יש לי כמה וכמה חברות ובחיים לא חשבתי לחושב עליהם משהו מוזר...

 מרוב שיש סביבך הרבה אז זה רגיל 

כשהייתי בת שנתיים בערך, אני לא מרגישה שונה יותר מכל אחד אחר.

פעם הייתה לנו איזו עבודה בתושב"ע שהיה צריך לחרטט בה חלק יצירתי, משהי מהשכבה לחה לי הודעה שהיא שמעה שאמא שלי חוזרת בתשובה והאם היא תוכל לצלם סרטון לחלק היצירתי של העבודה שלה על הפעם הראשונה שהיא הדליקה נרות שבת.

מזל שהיא שלחה לי את זה בהודעה ולא אמרה לי את זה כי פרצתי בצחוק. ההורים שלי ממש לא "חוזרים בתשובה מתלהבים, כל הזמן באורות" כאלה, סתם אנשים רגילים.

זאת הפעם היחידה שהרגשתי שונה בגלל הנושא הזה, ולא בקטע של להיות מובכת.

ההורים שלי חזרו דרך ארגון חרדי שלימד אותם מלא חומרות כאילו הן הלכות, אז כשהייתי קטנה שמרנו כל מיני חומרות מוזרות בלי לדעת שהן חומרות.

בשבת היינו פותחים את הפקק הגדול של הקטשופ ובלי ללחוץ מוגזים אותו על הצלחת, היה יוצא מלא קטשופ וזה סתם היה בזבוז.

והיה אסור להשתמש במגבונים, אז ילד קטן שפספס היה צריך לשטוף אותו באמבטיה במים קפואים.

וגם היה אסור לתלוש ענבים מהגפן ביד, והיה צריך להכניס את כל הענב מחובר לאחרים לפה  ומותר לתלוש אותו רק עם הפה.

וגם אבא שלי סיפר שממש בשנה הראשונה אמרו להם שהחותמת הוורודה שעל הביצים היא חמץ, אז הוא ישב לפני פסח וקרצף עשרות ביצים כדי שיספיקו לכל החג.

אחרי כמה שנים עברנו לעיר אחרת ובבית כנסת שמתפללים בו כמעט כל האנשים מעל גיל 30 או חוזרים בתשובה או גרים, והרב  אמר שאפילו לא היינו צריכים לעשות התרת נדרים על החומרות האלו כי לא ידענו שאלו בכלל חומרות.

זה תלוי בפסיקה, ולאו דווקא חומרה מאוד מחמירה. אצל ההורים שלי למשל לא משתמשים במגבונים בשבת, והם לא סופר מחמירים (אבל לא רוחצים במים קפואים, אלא במים מהמיחם שנותנים להם להתקרר קצת). וגם מי שמתיר - יש כאלה שדווקא לתינוקות.)

אה אבל אולי באמת לתינוקות מתירים...

ו – סבון נוזלי וקשה ושימוש במגבונים | הרחבות לפניני הלכה

(מגבונים - מצד מלבן ודש. ענבים - מצד דש. חותמת - מצד נטל"פ בפסח).

אני מנסה להבין מאיפה באה החומרא. הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב הוא זורה, אבל לכאורה לא פגע ולא נגע. אולי חששו משום טוחן, שמא יש שם חתיכות שלא נחתכו היטב ועתה נטחנות יותר. לא יודע. מוזר.

זה לא ראוי למאכל כלב, וזה בכלל דיו- איך זה יכול להיות חמץ?

כדברי הרמ"א בסי' תמז.

ולגבי פסול מאכילת כלב, י"א בסי' תמב שאין זה אלא לעניין בל יראה ובל ימצא, אבל לעניין אכילה, אחשביה בעצם אכילתו.

חוץ מזה, זה כנראה כן ראוי למאכל, אחרת, לא היו מאשרים חותמת כזאת על ביצה.

ודיו יכול להיות חמץ כמובא בסי' תמב שם מדברי תרומת הדשן כמדומני. 

בהורדה בשירותים ושפיכת חומר ניקוי.

מה עשו מי שהקפידו על זה?

ממש מוזר לי כל הסיפור הזה.

החותמת היא לא למאכל כי לא אוכלים את הקליפה, גם דבק של מדבקה על תפוז צריך הכשר?

וגם ממתי יש בדיו חומרים המופקים מחיטה? הם בטח לא 0.00000001 מכל החומר, אם ישנם.

בכל מקרה זאת חומרה שלא היה צריך לספר לחוזרים בתשובה שהיא הלכה, אם נחזור לנושא המקורי.

שוב, לגבי בל יראה ואיסור השהיית חמץ בפסח, אין ספק שפסילה מאכילת כלב מועילה. המחלוקת היא על אכילת טעם פגום בפסח.

את החותמת של הביצה אוכלים. היא עשויה מחומר כזה שנמס בתוך מי הבישול. נפקא מינה לביצה קשה או סתם לביצים ששמים בחמין.

נראה לי שהחשש הוא שיש שם עמילני חיטה. לפי הרוצים לחשוש, הכמות לא קובעת, שכן חמץ בפסח לא בטל אפילו באלף, בצירוף דעת האומרים שחמץ לפני הפסח שמו עליו ואינו חוזר וניעור.

לגבי השורה התחתונה - מסכים לגמרי.

אמנם קיבלו את המשפחה במקום שבו גרנו בטוב לב והכל אבל היה את הדברים שהמנטליות עדיין נישארה ואני שנולדתי כחרדית לא הבנתי למה יש משהו מוזר. אי אפשר להסביר את זה ממש..

ושאתחיל שידוכים אני לא אדע כיצד להגדיר את עצמי באמת כי אני לא כל כך מרגישה את עצמי חרדית וגם לא מגזרים אחרים אולי"דור שני לחוזרים בתשובה"

יש פה כתבה שאולי תתאיםשיח ציבורי: יותר נשירה בקרב הדור השני לחוזרים בתשובה? | בחזית

ישוב דוס? עיר בורגנית?

למדת בבי"ס ממ"ד, ממ"ד תורני, בי"ס פרטי, תלמוד תורה?

זה מאוד משתנה באיזה פלג אתה נמצא.

איפה שאני גדלתי (עיר, מקום יחסית תורני) זה ממש לא אישיו.

כתבתי על זה בזמנו תגובה ארוכה.. היה על זה שרשור ארוך, אי שם במעמקי הכרטיס האישי שלי..

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.