשמח ממש לעזרה

רשמתי איזה ירקות הכנתי אז מה הלאה?

בפירות רק בננה ותפוח מה הלאה?

אוף זה מלא השקעה והתעסקות בא לי שזה יהיה קל

שניהם מחליפים בקבוקיעל מהדרום
לק"י

לירקות אפשר להוסיף עוף או עדשים, ולפירות קצת טחינה.

את יכולה להכין מרק לשלושה ימים מראש, לטחון ולחלק למנות.
אפשר גם לקנות גרברים מוכנים, לזמנים שאין כח.

את יכולה גם לתת מהאוכל שלכם. תלוי מה אתם אוכלים....
זה שהם משחירים זה לא בעיה לתת אותם. שימי במקרראנונימיות
אם בכל זאת בא לך שלא ישחיר תוסיפי קצת מיץ לימון
אם הכנתי לפני שעתים והיה במקרר זה בסדר נכון,?Batyam


ואם אחד אכל בקבוק ב10 ונתתי לו פירות ב11 עדיין צריך בקבוק ב1Batyam

???????????

וואי אתן מלחיצות עדשים וטחינה? אני בקושי התחלתי עם טעימותBatyam

ולא יודעת לבשל עדשים לעצמי בכלל 

ולא עופות

בלי לחץ... לא חייבים בינתייםיעל מהדרום
לק"י

טחינה- אחרי שנותנים טעימה יומיים שלושה ורואים שאין רגישות, אז אפשר להוסיף קצת לפירות. לא חייבים.

עדשים- פשוט מבשלים במים עד שהם מתרככים. אפשר להוסיף למרק.

מה אתם אוכלים בבית?
בהתחלה כן, עם הזמן את תראי שהוא שבע מהפירותהיופי שבשקט
ואז את הבקבוק השני אפשר לתת מאוחר יותר
למשל:
בקבוק ב10
פירות ב12
בקבוק ב14
כמובן לפי התינוקות שלך... תראי מתי הם רעבים
את הבת שלי (בת 11 חודשים) גם שליש בננה וביסקוויטיעל מהדרום
לק"י

או 2 כפות מרק מחזיקים לעוד שעה או יותר.
כלומר נניח שהיא ינקה בשמונה, אכלה מוצקים ב11, אז בקבוק היא לא תרצה מיד, אלא אחרי שעה או יותר (תלוי בכמות שהיא אכלה).
אני מניחה שזה תלוי בתינוקהיופי שבשקט
אבל לפי מה שהבנתי לוקח זמן עד שהם מקשרים בין אוכל מוצק ושובע
כן, שלי שבעה מהר (ומעניין מה שכתבת)יעל מהדרום
כמה הוא אכל? יכול להיות שיהיה רעב מאוחר יותריעל מהדרום
פירות עדיף לתת מייד אחרי שריסקתנירה22אחרונה
אם הם עומדים הם מאבדים מערכם התזונתי.
לכן כדאי לנסות למצוא זמן ששניהם רעבים. או לרסק פעמיים.
בירקות נראה לי שזה פחות קריטי.
לא יודעת מותק. אני זורמתאורוש3
וגם מניקה לפי דרישה אז אין לי יותר מדי סדר בגילאים האלה. מתחילה עם פירות וירקות מה שיש וכשהבטן שלהם בשלה חותכת פיצי או מרסקת מכל האוכל שלנו ונותנת כמה שהם רוצים ואח''כ יונקים. מים פשוט ביחד עם האוכל. בקבוק עם מים רתוחים. מתרגלים לאט לאט. שותים כל פעם שלוק.
עדיין אשמח לסדר יום לחצי שנה משהו קל ופשוטBatyam

מתי פרי מתי ירק?  באיזה זמנים? איזה כמות?

איך מסנכרנים עם בקבוק?

אני מתחילה עם ירקות בלבדמיואשת******
כדי שלא יתרגלו למתוק.
אז קישוא וגזר מבושל ומעוך
בדכ בכי טוב כשהם רגועים ולא רעבים מדי, זה רק טעימה לפחות לחודשיים הקרובים זה לא מחליף כלום.
אז במהלך הבוקר ככה כשמתעוררים רגועים משינה נגיד, ולא בדיוק אמורים לאכול, או כשעה אחרי בקבוק. משהו כזה
ממליצה לךמקקה
על הלוחשת לתינוקות
יש לה שם הרבה טיפים והסברים
בגדול מקובל לתת פירות בארוחת בוקר ומרק ירקות בארוחת צהרים.
אז נגיד מתעוררים בשש-בקבוק
תשע פירות. אם לא אוכלים עדיין לפחות חצי שני שליש כוס חדפ אז להציע בקבוק אחר כך לראות אם שבעו. 12 מרק ירקות ושוב אם עדיין אוכלים מעט להציע בקבוק אחר כך
שלוש בקבוק
שש בקבוק
למיטה

באותה מידה הירקות יכולים להיות בשלוש כדי שלא יהיו שתי ארוחות מוצקים רצופות. תלוי מה נוח לך.
וזה בסדר גמורמקקה
אם צריכים השלמת בקבוק עוד לכמה חודשים
אין שום לחץ
ממליצה להכין תמיד לכמה ימים מראש
פירות אני מבשלת תפוחים ואגסים עם טיפה סוכר ענבים וזה מעולה בהקפאה. בארי אפשר גם תמרים ואז זה נהיה מתוק וטעים
ירקות אפשר גם בטטה גזר קישוא למשל ולהקפיא. ובהמשך להוסיף לזה עוף.
תפוחים ואגסים מספיק מתוקים לטעמייעל מהדרום
כתבת מעולהיראת גאולה
מוסיפה -
בסיום ארוחת המוצקים, כשהם כבר לא רוצים יותר - לתת מים (רתוחים), כמה שירצו. הם ישתו מעט מאוד, אבל זה מאוד חשוב לגוף.


אני ממש נגד הוספת סוכר בגיל הזה, ובעצם בכל גיל 😏 חבל להרגיל את הפה לטעם מתוק מדי. פירות הם מתוקים וטעימים מאוד כשלעצמם.

להעשרת הערך התזונתי אפשר להוסיף חצי כפית טחינה גולמית לכל מנה, אפשר גם שקדיה, אבוקדו,
עדשים (פשוט לשפוך לסיר הירקות קצת עדשים כתומות ולטחון ביחד. זהו).
מסכימה ומוסיפהמקקה
אני הייתי מוסיפה תמיד לפירות דייסת קוואקר אינסטנט של בטר אנד דיפרנט או מטרנה, וחצי כפית שקדיה
ולירקות כמו שאמרה מי שמעלי אפונה, עדשים כתומים, עוף, אחר כך גם פחמימה כמו אורז או טיפה פסטה. וטוחנת הכל יחד. זה יוצא ממש טעים, הייתי אוכלת בעצמי. לילד שצריך לעלות במשקל הייתי מוסיפה לירקות גם טיפה שמן זית. וגם המרק הזה מעולה בהקפאה
מותק. לא יודעת לענות על זהאורוש3
מתי שבא לך פרי מתי שבא לך ירקות. כמות- מה שהם רוצים. תלמדי אותם. אין לי ניסיון עם בקבוק בגיל הזה.
תדעי שאת מדהימה אותיהעוגב
כי אני בדיוק הפוכה ממך בקטע הזה.

ומדהים אותי לראות כמה את משקיעה, כמה חשוב לך לפעול נכון וחהקפיד- עם כל הקושי שבעניין. הרבה יוצר קל לזרוק את כל החוקים ולזרום, אבל אכפת לך, וזה כל כך יפה.

ולענייננו-
א. מרגע שחשפת את יכולה פשוט לנסות ולהגדיל כמויןת בהדרגה, לערבב עם עוד ירק שכבר נחשפו אליו וכו.
ב. חשיפות הבאות- לדעתי זה כבר בסדר לעבור ל"מה שיש", טעים לך האורז שהכנת- תשחילי להם כמה, שיטעמו, שיגלו מרגם חדש, שיגלגלו על הלשון ויתרגלו. טעים לך העוף? פיסה עדינה תגלה להם הפתעה נחמדה. טעים לך הלחם- לתת להם פיסה קטנה (לחם אפילו מתמסמס קצת עם כל הרוק).
ג. כמובן הכל בהשגחה, מבחינת גודל, מבחינת לא להגזים ולהלעיט, ובעיקר- לשים לב איך הגוף מגיב. אם הכל עובר חלק פשוט להצקדם, אם משהו נתקע לנסות להבין למה- כבר לא רעב? גדול מידי? לא אוהב? (מנסיון אחרי כמה זמן אפשר לנסות שוב ולפעמים פתאום כן אוהבים)
בהצלחה לך
אגב דייסת קוואקר עם מים גם הולך מעולה ומהיר הכנההעוגב
קוואקר דק+ מים רותחים לפי העין והסמיכות הרצויה, לערבב, לת לזה כמה דקות להתקרר ולהאכיל.
אפשר להוסיף בזה סוכר חום וקנמון אבל אצלי בגלל הזה עוד אוהבים ככה כמו שזה.
מתלבטת אם אני מגזימהכורסא ירוקה

וגם מתלבטת אם אתחרט שזה לא מאנונימי אבל יאללה.

כל המשחקים של בעלי עם הילדים כוללים השתוללויות - קפיצות, ריצות, מלחמות בכאילו, "מכות" בכאילו, דגדוגים.. אין לו כמעט אופציה של לשחק איתם בנחת.

המשחקים האלה עם קו עלילה די ברור: השתוללות > צחוקים > מישהו עובר את הגבול (או בעלי בטעות לא קולט שאחד הילדים מיצה או שאחד הילדים לא שם לב שעבר גבול) > הצד השני מרגיש שהוא באובדן שליטה על המצב > מתחילה השתוללות (או זאת שהתחילה מקודם בטעות או כהתגוננות) > המצב מידרדר > מישהו מתחיל לבכות, בעלי כועס עליהם שהם משתוללים ואני כועסת עליו שהוא התחיל את כל הדבר הזה בכלל.


יש עוד משחקים שאני כועסת עליו בגללם, נגיד שהוא  משחקים בלצרוח. כן כן. פשוט צורחים להם לכיף.


הוא מבחינתו משחק איתם משחקים לגיטימיים. על משחקי הצרחות הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה (זה עושה לי כאב ראש של החיים), ובמשחקי השתוללויות זה מבחינתו משחקי כיף, וההידרדרות זה ענין נקודתי שהיה יכול להימנע ורק במקרה לא נמנע, והוא בכלל לא שם לב שזה איכשהו כל פעם קורה.

ואם אני צועקת ומתעצבנת שיפסיק לפני הההידרדרות אז בכלללללל אין לו מושג מה אני רוצה. סתם משביתת שמחות שבאה להרוס את הכיף לכל בני הבית 🙄

לדבר בזמן רגוע - אין מה כי מבחינתו הם עושים כיף, מה אני רוצה? אין לו סבלנות לשבת לשחק לוטו (הוא עושה דברים כאלה לעיתים רחוקות)

ויוצא שעכשיו במלחמה, כל פעם שהוא בא לעזור לי אתם ולשחק איתם נגמרת בזה שאני כועסת עליו.

בקיצור אין לי שאלה, פשוט פרקתי. לא יודעת מה לעשות עם זה. הולכת להרגיע את שני הגדולים שהחליטו שמלחמת פירורי עוגה שנזרקים אחד על השני זה משחק לגיטימי 🥴 

גברים לפעמים זה דבר מוזרדיאט ספרייט
אין עצה רק להגיד לך שליבי איתך (אצלי זה לא קורה אבל יש רשימה ארוכה אחרת של דברים מוזרים/מטומטמים אחרים) 
חח וואי ממשכורסא ירוקה
והוא בנאדם הכי מדהים בעולם. שותף מקסים, יש לנו בנושאים אחרים תקשורת ממש טובה, אבא מהמם. אבל הנושא הזה מוציא אותי משפיות
קראתי פעםקדם
לא זוכרת איפה, שזה הרבה פעמים משחק של אבא עם הילדים ושזה ממש חשוב לילדים, זה בונה אצלם עוצמה, תעוזה, יכולת יצירה מהקופסא, יכולת הנאה וכיף ועוד...
אין ספק שמדובר בתכונות שאין ליכורסא ירוקה
לא מבינה מה כיף בזה ומה רע בלשבת כמו בני אדם נורמטיביים ולשחק משחקי קופסה או לצייר 
גם אני קראתי..אוהבת את השבת

תכלס העצבנות גם יושבת על רצון בשליטה שלנו, הנשים

שזה לא ככ בריא..


למדתי ללכת למקום אחר ולבנות מהזמן לעצמי ולהשתדל לא להתערב לבעלי

זכותו, זה גם הילדים שלו ואני לא צריכה תמיד לקבוע מה הדבר הנכון

גם אם זה מעכב השכבות או מישהו בוכה בסוף..

שיהיה..

זה חשוב הזמנים האלה


אגב בכי מקפיץ אותנו אבל תכלס מה כזה נורא שמישהו בוכה? מתחשלים ככה..


ונשמע שהוא נהנה איתם, זה דבר משמעותי מאוד!!!

אחרת למה שירצה להיות איתם

אנחנו אוהבות גם להנות איתם, נכון?

כולנו אוהבים להיות איפה שכיף לנו


אבל כן מבינה אותך גם שזה מחרפן שלא תביני לא נכון..

אני חושבת שבעלך הוא לא אחד מהילדיםדיאן ד.

ויש לו את שיקול הדעת שלו.

 

ואם לדעתו זה כייף ונחמד לשחק במשחקים האלו אז שישחק איתם ויישא בתוצאות.

קרי אם הילדים בוכים אחרי המשחק הוא צריך להרגיע את הרוחות ולפייס אותם.

ואם הבית בלגן בעקבות המשחק הוא צריך לדאוג שהבית יהיה מסודר לאחר מכן.

שיסדר לבד או שיפעיל את הילדים.

 

לגבי הצרחות אם לך זה מפריע ועושה כאב ראש זאת סיבה מספיק טובה לא לשחק את זה בנוכחותך.

כשאת לא נמצאת שיבלו איך שבא להם.

אז הבעיה שהוא לא נושא בתוצאותכורסא ירוקה

אם אחד בוכה כי לא נעים לו אז בעלי כזה "די זה לא כאב לך לא הכאבתי לך תירגע" מה שרק מגביר את הבכי, ואם ילד מנסה להפסיק אבל לא מצליח לדבר מאיזו סיבה (התקף צחוק מדגדוגים, או סתם ילד מחליט שזה ייתר מדי לו ובעלי לא זיהה בזמן) ואז הילד התחרפן והגיב בכוח - אז בעלי ממש יכעס עליהם ויצעק על הילד, וזה לא אשמת הילד בכלל!! ואם אני אומרת לו אז הוא לא מקבל את זה מבחינתו הכל היה בסדר והילד סתם התחרפן. זה בדיוק מה שמעצבן אותי שבסוף אני זאת שמרגיעה את הילדים ואז אני עוד יותר עצבנית שהוא לא מספיק רגיש. וזה באמת סימנים עדינים לפעמים לראות על הילדים שגם בזמן רגיל הוא לא תמיד יזהה אבל בטח שכשהם עסוקים בהשתוללות הוא בכלל לא במצב לזהות דברים שהם לא ממש מפורשים. ואז אני מתעצבנת עליו למה להיכנס לסיטואציה שאתה לא קשוב לילדים שלך בכלל????

וגם יש את הקטע שלפעמים הוא עןשה משהן מסוכן איתם ואז הנשמה שלי יוצאת עד שזה נגמר. אבל בסדר נגיד ששם אני צריכה לסמוך על שיקול הדעת שלו.

בלגן הם דווקא לא עושים, לפחות זה..

אס אולי תדברו ספציפית על זהאוהבת את השבת
וגם- אולי הוא מתגונן כי חושש שתכעסי עליו?
והכי עוזר ללכת או לצאת מהבית כשזה מתרחשאוהבת את השבת

ואז יהיה לו ברור שהוא מטפח בתוצאות

וככה הוא ילמד מעצמו מצי להפסיק 

קשה לי להסבירכורסא ירוקה

זה לא שהוא ילמד כי הוא לא רואה את זה בכלל, אז איך הוא ילמד?

גם אם מדברים על זה הוא לא מזהה את זה. אולי אני סתם מגוננת יותר מדי על הילדים? לא יודעת כבר. המלחמה הזאת מעייפת אותי נפשית

למה שלא ישחקו בכניסה לבית?אמאשוני

שיזרקו פירורי עוגה בחצר.

שיעשו מלחמת מים.

ילדים צריכים להשתולל, זה בריא וטוב.

הם גם צריכים לדעת לעשות תעסוקה רגועה.

אז טוב שיש אותך.


אני חושבת שיעזור:

1. להבין שהשתוללות ופריקת אנרגיה זה צורך לגיטימי, ולא לצפות שכל היום ישחקו רגוע כמו לוטו

2. להבין מה בהשתוללות שקורית לא טוב ולחשוב איך ומה כן לאפשר.

ליצור סביבה בטוחה עם מינימום נזק.

(נעליים מלאות בוץ אמור להיות סוג של לגיטימי)


שיעשו מלחמת בלוני מים, רובי מים, תופסת. מחוץ לבית.

צרחות מחוץ לבית

ספורט עם רועיקי מצחיקי

אופניים

אם בעלך איתם ומשגיח אז יופי.

מבחינת מריבות שיפתור את זה מחוץ לבית.

ילדים מקבלים מכה, אבא יתמודד עם זה.

שיחזיר אותם ישר למקלחות, תשמיעי להם פודקאסט בזמן הזה להרגעת הרוחות.



ספורט זה רעיון מעולהכורסא ירוקה

מבינה שהם צריכים לפרוק אנרגיה אבל אי אפשר לעשות את זה בצורה הגיונית? ספורט נגיד זה מושלם בעיני. אבל הכיף שבהשתוללות מסתבר יותר טוב


לי אין בעיה עם בלגן או לכלוך - אני מנקה ומסדרת הכל טוב. דוקא בעלי משתגע מזה.. אבל הבעיה שלי כמו שכתבתי למעלה שאני מרגישה שהוא בעצמו הופך לילד והוא לא זוכר שהוא עדיין בתפקיד האבא ולא יכול פשוט להשתולל וזהו אלא צריך להיות האחראי - לשים לב מתי להפסיק, לראות איך הם מרגישים, יותר מסתם חברים שמשחקים אלא שהאחריות שלו היא עמוקה יותר

ומה קורה כשאת לא נמצאת?אמאשוני

מישהו איבד יד/עין/ רגל?

בעלי גם משתולל איתם, פעם אחת ילד פתח את המצח ונשארה לו צלקת מפוארת

דווקא שברים ונקעים ופריקות וכוויות קרו בתאונה בזמן רגוע באופן בלתי צפוי.


לגבי מתי להפסיק, לפעמים עוברים את הגבול, צורחים בוכים, נרגעים.

זה תהליך שלא צריך להיבהל ממנו.

זה קשה להתנהל עם זה כאמא, ולכן מי שהתסיס ישא בתוצאות.

אני לפעמים עובדת בבית קפה למשל במקום מהבית כדי לא להיכנס לפוזיציית המבוגר האחראי.


ילדים שיותר רגישים צריכים ללמוד בעצמם איך לא לעבור את הגבול כי אח"כ הם סובלים מזה, זה גם לימוד חשוב.


תחשבי על הסיטואציה עם העוגה. אם הבלאגן לא מפריע לך, אז מה כ"כ נורא במה שהם עשו?

לצה הרגשת צורך לעזוב הכל ולהתערב?

כשאני לא נמצאת לרוב הוא לא משתולל איתםכורסא ירוקה

כי הוא במוד הישרדות והוא יודע שהוא חייב להיות על הכל בתשומת לב.

זה קורה כשאני בבית ונהיה כמה דקות של נחת ואז יש לו פניות למשחקים האלה איתם.  


אני חושבת שאת צודקת סהכ והאמת שאפילו הערב הוא שיחק איתם והשתוללו קצת (אבל יותר רגוע מבדכ) וממש עצרתי את עצמי מלהתערב וראיתי שהיה בזה משהו נכון.

זה עדיין קשה לי. מודה.. בתור ילדה כמה פעמים נפצעתי, דווקא לא מתוך השתוללות, אבל יש לי צלקות נראות לעין מזה וא י גם זוכרת את הכאב, וזה ממש מפחיד אותי שהילדים שלי יעברו את הסבל הזה. ובשביל מה? הרי אפשר למנוע את זה...


עם העוגה לא הפריע לי הבלגן, כל עוד הם שיחקו סתם בפירורים מהשולחן לא אכפת לי, אבל פתאום קלטתי שהם ממש לקחו פרוסת עוגה והתחילו לפרק אותה כדי שיהיה להם מלאי למלחמה וזה כבר היה סתם השחתה של אוכל. עד שהגעתי הם גם צירפו לזה השפרצות של מים באמצע המטח מה שהפך את כל הענין לעיסה דביקה ומגעילה למדי.

אני יותר בעד בלגן מסוג כל המשחקים על הרצפה, פחות השחתה של אוכל וגועל במטבח

פעם קראתי על התופעה הזו מאמרעל הנס

אמא משחקת עם הילדים שלה על מנת ללמד אותם.

ואבא פשוט משחק איתם.או מלמד פשוט דברים אחרים.

וילד צריך גם את זה וגם את זה.

אני גם ממש מתחרפנת מזה ככה גם בעלי משחק עם הילדים,פשוט למדתי לשחרר ולתת לו להיות המבוגר האחראי.כי לנסות להיות האחראית פה מעמיד אותו בצורה לא מכבדת מול הילדים כי התיחסתי אליו כאילו הוא עוד ילד,וגם נדון מראש לכישלון.

והוא גם לא הבין מה הבעיה בכלל

אז פשוט למדתי לקחת את עצמי ולהתנדף מהשטח...

ולהנות מזמן איכות עם עצמי.


אני שמחה לשמוע שהוא נורמלי!כורסא ירוקה

תודה גם ל @עדינה אבל בשטח ול @שופטים על הנירמול.

אני בכלל לא מכירה את זה מהבית שגדלתי בו. אבא שלי הוא איש כל כך עדין, שיחק איתנו טריוויה ושח מט. אף פעם לא השתולל איתנו ואנחנו בכלל לא השתוללנו הרבה, בעיקר שיחקנו משחקי קופסה ופאזלים.

פתאום בעלי עם כל האנרגיות האלה זה נראה לי פשוט הזוי

אבל אתן לא מפחדות שהוא יסכן אותם פתאום? נגיד בעלי מסוגל לשים ילדים על הכתפיים ולרוץ איתם ממש במהירות בתוך הבית וקרה כמה פעמים שממש פחדתי שעומד להחליק (גם קרה פעם בפארק שכמעט מעד עם ילד על הכתפיים כי רץ איתו) ואני פשוט יושבת שם בפחד אימים ומבקשת שיפסיק כי אני מפחדת על החיים שלהם

תסמכי עליוהמקורית

הוא אבא שלהם ולא רוצה להזיק להם

אפשר להגיד אחרי בעדינות - שומע בעלי נראה לי פחות מתאים ההשתוללויות האלה

או - אני חוששת שיפלו

אבל לגעור בו בפניהם זה קצת כמו להתייחס אליו כילד בעצמו, כי את מפילה עליו את הפחדים שלך ומשליכה על ההתנהלות שלו את הדרך שבה גדלתי

הוא לא אבא שלך, וזה לא אותו בית. זה באמת כזה פשוט כשקוראים אבל קשה להתנהל מול זה

המשפט האחרון - בולכורסא ירוקה
צודקת בכל מילה. זה קשה מאד ליישם
מפחדת ולכן יש שלב שאני פשוט כבר כועסתעדינה אבל בשטח
לרוב לא קורה שום דבר, יש מצבים שכן, אבל לא דברים מסוכנים ממש.. משתדלת לסמוך עליו, להתרחק, וליזור כשזה נגמר, או לסיים את זה שכבר אין לי כח.. אבל תסתכלי לפעמים מהצד, תראי איך הילדים נהנים, ואיזה אבא מתוק הוא, שמשתולל איתם ומשמח אותם.. יש בזה משהו חמוד
צודקת לפעמים זה ממש חמודכורסא ירוקה
אבל לפעמים זה מוציא אותי מדעתי. אני מודה שקשה לי ללכת לחדר כי מרגישה שחייבת להיות שם למקרה חירום וגם להיות בחדר ולשמוע את הצווחות שלהם בזמן המשחק עוד יותר מלחיץ אותי 😅
רק אומרת, אם הוא ימעד עם ילד בידיים או על הכתפייםכתבתנו
הוא באינסטינקט יגן עליו דבר ראשון ועל עצמו רק אולי בשלב שני. מה שאומר שהוא עלול לחטוף חזק ולהיות מושבת שזה עדיין (אותי) היה הכי מכעיס בארץ, אבל זה בטוח שהוא ידאג לילד
לא יודעת אם זה אפשרי פיזעתכורסא ירוקה

אם יש לך ילד על הכתפיים אין לך איך להגן עליו כשאת נופלת.  

וגם קרה כמה פעמים שהמצח שלהם נחבט במשהו גבוה.. הוא פשוט לא נזהר מספיק, לא חושב מראש על הסכנות

גם אצלנו זה ככהעדינה אבל בשטח
עד שמישהו מקבל מכה ובוכה, או עד שאני צורחת שדי כברררר, אני זוכרת גם שאבא שלי היה משחק איתנו סוגי משחקים כאלו .. ותמיד אמא שלי היתה בורחת מהחדר עד שיירגעו העניינים
לבעלי ולילדים יש משחק מי נגע במי אחרוןשופטים

כל הזמן המשחק ברקע ומתעופפים פה דברים (כי מי שזרק על מישהו משהו והוא לא תפס זה נקרא שהוא נגע בו אחרון), אני מדברת על נעליים, מפתחות, מגבות, בגדים שמחכים לטיפול, מה שלא תרצי..

כבר קרה כמה פעמים ששיחקו בבוקר והבן התעצבן עד שלא רצה ללכת לבית ספר 🤦‍♀️

יש לך בעיקר בנים?באתי מפעם

זה מוכר סוג המשחק המוזר/ משגע / מעצבן הזה...

אבל, שימי לב שאת לא הופכת את בעלך לעוד ילד.

מכירה לו, צועקת עליו, לא סומכת עליו שיעשה דברים מסוכנים איתם, מאשימה שהם בוכים בגללו.

אני חושבת שהנזק הזה רב על התועלת, בעיני הילדים איך אמא תופסת ממנו, עוד איזה שטותניק קטן, או גבר שאפשר לסמוך עליו שגם אם יש בסוף נזק, הוא יטפל בזה.

תנסי להתרחק מהאזור כשהם משתוללים, ככה גם לא יחפרו לך וגם פחות מעצבן אותך וכשמישהו יבכה בעלך יהיה חייב לטפל בזה ולא את תבואי 'לעשות סדר'.

אני ממש מבינה אותך שזה משגע, אבל זה גם סוג של קשר מאוד מהנה ולא משהו שנשאר לנצח... 

תקראי קצת על משחק אגרסיביאפונה

קשה להפריז בתועלת של משחק כזה לשחרר אנרגיות של רגשות תסכול ובהלה מהגוף.


משחקי קופסא וציור זה מקסים אבל לא מביא שום פורקן של אגרסיות

ילדים בעולם שלנו עמוסי רגשות תסכול שאין להם איפה להתנקז, ובמיוחד בזמן מלחמה שחווים גם בהלה, זה כל כך חשוב!!


מהתיאור שלך על איך שגדלת קל להבין שאין לך שום מערכת יחסים פנימית עם אגרסיביות, וברור למה קשה מאד להכיל את הדבר הזה.

מה את עושה כשאת כועסת, או מתוסכלת מאד?

מה קורה לך בגוף כשמישהו לידך כועס או מגיב בתוקפנות?

כדאי להתבונן בזה

יש שם איזור שלם של רגשות חזקים ועוצמתיים,

לא תמיד פוטוגניים,

אבל הם חלק מקשת הרגשות

ורגשות צריכים לקבל ביטוי.

האתגר הזה יכול להיות מתנה בשבילך,

אבל גם אם לא - את יכולה להבין שהוא מתנה בשביל הבריאות הנפשית של הילדים שלך.


לגבי זה שהמשחק נגמר רע -

נשמע לי שאם לא תהיה לך התנגדות כללית לכל העניין, ואפילו תעריכי את התועלת שהוא מביא,

בעלך יהיה פתוח יותר לדיוקים ולשים לב למה שמפריע לך. אתם יכולים למשל להגדיר סימן מוסכם או מילה שעוצרים את המשחק באופן מיידי. או לנתח סיטואציות שקרו וללמוד מהן.

מענין מה שאת אומרתכורסא ירוקה
זוכרת שכשיצאנו אז נורא הלחיץ אותי שהוא משחק משחקי מחשב אגרסיביים כאלה עם אמוציות ודיברתי עם חבר שאמר לי - מה את רוצה הוא גבר, יש לו אגרסיות.. וזה נורא הפתיע אותי כי גדלתי עם אחים והם שיחקו במחשב אבל זה לא היה מקום לפוקקן בשבילם סתם משהו כיפי, בחיים לא ראיתי שממש מוציאים אגרסיות במשחק..

כשאני כועסת או מוצפת אני צועקת או בוכה או מתכנסת בעצמי וזה משתולל בפנים עד שנגמר... יש לי הרבה פעמים רצוו להוציא את זה באמת בצורה יותר אגרסיבית אבל לא מכירה אופציות כאלה

בול מה שקורה אצלנונעומית

מייד כשזה מתחיל אני הולכת למקום אחר.

ולגבי סימנים עדינים של חוסר נוחות של הילדים, זו בדיוק ההזדמנות שלו ללמוד

זה ממש קשה וסלע מחלוקת רציני ביותר שלנו

אבל אני אומרת לעצמי שהוא אבא של הילדים ובחרתי אותו, ויש לו מרחב טעות.

סיכמנו על דברים שלא עושים לידי כי זה מסוכן מידי ומבהיל אותי

יפה שאת מצליחהכורסא ירוקה
אני דווקא במסוכן מתקשה לשחרר וללכת. פשוט מפחדת מדי
את יכולה לבקש ממנופילה

לא לעשות דברים מסוימים כי את מפחדת או כואב לך הראש. בעיניי לגיטימי מאוד.

לא לגיטימי להמשיך לרוץ עם ילדים על הכתפיים אם כבר נחבלו במצח.

לגבי אמירה שהוא אבא ויש לו שיקול דעת , לא מסכימה עם זה. לאמא שלי הרבה פעמים לא היה שיקול דעת אבל אבא שלי  לא התערב כי היא אמא והטיפול עיקרי היה עליה למרות שהוא ידע שהיא עושה משהו לא נכון.

