ענייני גיסות.. אשמח לדעות.האושר שבחלום
אני ובעלי ב"ה בזוגיות ממש טובה, ברור שיש עליות ומורדות.
אבל תמיד אנחנו מוצאים את הדרך הנכונה שלנו בסוף,
בעלי תמיד ראה בי דברים טובים.. ושיבח אותי
גם סוגשל העריץ אותי לפני החתונה, וגם קצת אחר כך.
אבל מאז שעבר הזמן אני מרגישה שהוא כל הזמן משווה אותי לגיסתו.
לדוגמה- היינו במפגש משפחתי, ואז אמא שלו זרקה לגיסתו משפט קצת פוגע.. וטיפה רמזה לה על המשקל שלה.
ואני הייתי המומה! ואמרתי לו בצד, שאני בהלם מהמשפט.. ושראו שגיסתו נחנקת בתוכה.
והוא אמר לי: היא לא כמוך לוקחת דברים קשה, היא ציחקקה והעבירה הלאה.
וזה פגע בי מאוד! בנוסף, גיסתו היא קולית כזאת.. כאילו טיילנית,
היא ובעלה כל היום מטיילים, הולכים למעיינות.
ואני הכי לא כזאת, והוא ידע את זה גם כשהתחתנו, והאמת? שאנחנו זוג פדלאות.. ותמיד היינו מעדיפים בית קפה נחמד,
מטיול שטח.
ופתאום זה התחיל להפריע לו.. והוא אומר לי תראי אותם, איזה מגניבה היא.. מטיילת איתו וזורמת.

עוד סיטואציה מעצבנת- אני מטבעי באה מבית חם,
אוהבת לפנק את בעלי ואת הסביבה שלי באוכל טעים וטרי,
וגם חשוב לי להתקשר לבעלי, ולשאול לשלומו..
לשלוח לו הודעת חיבה בבוקר, כי ככה גדלתי.
אמא שלי עד היום שולחת לנו הודעת בוקר טוב כל בוקר, ואיחולים.
וגם אני ככה, תמיד דואגת שהוא אכל ושתה..
ושהכול בסדר איתו.
ותמיד הוא אהב את זה.. ושמח בזה.
שהייתי מפנקת אותו עם מלא אוכל שווה לעבודה..
ושיחות טלפון דואגות. תמיד הוא שמח תמיד!!! ופתאום מאז שהגיסה נכנסה למשפחה,
זה התחיל להפריע לו.. זאת אומרת, היא ובעלה נשואים שנה וקצת.
והם חיים די לחוד, יש ימים שבעלה יכול לישון בבית של ההורים שלו, והיא אצל חברות,
או שבערבים היא אצל חברה והוא אצל חבר, ולי זה נראה די מוזר
כל הנפרד הזה.
כי ברור שצריך חיי חברה, אבל רוב הזמן הם לא ביחד.
היא טסה לחול לכמה ימים, והוא היה בארץ.

ואז בעלי אומר לי.. תראי איזה אישה היא, משחררת לא מציקה.
נתנה לו להיות עם חברים..
ואני גם משחררת, תמיד מדרבנת אותו לצאת ולפגוש חברים.

פשוט מבחינתי טיול בחול פחות בא בחשבון כרגע, כי אין לנו תקציב לזה. ואם כבר נטוס אז יחד.

וסתם.. אני מרגישה שהיא יותר קולית ממני, יותר דברנית ומגניבה.
וגם מציק לי שהיא מדברת עם בעלי,
אני יודעת שזה מוזר, אבל ביני לבין בעלה יש דיסטנס מסוים.
ולא נעים לי לשבת ולפתח איתו שיחה.
פעם אחת הוא החמיא לי על משהו שהכנתי, והיא התעצבנה
וזה היה לא נעים בכלל.
והיא בכזאת קלילות מדברת עם בעלי, ומבקשת ממנו טובות.
באיזה קטע?
באלי להיות הכי טובה ושווה בעיני בעלי, אבל גם לא בא לי להשתנות ולהיות בן אדם אחר.
רק כדי לרצות אותו.

אשמח לעצות החכמות שלכן!!
מקפיצה לך.חדשה ישנה
נשמע שחייב לפתוח את זה, או להגיב באופן כלשהו, מקפיצה לטובת חכמות הפורום.
אבל בנתיים, רק חיבוק, זה נשמע ממש כואב ומגיע לל לקבל מבעלך את היחס הכי מועדף שיש!! את האחת והיחידה!
אני חושבת שהכי כדאי לדבר איתו ישירות כשהוא אומר לך הערה כזאתרקלתשוהנ

להגיד לו - זה פוגע בי שאתה מעביר עליי ביקורת מתוך השוואה.

אנחנו שונות, לכל אחת יש טוב ורע.

אם אתה רוצה להעיר לי על משהו ספציפי אני יכולה לנסות לשפר או לתקן, אבל לא מתוך תחושה שהחסרון הזה עולה לך כי אתה משווה ביני לבינה.

זה פוגע וזה לא יפה.

 

חוץ מזה

את נשמעת כל כך כל כך טובה, ומחבקת, וחמה, ונעימה, וצנועה ולא מפלרטטת

תהיי שמחה שזאת את, ושאת יכולה לדעת בביטחון מלא שיש להעלך מישהי טובה ביד, הוא בטח שמח איתך בטוח טוב לו איתך. זה סתם אמירות לא לעניין.

 

 

אני חושבת שאת צודקת במליון אחוזמקווה לטוב מאוד

ולא רק זה,

אלא שלדעתי גיסתך נוהגת בצורה שונה ולא סטנדרטית, 

אני לא יודעת מה בדיוק נותן לבעלך הרגשה קולית. 

לפי מה שאת מתארת "הנורמלית" (כמובן בעיניים שלי ) היא את!!! 

 

אין שום דבר מגניב בזוג שלא ישנים ביחד, מוזר ולא נשמע בריא בכלל. (שוב לא בוודעות, רק נשמע לי ככה)

 

ואין שום דבר מגניב בלפטפט עם אח של גיסך שהוא נשוי!!! לא סתם יש את הלכות צניעות,

אני רוצה להגיד לך שעד כמה שאני יודעת צריך זהירות גדולה בדיבור עם גברים זרים, וזה בהחלט כולל את בעלך בשבילה. 

 

במקרה הזה, אני בהחלט שומעת את הפגיעה שלך ומבינה אותה מאוד מאוד. את האישה היחידה והמיוחדת של בעלך!

 

הצורה שאת מדברת עם גיסך, נשמעת לך הנכונה והזהירה. 

 

בכל מקרה, הייתי מדברת עם בעלי בקטע של, בוא נהיה קוליים ונעשה משהו כיף. ותשמעי קצת מה החלומות שלו. 

אני בטוחה שאת זאת שמככבת שם.

את נשמעת מדהימה ועדינה. 

מאמינה בךנשיקה

עוד משהו שמפריע ליהאושר שבחלום
שהיא שולחת לבעלי הודעות..
פעם אחת לגבי איזה שידוך שרצתה לעשות,
ופעם אחרת.. רצתה ממנו איזה עזרה.

למה היא לא פונה אליי? או שבעלה יפנה לבעלי?
הרי בחיים לא הייתי פונה לבעל שלה,
לא הייתי צרגישה בנוח עם זה.
באמת מפריע...מקווה לטוב מאוד

יש מצב שאת מדברת איתו על זה?

אני לא כ"כ יודעת מה ההרגל שלכם, אבל ייתכן שאת פשוט יכולה להגיד לו, תשמע זה נשמע לי לא נכון. 

לא יודעת מה הסיפור עם הגיסה שלנו, אבל לא בא לך שהם יפטפטו. 

 

שוב, אני לא יודעת מה הרגילות שלכם בנושא. יש משפחות שמאוד עירות לניואנסים האילו ויש שמתנהגות כאילו הכל מותר במשפחה. 

 

עדיין באיזה שהיא דרך חכמה לך ולבעלך מותר לשים את הדרך שלכם על השולחן שהיא דרך יותר עדינה וצנועה. 

נשמע לי לגיטמי לחלוטין. 

אבל כמובן את צריכה שגם בעלך יהיה ער לכך. 

השאלההאושר שבחלום
אם אני לא יוצאת רעה?
או סתם חושדת בה? כי ברור שהיא אישה נשואה והכול, ולא באלי שבעלי יחשוב עליה דברים רעים בגללי.

אבל כן באלי לעשות סטופ לכל הדיבורים האלה.
אני מנסה לענות בזהירותמקווה לטוב מאוד

להרגשתי זה לא עניין כל כך שיחשוב עליה דברים רעים או לא, 

זה כאילו גבולות שאתם שמים בנושא שהוא די פרוץ. 

 

פה זה מאוד תלוי בגישה של בעלך ובסגנון, 

 

סתם לשם הדוגמא, יש לי גיס (התחתן עם אחות של בעלי) וכמה פעמים התכתב איתי במחשב. 

אני פשוט לא עונה לו, זה לא מתאים לי ולא ברמה שלי להתכתב איתו, כמובן שכשאנחנו נפגשים אני יכולה לדבר איתו אבל בגבולות מאוד מאוד שמורים. 

 

הייתי מקווה בשבילך שזה יהיה ככה ברור לבעלך, לא ממקום שאת פגועה או דואגת...

רק ממקום שככה מתאים לכם לנהל בית שמור. 

 

את מבינה את ההבדל הדק?

 

ואת זה להעביר לבעלך, שאת רוצה סגנון של בית (אם אני מבינה אותך נכון) שבו יש קשרים משפחתיים מצוינים, אבל לא קשרים אישיים בין הגיסים לגיסות. לא ממקום פגוע ממקום אישי. 

 

ואגב, אני מצטרפת לכל מה שאומרים לך פה, שאת ממש מיוחדת!!

 

 

 

לא קשור ללחשוד. זה לא שייך בשום צורהחדשה ישנה
את לא צריכה להרגיש לא נעים.
מי שצריך להרגיש לא נעים זו גיסתך שלא מבינה מה זה גבולות ובעלך שזורם עם זה.
גבולות זה לא רק מגע, זה גם הודעות, פטפוטים וכד'.
כשהיא שלחה הודעותקפה הפוך

בעלך אמר לך? הסתיר?
תראי, יוצא לי לשלוח לגיסים הודעות, בדר"כ עניניות / שצריכה משהו ספציפי מהם (וגם לבעלי יוצא לשלוח לגיסתיו). לא רואה צורך לשלוח לאחותי לפני כי זה סתם פינג-פונג... פשוט שולחת ישירות.

 

(ולפעמים כזה אומרת לבעלי אה שלחתי לX הודעה לגבי הY...סתם משיתוף כלומר זה לא בהסתרה ח"ו)

 

כלומר, אפשרי בעיני לשלוח הודעות ענייניות לגיסים וזה יהיה לגמרי תקין.

אבל אני מאמינה באינטואיציה שלך. אם זה מתקשר ובנוסף לעוד התנהגויות לא תקינות בעיניך, ואם את מרגישה לא בנוח עם זה

אז צריך לבדוק...

 

 

 

הוא לא סיפר.האושר שבחלום
במקרה ראיתי את ההודעות האלה..
לא כעסתי באותו זמן, כי הוא ענה בצורה די יבשה ועניינית.
ולא פיתח שיחה..

אבל כן, אני משתפת אותו בכל הודעה שאני שולחת,
זאת אומרת אם שולחת לאחד החברים שלו וכאלה, בעניין מסוים.
או בכללי לאיזשהו גבר. לא בקטע שאני חייבת לו דין וחשבון, אלא בקטע של אמון.
וסתם לשתף..
בגדול1234אנונימי
עניין ההודעות נשמע לי בסדר.
זה לא עניין ברור, זה מאוד תלוי חברה והקשר.
אם הוא ענה לה עניינית, גם לא הייתי נפגעת ספציפית מזה שהוא לא אמר לך.

בעיניי מה שחשוב זה השיח על הנושא שלל ושל בעלך. בגלל שזה לא משהו מוגדר, יכול להיות שבעלך בכלל רואה את זה כמשהו תמים לחלוטין, אבל אם זה מפריע לך, זה מפריע ולגיטימי.
אז תדברי איתו, תסבירי לו מה מפריע לך ותביני גם איך הוא רואה את זה
מנסה לענותהשקט הזה
אמניסיון שלי, לא עם גיסות, קרה לי שלפעמים בעלי אמר לי משהו על מישהי אחרת. באותה שניה התגובה שלי הייתה "אבל אני יותר.." "אבל אתה אוהב אותי בכל זאת".
סתם דוגמא, בעלי גדל בחברה מאד לא דוסית והיו לו הרבה חברות בעברו (שזה אגב גם משפיע על הדרך שבה הוא מתייחס לדברים מסויימים שבשבילי הם ביג נואוו נואוו).
מתישהו דיברנו על איזה שיער יהיה לילדים שלנו ואז הוא אמר "וואי תלתלים ג'ינג'ים זה כזה יפה, כמו שהיה ל..." (שהיא אחת האקסיות שלו)
התגובה שלי הייתה: "אבל השיער שלי יותר יפה" והתגובה שלו הייתה "ברור.. אין על השיער שלך".

אני חושבת שזה נכון משתי סיבות. קודם כל כי כשאני מבליטה בפניו מה טוב בי אז הוא גם מתרגל לחשוב על זה כעל דבר טוב.

והסיבה השניה היא כי פעם הוא שאל אותי "למה את כל הזמן שואלת אם את יותר יפה וכו".
ועניתי לו בצורה הכי ישירה וכנה שאני רוצה לדעת שלא משנה מה הוא חושב על אנשים אחרים, (אפילו לא רק על בנות, לפעמים גם יעצבן אותי שהוא יגיד על חבר שלו שאין עליו. כי יש. אני קודמת לחבר) אני עדיין הכי הכי בשבילו.
וכן, זה חשוב שהוא ידע את זה, כי אני בטוחה שהוא לא רואה את הדברים כמוני. שמבחינתו להגיד דבר כזה זה לגיטימי וסבבה, ומבחינתי זו השוואה לרעתי.
ולי חשוב באותו רגע שהוא אומר את זה גם לקבל את החיזוק הזה שלא משנה מה, אני עדיין יותר.

ולכן אני חושבת, שבצורה הכי כנה את צריכה לדבר עם בעלך ולהסביר לו מה בעייתי בזה.
להגיד לו "תשמע, היא יותר זורמת, אבל אני אשתך. ואתה בחרת בי, ואתה אוהב אותי למרות שאני פחות זורמת וחשוב לי לדעת את זה ולשמוע את זה ממך. חשוב לי להרגיש שאני הכי שווה בעיניך, בלי השוואה לאף אחת אחרת."

אני חושבת שבאמת הוא לא רואה את הדברים כמוך. שאם את תבואי אליו ותגידי לו "וואי איקס מה זה זורם" הוא לא בהכרח יראה בזה דבר רע, פשוט כי הוא גבר ולפעמים הם חושבים ופועלים אחרת מאיתנו, ולכן צריך להסביר להם איך אנחנו מרגישות ורואות את הדברים.

וגם להזכיר לו את הטוב שבך. שלא ישכח לרגע שיש לו את האשה המושלמת לו בבית.

ונקודה אחרונה - אני חושבת שלגמרי אפשר בעדינות לבקש שהשיחות איתה יראו אחרת/ לא יקרו. הגיוני מאד שהיא גדלה בחברה אחרת שבה זה יותר מתקבל. וזה סבבה. פשוט לא מתאים לך. ואת אשתו. ואתם מחליטים ביחד איך לפעול כלפי כל מיני דברים בצורה שתהיה הכי טובה ונכונה לזוגיות שלכם

ענו פה כבר הרבה, אבל רק רציתי לומר שאת מהממתאמונה בטוב.

פשוט אישה אידיאלית!

מפנקת, טובה, דואגת, תומכת!

אלף פעמים רק להעריך את זה

ובמבחן השנים אישה כמוך היא אישה שיש לה סיכויים לזוגיות טובה ומיטיבה יותר ב"ה. תשמחי בזה

תודה!!האושר שבחלום
איזה כיף לשמוע.. מעלות לי את הביטחון פה
אין עליכן❤️
מצטרפת!!חצילוש
אין לי כ"כ זמן לכתוב. כתבו לך יפה מאוד ואולי אצליח יותר מאוחר בלי נדר. כל הכבוד לך! 'חכמת נשים בנתה ביתה' נאמר על שכמותך. ממש. בעלך זכה!
וואו הרבה חיבוקיםקפה הפוך

נשמע מורכב.

 

אני לגמרי חושבת שאת צודקת, ושיש דברים שנראים מוזר בהתנהגות לפי איך שזה משתקף ממה שרשמת.

(לא לישון ביחד זה ממש לא ענין של "זורמת" ו"כיפית" זה, לדעתי, ביג נו נו בזוגיות תקינה. אלא אם כן יש אילוצים והם ממש חד"פ כמו מילואים וכד' אני מנחשת ואולי טועה שהם זוג צעיר שלא הבין מה המשמעות של להתחתן ולהקים בית מעבר לזה שמותר לא לשמור נגיעה במילים עדינות).

 

תזכרי, (ואולי תזכירי לבעלך ברגעים כאלה) לכל תכונה יש שני צדדים. 

למשהי "זורמת" ו"קלילה" יש הרבה חסרונות שלא באים לידי ביטוי תמיד מולכם, ואף פעם את לא יכולה לדעת מה קורה שהדלת נסגרת וכל אחד חוזר לבית שלו. ולא בטוח שבעלך יכול לחיות עם הצד השני של ה"זורמת". (!)

אל תרגישי פחותה, יש לך תכונות אחרות נהדרות (שגם להן יש את החסרונות שלהן), ולא סתם את ובעלך התחתנתם. דרך התכונות שלך ודרך התכונות שלו תגיעו לתיקון העצמי של כל אחד.

וגם אם לפעמים הוא (או את)  "מתבאס" קצת שאת לא X (אבל לא בהשוואה למשהי!!), תזכירי לו את החסרונות בלהיות X, וכמה את Y ומושלמת

 

ודרך אגב, *לדעתי*, בזוגיות טובה אין הרגשת "אשה שמשחררת לבעלה" זה משפט נוראי בעיני.

אני ובעלי אוהבים אחד את השני, ואם ערב עם חברים עושה לבעלי טוב, ברור לי שהוא ילך, כי טוב לי שטוב לו, והזוגיות שלנו טובה שטוב לו. ולו ברור לבדוק 100 פעם שזה לגמרי בסדר מצידי, ולא בא על חשבון משהו בבית. ולהפך. אנחנו מפרגנים אחד לשני, לא "משחררים". אף אחד לא בבעלות אף אחד, אבל שנינו חיים ביחד בבית שבנינו. והכל מהסתכלות זוגית. מה יעשה טוב לזוגיות ומה פחות.

 

בקיצור, מקווה שקצת עזרתי.

ושוב חיבוקים זה ממש נשמע לא פשוט להיות בהשוואה כל הזמן, וגם בכלל לא בריא לחיות ככה.

וסליחה אם לא ממקומי, אבל שבעלך יפקח עינים ויתחיל לעבוד על עצמו בקטע של השוואות כי זה הרסני לזוגיות.

 

ותמיד תהיי את. הכי את שבעולם. תעבדי על המידות שלך, תעבדי על הזוגיות, אבל תשארי נאמנה למי שאת. 

 

(ועוד משהו שמחזק אותי שאני נופלת להשוואות - ואני נופלת מדי פעם - תמיד לזכור שבסוף בסוף כולם חוזרים בערב לבית שלהם, לבעיות שלהם ואנחנו לא רואים את זה. ומה שאנחנו רואים לא בהכרח המציאות. ומזכירה לעצמי שאנשים מבחוץ יכולים לחשוב שאני X,Y,Z, ושנורא הלך לי קל ב X, אבל למעשה אני יודעת מה נכון... אז כנראה גם מה שאני רואה אצלם לא התמונה הגדולה...)

 

אה, ועוד עצה פרקטית - להפחית מפגשים. אם לא טוב לך להיות איתם, אין צורך להיות איתם הרבה. כמובן לא בצורה בוטה...

 

טוב ענו לך כברדפני11אחרונה
ורוצה לחזק...
האמת גיסתך לא נשמעת לי קולית
גם בעיני לא הכי להיט ובטח שלא אידיאלי שהם לא ישנים יחד ברמה יחסית גבוהה זה נשמע, וגם נמצאים הרבה בנפרד.. בטח כשהם נשואים רק שנה וחצי!
ובכלל הקשר הפתוח שלה מול כולם.. האמת גם לא נשמע לי קול...
אישית זה נשמע לי יותר כמו אחת שאוהבת יותר יחס.
או באמת שזה האופי שלה שהוא יותר זורם ופתוח...
כך או כך
לא מריח לי שזה הולך למקום אידיאלי..
סליחה שאני כזאת חדה
אבל מנסיוני הדל....
אם תשאלי את בעלה בכנות איך החיים שלו אני ממש לא בטוחה שהוא יענה לך כמו שבעלך מדמיין כמה הם מאושרים....
וגם אם כרגע זה כן מאמינה שעוד שנה שנתיים הקושי יצוף.
אין מושלמים אין.
מה אני מציעה פרקטית...
קודם כל באמת ברגע שאת תהיי בטוחה בזה שאת טובה ומה שחשוב זה היחד והדאגה אחד לשני - בעלך בסוף יבין את זה גם. בין אם יראה וישמע גם קשיים אצלם ובין אם פשוט יאמץ את ההשקפה שלך כי יבין כמה שהיא אמיתית.
חוץ מזה אפשר לומר לו ברוח טובה שזה לא נעים לך שאת מרגישה כאילו הוא קצת משווה בינכן...
ואפשר גם למנות לו את מעלותייך שאת מדהימה בהן (לעומתה או שלא, אני חושבת שזה ממש לגיטימי גם לעשות את זה לעומתה ולא סתם מעלות) ולעוף על עצמך שיבין במה הוא זכה.
אפשר לשאול אותו דוגרי מה בא לו- טיול? יאללה תזרמי לטיול.. אם את אומרת שהוא גם ככה לא עף על הדברים האלה תראי שמהר מאוד הוא ירד מהרעיון לבד או מקסימום תצאו לטייל וזה יהיה הטיול האחרון כי הוא כנראה לא הכי יהנה בזה ויבין שהכל דמיונות...
בכל אופן כדי שהוא יגיע עצמאית למסקנה שיש לו דמיונות בראש את צריכה הכי לזרום בעיני... ללכת עם מה שהוא מציע, לתת אישור לחלומות... להיות הזורמת. הוא לבד יבין שזה לא ילך ואל תדאגי זה כנראה לא יחזור על עצמו..
ולגבי הסמסים... וואי הכי מבינה אותך בעולם. לי זה קרה מול אחותי הרווקה ובעלי... שעשתה את זה במקום הכי תמים בעולם אבל זה שיגע אותי (גם הודעות ושיחות חופשי וגם היינו גרים קרוב אליהם, היא היתה מביאה לו גם ארוחת ערב כשלא הייתי בבית....), אני פתחתי את זה מול אמא שלי וביקשתי ממנה עצה.. אמא שלי פתחה את זה מולה ולמרות שהיה לא נעים זה ממש הסתדר. אצלך עם גיסה זה מורכב יותר.. כי אין מישהו ניטרלי.. אולי באמת להסביר לבעלך למה בעיניך זה לא לגיטימי ולבקש ממנו שיסנן אותה? או שיבקש ממנה ברוב הדברים שתפנה אליך ישירות (בתירוץ שהוא עסוק או משהו). אבל כדאי שהוא יבין למה זה בעייתי... למרות שבמחשבה נוספת גם אם לא יבין לא נורא חח.. לא תמיד צריך להבין כדי לעשות מה שאנחנו אומרות. באמת זה לטובתו..
כך או כך, את נשמעת אישה סופר מהממת שהולכת בדרך ישרה ונכונה...
זה קשה הדברים האלה אבל באמת בסוף הם מחשלים גם את עצמנו וגם את הזוגיות...
בהצלחה רבה!!
איך הייתן משתמשות ב 550 ש"ח למתנה לשלוש מורות?קופצת רגע

יצא שאני אחראית על כספי וועד הורים, יש לי כרגע 550 ש"ח לשלוש נשות צוות למתנת סוף שנה. מה לתת בזה? דרים קארד של 150 ש"ח( 450 ש"ח ביחד) ומשהו קנוי קטן כמו עציץ ב 33 ש"ח?

לנסות לאסוף עוד 50 ורק לתת ברכה ודרים קארד של 200?

הייתי הולכת על האפשרות הראשונהדרקונית ירוקה
השניה.. שונאת עציצים🫣ו200 יותר מפנקנחת-רוח
מציעה ספל עם שוקולדים במקום עציץרק רגע קט
הסמליות של עציץ נחמדה, אבל הרבה מורות לא יתחברו, ומי שאוהבת עציצים וצמחים, מן הסתם כבר יש לה.
הראשונהחילזון 123

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים


אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

איזה שובר למשל מומלץ?קופצת רגע
אני אוהבת ביי מי אבל חשבתי עכשיו דווקא לנסות לקנות כרטיס פיזי של דרים קארד 
עדיף ביימי מדרים קארד לדעתיואני שר

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

נכון גם אני אוהבת ביי מי אבל אין להן סמארטפוןקופצת רגע

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

אה זה אחרת באמת...ואני שר
swish נחמדחילזון 123אחרונה
העיקר שיהיו הרבה חנויות וכולל מבצעים
גם דרים קארד של 150 ש"ח זה נחמדדיאט ספרייט

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

לא הייתי אוספת שוב כסף מההוריםהשקט הזה
דרים קארד ומשהו קנוי נשמע לי מצויין
תודה לכולן! אני גם יכול אולי לתת למורה 200 ולשתיקופצת רגע

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

בדר''כ כן נותנים למורה מהשו קצת יותר הז כן הגיונינחת-רוח

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

רק מוסיפה דבר קטןכורסא ירוקה

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.


גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בדיוק עכשיו חשבתי שאולי אוכל לקנות להן כרטיסקופצת רגע
של דרים קארד בפוקס ולשלם עם בהצדעה, ואז יש הנחה אז אוכל לקנות שובר קצת גדול יותר ( אמנם ככה זה 'יבזבז' לנו את ההנחה ולא אוכל לקנות שם בגדים בשבילנו אז צריכה עוד לחשוב על זה)
לא הייתי משתמשתכורסא ירוקה

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

הנה למשלכורסא ירוקה
תו קנייה DREAM CARD-GIFT CARD במחיר מיוחד לחברי המועדון | שופרסל

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

נחמד מאוד תודה!!קופצת רגע
עדיףבשורות משמחות

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

משחקי התפתחות לילדה בת שנה ושמונהאנונימית בהריון

אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,

יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?

 

קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!

גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה

כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות

עושה רגשות אשמה 😶ואני שר

מטורף כמה אנחנו כהורים יכולים לקדם את הילדים... אבל גם הכוח מוגבל 😑 אז עד שאני ארד מזה כי הילדונת בסדר ב"ה גם ככה,

איפה קונים פאזלים לקטנטנים? משום מה בגוגל לא מוצאת משהו נורמלי בחנויות בארץ.

שאלת סקר: אפליקציית טהרה!אנונימית בהו"ל

אפליקציה שאת מכניסה מחזורים

היא מחשבת ימי פרישה, מזכירה לעשות הפסק ובדיקות

מזכירה יום טבילה

לוח טהרה בעצם

האם יש לך אפליקציה שכזו במכשיר?

האם תרצי להשתמש?

היית עושה מנוי ומשלמת חודשית לכזו אפליקציה?


תודה!


(מנהלות אם צריך אסביר לכם מהניק שלי למה זה אנונימי חח)

לא משלמתאמאשוני

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)


כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

יש לי חינמיתואני שר

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

איך קוראים לחינמית? אשמח לנסות כזה דבראביגיל ##
אין לי צורךהשם שלי

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.


נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.


* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אפשר לבחור אם לקבל תזכורות או לאפרח חדש
יש את mikvah4U שזה אתר חינמיפרח חדש

אני רושמת שם

אני לא מצאתי חינמית לאייפון אז משלמת חחחמדמדהאחרונה

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

אשמח להסבר לגבי קניות מאתריםפלפלונת

בנקסט קניתי משהו קטן והמכס יקר ולא משתלם. אבל אם הייתי קונה יותר היה דמי משלוח. מסובך. איך עושים את זה נכון?

ואיפה קונים שמיכה  קיצית מומלצת? (וגם חורפית?) ומשטח פעילות? אשמח להמלצה. בארץ או בקישור לאתר.

מכס זה בערך מעל 220 שקלים עכשיויעל מהדרום
לק"י

משלוח חינם זה בפחות מזה.

טוב לדעת. תודה.פלפלונת
משלוח חינם זה ב200 ומעלהכבת שבעים
זה ממש מגביל במה שרוצים לקנות... 
זהו. לא זכרתי אם 100 או 200. ממש גבולי🤦‍♀️יעל מהדרום
פעם היה 100. והחזרות חינם. היום 200 והחזרה ב30אורוש3
נכון ואני קניתי ב230 ושילמתי מכס.עוד לפני שפירסמונחת-רוח
שהסכום ירד קניתי ..אז זה היה בהפתעה ומבאסס

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

קרה לי השבוע. כי לא בדקתי כמה זה בדיוק🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

אין סיכוי שיוותרו לי?

לא.. אין מה לעשותנחת-רוח

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים


אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

כרגע פטור ממכס ירד חזרהאורוש3
ל 75 דולר וזה דינאמי. אני כותבת לפני שמזמינה בגוגל ''75 דולר לשקל''. כרגע זה באמת נמוך. מנקסט משלוח חינם מעל 200 אז זה ממש טווח קטן לתמרון. 
בשיין משלמים מכס?כי כל פה
או שהם לוקחים את זה עליהם כמו שהיה עד עכשו!
אני גם אשמח לתשובהאנונימית בהריון

יש לי הזמנה גדולה משם

למיטב ידיעתי בשיין לא השתנהטארקואחרונה
ובאליאקספרס אם זה ממוכרים שונים גם
עוקבתהילושש
סקר-התמודדות עם עומס החייםנחת-רוח
עבר עריכה על ידי נחת-רוח בתאריך כ"ד בסיוון תשפ"ו 16:59

 


 

סקר-


 

1. איך אתן מרגישות מול העומס בחיים שמתגבר עם הילדים -העבודה-הבית וכו...?


 

2. מה עוזר לכן להצליח? יש שלב שהתרגלתן פשוט?ומצליחות להרגיש סבבה עם היום יום הדורש?


 

3. האם גדלתן בבית שנתן לכן כלים,או מפגש חיובי והכנה לחיים על שלל דרישותיהן?

מה צריך כהורה לדעתכן כדי לתת לילדים כלים והכנה לחיים?


4. האם אתן מגדירות את עצמכן עם אופי איטי-רגוע או מעשי-תקתקן-זריז?

 

5. מה אתן אוהבות בעצמכן דווקא בגלל מי שאתן?

 

עונהמצפה88
1. היו שנים שזה היה קשה מאוד, בעיקר כשגם למדתי וגם עבדתי וגם היו הריונות וילדים קטנים. כבר כמה שנים שאני מאזנת את העבודה כי הגעתי לשלב שב"ה אפשר לקצור את הפירות ולעבוד בהיקף נמוך יותר אך עדיין בשכר סביר לגמרי.

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.


3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.


4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

אהבתי את הלא לעשות עניין ממה שהחיים דורשיםנחת-רוח

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים


פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

גם אצלי זה לא בא טבעי, כנראה גם כי זה מה שראיתימצפה88
בבית. לפעמים עוזר לעצור לשאול מה אני צריכה עכשיו, או להזכיר לעצמי שהכול נובע מבחירות שלי, או להיעזר בבעלי לעשות סדר עדיפויות ברור כדי להפחית עומס כי הוא טוב בזה
וואי, שאלה שנוגעת בבטן הרגישה...מתואמת

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

תשובותoo

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן


2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי


3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו


מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל


וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית


4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית


5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

1. כרגע לא בתקופה של עומס ב"הכולנה

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.


3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.


4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅


5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

מרגישה נפלאאמאשוני

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)


עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.


מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.


לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)


לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.


אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.


לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

עונהרוני_רון

1. בהחלט עמוס, עומס טוב ומשמח. דואגת לפסקי זמן ביום יום כדי לנשום. ומנמיכה ציפיות איפה שצריך כדי לאזן את החיים.

2. למדתי איך לווסת בין מטלות הבית, לצרכים של הילדים והעבודה, והצורך שלי לנוח. למדנו יחד כזוג מה החוזקות של כל אחד מאיתנו, מה אנחנו אוהבים יותר לעשות, ומקלים על עצמנו איפה שרק אפשר. אם היה לנו יותר זמן בחיים, הבית היה יותר מסודר ונקי, האוכל היה יותר מושקע, והדברים היו מתבצעים בתדירות גבוהה יותר. אבל יש דברים שחשובים לנו יותר כרגע.

3. כן. גדלתי בבית שבו שני ההורים לוקחים חלק מלא בתפקוד הבית ומגבים אחד השני, והילדים עוזרים ולוקחים חלק בלתי נפרד. וגם בבית שלי היחס לתפקוד הבית היה ברוגע. לא גדלנו בבית מרקחת. חונכתי עם דגש גדול מאוד בחשיבות התקשורת, וביטוי הרגשות. ובאמת הרבה מאוד מהדילמות נפתרות כשלומדים לתקשר.

4. אני חד משמעית איטית ועצלנית יותר. בעלי תקתקן וזריז יותר. לכן אנחנו בדכ מעדיפים שאני אהיה עם הילדים, והוא יקח את תפקוד הבית.

5. אני אוהבת את זה שאני ובעלי בחרנו במודע איך היום יום שלנו יראה. ואנחנו מתמודדים עם עומס לא קל, ומודים עליו. ויודעים לנווט את היום יום בצורה שנכונה לנו.

תקשיבו אתן כותבות כזה יפה ומחכים ומרגשנחת-רוח

אני קוראת פעמיים כל תגובה


והז מרתק אותי איך אנחנו גדלים תוך כדי החיים וכמה אנחנו בתנועה ףנימית ולמידה..איך לדייק את החיים שלנו


בא לי לשמוע עוד🙏


זה מאוד מעניין אותי

כי זה מעסיק אותי המוןןן


רציתי בהתחלה רק לשתף ולהתיעץ איתכן

אבל כשמשתפים אז בדר''כ מגיבים נורא נקודתית  ולא מודעים לכך התמונה..

או מציעים רק דברים מהעולם שלנו ולא הכל מדויק

לכולם


אז הרגשתי שכיף לי קודם פשוט להרחיב אופקים

לא תמיד יוצא לי לדבר על זה עם נישם אחרות ברובד העמוק

לא רק עצות לקיפולי כביסה יעילים

אלא על עצם החוויה מול החיים


אגב אני לא בתחילת הדרך.. יש לנו כבר ב''ה הרבה אוצרות ...והרבה פז''ם של נישואים


ועדיין

אני כל הזמן בשיח פנימי רצון להבין מה הז החיים האלה בכלל

ואיפה אני בתוכם

ואיך להצליח לחוות אותם כמו שאני חולמת

עונההמקורית

1+2. לא פשוט לי ולכן אני עושה שינוי שמקווה שיעזור. התפטרתי מהעבודה ואני בדרך למקום אחר בעז'ה. עד כה נעזרת במכשירים חשמליים שמקלים מאוד ועזרה עם הילדים אבל אני פשוט חייבת ספייס וזמן עצמי ורוב ענייני הבית עליי אז לא מנסה להיות סופרוומן

3. כן לגמרי

ההורים שלי חינכו אותנו לעצמאות מגיל צעיר. הרבה חופש בחירה. הרבה מרחב להיות מי שאנחנו רוצים להיות. גם כלכלית התחלתי להיות עצמאית בגיל העשרה. ודוגמה אישית למופת בעיניי לגבי התנהלות יומיומית.

