יש לי כמה וכמה חברות ובחיים לא חשבתי לחושב עליהם משהו מוזר...

 מרוב שיש סביבך הרבה אז זה רגיל 

כשהייתי בת שנתיים בערך, אני לא מרגישה שונה יותר מכל אחד אחר.

פעם הייתה לנו איזו עבודה בתושב"ע שהיה צריך לחרטט בה חלק יצירתי, משהי מהשכבה לחה לי הודעה שהיא שמעה שאמא שלי חוזרת בתשובה והאם היא תוכל לצלם סרטון לחלק היצירתי של העבודה שלה על הפעם הראשונה שהיא הדליקה נרות שבת.

מזל שהיא שלחה לי את זה בהודעה ולא אמרה לי את זה כי פרצתי בצחוק. ההורים שלי ממש לא "חוזרים בתשובה מתלהבים, כל הזמן באורות" כאלה, סתם אנשים רגילים.

זאת הפעם היחידה שהרגשתי שונה בגלל הנושא הזה, ולא בקטע של להיות מובכת.

ההורים שלי חזרו דרך ארגון חרדי שלימד אותם מלא חומרות כאילו הן הלכות, אז כשהייתי קטנה שמרנו כל מיני חומרות מוזרות בלי לדעת שהן חומרות.

בשבת היינו פותחים את הפקק הגדול של הקטשופ ובלי ללחוץ מוגזים אותו על הצלחת, היה יוצא מלא קטשופ וזה סתם היה בזבוז.

והיה אסור להשתמש במגבונים, אז ילד קטן שפספס היה צריך לשטוף אותו באמבטיה במים קפואים.

וגם היה אסור לתלוש ענבים מהגפן ביד, והיה צריך להכניס את כל הענב מחובר לאחרים לפה  ומותר לתלוש אותו רק עם הפה.

וגם אבא שלי סיפר שממש בשנה הראשונה אמרו להם שהחותמת הוורודה שעל הביצים היא חמץ, אז הוא ישב לפני פסח וקרצף עשרות ביצים כדי שיספיקו לכל החג.

אחרי כמה שנים עברנו לעיר אחרת ובבית כנסת שמתפללים בו כמעט כל האנשים מעל גיל 30 או חוזרים בתשובה או גרים, והרב  אמר שאפילו לא היינו צריכים לעשות התרת נדרים על החומרות האלו כי לא ידענו שאלו בכלל חומרות.

זה תלוי בפסיקה, ולאו דווקא חומרה מאוד מחמירה. אצל ההורים שלי למשל לא משתמשים במגבונים בשבת, והם לא סופר מחמירים (אבל לא רוחצים במים קפואים, אלא במים מהמיחם שנותנים להם להתקרר קצת). וגם מי שמתיר - יש כאלה שדווקא לתינוקות.)

אה אבל אולי באמת לתינוקות מתירים...

ו – סבון נוזלי וקשה ושימוש במגבונים | הרחבות לפניני הלכה

(מגבונים - מצד מלבן ודש. ענבים - מצד דש. חותמת - מצד נטל"פ בפסח).

אני מנסה להבין מאיפה באה החומרא. הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב הוא זורה, אבל לכאורה לא פגע ולא נגע. אולי חששו משום טוחן, שמא יש שם חתיכות שלא נחתכו היטב ועתה נטחנות יותר. לא יודע. מוזר.

זה לא ראוי למאכל כלב, וזה בכלל דיו- איך זה יכול להיות חמץ?

כדברי הרמ"א בסי' תמז.

ולגבי פסול מאכילת כלב, י"א בסי' תמב שאין זה אלא לעניין בל יראה ובל ימצא, אבל לעניין אכילה, אחשביה בעצם אכילתו.

חוץ מזה, זה כנראה כן ראוי למאכל, אחרת, לא היו מאשרים חותמת כזאת על ביצה.

ודיו יכול להיות חמץ כמובא בסי' תמב שם מדברי תרומת הדשן כמדומני. 

בהורדה בשירותים ושפיכת חומר ניקוי.

מה עשו מי שהקפידו על זה?

ממש מוזר לי כל הסיפור הזה.

החותמת היא לא למאכל כי לא אוכלים את הקליפה, גם דבק של מדבקה על תפוז צריך הכשר?

וגם ממתי יש בדיו חומרים המופקים מחיטה? הם בטח לא 0.00000001 מכל החומר, אם ישנם.

בכל מקרה זאת חומרה שלא היה צריך לספר לחוזרים בתשובה שהיא הלכה, אם נחזור לנושא המקורי.

שוב, לגבי בל יראה ואיסור השהיית חמץ בפסח, אין ספק שפסילה מאכילת כלב מועילה. המחלוקת היא על אכילת טעם פגום בפסח.

את החותמת של הביצה אוכלים. היא עשויה מחומר כזה שנמס בתוך מי הבישול. נפקא מינה לביצה קשה או סתם לביצים ששמים בחמין.

נראה לי שהחשש הוא שיש שם עמילני חיטה. לפי הרוצים לחשוש, הכמות לא קובעת, שכן חמץ בפסח לא בטל אפילו באלף, בצירוף דעת האומרים שחמץ לפני הפסח שמו עליו ואינו חוזר וניעור.

לגבי השורה התחתונה - מסכים לגמרי.

אמנם קיבלו את המשפחה במקום שבו גרנו בטוב לב והכל אבל היה את הדברים שהמנטליות עדיין נישארה ואני שנולדתי כחרדית לא הבנתי למה יש משהו מוזר. אי אפשר להסביר את זה ממש..

ושאתחיל שידוכים אני לא אדע כיצד להגדיר את עצמי באמת כי אני לא כל כך מרגישה את עצמי חרדית וגם לא מגזרים אחרים אולי"דור שני לחוזרים בתשובה"

יש פה כתבה שאולי תתאיםשיח ציבורי: יותר נשירה בקרב הדור השני לחוזרים בתשובה? | בחזית

ישוב דוס? עיר בורגנית?

למדת בבי"ס ממ"ד, ממ"ד תורני, בי"ס פרטי, תלמוד תורה?

זה מאוד משתנה באיזה פלג אתה נמצא.

איפה שאני גדלתי (עיר, מקום יחסית תורני) זה ממש לא אישיו.

כתבתי על זה בזמנו תגובה ארוכה.. היה על זה שרשור ארוך, אי שם במעמקי הכרטיס האישי שלי..

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי