אני ממש אוהבת להיות בהריון! מרגישה לא נעים לומראשתהעולםהגדול
אז ככה- אני בהריון ראשון, שבוע 17 ..
זה הריון שחיכיתי לו שנה! ואין מאושרת ממני סופסוף להיות בהריון.

מהרגע שגיליתי על ההריון אני קורנת! בהרגשה ממש טובה ותחושה כללית טובה. בלי בחילות והקאות וממש הכל כרגיל.

הבעיה היא שיצא לי קצת לדבר עם בנות מהעבודה שגם בהריון והן ממש לא מזדהות איתי.. הן אפילו קצת כעסו עלי שאמרתי להן שאני ממש אוהבת את הרעיון הזה שאני בהריון,
אני ממש מתרגשת כל פעם שאני נזכרת, שאני מייצרת בתוכי חיים! בו אדם!!!
אני ממש מלאת התפעלות שגוף שלנו יודע איך לייצר בן אדם.
כולי התרגשות , מחכה ומצפה כבר.. ובאמת שאני לא מבינה למה אני צריכה כל כך להסתיר את זה שאני שמחה..
ממש מדכאים אותי בעבודה. אני מרגישה חריגה
וחשוב לציין שאני ממש לא הולכת ומספרת לכולן כמה כיף לי ואיזה אושר! ממש לא.. פשוט כששואלים אותי איך אני מרגישה אני אומרת שנפלא ואז מתחילה כל ההרצאה הזו שגורמת לי להרגיש רע עם עצמי..
אולי בגלל שאני רק שבוע 17, אולי בהמשך זה נהיה כבד ומעצבן ולא כיף..
אני פשוט רוצה לדעת שאני לא היחידה שחושבת שזו תחושה מדהימה ?
כי את בהריון ראשון ועדיין לא התנסת בלידה והתמודדות עם מהכינוי-לרגע
שמגיע אחרי הלידה…
אני לא חושבת...קוראת סמויה

לידה יכולה להיות מדהימה! והריון לא קשור בעיניי למה שקורה אחרי הלידה.

 

כי כל אחת חווה הריון אחרתבוקר אור
במיוחד אם את אומרת שלא חווית בחילות והקאות
את לא לבד! אני בהריון חמישי ואוהבת מאווווד להיות בהריון⁦❤️⁩M-P-4
ברור שלפעמים יש דברים שפחות נעימים/ מקשים/ כואבים וכו'... וכו'...

אבל בסך הכללי אני נהנת מאוד מההריון! (אגב, גם מהלידה עצמה🤫 אני ממש מחכה לה עד שמתחילים הצירים ואז אני לא מבינה למה כ"כ חיכיתי לזה🤔🤦)

תגידי תודה שההריון עובר לך בטוב! זה לא ברור מאילו.
ותתפללי שימשיך כך עד הסוף וגם בהריונות הבאים🙃

בהצלחה וביידים מלאות!
דווקא ממש מזדהה איתךכמהה ליותר

כן היו לי בחילות ולא הרגשתי טוב, אבל הריון זה דבר כל כך מדהיםםםםםםםםם -וכמו שתיארת יצירת חיים חדשים.

 

אני לא מתהלכת כל היום שמחה - כי פיזית אני חלשה ממש, אבל אין ספק שההרגשה והידיעה הזאת שאני בהריון, שתינוק נוצר שם בפנים זה הרגשה מדהימה ומאוד מספקת. וברגע שאני מזכירה את זה לעצמי אני מייד מתהלכת מאושרת ושמחה.

 

אולי חברות שלך ניכנסו מייד להריון או שזה הריון שהוא לא צפוי או רצוי מבחינתם, ולכן קשה להם להעריך את זה...

 

 

איזה יופי שככה את מרגישה אביהדולה
זכית שעד עכשיו גם עובר בקלילות ובטוב,
בטח שאת יכולה להיות שמחה!
אולי ימשיך ככה, ואולי יהיה יותר מאתגר. אל תתני לקולות הרקע מבחוץ לחדור לתחושות שלך. הלוואי שההתרגשות והשמחה ילוו אותך גם עד אחרי הלידה והלאה בעזרת ה'
כל עוד זה באמפתיה והתחשבות בסביבה, תהני מזה!
זה מדהים ומקסיםמקווה לטוב מאוד

חלק גדול גדול מאיתנו ממש סובלות בהריון, ולכן לא מרוכזות בקטע המדהים שלו. 

 

אבל אם אצלך זה אחרת, עופי על זה!!!!

 

 

זה מתנה אדירה!

 

ובטח הן די  מקנאות בך, גם אני מקנאה🤩🤩🤩. 

 

תאמיני לי שאפשר להרגיש מזעזע! ותודה לה' שאת מרגישה אחרת. 

 

באמת יש משהו מעצבן בלשמוע את זהאמאשוני
כי זכית בלוטו,
גם הריון וגם בלי תופעות זה די נדיר...
שבוע 17 זה השלב שבד"כ רק מתחילים להתאושש מהפיכס של ההתחלה, שהיא ממש ממש פיכסית.
אז לך זה עובר בלי להרגיש, זה טוב ויפה ומרגש
ואת נשמעת מהממת עם המחשבות וההודיה.
רק תביני למה לשתף נשים אחרות בהארות שהן חוות קשיים זה פחות מתאים.
כששואלים איך את מרגישה תעני תודה לאל.
או ב"ה על כל יום. תשובה לא מחייבת שפחות מזמנת לדסקס על הנושא.
את הכיף והאושר תשמרי לחלוק עם מי שבאמת קרוב אלייך ויכול לשמוח ולהתרגש בשמחתך בלי השוואות.
ברור שהן מקנאות, להתלונן נהיה טרנד איך את מעזה להיות שמחה?אנונימית בהו"ל
אני לפני שהתחילו לי הבחילות גם הייתי בעננים!! ומקווה מאוד לחזור לעננים כשהבחילות יירגעו. שמעתי על בנות שנהנות מההריונות שלהן וזה בעיניי לפחות כיף ומעודד שיש כאלו כי זה אומר שיש תקווה לעבור את זה בשלום ואפילו בכיף.
מה שכן אם את מרגישה מהסביבה תגובות לא מפרגנות אז לא צריך להרחיב כדי לפתוח להן את העיניים, רק להגיד ברוך השם אני בסדר בנתיים אין תסמינים ושבעה ימשיך ככה..
בעיה שלהן!!לפניו ברננה!
אל תספרי אותן!!
נקודת מבט אופטימית, מלאת הודיה על היש היא מאוד בריאה נפשית.
יש אנשים שמתרכזים רק במה שרע ומר להם. גם אם היה הריון קליל יחסית לאחרות, ימצאו על מה לבכות...
את, אולי בגלל החיכיון, ובטוח בגלל שזה האופי שלך - שמחה. אל תתני לעיניים צרות לגרום לך להרגיש לא נעים על זה. תני להן הרצאה נגדית על עין טובה והודאה על היש.
אני קצת בהלם מהתגובות פה...כמהה ליותר

ברור שבחילות זה קשה והחודשים הראשונים יכולים להיות ממש זוועה.

 

אבל אני מכירה כל כך הרבה נשים שהיו חולמות לא להרגיש טוב מהסיבה הזאת, שמהיו חולמות להקיא כמה פעמים ביום ולהרגיש סמרטוט - אבל להביא ילד לעולם.

 

ברור שכל זה כל עוד ההריון רצוי. אם הוא לא, אז מאוד מובן לי שבתגובה לשאלה - איך את מרגישה בהריון - אישה תענה שלא טוב.

 

 

 

מותר לענות שלא טובלפניו ברננה!
אבל לייבש אישה שחיכתה שנה על זה שהיא אמרה שהיא מאושרת מהרעיון שהיא בהריון?!
(גם אישה שלא חיכתה בכלל... אם היא מאושרת, פרגני. אם היא מרגישה טוב - תגידי כיף לך, אני בתחילת הריון מרגישה זוועה. למה מישהי צריכה להתנצל על זה שהיא כן מרגישה טוב? זה תלוי בה? זה אשמתה?)
אישה שחיכתה שנה להריוןאנונימיות
יכולה להבין כמה זה לא כיף שמנפנפים לך במשהו שלך אין.
כמו שלא נעים למישהי שמחכה שמנפנפים בהריון ובילדים
גם לא כיף למישהי שכרגע סובלת ובקושי קמה בבוקר לשמוע כמה מדהים ומושלם וכיף חיים להיות בהריון.
זה לא נובע מחוסר פרגון פשוט פחות נעים שמפרטים לך כמה להיות בהריון זה דבר מושלם כשלך זה לא.
ולא שההריון לא רצוי אלא שהוא דרך קשה מאוד לילד
סבבה. צודקתלפניו ברננה!
ממה שהיא מתארת היה נשמע שהיא לא מנפנפת...
כי הדברים שלי מתייחסים למקרה שמישהי שואלת ולא אוהבת את התשובה שקיבלה, אז היא מורידה את הפותחת..
אז לי כן היה נשמע שאומנם זה נאמר בתגובה אבל זה נאמר בצורהאנונימיות
מאוד מפורטת
אם הבנתי אותך נכון, אז הפותחת לא דיברה על נשים שמחכותפה לקצת
אלא על נשים שגם בהריון.

ואם מישהי סובלת בהריון ובגלל זה קשה לה לשמוע שמישהי אחרת מרגישה טוב אז אולי עדיף שלא תתעניין מלכתחילה איך החברה מרגישה....
וואי בנות יקרות יש פה המון באסה של כולן על כולן מיואשת******

מרגיש לי שמכל הכיוונים יש כאן מי שמתעצבנת

מי שבהריון וטוב לה מתעצבנת על אלו שלא מפרגנות

ומי שבהריון וקשה לה מתעצבנת על אלו שטוב להן ומנפנפות

ומי שלא בהריון או הגיעה אליו בקושי מתעצבנת על אלו שמתלוננות

ומי שלא יודעת לקבל תשובה למה היא בכלל שאלה וכן הלאה.

הלו

מי אמר הורמונים ולא קיבל? חושף שיניים

 

קודם כל זכות התלונה היא זכות בסיסית

גם של מי שלא מרגישה טוב בהריון וגם של מי שמרגישה טוב ולא מקבלת פרגון וגם של מי שחיכתה שנים להריון ועכשיו מתה מבחילות וגם... לכולן מותר להתלונן

 

וחוץ מזה, בואו פשוט ננסה לפרגן, וגם קצת לדון לכף זכות אם מישהי לא פרגנה לנו, וננסה לזכור שגם בדברים פשוטים מבקשים שלא תעלה קנאת אדם עלי אז לא חייבים לנפנף בדברים הטובים, ויש הבדל בין מה שנספר לחברה ממש טובה או לקולגה בעבודה ששאלה מה נשמע ולא התכוונה באמת לשמוע את התשובה קורץ

 

ושכל אחת מרגישה עכשיו שהמקום שהיא חווה כרגע, הוא המקום הכי אמיתי, אבל זה לא באמת ככה, לכל אחת יש את המקום שלה והחוויה האישית שלה ומה שכרגע קורה לה

הכל טוב

 

רק אל תתעצבנה, מספיק חם גם ככה חושף שינייםחיבוק

לא מבואסת ולא התעצבנתי, סתם לא הבנתי ונדחפתי לדיון פה לקצת
זה בסדר, רק מנסה לעזור מיואשת******

קראתי את התת-דיון שלוש פעמים ולא הבנתי מי מגיבה למי למה ועל מה אז רק ניסיתי להרגיע...

את מהממת.לפניו ברננה!
אני ביום כזה שכל מה שאני אומרת יוצא עקום... '
😏
לא עקבתי אחרי הכל... מתחברת בטירוף לעניין שמספיק חם גם ככה🥵M-P-4
ועדיין לא אוגוסט ולא תשיעי🥵🥵🥵🥵🥵🥵🥵🥵
הכל תלוי איך דברים נאמרים אנונימיות
מסכימה איתך, מי שצרת עין שלא תתענין מלכתחילהאנונימית בהו"ל
לא כ"כ הבנתי ממה את בהלםמקווה לטוב מאוד

הבנות פה לא מתכוונות שהם לא שמחות עם ההריון אלא שיש הרבה דברים שמחסרים מהם את השמחה. 

סתם לשם דוגמא, יש נשים אחרי הפלות עם הרבה דאגה ולא בטוחות שבכלל ההריון יחזיק מעמד. 

 

תדמייני שבמקביל גם יש להן בחילות\הקאות ועוד כמה דברים שאני לא רוצה לעלות על הכתב מרוב שזה לא קל.

הם יכולות קצת פחות להיות בMODE של התרגשות. 

 

לדעתי מובן לחלוטין. 

 

וגם משמח ומובן לחלוטין שהיא מאושרת ושמחה, זה הדרך הטבעית והפשוטה. 

 

את הילד בעזרת ה' הם יאהבו אותו הדבר. 

 

 

 

ממש מזדההפאף
לי אומנם כן יש תופעות לוואי, ואני גם רק בהתחלה, אבל חיכיתי להריון הזה יותר משנה ואני פשוט מאושרת שנינו מאוד מאושרים, וגם האיש שלי מאוד תומך ומכיל את הקשיים והתופעות לוואי, וזה גם מוסיף לשמחה, אני מרגישה שההריון הזה רגשית וזוגית פשוט עושה לנו טוב
אבל כן יש עניין של להכיל את זה שלאחרות יש קשיים, וזה לא נעים שמישהו מולך משוויצה בזה שלה קל כל כך....אני מניחה שנתקלת מזה כשניסית להכנס להריון ושמעת מחברות כמה מהר וכמה בקלות הן נכנסו, יש בזה משו מבאס....
תגידי לי, על מה להיות מאושרת קורנת אם לא על זה???רקלתשוהנ
נכון, את לפני לידה ולפני טיפול בתינוק
נכון, כמו שכתבת אולי יהיה לך יותר כבד ומסורבל בהמשך ההיריון

הכל נכון

אבל אז מה? אז לא תשמחי על שום דבר בחיים בגלל שככה ואולי יהיה ככה וחכי תיראי מה יהיה?
איזה קטע, גם אני ככה, או לפחות הייתיחולת שוקולד
תראי, ברור שכשמרגישים טוב אוהבים להיות בהריון (אם כי יש הבדל בין שמחה בהריון לבין הנאה מההריון עצמו, גם מי שקשה לה שמחה בהריון בדכ)

את חא צריכה להתבייש בזה, רק לשמוח שההריון קל ולקוות שימשיך כך, מאחלת לך בריאות המשך הריון משעמם וידיים מלאות בעזה

אגב, בסוף ההריון החמישי לראשונה הרגשתי שאני לא ככ אוהבת להיות בהריון, העייפות והכבדות פתאום הורגשו יוצר ויש מצב שאני שמחה בזה כי ככה אני חא אצטער בסוף הילודה שלא אחווה את זה שוב🙄
זה נהדר שכיף לך וטוב לך, אבל צריך לדעת גם לא לגרום קנאהמיואשת******

כן יש מלא נשים שמרגישות זוועה בתחילת הריון, מבחילות קלות ועד אשפוזים בגלל הקאות

אשרייך לגמרי שזכית להיות מאלו שעוברים בקלילות

את ממש לא צריכה להסתיר

אבל גם לא להתפאר

שואלים, תגידי ב"ה מצוין וזהו. 

 

אם יש לך בנות שממש נותנות לך הרצאה לדכא אותך וכועסות שאת מרגישה טוב אז הן ממש לא בסדר. תדוני לכף זכות שכנראה ממש ממש מרגישות רע כרגע, אולי קשה להן מאד לעבוד ועושות מאמצים גדולים בשביל להצליח לעבוד בהריון או לתפקד בבית וכשרואות אותך כאילו כלום זה גורם להן דכדוך והרגשה דפוקה. 

אבל זה בהחלט לא נחמד שהן נותנות לך הרגשה כזו.

שימשיך לך בקלות ובבריאות

אל תתייחסי שכועסים עלייך.. זה כנראה מקנאה ומתסכולחדשה ישנה
בתור אחת שסובלת מאוד בהריונות בשליש ראשון, ובהמשך קשה מאוד הכובד וכו'... יכולה להבין מאיפה זה בא להן... זה מתסכל לראות מישהי באותו מצב כמו שלך אבל אחת מתה ואחת מאושרת. זה לא מצדיק את היחס הזה, אבל יכולה להבין...
תהני ותשמחי! מגיע לך! אם צרי עין ישאלו איך את מרגישה תגידי ב''ה וזהו. ותשמחי מול אמא שלך, בעלך וכל מי שלא יקנא בך.
באמת מבאס ההרגשה שאת כאילו צריכה להתנצלאני זה א
על זה שנפלא לך ואת מרגישה טוב.
יכולה להגיד לך כאחת שסובלת מאוד ויש לי חברה שלא סובלת בכלל בהריון עד שבועות מתקדמים שמתחיל להיות לה כבד תמיד שמחתי בשבילה אבל יש לי חברה שגם סובלת כמוני ופשוט מרוב הצער שיש לה היא לא מסוגלת לשמוע שלאחרות אין את הסבל הזה.
הסבל שלה הוא ממש ברמה של בנאדם שמרגיש שהולך למות אז יכול להיות שזו הסיבה שהחברות בעבודה הגיבו ככה..
אבל תהני עזבי אותך מה אחרים חושבים ברוך ה שזכית ואת לא סובלת והלוואי שתמיד יהיה לך ככה..
וסתם לסיום מכירה מישהיא שההריונות שלה מאוד קלים וגם נקלטת בקלות והלידות שלה קלות והכל כאילו מושלם ולא מזמן היא התבשרה שמסיבה רפואית כלשהיא שקשורה לבעלה( לא קשור ליכולת להרות) היא תצטרך לעבור בהריונות הבאים הפריות אז כל מי שכביכול קינאה בה עכשיו כבר ממש לא מקנאה בה..
מאחלת לך שאצלך לא יהיה דברים כאלו ובעזרת ה תמיד יהיה בקלות ובבריאות ואל תתרגשי מהתגובות האלו.
באמת לפעמים זו רק הקנאה( לא מרוע פשוט מתוך הקושי) שמדברת מגרונם של אנשים
מזדהה. אבל זה כנראה רלוונטי למי שזכתה להריונות קליםrivki
וואוחדשה_פה

פשוט תתיישבי על הספה ותגידי עשרים פעם מזמור לתודה

שככה את מרגישה עד עכשיו ושזו החויה שלך של הריון

בשבילי ומניחה שבשביל הרבה נשים הריון זה התמודדות ממש לא פשוטות

מספיק לי כשאני לא בהריון להיות עם בחילה מוירוס או משהו ולא להבין איךךךךךךך אני מתמודדת עם זה כל פעם

החוסר הזדהות מצד בנות הוא כי לדעתי רובן המוחלט מרגישות לא טוב מתופעת לואי כזו או אחרת

וכן מניחה שאם מישהי היתה אומרת את זה לידי היה מעורר את קנאתי מעט... 

וכל זה רק מהמובן הפיזי

גם במובן הנפשי- כל מי שעברה סיבוכים בהריון או הפלה מכירה את הפחד והחשש לקוות או להתחבר כי חס ושלום אם משהו לא יהיה תקין...