4. מעשי תקתקני לרוב. אבל כאמור צריכה ספייס אז מאזנת

5. סקרנות וראש פתוח. חוסר שיפוטיות. 

וואו מלא בהצלחה!אפרסקה
שואלת מסקרנות, חיפשת מקום חדש וסגרת איתם ואז התפטרת?
תודה♥️ כן, בדיוק ככההמקורית

חיפשתי תקופה ארוכה וברגע שסגרתי הודעתי

לדעתי פחות כדאי להתפטר ורק אז לחפש מכמה סיבות

1. את מגיעה לראיונות עם יותר בטחון

2. את לא נואשת ותקחי גם הצעות לא רלוונטיות

3. זהנראה יותר טוב בעיניי המגייסים

4. אפשר לחסוך בקשת המלצה ממעסיק נוכחי אם לא הסתדרת איתו (אומרים שהחיפוש דיסקרטי)

5. את ממשיכה רצף פנסיוני

מקסים אפרסקהאחרונה

תוכלי להסביר לי על 4?

איזה כיף שמצאת עבודה חדשה 🙂oo
עונהשמ"פ

1.את האמת, ממש קשה לי עובדת במשרה כמעט מלאה + נסיעות + 2 ילדים וקשה לי ממש. אין לי איך להוריד אחוזי משרה וחייבת כלכלית לעבוד לפחות קצת. קורסת הרבה

כמעט ולא מכינה אוכל נורמלי. חד פעמי תמיד וערימות כביסה זה נורמה

2. עדיין מנסה להתרגל ...

3. לא ככ, אמא שלי הייתה עקרת בית אז זה עולם אחר לגמרי. הילדים שלי קטנים אז לא יודעת אבל אני אומרת לעצמי שאם אני מנמיכה סטנדרטים לבנים שלי לפחות הכלות שלי ירויחו ( נס שבעלי גדל ככה )

4. אני יכולה לתקתק דברים אבל אני בדרך כלל עייפה אז זה לוקח זמןןן

עונה גם..הילושש

1. יש תקופות עמוסות יותר ויש פחות. בתקופות שפחות לרוב אני מרגישה 'על זה' .. אבל בתקופות עמוסות יותר- העומס מאוד קשה לי, לא מרגישה שאני מצליחה להתמודד נכון וטוב. הולכת לאיבוד. 

 

2. עוזר לי להיות בעשייה, לא ליפול לייאוש של יותר מידי כביסה, יותר מידי משימות- אלא להתחיל, לעשות. הייתי שמחה להתמקד במשימה אחת- למשל הייתי צריכה ללמוד לבחינות תקופה- ולא הצלחתי להפריד בין סידור הבית לבין הלימודים, למרות שזה מה שהיה נצרך. 

 

3. בגדול גדלתי בבית שההורים היו כל הזמן בעשיה, לא היה מנוחה. מאוד משימתי. צריך- עושים. אין התחשבות בעצמי, בכוחות שלי, או משהו בסגנון.. ההורים שלי לוקחים את החיים יותר באופטימיות ואני לא מצליחה.. 

מה צריך כהורה כדי לתת לילדים כלים לחיים- בגדול לעשות דברים ברוגע, בלי לחץ, אבל גם לא נונשלנט. להימנע מביקורת עצמית או שיפוטיות יתר/הלקאה עצמית- הם יורשים את זה.. 

להיות באוירה חיובית ולא לדחוק את עצמך. 

 

4. לרוב אני איטית רגועה, אבל הרבה פעמים נכנסת למוד תקתקני- אם כי, לא להרבה זמן. 

 

5. הרגישות והרחמנות שלי- זה עוזר לי להסתכל על הילדים בצורה חומלת יותר. 

 

אתן מצליחות לברך ברכת המזון ותפילות וכו כאימהות?ממתקית

כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום. 
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים? 

ברכת המזון אני מברכת, ודאימתואמת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון כן, תפילה פחותDoughnut

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

תנצלי את העובדה שאת רוצה בשביל הילדיםכולנה

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.


תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.


תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.


אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.


מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !


ברכת המזון מבחינתי זה חובה ותוך כדי טיפול בילדים במולהבולה

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

ברכת המזון זה מדאוריתאטרכיאדה
לצערי לא מספיק מתפללתעוד מעט פסח
ברכת המזון ממש מדאורייתא, בוודאי שכן (קורה אחת ל... שאני שוכחת, ומלקה את עצמי על זה ממש).
יש ברכת המזון מקוצר נוסח בן איש חי!נפש חיה.
כן אם אני מברכת. זה רק זהממתקית
ברכת המזוןשלומית.

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

בדיוק כמוך. אין לי עצות. לאחרונה מברכת ברכת מזוןהדרים
בעמידה תוך כדי שטיפת כלים או עם התינוק כי מרגישה שאם אחכה לרגע שאשב פשוט לא אברך לעולם . על תפילות לצערי בכלל אין מה לדבר
ברכת המזון ממש חשוב לי לברךענבלית

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

העניין עם הילדים זה סתם תירוץ שלי...ממתקית

יותר עצלות.

אז אולי שווה ללמוד על זה קצתענבלית

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

ב"ה כן. ברור שלפעמים יש שכחה ופספוסיםיעל...