בעיניי זה לא נכון. אתה לא יכול לשחק את עצמך חירש/ עיוור ואז להגיד אמא שלך עשתה או במקרה שלך אבא שלכם עשה

זה לא רק אצלך ככהנופנופ
בול כמו שקורה אצלנוממצולותאחרונה

פשוט אחד לאחד

משתוללים מדגדגים ועוד כל מיני

עד שנהפך ללא נעים ואז בכיות וצעקות

ניסיתי בהתחלה להסביר

איך לעשות את זה בצורה יותר נעימה

איך לזהות סימנים של חוסר נעימות

אפילו מצוקה לפעמים

אבל זה לא עזר

ופתאום קלטתי שהילדים בעצמם

רוצים ודורשים את זה

זאת אומרת שכיף להם

אפילו שלפעמים מקבלים על זה מכות וחוטפים

הם חוזרים על זה שוב ושוב

אז אני לא אהיה החכמה היחידה

פה שיחשוב שזה לא בסדר כשכולם נהנים

ואם הם בוכים מדי פעם ופונים אליי

אני אומרת להם לכו לאבא

ומנסה באמת לשחרר

אבל הדבר העיקרי פה זה שתביני

שזה באמת טוב וחשוב להם

וזה יוצר קשר מצוין עם האבא

ובסופו של דבר

זה יהיה זכרונות ילדות שלהם

הם לא יזכרו את המכות הם יזכרו את הכיף ואת הצחוקים שעשו עם אבא

וזה חשוב ברמות

שרשור- נחשי מי הרבנית!הרבנית הקדושה

מוצאי פורים שמח, נשים צדיקות!

הגענו לשלב שבו אתן מנחשות-

מי הרבני(ו)ת הצדיקה,

שבמהלך השבוע הבריקה?


כתובנה פה את הניחושים,

ובסוף נערוך סיכומים.

שמנה לב, לרבנית מספר פיצולים,

נראה מי תזהה את השובבים.

😂יעל מהדרום
לק"י

פעם אחת כתבתי בטעות 'לק"י'. אבל גיליתי וערכתי.

צריכה קצת עידודים- מסךאפרסקה

אז בעלי בבסיס היום ואני בעבודה, שמנו את הילדים אצל חמותי המקסימה.

יש להם ממד והם אוהבים להיות אצלה, הבעיה היחידה מבחינתי שהיא שומרת עליהם בעיקר ע"י זה שהיא שמה אותם המון שעות מול המסך. עכשיו אני מבינה שזה קשה להסתדר עם 4 ילדים ואני לא מעירה לה כלום על זה כי היא זאת שעושה לי פה טובה ענקית, אבל זה עדיין קצת קשה לי לשמוע שהיא מעדכנת שהכל בסדר הם מצויינים וכבר מעכשיו מול המסך...

אז זהו רק רציתי להניח את זה איפשהו ואולי אם תוכלו לעודד אותי שזה לא נורא כ"כ..

הם היו בבית איתי/ עם בעלי כל השבוע אבל שבוע הבא אני לא יודעת מה יהיה אולי נצטרך לבקש מחמותי שוב לשמור עליהם. מקווה שכמה שפחות אבל אם אין ברירה זה מה שנעשה

ממש לא נוראoo

הילדים שלי עם זמן מסך בלתי מוגבל

גדלים היטב ובטוב

תודהאפרסקה
גם אנחנו כילדים גדלנו עם המון שעות מסך ויצאנו אחלה נראה לי. אני כאמא כן מנסה להגביל אבל מניחה שיום פה יום שם לא יזיק
אני חושבת שאין לך מה לעשות עם זנ,שגרה ברוכה

היא עוזרת לך ועוזרת בדרך שלה.

ובכללי החשיבה שלי זה הרוב קובע.

לא כל חיייהם הם מול מסך אלא כמה ימים הם יהיו בתקופה הזו עם הרבה מסך. ישרדו את זה.

כולנו נשרוד בעז"ה.

שיהיה בהצלחה!

צודקת לגמריאפרסקה

ובתכלס חלק מהסיבה שהם כ"כ אוהבים ללכת לחמותי זה בגלל זה חחח

יאללה סבתות מפנקות קצת יותר

בעיני זה בסדר גמור והאמת שזה הגיוני לכל הצדדיםקופצת רגע

ויש כאן יתרון עצום מבחינת הרגלים שלהם, שהיא לא שומרת עליהם בבית שלכם אלא שלהם,

ואז לדעתי לילדים קל מאוד להתרגל ולדעת, שבבית עושים כך ואצל סבא וסבתא אחרת.


ובאמת נקודתית כמה ימים מלאים מול המסכים זאת לא הבעיה, הבעיה היא ההרגל שזה נשאר ליום יום (וגם לזה יש מקום בימים כאלה, לראות בבית, ולהרגיל חזרה לשגרה בריאה יותר בהמשך) וכאן את באמת במצב טוב

נכוןאפרסקה
אז זהו לא חושבת שתהיה להם בעיה לחזור לשגרה מבחינת המסך. מסכנה חמותי כבר אמרה לי שהיא נותנת להם היום הרבה מסך כי היא עייפה מהאזעקות. אמרתי לה שזה ממש בסדר ותודה רבה שהסכימה לקחת אותם 🙈
לדעתי זה ממש לא נוראצוצקהלה

אני בשגרה לא מאפשרת יותר מחצי שעה מסך ביום אבל עכשיו נותנת בכיף שעתיים- שלוש... גם ילדים מבינים שזה מצב חריג כי הם בבית כל היום ועם החזרה לשגרה מאמינה שזה יעלם בטבעיות.

ככל שאני מורידה ממני מצפון בימים האלו אני הרבה יותר נינוחה וזה בטוח עובר לילדים! כן מקפידה שתהיה לי שעה-שעתיים ביום זמן איכות איתם כדי לחזק את הקשר והחיבור בתקופה הזו

🙏אפרסקה
נכון זה חשוב, מזכירה לי לרדת איתם קצת לגינה היום אם יהיה זמן בעז"ה
ממש לא נוראנעמי28

בטח כשזה תקופתי.

שמעתי גם את עינת נתן מנחת ילדים שאמרה שזה ממש בסדר לשחרר את ההגבלות של המסכים בתקופה הזאת.

הבריאות הנפשית והרוגע הכי חשובים.

תודה 🙏אפרסקה
בהתחשב במצב, לא חושבת שזה נורא כל כךים...

תבקשי שישימו להם תכנים יותר מלמדים...

בכל אופן גם שלי מול המסך רוב הזמן. השבו עשיתי להם יום אחד בלי מסכים שהיו ממש בסדר יחסית. בד"כ בשבתות אני רק מחכה למוצאי שבת שיהיה קצת שקט.

 

דווקא בניגוד לכולן פה אני חושבת שזה נורא...ממתקית

מסכים זה לא בריא, גם במלחמה...
אבל
אבל גדול
אין מה לעשות כל- כך, וגם הילדים שלי יותר מול מסכים מימים שגרתיים, וככה אצל כולם
אין מה לעשות... 
זמן מלחמה לא הופך את המסך ללא נורא, זה עדיין נורא
אבל אין כל כך ברירה לפעמים.

אבל מה היא תעשה?הבוקר יעלה
צריכים ללכת לעבודה והסבתא מסכימה לשמור אבל אלו התנאים
נכון...זה מה שכתבתי אין מה לעשותממתקית

וגם הילדים שלי מול מסך הרבה הרבה מהרגיל.
זה לא הופך את המסך ללא נורא...
אבל אין מה לעשות
זה דור שיגדל על מסכים

אני פשוט חושבת שבמצב הנוכחי, לכתוב את זההבוקר יעלה
לא נותן כלום לפותחת מלבד עוד מצפון שמן הסתם היא לא צריכה.. 
למה מצפון?? זה בסדר והכל טובממתקית

המסך לא הופך להיות בריא לנו בזמן מלחמה, בטח לא לילדים. חידדתי את זה, המסך שלעצמו לא בריא לנו נקודה
מלחמה לא הופכת אותו לבריא
אבל שוב, אין ברירה...וכפי שציינתי גם ילדיי מול מסכים וכפי הנראה פה גם אני...
 

אנחנו גם אוכלים הרבה מתוק בתקופה הזו, וחוגגים על המשלוחים שקיבלנו
וזה הכי בסדר, מצב לא פשוט, קשה לכולנו, הצורך במתוק גובר
הכל טוב
ועדיין זה לא הופך את המתוק שלנו לבריא כי זו מלחמה...
המתוק במינונים מוגזמים לא בריא לנו (כמו המסך)
אבל בגלל התקופה- זורמים, ואוכלים ונהנים- מהמסך ומהמתוק.

מקווה שהבנת את הנקודה.
 

אני פחות מסכימה על המילה נורא.,שגרה ברוכה

נורא זה לא לאכול ולא לשתות לאורך זמן מכל סביה שהיא

נורא זה לגעת בחומרים מסוכנים

נורא זה כשיש אלימות וכו'

דברים שמשאירים צלקות חרוטות בנפש /בגוף

גם הילד שיהיה מול המסך במשך שבוע רצוף(כמובן בתכנים מותאמים גיל לפי החלטת ההורה) לא יהיה לו מזה נזק בלתי הפיך .


גם בחןפש הגדול שמדובר כמה נזק נוראי ותגבילו ופה ושם

בפועל כשמתחילת שנת הלימודים, הילדים חוזרים לשגרה הרגילה וברוך ה' מתקדמים וחיים.


אז זמן מסך יותר גדול בזמן במלחמה זה לא נורא. לא נורא בכלל..  לא קרוב לנורא (לדעתי) ...

המילה הזו חמורה מידי וכבודה במקומה במונח לדברים חמורים באמת של לשכת הרווחה.


אוי אלוקים סתכל עלינו כמה דואגות לילדים

תחזיר לנו את השגרה תודה

אולי באמת "נורא" זו מילה כבדהממתקית

אפשר להשתמש גם במילים אחרות..
"פחות טוב לנו"
וכו

האמת מסכימה עם הפרופורציותהמקורית
ככה הם אצל אמא שליהבוקר יעלה

ואני בוחרת אם לשלוח או לא כי יודעת מה צפוי

אני אגב גם גדלתי ככה, הטלוויזיה דלקה כל כל הזמן ואני ממש בסדר. האם זה טוב בעיני? בשגרה לא.. עכשיו אני גם משחררת.

לדעתי פשוט להודות להם ששומרים לכם על הילדים כי זה ממש לא מובן מאליו יום שלם. 

אני בתור ילדה הייתי צופה שעות במסך אצלממשיכה לחלום

סבא וסבתא שלי

זה היה רק אצלם

וזה לא עשה נזקים;)

מצב מלחמה זאת בעיני סיטואציה שבה המסך הוא כלי עזר

אני לא רק חושבת שזה לא נוראטארקו

אלא חושבת שזה אפילו בסדר גמור וטוב במציאות הזו של מתח תמידי וחוסר יכולת להחזיק שגרה, לתת למוח של הילדים זמנים של מסך שבהם הוא יכול להיות "מנוון" ולא להחזיק בסטרס התמידי.

וזה משהו שבריא לעשות לפעמים באופן מלאכותי גם אם ביומיום אנחנו מתרחקים מזה.


אני גם חושבת שאין שום חשש שהמציאות של המלחמה תהפוך להרגלים אם לא נמשיך אותם כשנחזור ללוז נורמטיבי. אי אפשר להקיש אחד מהשני

לא מסכימה איתךאפונה

דוקא בזמנים של סטרס הילדים זקוקים ליותר פעילות פיזית ומשחק אגרסיבי כדי לפרוק את המתח.


מבינה את הבעייתיות ומסכימה שזה פתרון לא אידיאלי במציאות לא אידאלית.

אבל את יכולה להביא איתם משחק (עדיף חדש כמובן) או חומרי יצירה ספציפיים כדי שתהיה להם אטרקציה כלשהי מעבר למסך בלי שחמותך העייפה תצטרך להמציא שום דבר.


וגם אם מסך

אז עדיף לשים להם סרטונים של פעילות גופנית,

יש דברים ממש נחמדים ועדיפים עשרת מונים מצפיה פסיבית.

זה בהחלט האידאלדרשתי קרבתךך

אבל מאוד קשה לאפשר לילדים את הפריקה הפיזית הזו כשיש לך ילדים במגוון גילאים שכל אחד מהם צריך משהו אחר , כשיש זומים על הראש ומשימות הבית וגם לעבוד .. ולהרבה מאיתנו גם בעל במילואים!

זה פשוט מטורף ומקריס גם בלי להוסיף על הלב את המצפון

הם הביאו איתם כמובןאפרסקה

חוברות עבודה מהבית שהם אוהבים, ומדבקות, ויש אצל חמותי גם הרבה ספרים מעניינים ומשחקים. ובכל זאת, אם מישהו לא שם כדי לתחזק אותם, באופן טבעי הם יפסיקו עם החוברות והמשחקים תוך כמה דקות/ חצי שעה. ואז צריך שמישהו יגיד להם לאסוף ולהוציא משחק אחר, או להחליף חוברת, וכזה. וחמותי פחות מתפעלת אותם, וזה מובן לי לגמרי, אז ברגע שהם משתעממים מהחוברת/ משחק הראשון הם עוברים לטלוויזיה.
 

אבל זהו הגעתי לעבודה הבוקר כמה מוקדם שיכולתי בהינתן העובדה שלא ישנו בלילה, ויצאתי מוקדם בהתאמה כדי לאסוף אותם כמה שיותר מהר

לכן כדאיoo

לצאת לפעילות פיזית באופן יזום


גם להנות מאוויר צח ושמש

וגם לעשות ספורט לגוף ולנפש


(לא יודעת מה הילד עשה פה שהייתי בעבודה

אבל עכשיו היינו בחוץ

קורקינט

גינה מתקנים וקיר טיפוס

הוא חזר רענן

וגם אני)

גם אני יוצאת עם הילדיםהמקורית

נותנת להם לשחרר מתח בנסיעות על הקורקינט

קנינו משו מתוק בחוץ

כולנו צריכים את זה האמת

מבאס, אבל ממש לא נורא. זה לא מצב רגילשיפור
ובמיוחד כשזה אצל חמותך ולא בבית אין חשש שיצפו שזה ימשיך בשגרה.

איזה כיף לךעם ישראל חי🇮🇱

חמותי לא מוכנה לקבל אצלה את הילדים שלי.

אין לה ממד והיא צריכה לרדת למקלט

אומרת שקשה לה לקחת אפילו ילד אחד לא מוכנה

אני עם שישה ילדים מתוכם תאומים בני חודשיים וחצי ובעלי בצבא

יש יותר גרוע תמיד 😄

חחח ברור..אפרסקה
תחזיקי מעמד מותק 🙏
בול מזדההבאתי מפעםאחרונה
מורה וזומיםאנונימית בהו"ל

מה הציפייה ממני כמורה עם ילדים בבית

בזומים?

כשאין לילדים מעון,

נשמע לי מעיק...

אני לא חושבת שזה נמוך האמתדרשתי קרבתךך

אבל ביחס לדוגמא להייטק ולמגזר פרטי השכר החודשי יכול להיות נמוך

מסכימה איתך שהתנאים מסביב שווים כסף והרבה ממנו ושוב בגלל זה בחרתי במקצוע ואני נשארת מורה במחירה ולא מהכרח חחח

עדיין בתקופה קשה..אבי גיל

אחרי טיפול זוגי של 7 חודשים

היה יותר טוב לתקופה

ובכמה חודשים האחרונים חזרנו שוב למצב קשה..


אני מסבירה לו מה אני צריכה

הוא לא מבין (למרות שדיברנו על זה הרבה בטיפול)

הבן אדם קפוא.

יש לי תחושות קשות... מאוד

רוצה להתגרש וגם אמרתי לו. מרגישה שמגיע לי זוגיות טובה

שיקשיבו לי שישתפו אותי למה אני צריכה להלחם על כל דבר?

למה אני צריכה להחליט על הכל...


כואב לי על הילדים שלנו הטובים

שהכי סובלים מהכל.


תודה על המקום לפרוק.

מקפיצה לך.. וחיבוק גדול.nik
תודה !!אבי גיל
חיבוק גדולממתקית

לחזור לטיפול יכול להיות רלוונטי?

אמרתי לו...אבי גיל

הוא מתחמק... כאילו לא מבין את המצב

תודה על התגובה והחיזוק!

קשה וכואב🩷חשבתי שאני חזקה

אולי תצליחו להזכר במה שעזר בתקופה שהיה יותר טוב? איזה כלים למדתם?

אולי שייך טיפול אישי של כל אחד לבד (אנחנו עשינו כמה פגישות אישיות של כל אחד עם המטפלת הזוגית וזה קידם הרבה, יצא ככה מאילוץ שאחד לא יכל ואח"כ השני וראינו שזה ממש הועיל. אולי זה התאים ספציפית לדינמיקה אצלנו, אבל אולי יוכל להועיל גם אצלכם?)

אבל אין ביחדאבי גיל

הוא לא מבין אותי

הוא כאילו חי עם עצמו.

הוא לא בדכאון זה פשוט ההרגל שלו ככה הוא.

ואני לא מסוגלת יותר אני סובלת 

מקפיצה לעצמי- תקופה קשוחה לכולםאבי גיל

בכל זאת, אשמח לחיזוקים

מרגישה שאין לי עם מי לדבר על זה 

ואין לי ממש אוזן קשבת סביבי 

קודם כל חיבוקטוענת רבנית

ההרגשה של לחיות בזוגיות אבל לבד  היא לא פשוטה בכלל.

במיוחד שיש גם ילדים.

מציעה לך למצוא מטפלת אישית / רגשית עבורך. שתשמע אותך, תבין ותדע גם לכוון אותך במורכבות הזאת.


מהצד המקצועי אומר, שגירושין זה לא דבר קל..

זה דורש המון משאבים נפשיים הכלכליים.

ולפני שהולכים לכיוון הזה צריך לחשוב טוב טוב אם זה הדבר שנכון ומתאים עבורך לעשות.


ואם יש עוד סיכוי לשינוי, לשלום בית, למקום שלך לעצמך בתוך הזוגיות הזאת. כדאי להמשיך לנסות

ולקבל סיוע מקצועי וריגשי.


נשמע קשוחנעמי28

אולי מטפלת אישית תעזור?

לנו זה עזר יותר ממטפלת זוגית.

כי בסוף בעיות זוגיות = פצעים אישיים אחד של השני שמתנגשים + חוסר בתקשורת.


לא פירטת מה בדיוק הבעיה, והאם מדובר בצורך טכני או רגשי.

לדעתי טיפול אישי, גם יתן לך גם מענה לאוזן קשבת ואם הבעל הוא לא האדם להישען עליו, זה יחזק אותך להיות חזקה בשביל עצמך, ליצור יותר נפרדות, למתן את הצורך בו.

(יש צורך בריא ויש הזדקקות וצורך תלותי, זה בסדר גם להזדקק לפעמים, השאלה כמה, וכמה ההתנהגות שלו משפיעה על המצב רוח שלך)


אם הבעל לא שם בפן הטכני, כמו עזרה בבית וכו' לפעמים כדאי להרפות ולקחת עוזרת, ולתת לו להתמודד עם המחיר הכלכלי.

תודה על התגובהאבי גיל

זה צורך משפחתי

לא מגיעים להחלטות  משותפות

מדבר רק על מה שהוא רוצה שזה דברים שטחיים בלי להגיע לעומק הדברים.

מרגישה שזה משפיע גם על החיים שלי ושל הילדים ואי אפשר להמשיך ככה


אני לא רואה את עצמי חוזרת לטיפול לבד כרגע. הטיפול הזוגי היה לי מאוד קשה.. הייתי ממש צריכה תעצומות נפש בשביל להביא אותו לשם.. שלא נדבר על הקושי האישי שלי בטיפול עצמו 

ומה את צריכה ממנונעמי28

תחושת ביטחון?

שהוא יוביל את ההחלטות בבית? במשהו ספציפי או בכלל?

שיחות עומק?


כל מה שכתבת..אבי גיל
ואני מסבירה שזה מה שאני צריכה. 
הקטע עם לקיחת אחריותנעמי28

וקבלת החלטות, זה כשמישהו אחד לוקח אחריות, השני מרפה.


וגם אם את לא עושה את זה בפועל אבל את "על זה" זה תמיד בראש שלך ומזכירה לו שוב ושוב - הצד השני לוקח את זה כ"יש מישהו אחר אחראי, אני מרפה".


לא יודעת לגמרי מה הדינמיקה אצלכם, לי באופן אישי זה קרה ועדין קורה עם בעלי  במיוחד בפן הכלכלי.

כשאני לקחתי אחריות, הוא הרפה וזה הפריע לי מאוד.

רק כששחררתי שליטה הוא לקח את המושכות.


ובקשר לשיחות עומק, זה היה פעם ונעלם?

אם זה לא היה מעולם,  יכול להיות שהוא לא כזה, ואולי חברה טובה תמלא לך את הצורך.


וגם שיחות עומק זה דבר חשוף ופגיע, אם המצב מאוד נפיץ, יכול להיות שהוא לא רוצה להגיע לשם.


ונשמע קשוח הכל יחד❤️

הזוגיות מאוד משפיעה על חווית החיים, כשהיא טובה העולם טוב יותר,

וכשהיא לא, זה מושך למטה.

הוא היה פעם אחרת?שופטים

כשהכרתם זה היה שונה?


יש אנשים שפחות צריכים שיחות עומק והם יותר מתבודדים מטבעם, אי אפשר לשנות את זה.

אבל כן, אפשר להיזכר איך זה הלך בהתחלה או בתקופות טובות יותר, ולנסות לשחזר ולחשוב מה גרם לזה להצליח..


ולנסות לבנות לך מערך חברתי חיצוני לו שייתן לך מענה לצרכים הנפשיים שלך, לא פשוט אבל מאמינה שאפשרי.


חיבוק גדול

היה פעם טיפה אחרתאבי גילאחרונה

עם השנים זה החמיר..

כבר דיברנו על זה בטיפול, הרגרסיה הזאת פשוט קשה

קשה לי ברמה שאני מרימה ידיים אין לי כח

שולחת חיבוק♥️המקורית
לפעמיםעם ישראל חי🇮🇱

אנחנו צריכים לשנות משהו בזוית ראיה שלנו ואז ממילא הסביבה תגיב בהתאם...  

תנסי את להיות הכי טוב שלך, למרות שזה קשההה כשאין פידבק חיובי ..

זה סבלנות...מהמילה סבל

ונישואים זה משא ... עבודה עבודה עבודה

מילים חמות, אוכל טעים ויחס עושה המון.

גם לי היו הרבה משברים בחיי הנישואים

ועם השנים הבנתי הרבה דברים .  ..

להיות גרושה זה לא פתרון קסם

ומי מבטיח לך שיהיה לך יותר טוב כך ?

תנסי לדמיין מה קורה אם בעלך הולך לשבוע ואת נשארת לבד ,מתגעגעת אליו?

מה גרם לך לרצות להתחתן בתחילה..?

תעזרו לי לקבל החלטה🙏🏻🙏🏻אנונימית בהו"ל

גרים במקום עם הרבה מאוד אזעקות, אין לנו ממ"ד בבית וכל לילה ישנים במקלט של גן במרחק 10 דקות נסיעה מהבית.


השבת נוסעים להורים של בעלי, יש להם ממ"ד קטן בבית שחלק מהילדים יוכלו לישון בו, ואת השאר נצטרך להעיר במקרה של אזעקה.


חמותי הציעה שנשאר אצלם גם לתחילת השבוע.


אממ… שאני צריכה לטבול במוצ"ש וחמותי היא הבלנית ביישוב שהם גרים בו🤦🏼‍♀️


ממש מתלבטת. לא מתאים לנו בכלל לשתף אותה.

האופציה שיש לנו זה לסוע למקווה בישוב סמוך (בערך 10 דקות נסיעה)

אבל אני לא אסע לבד, זה יהיה ממש חשוד. חשבנו להגיד להם שאנחנו יוצאים ביחד קצת להתאוורר, זה לא חשוד בכלל, עושים את זה הרבה.

אבל אז אני אהיה בלחץ להרדים את הילדים, לפחות הקטנים, להספיק להתארגן ולהגיע בזמן למקווה.

ואומנם יש לנו שם חדר עם פרטיות ממש ממש מלאה, אבל מיטות לא נוחות וגם פחות משוחרר לי להיות ביחד במצב הנוכחי (יש עוד מתבגרים בבית) וגם, אם תהיה אזעקה נצטרך שוב לקום ולרדת לממ"ד עם כולם.


האופציה השניה זה לחזור בלילה למקלט "שלנו" נגיע לשם בנחת, בעלי יורדים את הילדים ואני אסע מהר להתארגן בבית ולטבול.  ואחרי שהילדים יירדמו נוכל להיות ביחד אבל לא עם פרטיות מלאה וזה יכול להיות ממש מבאס.


וגם, אין לי תירוץ מה להגיד לחמותי אם נרצה לחזור הביתה, תכלס אצלכם יכול להיות קצת יותר קל, עם עזרה.

בעלי במילואים, רוב הסיכויים שבשבוע הקרוב כן יצא ויילך לעבודה (עובד חיוני מאוד) ובשבוע אח"כ יחזרו למילואים. בכל מצב אני נשארת לבד עם הילדים וכמה ימים אצל חמי וחמותי יכולים קצת להקל עלי…


ממש מתלבטת מה לעשות!

אני הייתי נשארת אצל חמותךכורסא ירוקה

ומדברת מראש עם הבלנית של היישוב ליד, שאולי תגיעי קצת מאוחר, אפילו בתשלום.

גםהבנאדם העיקרי שיחשוד זה חמותך והיא במילא עובדת במקווה בשעות האלה, לא? 

^^^יהלומה..
עם שקלול של מה שכתבת בסוף הייתי נשארת אצלה... ואיזה מקסימה היא שהציעה לכם להשאר ולעזור! 
מה המרחק ממך לחמותך?אמאשוני

כמה הגיוני לעשות הנסיעות הלוך חזור?

אם עד חצי שעה נסיעה לא הייתי מתלבטת, ברור שחוזרת הביתה.

תנצלי כמה שאפשר להיות עם בעלך בלי עוד אנשים מהמשפחה, כשהוא במילואים הגיוני שתרצי להיות אצלם.

לגבי הילדים שישנים במקלט תגידי למתבגרים שהם אחראיים עליהם ושיש לכם שיחת זום/ דייט/ הרצאה תחרטטי משהו, הם לא צריכים לקבל פרטים מלאים. רק מתי הם שומרים על הקטנים. לצורך העניין מ20:00 עד 23:00

תשאירי להם פלאפון אחד למקרה חירום ותסתגרו בחדר.

לגבי חמותך את יכולה לומר שאתם רוצים גם להיות בבית וכל עוד אתם שניים זה יותר קל, מעבר לזה לא צריכה להסביר.

מי שאין לו שכל להבין שזוג רוצה פרטיות בתוך טירוף ושהייה ממושכת של הבעל במילואים, לא מבין את החיים.

וזה בלי קשר לטבילה, גם אם הייתם אסורים זה נכון.

לא הייתי חוזרת הביתהואז את תראי
חד משמעית הייתי נשארת אצל החמות.ממתקית

אם את מכירה מישהי אחרת שעובדת במקווה- הייתי יוצרת איתה קשר מראש ומבקשת שתפתח לי אישית בחצות או משהו..
או מקווה ביישוב ליד. תעייפו את הילדים בשבת בלי שנ"צ שירדמו מוקדם במוצ"ש ואז תיסעו ליישוב ליד או תדברי עם בלנית אחרת מראש לקבוע

וואו קשוחהבוקר יעלה

לכתחילה הייתי מבקשת להשאר כמה שיותר היכן שיש ממד.

אני מניחה שבמציאות הזאת קשה להרבה להגיע לזמן זוגי.

רק שאלה, במקלט הציבורי שאתם ישנים, רק אתם שם? 

לדעתי עדיף לכם להישארחשבתי שאני חזקה

 בכל אופן במקלט ציבורי יהיה לכם פחות פרטיות.

נשמע שהאפשרות לקפוץ ליישוב ליד מעשית, ואם יש לכם חדר שקט אצל ההורים זה כבר התחלה טובה (ברור שאין כמו בבית, והמיטות פחות נוחות זה קצת מבאס אבל אפשר להתפשר).

ונשמע שהעזרה אח"כ תהיה מאד משמעותית.


אולי יהיה לכם זמן ביום ראשון לחזור קצת הבייתה לבד בשקט? כשהילדים נשארים שם?

הייתי נשארת והולכת לטבול ביישוב לידהשקט הזה

מנסה לסדר את זה.

מאמינה שעכשיו עם המצב בלניות מבינות שיש סיטואציות מורכבות ומוכנות לבוא לקראת

הייתי נשארתמולהבולה
אומרת שחייבים יציאה זוגית והולכת למקווה ביישוב אחר
מה שאני הייתי עושה...מקרמה

אומרת לימותי שאני צריכה שהיא תשמור על הילדים

וגם את המפתח למקווה

הולכת עם בעלי

וחוזרת


אני בגישה שסודות צורכים אנרגיה שהיא משאב מאוד מוגבל כרגע

ואין לי בעיה שידעו שאני טובלת


אבל מבין האופציות שהעלת

ללכת למקוה בישוב השכן נשמע כמו רעיון טוב

וואי אני כל כך מסכימה איתך!!סטודנטית אלופה
אבל מבינה שזה לא מתאים לכל אחת..
נשארים אצל חמותךנופנופאחרונה

ומנסה לטבול במקווה בישוב ליד

תסעי את לבד

בעלך ישאר עם הילדים

 

מה הייתן עושות אם משפחה מגויסת כבר בסבב המיליוןממתקית

האמא קורסת, מסכימה לכל עזרה, בעיקר בימים הללו, בעיקר לקחת את הילדים אליי-השכנה. כולל ארוחת ערב
לי אין בעיה, יש לי יכולת וכוחות כרגע
רק שהילדים מאוד מתקשים נפשית, תמיד יום כזה נגמר במריבות רציניות שלהם במקרה הטוב ובמכות לילדיי או נזק לבית במקרה הפחות טוב.
אני רוצה לעזור, יכולה ומסוגלת , יש לי בוגרים שאיתי והם עוזרים, אך עם כל רצוני הטוב, הקטנים שלי לא מוכנים שהם יבואו כדבריהם:"הם הורסים את המשפחה שלנו" הם מתנגדים שאזמין או שיבואו ספונטני
מרגישה צורך גדול לסייע לאמא בעיקר בימים המורכבים האלה, אך תמיד זה נגמר בבכי, צעקות, בלאגן.
אוףףףף
אציין, שהאמא מקבלת עוד עזרה משכנות בבנינים הסמוכים, בעיקר עם אוכל, אין לה משפחה קרובה.
הילדים מטופלים רגשית אצל פסיכולוג.
כשהם באים אלינו ספונטני (גרים כמה קומות מעליי...) לא יכולה לומר להם ללכת, לא מסוגלת.
האמא מאוד נוכחת, מתקשרת שואלת אם זה בסדר, לא מזניחה בכלל, אבל יודעת שזה הזמן השפוי שלה כשהילדים אצלי, ויודעת שעכשיו אני צריכה להיות על כוונת ולהעסיק אותם ולהיות עם יד על הדופק שמא יתחיל משהו...(לי זה לא מפריע, אני מסתדרת איתם, מפריע מאוד לבני הבית ולהתנהלות של בני ביתי)

וואו, שאלה קשהמקלדתי פתח

אני חושבת שחשוב להקשיב לילדים שלך. לפחות ברמה מסוימת.

אולי לכתחילה להגביל לביקור של שעה? להזמין רק לארוחה? אולי להיעזר הגדולים שלך שילכו הם למשפחה השנייה לשחק עם הילדים?

הם תמיד אצלנו עד שעה גגממתקית

שעה וחצי 

הייתי עושה ככההמקורית

יושבת איתם לשיחה ומסבירה שאתם עושים חסד גדול ומבקשת מהם אורך רוח

תוחמת עזרה לפעמיים בשבוע שעה וחצי נגיד או אם אפשר שיהיו באזורים אחרים בבית..?


אולי יש לך אפשרות ללכת אליה לעזור במקום שיהיו אצלך?

את מהממת ממש♥️

את יודעת כמה שיחות כאלה עשיתי עם הילדים שלי?ממתקית

ואז הם מוכנים לארח ולזרום
ושוב- בלאגן, מריבות, שוברים לקטן את המשחק
ושוב-די שלא יבואו לפה יותר.

הבית לא ענק...אין אזורים נפרדים, הכל משותף וביחד.
בממוצעע יוצא שמתחילת המלחמה הם אצלנו שעה ביום
שוב, לי לא מפריע...אבל כשהם באים לא מסוגלת להגיד לא, אלא אם זו שעת צהריים בין שתיים לארבע שהם יודעים שאין נכנס ויוצא אצלנו.

אין לי מה לבוא לעזור לה בביתה, זה לא יעזור לה...
היא זקוקה לקצת מנוחה ושקטט ביום ואני מאוד מבינה אותה.
 

מסובך...יעל מהדרום

לק"י

 

יש אצליכם מקלט בבניין?

אם לבני הנוער שלך יש סבלנות, אז אולי שהם יעסיקו אותם בחלל הבניין או ליד?

אין מקלט בבניין, אבל מקסימום יש התרעה 10 דקות מראשממתקית

רעיון...
צריכה שיתוף פעולה של הגדולים

יש אפשרות אוליאיזמרגד1

לקחת אותם ואת הילדים שלך ביחד לפארק, אם יש לכם קרוב למרחב מוגן? ואם לא להוציא תעסוקה מיוחדת כמו בצק משחק וכאלה, ממש להפעיל אותם עם משחק ולהיןת על זה כל הזמן שלא מתפתח מריבות...

האמת שבתור ילדה בבית שאירח המון אני מאוד מבינה אותם. זה נורא קשה כשמרגישים שחסד קורה על חשבונם.

לפארק לא שייך כרגעממתקית

והאמת, גם אם היה שייך לא הייתי מעיזה לצאת איתם לפארק, היו בורחים ונעלמים לי. לא הייתי מכניסה את עצמי לזה
וואוו מדהים שכילדה היית נוכחת בחסד יום יום

לקחת ממה שכתבתיאיזמרגד1
לא את מה שהתכוונתי אליו😅 מה שהתכוונתי להגיד זה שנשאר לי חוויה שלילית מזה שהחסד של ההורים שלי בא על חשבוננו, בתור ילדה הרגשתי האחרונה בסדר העדיפויות שלהם... אז היום אני מאוד מעריכה אותם, ואני חושבת שזה מדהים לארח הרבה ולעזור לאחרים אבל צריך לשים לב שבסוף למי שהכי חשוב לך נשאר חוויה טובה מזה...
איזה מהממת. מוערך מאוד!כתבתנו

אצלי בבית, בזמנים נפיצים של סוף היום שהילדים עייפים ופחות אסופים, מאוד מרגיע לשים מוזיקה או פודקאסט לילדים בזמן ארוחת ערב. הם אומנם אוכלים ככה לאט יותר, אבל זה עוזר לשמור על אוירה נעימה. אם זה לא מספיק, (ומתאים לבית שלכם) הייתי מנסה לשים להם איזה פרק מסידרה במחשב, או ריקודים מול מסך (ג'אסט דאנס). זה משהו שממש תופס הרבה ילדים בהרבה גילאים, וגם מבוגרים 😉.

אולי במקומך גם הייתי מבטיחה לילדים שלי פרס גדול על ההערכה שלכם שהם שותפים במצווה הגדולה של עזרה לשכנים בסוף התקופה, נגיד טיול או אטרקציה שתשמח אותם. וגם בסוף כל פעם שהילדים של השכנים הולכים לתת לילדים שלך איזה צ'ופר (אכיל, או פרס מחנות השקל וכד') ממש כל פעם, כדי לחזק אותם שזה חשוב ואת רואה אותם שלא נעים להם ואת מאוד מעריכה שלמרות שהם לא אוהבים את זה הם נושאים בנטל. אני מאמינה שזה יעזור להם להבין שזה לא כי לא רואים אותם ואדישים לחוסר הנעימות שנגרם להם, אלא יתן להם כח להתגבר עוד קצת כל פעם כי המטרה היא חשובה.

(זה לא בדיוק אבל קצת כמו שכמעט בלתי נמנע להשכיב ילדים כשהם 100% מרוצים ומשתפים פעולה. נדיר... ועדיין ברור שהם צריכים לישון ולא חושבים שבגלל שמתעקשים שהם יכנסו למיטה סימן שלא אוהבים אותם.)

כמובן כל זה במצב שהילדים שלך לא נכנסים מזה למצוקה אמיתית ואז הקרוב קודם.

מחזקת את ידיך מאוד 🤗

וואו ממש נתת לי רעיונות טוביםממתקית

לצ'פר את ילדיי על כל לפעם שהם באים. אהבתי את הכיוןון
וכן, כנראה שמסך בסופו של דבר יכול הכי לעזור.
תודה

אפשר גם להציב גבולות לאורחיםאור10

פעם הבאה כשהם מגיעים לדבר איתם ישירות

להציב כללים, לתמלל אותם ולחזור עליהם שוב ושוב:

לא נכנסים לחדרים נשארים בסלון (ככה לא יתעסקו עם ציוד שהילדים לא רוצים, רק מה שבסלון מותר לגעת)

אצלנו בבית לא מדברים ככה

אם יהיו פה מריבות נצטרך להיפרד להיום ותחזרו הביתה.

וכו

זה לא יעליב אותם, זה יעשה סדר ובהירות, זה שהם במקום שצריכים חסד לא אומר שרחמים יעזרו להם, פריקת עול לא תעשה להם טוב. כדי להתארח אצלכם כל כך הרבה הם חייבים להתנהג בצורה מותאמת.

כשאת המבוגר האחראי את גם זו שמחנכת. את יכולה לומר להם שלא מרימים ידיים פה בבית נקודה וכו. זה יעשה להם רק טוב.

בדיוק מה שרציתי לומרפה משתמש/ת

אלף כל. אימאלה התרגשתי ממש מהרצון הטוב ומזה שמישהו עוד עוזר ככה!!

ותדעי שבימים כאלה זה הצלת נפשות ממממש ❤️

כפשוטו

היתי כם מכנסת את הילדים לשיחה ולגמרי מחזקת אותם לשמוח במצווה הענקית הזאת

שככה הם יוכלו לספר לילדים שלהם שהם גם היו כמו לוחמים קטנים שעזרו לעמ''י לנצח!

כמו דאני מסבירה לילדים שלי..כשבעלי מגוייס..שהם ממש כמו החשמונאים.

ובעיני מי שעוזר ככה- הוא גם לגמרי חלק!


וחינוכית לא היתי מוותרת כדי באמת להחדיר בהם שחסד זה לא רק כשקל.


אבלל

היתי מעגנת את זה עם גבולות ברורים ועקביים לאורחים שמעדכנת מראש -ממש שמחים שאתם באים אבל בבית שלנו יש כמה כללים חשובים שאנו מקפידים עליהם ולא מוכנים לקבל התנהגות שונה

א. ב. ג..

לא להעמיס אבל למקד מה הכי הכרחי

אם קורה משהו -לגמרי להעמיד במקום מול הכלל. ולדרוש מהם לכבד אותו.

לא בצעקות.

בסמכותיות בריאה


זה רק יעשה גם להם טוב.


כל הכבוד את לא מבינה מה את עושה בזה

באמת

זה חסד עצום

ממש מסכימהכורסא ירוקה

הייתי לוקחת את הילדים של השכנה לשיחה, מסבירה להם מה לגיטימי אצלכם ומה לא, ושאם לא הם לא יוכלו להגיע.

בטח שאת אומרת שזה נגמר במכות לילדים שלך.. עם כל הכבוד לחסד (העצום!) שאת עושה, החסד הראשון שאת מחויבת לו הוא כלפי הילדים שלך, ולומר להם שבשם חסד הם צריכים לספוג מכות זה לשדר להם תפיסה מעוותת של המציאות שתלווה אותם גם בהמשך, ולא לטובתם

מסכימה עם כל מילהתהילה 4

יש חסד גדול גם בלהציב גבולות לילדים שהמצב אצלם לא יציב.

הגבולות האלה בדיוק מאפשרים לך לתת להם יותר זמן להיות אצלכם. את מאפשרת להם.

וזה הכללים של הבית.

זה חשוב ממש וייתן ביטחון גם לילדים שלך.


זה ברור. כללים מאוד ברורים קיימיםממתקית

כשהם נכנסים למריבה, אף כלל לא עוזר, הכל הולך לפח
כפי שציינתי לילדיםן מאוד קשה נפשית, עברו תקופות לא פשוטות
מטופלים 
האמא מאוד על זה
אבל אני גם מאוד מרגישה עליהם את הסיר לחץ
הם לא נשארים אצלנו יותר משעה, לרוב לאחר שעה הם מתחילים להתפרץ ופה זה נגמר.
 

אם הכללים לא עוזריםכורסא ירוקה

עם כל הצער לא הייתי מארחת אותם.

אפשר להכין להם ארוחות, אפשר לעזור לה למצוא בייביסיטר ואפילו לעזור לה לממן אותו אם אין החזר מהמילואים. אבל בחיים לא הייתי נותנת לילדים שלי להבין שבגלל שמישהו במצב לא טוב אני אתן לו להכנס לבית, למקום הבטוח שלהם, ולפגוע בהם. זה ממש קו אדום בעיניי.


אפשר לעשות הפסקה מהאירוחים, להסביר לאמא את המצב, אם הם באים לומר להם בנימוס שזה לא מתאים, ולחכות תקופה. אם הילדים שלך יסכימו עוד כמה שבועות לתת עוד צאנס אז מעולה. אם לא, הנפש שלהם קודמת...

תודה רבה לך על החדות!ממתקית
מסכימה עם זההמקורית

אחרי שקראתי את התגובות האחרות שלך פה

אם כללים ברורים מול האורחים הקטנים לא עוזרים - אז שלא יבוא על חשבון ילדייך

הפסקה ובהמשך תראי מה קורה

עם כל הכאב

אולי יעזורעוד מעט פסח
לפצל את הילדים בין כמה שכנות?
אחלה אבדוק...ממתקית
הי, קודם כל, כל הכבוד לך!ד' הוא האלוקים

לגבי זה שזה נגמר במכות, מצטרפת לכל מי שאמרה שצריך לשים גבולות, ולהגדיר אותם.

ולממש לעשות להם שיחה על זה כשהם באים.

 לדוגמא: אצלינו בבית אין מכות! או : אסור לשבור חפצים.

מי שעובר על זה לא יכול להישאר פה!

ובעיני, אם יש מכות , (או כל דבר שלא  מקובל עלייך) באותו רגע את אומרת לילד שהרביץ:

אתה לא יכול להישאר כאן עכשיו. כי אמרנו שמי שמרביץ לא יכול להיות פה.

ברגע שאת תהיי רצינית פעם או פעמיים, הם יקלטו לבד ששווה לשמור על הכללים, אחרת הם הולכים הביתה!

ובטוח שהפעמים שתשלחי הביתה לא יהיו קלות לך! אבל תדעי שרק אם תהיי חזקה זה יעזור! 

גם לך, וגם להם לדעת שזה קווים אדומים שלא עוברים. ובסופו של דבר יגרום שהזמן שהם יהיו אצלך יהיה נחמד לשתי הצדדים.

רצוי לשתף בזה גם את האמא שלהם, ואז גם אם תצטרכי לשלוח ילד אחד היא תדע למה, 

ותשקף לו שכולם נשארו ורק הוא הפסיד כי הוא התנהג לא יפה.

בהצלחה והמון כח!

ואי גם לנו זה היה.לא מחוברת

ספציפית עם ילדה שהייתה נורא קשה.

נתנו פה רעיונות מעולים

רק מחזקת לתת לילדים צופרים.

ואני כן הייתי נותנת להם איזה אופציה של בחירה

אולי ללכת לחבר אחר?

לשבת בחדר עם ספר?

וגם להגיד מראש פעמיים בשבוע נגיד ואיזה יום אתם מעדיפים?

שלא יפתיעו אותם כל הזמן, בסוף זה גם הבית של הילדים שלך.

ואני הייתי אומרת הרבה לילדות שלי שאבא שלהם הלך לשמור על כולנו לא רק על המשפחה שלו, ולכן כולנו צריכים לעזור.

בעלי גם במילואים בתקופות וזה זמנים שאז הבנות שלי באמת רואות שגם אני נעזרת.

בעיני בני הבית קודמים... מרחיבה קצת בפניםליני(:
מניסיון אישי כואב מאד, הכי חשוב בעיני שהילדים שלך ירגישו שהבית זה מרחב בטוח בשבילם. אז הייתי ממש מקפידה על איזונים וכן מנסה להבין מהם מה מפריע או איפה זה נוגע בהם. אבל לגמריי הייתי מנסה קודם כל לכבד את הצורך שלהם. מתוך מקום כזה אולי אפשר למצוא כן את הדרך גם לעזור... 
להגיד לך שאת ממש מקסימהשוקולד פרה.אחרונה

מניחה שמעבר לקושי של הילדים שלך,

גם בשבילך זה מאמץ, וזה מצריך נשימה עמוקה, וזה מצריך להיות בהיכון.

וזה מדהים כמה את מוכנה ללכת לקראת השכנה שלך, כמה את מוכנה לפתוח את הלב שלך, לספוג אי נוחות ולהתחשב בה בכל זאת, והכל מתוך אהבה ושותפות כנה


 

אז היא לגמרי זכתה בך. לא משנה מה יקרה מכאן. את חברת אמת


 

ולגבי הילדים- נתנו לך פה עצות מאוד טובות. אני חושבת שבהחלט כדאי להיות קשובה לילדים שלך,

ולהסביר להם ממש לעומק, מה זה אומר אבא במילואים, מה זה אומר שהוא לא נמצא, לחשוש לחייו וכו'

לפחות אלו הבוגרים, שיכולים להפנים את המצב של הזולת

ועם כך זאת, להגיד להם שבראש ובראשונה, לפני האכפתיות כלפי אנשים אחרים

את אכפת לך מהם, והם הראשונים אצלך בלב, ומהם הכי אכפת לך

ואת מאוד רוצה שהם ירצו שהשכנים האלו יבואו

אז מה דעתם? מה יגרום להם לרצות את זה?


 

ופשוט להקשיב להם.

כדי שזה לא יבוא מכ9ייה או מהנחתה

שאלו רעיונות שיבואו מהם


 

ולדעתי זה יגרום להם לקחת יותר אחריות במשחקים עם השכנים. אולי יותר לוותר, אולי לחשוב איך לצאת מריב במקום לטפס על העץ


 

בקיצור, לשתף אותם במקום שבו את עומדת. בטוחה שזה יהיה שיעור חשוב

יש למישהי פיתרון לטבילה בתקופת מלחמה?אלינור98

בעל במילואים, צריך להגיע בלילה

בבית 2 גדולים יחסית בני 10 ו9 ותינוק בן שנה.

ואני צריכה לטבול, ואני לא מספרת על יום טבילה.


מה הפיתרון?

בייביסיטר בתשלום?רקאני
האמתאמאשוני

שאם הבעל לא בבית ואת לא מצליחה להתארגן בשעות הערב,

במצב כזה אני טבלתי בבוקר אחרי. זה קל פי כמה.

לא היה לי קושי הלכתי והבלנית עשתה זאת בשמחה.

במצב כזה גם הייתי לוקחת את התינוק.

סה"כ אם את באה מאורגנת זה תיק תק וסיימת.

אני לא מקפידה על צניעות בפני תינוק, אפשר לשים אותו בעגלה עם משחק/ חטיף, שגב העגלה אליך בשביל ההרגשה ושישמע את הקול שלך

אבל גם אם בוכה מתעטפים שניה בחלוק מגבת ומרימים אותו.

כשניסיתי לטבול בערבים זה נדחה שוב ושוב והלחץ והמצפון והמתח אולי הוא יפתיע פתאום. לי זה היה פתרון אידיאלי במצב שלא הצלחתי לצאת בערב במצב כזה.

היא כתבהרקאני

שהוא מגיע בלילה

אופס צודקתאמאשוני
כמה הצעותאורי8
לבקש מבן ה 10 לשמור על התינוק בזמן שאת מתארגנת. לנסות לפצל את ההתארגנות במהלך היום, לנצל זמנים שהתינוק ישן. לגבי הליכה לטבילה- ביביסיטר הכי טוב, אולי בן 10 יכול לשמור על הילדים ל 20 דקות , עוד אופציה להביא את התינוק איתך. אם יש יותר מבלנית אחת , במצב הזה הן יבינו, ואחת מהן תשמור על התינוק כשאת טובלת. ( אני גרה בעיר, ותמיד יש יוצר מבלנית אחת).  עוד אפשרות- לקבענעם בלנית מאוחר בלילה כשבעלך יחזור. עשיתי את זה פעם כשהיתה לי טבילה בערב הבת מצוה של הבת שלי. קבעתי איתה מראש בתשלום . 
אני בלנית יחידה בישובתהילה 4

משגיחה בשמחה על תינוקות.

ובזמן הטבילה עצמה- 2 דקות גג. הילד עם עצמו וממתק בלובי 

תודה לכולן,אלינור98

בייביסיטר מעולם לא לקחתי, מפחדת.

אבל באמת שקלתי להגיד לגדולים לשמור על הקטן כשאטבול.. יצא להם לשמור עליו כשישנתי אבל מעולם לא השארתי אותם לבד לגמרי שאני בחוץ.

ועכשיו מלחמה אז הפחד שתהיה אזעקה והם יצטרכו לחוות את הרגע הזה בלי אדם בוגר איתם.

יש ממד בבית ב"ה וחשבתי אולי שישחקו בפנים עד שאבוא,  אבל בספק כמה זה אחראי עדיין..

אם יש ממ"ד והם יהיו אחראים לא לצאתמתואמת

ויודעים מה לעשות עם התינוק ואיך לטפל בו -

אז לדעתי זה בסדר גמור שתצאי.

בהצלחה❤️

בייביסיטר או לספרהבוקר יעלה
ממש לא להשאיר ילדים לבד עם חשש לאזעקה. 
בייביסיטר שתהיה איתם בבית,חשבתי שאני חזקה

שאם תהיה אזעקה לא יהיו לבד..

אפילו שאף פעם לא הבאת, זאת סיטואציה יוצאת מן הכלל..

אולי לשאול את הרב אם יש אפשרות לטבול לפני שקיעה?אנונימית בהו"ל
אני יודעת שקיימות פסיקות כאלו במקרי דחק, במידה ולא נפגשים עד אחרי שקיעה

ואז לבקש משכנה לשמור עליהם ולהגיד לה שיש לך תור לרופא/סידורים דחופים וכו'


אני תמיד אומרת לילדיםעם ישראל חי🇮🇱אחרונה
שאני הולכת רגע להביא משהו לשכנה או לחברה ולקחת ממנה משהו

אולי יעניין אותך