תודי לה' מליון פעם על זה שאת מרגישה ככה🙏אנונימי????
ותשמחי ותהני מזה ותתפללי לבאים
כי לא אצל כולן ולא תמיד זה ככה
ויש כאלו שמרוב הקושי של ההתחלה לא מצליחות להרגיש את התחושה הזו
וזה באמת תחושה מדהימה ומרגשת😘
המשך הריון קל ומשעמם בבריאות ובידיים מלאות🙏
אז אני סובלת כמעט מכל התופעות הקשות של ההריון ועדיין אני מאדשלגית
אוהבת להיות בהריון וזה מאד מרגש אותי כל פעם מחדש, אני לא חושבת שזה סותר אחד את השני, דברים טובים באים בקושי,
לי היה האיון בכלל לא קל. ובכל זאת אני מתגעגעתanonimit48
מוסיפה עוד דברחצילוש
יש נשים (כמוני למשל) שאצלן הריון הוא טריגר לחרדות ומלווה בהמון בכי ודכדוך (כנראה הורמונלי. שבוע-שבועיים אחרי הלידה כבר עבר). ובנוסף לזה הקושי הפיזי, הבחילות, הצרבות, החולשה... אז ב"ה ממש שכיף וקליל לך!! אבל באמץ מבינה את מי שקשה לה לשמוע נאום כזה על כמה זה כיף... בשבילי ההריון היה 9 חודשים קשוחים ממש ממש פיזית ונפשית...
כל מילהפשיטא
ויצא לי לא מעט להיות שותפה בשיחות של נשים על כמה זה מדהים הריון וכו...
זה מרגש, זה מדהים, זה הרגשה מיוחדת ממש.
אבל יש נשים שבאמת נהנות מכל רגע
יש נשים שהקושי שלהן ניכר לעין
ויש נשים שכלפי חוץ נראות קלילות וקורנות ובפנים יש מהפכה גדולה שאף אחד לא רואה.
ויש נשים שההריון טריגר בשבילן לדברים קשים מנשוא..
כשאת מספרת לאישה שאת מאושרת, והיא לא מפרגנת, לא בטוח שהיא מזלזלת או מקנאה, אולי גם.. אבל אין דרך לדעת על איזה נקודה בלב זה דורך לה..
זה לא אומר שאסור לך להתלהב, זה אומר רק שאין לך דרך לדעת אף פעם באיזה מקום זה נוגע במי שמולך...
מהמם רק המשפט האחרון שלך לא מדוייקאנונימיות
מותר וצריך להתלהב אבל עם הבעל/ חברה קרובה/ משפחה.
לא עם אנשים שאת לא יודעת איפה זה נוגע בהם
ענו לך הרבההשקט הזה
אני רק אגיד שגם אני ב"ה לא חוויתי יותר מידי תופעות לוואי, אבל גם ממה שחוויתי, אני בוחרת להתרכז בטוב ובעובדה הבאמת מרגשת שאני בהריון.

אני פשוט מחלקת לשתיים.
מה אני מרגישה כלפיי ההריון? מקסים ומדהים ומאושרת עד אין קץ

מה אני עונה לאנשים ששואלים איך אני מרגישה ואיך אני מרגישה? אני עונה שמרגישה טוב ב"ה ושמחה.

אני לא אוציא את כל התחושות שלי החוצה מהסיבה הפשוטה שאני מבינה שלא כולן חוות את ההריונות שלהן ככה ואין לי סיבה להכנס להשוואות או כמו במקרה שלך, שיורידו אותי.

אני 'חוגגת' את ההריון שלי עם עצמי, עם בעלי ועם אנשים שחוגגים אותו יחד איתי ושמחים לשמוע שטוב לי.
אני גם הרגשתי כמוך בהריון ראשוןעדינה אבל בשטח
ולא רואה בה שום בעיה. בשלישי היו לי כלמיני מיחושים אז היה קשה יותר. קיבלת הריון קל? בלי בחילות? בלי דיכאונות? בלי לחצים? ברכה! תשמרי על המצב רוח ותהני!
וואלה היו לי מיחושים כאבים בחילות דכדוכים מעידות והכלanonimit48
ומליון ביקורים במיון
ועדיין
מתגעגעת להרגשה שיש בתוכי חיים!
הזוי?
גם אני מתגעגעתעדינה אבל בשטחאחרונה
ואין לי בעיה לקבל לראשונה בחילות.. רק שיגיע כבר..
ממש לא מסכימה עם הבנות שכעסו עלייך.miki052

מותר לך להנות!!!!!

בטח כשאת כותבת שאת לא מספרת ביוזמתך אלא כששואלים אותך.

לכעוס ממש לא קשור. (כמובן שלא מדברת על מצב של לספר לאישה שממתינה. שזה משהו אחר לחלוטין)

באופן אישי חוויתי גם הריונות קלים ממש, וגם הריונות לא נחמדים.

בילד הראשון היה קללל . פשוט ילדתי בחודש 9. מאוד נהניתי. חשבתי כך זה הריון. גם הלידה היתה קלה. ב"ה.

בשני כבר הבנתי שזה קצת יותר מורכב.  בשלישי היה קל ביותר.

וברביעי הבנתי שזה ממש ממש ממש לא נחמד , הייתי מבוחלת ברמות קשות ומקיאה הרבה מאוד. 3 חודשים+ הייתי מושבתת.

אבל תמיד אהבתי ואוהבת הריון. זה זמן מיוחד! זה מתנה! כל כך לא מובן מאליו! (פשוט מורידה את הזמן הקשה מהראש)

יקירתי.

מאחלת לך שכל ההריונות והלידות שלך יהיו קלים ופשוטים.

ותזרמי.

תספרי לאנשים שיודעים לפרגן. ומי שלא. תצמצמי מידע. 

תהני . תהני.  ותהני.

בלי קשר לבחילות.

זה נס. נס ענק. ויש הרבה ממה להתרגש ולהתפעל.

 

 

 

 

בעינישלומית.

לעצמך, באופן אישי, תהני עד הגג.

אין עניין לחשוב שבעתיד אולי יהיה קשה, תהני מההווה! לגבי השיתוף מבינה למה זה יכול להיות חופר/מבאס למי שאצלה זה לא ככה אז עדיף באמת אנשים שהם לא בסיטואציה דומה או קרובה כמו בעל, אמא, וכו' 

פחות חברות שזה יכול לדרוך להן על כל מיני נקודות כואבות כמו שיש להן מלא בחילות/ לא נשואות/ מצפות וכו'

וואומצפה לעתיד טוב

האמת שאני הפוך 

אחרי לידה וכולם בשוק ממה שאני עושה/נראית/מרגישה

לדעתי אל תרגישי רע כל אחת והקושי שלה

 

לי למשל ההריון היה מזעזע

וןאיזה כיף שמחה בשבילך שמצליחה לחוות את ההריון ממקום כ"כ טוב וכיפי

אני אישיתשירוש16
סבלתי מאוד בהריון.
וכמו שלא אגיד איזה כיף שאני בהריון ליד נשים שאני יודעת שיש להן קשיי פוריות - כך אני חושבת שאפשר להיות רגישים ליד נשים שסובלות (כי הרבה סובלות) בהריון.

אם היו שואלים אותי איך את מרגישה הייתי עונה משהו בסגנון: ב"ה, יום יום. זה לא פשוט אבל זה ברכה.
גם לא שיקרת וגם לא נתת הרגשה שהכל טוב ובאיזשהו מקום - מרווח לקינאה.

גם אני מתגעגעת להריון. זה מדהים בעיני. היכולת של בן אנוש להכיל בתוכו חיים של מישהו אחר..
אני גם לא חושבת שאהיה כל כך סימפתית ואזדהה עם מישהי שלא חוותה תופעות לוואי של הריון ורק מתעוררת כל יום עם שמחה ואושר. כי אני כן סבלתי.

תחשבי על זה..
לשירוש16 אני לא ככ מסכימה,אנונימית בהו"ל
להגיד לכל בחורה "שזה לא פשוט ההריון".. אני תמיד שמחה לשמוע על בנות שעובר להן בקלות זה מרענן ונותן תקווה שאפשר אחרת אם לא עכשיו אז אולי בהמשך ההריון ואם חא בהמשך אז בהריון הבא..אם כל אישה תגיד שלא פשוט לה זה פשוט ..מדכא. וגם מוציא את האישה במצב של מתלוננת שבכלל לא נכון.
לא כולן סובלותשירוש16
אבל אם היא יודעת שהנשים סביבה סובלות - לדעתי לא מתאים לצאת קורנת ושמחה מאושר. במיוחד כאשר היא יודעת שהמסר הזה גורם לקנאה וצער אצל האחרות.

לאותן נשים ספציפית הצעתי להגיד כך. לא אמרתי שהריון בכללותו לא פשוט או לספר לכל אדם שהריון הוא קשה.
זה מקסים שלך זה גורם לאושר ותקווה - להרבה נשים זה גורם לדיכדוך וכאב.
טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

וואי וואי, שמח אצלכם 🙃קופצת רגע

הפתרון המתבקש בעיני זה לא להשכיב אותה לצהריים, מצטערת שאין לי פתרונות אחרים...

היא עייפה בצהריים... ונהיית עצבנית...מתואמת

והאמת שהיא במשפחתון, שבו ישנים צהריים... מתלבטת אם לבקש מהמטפלת לא להשכיב אותה.

בליל שבת בשש בערב היא הייתה עייפה ועצבנית (לא ישנה צהריים) אז השכבתי אותה לישון ואחרי התנגדות וכמה שירים היא נרדמה. תכננתי שתישן כל הלילה, אבל בערך בעשר היא התעוררה ואז חגגה

אם בכל אופן צריך שינה,קנמון

אז בשעה מוקדמת כמו 11-12.

