המורה, אני לא יכולה לבוא, כואב לי התירוץ.
אני לא יכולה להגיש אנסין ליום ראשון. כואב לי התירוץ.
אז ביום שני אני לא אוכל לעשות ת'עבודה בהיסטוריה עם הקבוצה שלי,
וזה לא הוגן שאני לא יעבוד וכן יעביר, אז פשוט אני לא יעשה. כואב לי התירוץ, זאת סיבה רפואית!
וביום רביעי אני לא יכולה להעביר את העבודה בתורה,
כי כואב לי התירוץ!!
וביום חמישי אני לא יכולה לעשות את המבחן במתמטיקה.
כואב, לי, התירוץ!
אין לי כוח גם לארוז.
כנראה זה תסמינים של כאבי התירוץ.
פנימיה חביבה אני מתנצלת😁
אני רואה את זה מהכותרת,
אז מישו רוצה לעזור לו?
ויש בעלים לפורום הזה?
יהיה טוב!
באמת. זה לא סתם סיסמא למרות שזה נשמע.
באמת שהכל מלא בטוב. יודעת שקשה לראות. אבל הוא פה❤️
אני יודעת שזה לא מעודד לשמוע את זה תוכדי שקשה. אבל תכלס צריך לזכור את זה
💓
וגם מותר להיות בדאון, לא חייב תמיד להגיד "וואו הכל לטובה🌸"
ומותר לבכות ומותר לרצות להתכרבל ולא לצאת. מותר
פשוט לזכור לקום אחר כך.🤗
החיים לא כאלה גרועים
בטוח יש גם טוב
מה קרה?
הכל משתנה בלי ששמנו לב
ולא התכוונו שזה יקרה
ואז מתסכלים אחורה וכזה הלם. כי תוכדי לא ראינו שזה ככה.
או שהתעלמנו מזה... פפ
החיים יכולים להיות ממש מסובכים לפעמים
שלא תדעי מה גיליתי
תכף נגמר שמינית
אמאל'ה
הזוי גם כמה עברתי.
ומשעשע במיוחד כי פה תוך רגע מגיעים לשלב שהייתי קטנה וחסרת מודעות כמו חמשושית/שישיסטית ממוצעת🤪
