איך הכל ממהר לי פתאום
רציתי לראות את השמיים
שניה לעצור במקום

לא, לא צריך לספר או לשאול
גם ככה רואים בעיניים
ואת כבר יודעת הכל

בא לי
לעזוב את הכל ולבוא עכשיו
לחבק אותך עד שהגוף יכאב, אהובתי
מאמי
איך חיכיתי ללכת לישון איתך
לקרב מחדש את הלב שלך לשלי

סתם, עוד שני ילדים בעולם
מוצאים את האושר בבית
סתם ככה באמצע היום

עוד נספר שאהבנו מאוד
שהחזקנו חזק בידיים
נופלים וחוזרים לעמוד



לא אוהבת שירי אהבה ושהם מידי אז בכלל...וואי אבל וואי.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת