שלום לכולן!
לאחרונה יש כאן הרבה שאלות של נשים אם לספר למעסיק על ההריון בשלב מוקדם או בכלל לספר. והנחת היסוד היא שהמעסיק צריך לדעת מראש שעובדת שלו תצא לחופשת לידה, ותחזור אחרי 3 חודשים, מקסימום חצי שנה.
האם יש כאן נשים שמתכננות (בעיקר לפני ילד ראשון אבל לא רק) אחרי הלידה פשוט לא לחזור לעבוד?
האם יש הבדל בין אם זה תינוק יחיד או תאומים?
וכמובן- הכל במידה ומתאפשר מבחינה כלכלית.
תודה לעונות
נניח שהיית יכולה, היית עושה את זה?
לדוגמה במצב שבו בעלך יהיה לו עבודה בשכר גבוה, ובצירוף עם החל"ד ואבטלה שאפשר לקבל אחרי שנגמר החל"ד, יספיק לכם. זה בכלל בשאיפה?
.אבל לא בדקתי את זה בעצמי. רק שמעתי ממישהי שעשתה כך.
השיקול שמתלווה לזה הוא לעזוב מקום עבודה לגמרי כדי להיות כמה שיותר עם התינוק
יש לזה מחיר כלכלי רציני אבל יש כאלו שעושות את זה. בטח
נכון הפרנסה קצת בצמצום אבל נראה לי לכולם זה כך,
גם כשיש הכנסות אז דווקא יש יותר הוצאות. וברוך השם
כולם חיים,העיקר לשמוח עם מה שיש ולחיות בשלום ושמחה.
עשב לימוןשאלתי דוקא מי שעבדה לפני הלידה אם היא נשארה אחר כך בבית או חזרה לעבוד
״אין לי כח להיכנס לויכוח ודיון, אבל הוצאות והכנסות הן זוגיות. לא אינדבידואליות
אשה שלא תעבוד משלמת מחיר לאורך שנים באי פיתוח קריירה ומיצוי יכולת התשכרות גם כשהילדים יגדלו. עלית משכורת לאורך שנים, פיצוח כישורים צבירת גמולים (בהוראה) פנסיה(זה הבדל עצווום) קרן השתלמות ועוד ועוד
את הדברים האלו מחליטים זוגית
יש בית
יש הוצאות
יש ילדים
לשני בני הזוג
יש משכורות נכנסות.
כשהילדים הולכים למעון זה בשביל ששני בני הזוג יעבדו, לא רק האמא. באותה מידה אפשר לומר שאולי האמא תצא לעבוד והאבא ישאר.
כל זה כמובן בהנחה שהאמא רוצה לעבוד, ולא נשארת בבית מבחירה שזה רצונה, אלא מפני שזה לא כלכלי.
אם השיקול היחיד הוא הענין שזה לא כלכלי, זה מאד לא נכון להסתכל על זה ככה. מי שרוצה - ואני מדגישה - רוצה, לצאת לעבוד, אז הילדים במעון בשביל ששני בני הזוג יוכלו לעבוד. ולא מסתכלים על כל משכורת בנפרד
זה מתמטיקה.מיואשת******מיואשת******מיואשת******בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(
תודה!
על נגמרו לי השמות , יעל זקש
לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...
זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
לגבי פ2?
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
רק גל תינוקות?
משתדלת לא לשים יותר מדי
ובלי מרכך בכלל
היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.
בהמשך ל1
יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?
לא יודעת בדיוק מה זה אומר..
יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?
אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו
צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק
גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש
תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.
חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,
אלא אם זה התמלאות בחלב.
לק"י
או שזה כואב מידי?
(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).
ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!
שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה
או כל הזמן?
אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות
מתרגשתתת איתך!!
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
היא ילדה יומיים לפני
נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם
הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב