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)


ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

ברכת המזון זה חובה . ותפילה -חובה לפחות ברכות השחראור עולה בבוקר

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

לא מצליחה בכללתהילנה

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

ברכת המזון זה דאורייתא. אם אין אפשרות לברךפרח חדש
אז לדעתי להקפיד לאכול רק לחם מזונות
לא מדויקתהילנה
לנשים זה ספק דאורייתא או דרבנן 
ברכת המזון? אשמח לפירוטפרח חדש

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

ברכת המזון כןתוהה לעצמי
תפילה ליד הילדים ממש לא.. גם אם יש זמן נחת שהם משחקים נגיד בשבת בבוקר ואני מנסה לפתוח סידור, תוך דקה הם ירצו תשומת לב והרוגע יעלם.
לא קראתי את כל התגובות אבל רוצה רק להגיד שאניהשקט הזה

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.


זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.


ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.


אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

דווקא בגלל מה שתיארתי ממליצה לעצור רגעכולנה
ולהיות ברגע, לא לרדוף אחרי המשימה הבאה כל הזמן, מבטיחה לך שהיא תמשיך לחכות 😅
מבטיחה לך שאני עוצרת מלא פעמיםהשקט הזה
אבל דווקא בזמן של תפילה, ברכות קשה יותר לעצור.. יצר הרע תקראי לזה?
ברכת המזון וברכות השחרKayom
וואו.. מרגישה שכתבת אותי בדיוקקורדיליה

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

רוצה להמליץ על סידור שראיתי שקיים מיוחד לאימהות-נפש חיה.

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.


נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.


הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.


* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

תשובה קצת שונה ופחות פרקטיתהמקוריתאחרונה

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך


**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

מתי התחילו והפסיקו לכן הבחילות בהריון?מעיין34

לא יודעת כמה זה הגיוני אבל אצלי התחילו לפני שבוע 6

שבוע 5 עד שבוע 14פרח חדש
שבוע 3 עד 40נברשת

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.


פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

יאו ה' ישמור בגדול היה לי.. אבל יד חודש שישי ב"המעיין34
6 עד 12 אם אני לא טועהרקאני
היפאמזיס לא חמור- 5 עד 28גפן36

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

ב"ה לא סובלת הרבה מבחילות בהריונותמסע של החיים
אבל גם המעט יחסית שיש לי מתחיל בשבוע 6 ומסתיים בשבוע 14 תמיד. רק העוצמה קצת משתנה מהריון להריון
וואו איזה כיף לך! תודי לה' ממש.פומלה
בהחלט!מסע של החיים

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

בערך 6 עד 18הבוקר יעלה
...מוריה

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

מממהשקט הזה

נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12

כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..

שבוע 4 עד 40ואז את תראי
ה' ישמור כתר לכל מי שחווה את זה עד הסוףמעיין34אחרונה
אתן צריכות להדליק משואה
חמותי לאחרונה זורקת הערות על חינוך ילדיםאנונימית בהו"ל

מול כולם

בצורה הכי לא נעימה שיש

היא אחרי שבוע מתקשרת להתנצל

אבל וואלה לא מתאים לי!!!!! זה חדש

ואנחנו נשואים הרבה שנים וזה חדש היא מתנהגת ככה

לאחרים היא לא עושה את זה

ולאחרונה היא כל הזמן מנסה לחנך את הילדים שלנו שבקושי רואים אותה!!!!

פעם בחודשיים שלושה..,מה הקטע?

אמרתי לה לא נורא אחרי המקרה הזה אבל בלב אני רותחת

מתחרטת שלא אמרתי לה בצורה אסרטיבית שזה לא בסדר


 

מה שהיה זה שהיא ירדה עלינו מול כולם למה אנחנו לא מטפלים בבת הבכורה שלנו

שהיא מתנהגת מזעזע וזקוקה לטיפול דחוף-אלו היו מילותיה 

ועוד חשפה פרט הכי אישי שבעולםםם מול הגיסים והגיסות

והם ישבו ושתקו...

עניתי לה בצורה שאנחנו ההורים ואנחנו מטפלים בדברים האלו והכל נעשה בייעוץ

והיא בכלל לא מודעת לכמה אנחנו עושים

תכלס מתחרטת שלא העמדתי אותה במקום כי זו חוצפה

מה הייתן עושות במקומי עכשיו שבועיים אחרי שזה קרה?אנונימית בהו"ל
וואו אמאלה!💕Doughnut

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

הקטע הוא שהשיתוף היה מזמן ממשאנונימית בהו"ל

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️Doughnut
וואו 😳 חיבוק גדול!!! ממש לא פשוט ❤️באתי מפעם

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

בת כמה היא?מקרמה

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

רציתי גם לכתוב את זה...יעל מהדרום
אמאלה כמה זה נכוןסטודנטית אלופה

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

אמר בפניה?ירושלמית במקור
וואי וואי...ירושלמית במקור
לאחרונה?כורסא ירוקה

לפעמים זקנים סתם מרגישים בנוח להיות חסרי טקט אבל לפעמים חוסר הטקט (יכול לבוא בצורת דיבור פוגע או דברים אחרים לא מנומסים כמו גרפסים בציבור וכאלה) זה סימן ראשון לנסיגה קוגנטיבית והידרדרות. אם יש אצלכם במשפחה הסטוריה של אלצהיימר, והאמת שגם אם לא, כדאי בלי להפחיד אותו כמובן, לדבר עם סבא שילך לרופא וינסה להבין אם ואיך אפשר לשמור על הכושר המוחי.

ולך - לא קל לראות את הנסיגה הזאת, במיוחד לא אצל מישהו קרוב ואהוב. חיבוק 🧡

יש עדות שזה כנגד עין הרעאמאשוני
אבל אם היא היתה בהלם כנראה זה לא רגיל אצלם..כורסא ירוקה
נכוןאמאשוניאחרונה
יכול להיות שהוא שמע את זה מחברים וחשב שזה מצחיק או שהוא באמת התכוון שהתינוק מכוער, מוזר.
גם חשבתי על זה...באתי מפעם
אני חושבת שהייתי שולחת הודעהשוקולד פרה.

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.


את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

זה אופייני לה? או שפעם הייתה עם טאקט?גפן36
זה תסמין ראשוני של כל מיני דברים שממש כדאי לתפוס בקטן
זה לא הערות על חינוך ילדיםאמאשוני

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.


מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.


חיבוק גדול!!


לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

אולי יעניין אותך