לא ב2. זה גומר להם את הלילה.

היא על התפר של הצורך בשנת.

לגבי סרט לפני השינה- מבינה את הנסיון למצוא פתרון אבל זה ממש לא טוב.

פוגע בעיניים, עלול לעשות כאבי ראש ובעיקר לא עוזר לגוף להכנס למצב של הרפיה לקראת שינה. בסוף לפעמים זה מתיש אותה, או משאיר אותה במקום, אבל לא מקדם שינה.

ואם היא נרדמת מתוך סרט זו שינה פחות איכותית.

ניסיתם לעשות "השראת שינה" בבית? עמעום אורות, מוזיקה רגועה..

זה עוזר להרפיה שנצרכת לגוף לפני השינה.

לשבת לידה, ללטף אותה, לשיר לה, לומר לה לעצום עיניים וללטף

עוד משהו-

להניח יד יציבה על אזור בית החזה ולנשום עמוק. הנשימה הזו פועלת גם על הילד.

בהצלחה!

חוץ מההצעה האחרונה ניסינו הכולמתואמת

היא ישנה בגן מ-12 עד 2 בעיקרון (היום נרדמה רק ב-1).

בכל אופן, ננסה את מה שהצעת בסוך. נשמע מעניין.

תודה!

דווקא זה עוד יותר גרועקל"ת

בגיל הזה הם עדיין צריכים את שנת הצהריים. אם היא תוותר על זה היא תייכנס לשנת הלילה בעייפות יתר וישבש לה את כל מחזורי השינה וזה מתכון רע להתעוררויות וחוסר שינה רציפה.

בגיל שנתיים יש כאלה שכבר לא צריכים שנת צהרייםקופצת רגע

או לכל הפחות, שאם ישנים צהריים נרדמים רק בעשר וצפונה. הבן שלי היה כזה. בימי שישי שבת, כשהיינו משכיבים צהריים, היה הולך לישון בסביבות שבע, ובימות השבוע בעשר והלאה.

ייתכן, נכון.קל"ת

אבל ממה שפותחת השרשור מתארת הבת שלה כן צריכה את השינה הזו..

מה היא עושה בין המנוחת צהריים לשעת השכבה?שימושית

כמה זמן 'חוץ' יש לה? (פארק/חצר/טיילת וכו')

איך הויטמינים- ברזל, D וB12?

ומה הסדר ערב שלה?

האמת שאנחנו לא יוצאים כמעט החוצה...מתואמת

בגן המטפלת יוצאת איתם.

לי אין כוחות לזה, ולאחים שלה לא תמיד מתחשק...

היא בבית, משחקת ועושה את השטויות הקבועות שלה.

ואולי באמת צריך לעשות לה בדיקת דם. (צריך גם בשביל לבדוק את הבררנות שלה...)

תנסי ללכת איתה מיד אחרי המעון עוד לפני שחוזרים הבישימושית

זה ממש ממש משפיע על השינה.

יש לה סדר ערב קבוע?את מחשיכה את הבית מוקדם מספיק?

אין לי כוח, האמת...מתואמת

עושה את זה לעיתים רחוקות, אבל לרוב רק רוצה כבר לחזור הביתה...

יש סוג של סדר ערב קבוע, אבל לא ממש. מחשיכה את הבית אבל לא בשעה מוקדמת מאוד. כאמור, יש גדולים בבית...

אגב, ראיתי איפשהו, שלא צריך להחשיך ממשקנמון

מספיק לעבור לאורות עמומים.

כתומים כאלו ולא לבנים.

אפילו לקראת ארוחת ערב. זה כבר מכניס לאווירה.

עוד משהו- יש כאלו שמקלחת מעוררת אותם.

אולי כדאי שתתקלח לפני ארוחת ערב ולא לפני ההליכה למיטה

כן, אנחנו משאירים אורות קטניםמתואמת

ואתמול באמת קילחתי אותה לפני ארוחת ערב. חוץ מפיג'מה מלוכלכת כשהלכה למיטה זה לא שינה בכלום

אני ממש ממליצה לך להתאמץ עכשיו שלוש שבועותשימושית

ולראות האם יש שינוי.

להקפיד לקחת לגינה כל יום ל40 דק' לפחות

מ5 בערב להחשיך מעט את הבית, כשכל חצי שעה מחשיכים עוד קצת, אם יש לך בית גדול את יכולה להקצות לגדולים אזור שבו האור לא יפריע לקטנים

ואם הבית קטן אז אין מה לעשות, שלוש שעות הבית יהיה חשוך יותר והם ימצאו תעסוקה מתאימה.

במיטה לעשות לה עיסוי קטן, שמע ישראל ו2-3 שירים, ואז לשבת לידה ולומר תהילים... (תהילים אצלינו זה סגולה רצינית להרדמת ילדים)

אחרי שלוש שבועות תחליטי האם זה שווה את המאמץ, ואולי תוכלי גם להרפות קצת וזה עדיין יהיה בסדר.

תודה!מתואמת

זה גדול עליי לעמוד בכל זה... (לפחות בתקופה הקרובה)

הרעיון של התהלים מעניין אני נוהגת לא לומר תהלים בלילה, אבל אולי אנסה משהו דומה...

למה את לא אומרת תהילים בלילה?שימושית

אולי להתפלל ערבית? מקווה שזה גם יפריע ליצר הרע והוא יבוא מהר להרדים אותה חח

ככה אנחנו נוהגים, שמהשקיעה לא קוראים תהליםמתואמת

אפשר ללמוד תנ"ך, אז את זה אני יכולה לעשות.

להתפלל ערבית לא כדאי, כי מה אעשה בתפילת עמידה אם היא תרצה לצאת?🤭

תעמדי בדלתאפונה

😅🤭מתואמתאחרונה

היום היא נרדמה אחרי הרבה בכיות...

דווקא בהתחלה היה נראה שהיא מוכנה לשכב (סיפרתי לה על הדובי שלה שאמא אמרה לו ללכת לישון, אז היא השכיבה אותו, כיסתה אותו בשמיכה ונשכבה לידו. בעצמה לא התכסתה בשמיכה אבל שתתה את הבקבוק והקשיבה לשירים שלי.

ואז בעלי בא להחליף אותי (תכנן ללכת לעבוד במקום אחר, ביקשתי שיישאר ויעבוד לידה), והוא ניסה לעבוד ולשיר לה תוך כדי. אבל היא התחילה לבכות...

הוא לא נתן לה לצאת, אבל כנראה היא כבר כן הייתה עייפה כי גם כשעזב אותה היא המשיכה לבכות אבל לא קמה.

בסוף שמתי לה במחשב שלי ניגונים בליווי תמונות, ואחרי כמה זמן היא נרדמה...

סך הכול זה ארך שעה וחצי, נדמה לי, וזה כשהשכבתי אותה רק בתשע וחצי...

בגיל הזהאמאשוני

גם אמבטיה ארוכה יכולה להשיג אפקט דומה כי מוציאים הרבה אנרגיה.

אפשר לשים לב כסא עם הצמדה לרצפת האמבטיה,

לשים מעט מים, והרבה משחקים שמגרים פעילות, עם תנור אמבטיה, ואח ששומר עד שנמאס לו..

אני לא אוהבת אמבטיות...מתואמת

וגם היא - לא בטוחה שתזרום, היא לרוב בוכה במקלחת...

(זה עושה בלגן גדול מדי. הילדים אוהבים אבל אחרי ניסיונות מרים אני לא מרשה יותר. ואם הם יראו שלה אני מרשה הם יקנאו)

שקלת לשבת לידה עד שתירדם? וכל פעםהמקורית

שהיא קמה להחזיר למיטה? או לא לתת לה לצאת לכתחילה? כשאת שמה אותה לישון, יש אווירת לילה שקטה? זה גם משפיע

אצל ילדים שישנים שנצ במסגרת השעה 22 בלילה יכולה להיות הגיונית לגמרי לשינה, ואם היא עוברת אותה יכול להיות שהיא הגיעה לעייפות יתר שעושה בדיוק ההיפך ולכן היא חוגגת. אני בגילאים האלה נתתי לישון שעה שעה וחצי באזור 12 אבל היו קמים מוקדם בבוקר, ואחרי זה היו מוציאים הרבה אנרגיות אז עדיין ישנו מוקדם. והשיטה הזו עבדה אצלי בכל אופן. נשמע קשוח

בטח, זה מה שאנחנו עושים עכשיומתואמת

יושבים לידה ומשכיבים אותה בחזרה בכל פעם שהיא מתרוממת.

אבל זה יכול לקחת שעתיים ויותר, ואנחנו גמורים...

לגבי אווירת לילה - זה בעייתי, כי לאחות שאיתה בחדר קשה מאוד להירדם ולהישאר במיטה, אז היא בעצם מעוררת אותה...

ניסיתםקל"ת

להשקיט את האווירה בבית כשעה לפני? היא מוציאה אנרגיה לפני? איך הרגלי התזונה? צורכת הרבה סוכרים? זה יכול להשפיע..

את אומרת נקודות חשובות שבאמת הגיוני שמשפיעותמתואמת

הלוואי שנצליח... (כאמור, יש גדולים שאיתם ההשכבה היא סיפור בפני עצמו. אני מחשיכה את הסלון כדי "לסלק" אותם לחדרים, אבל הם ממש לא שוכבים בשקט...)

והרגלי התזונה שלה גרועים לצערי. היא בררנית, ובאוכל מבושל אוכלת רק אורז בערך. וכמובן, כשרואה מתוק דורשת לקבל... זה עוד עניין שצריך לפתור (ואולי כל הדברים באמת תלויים זה בזה...)

אז כדאי לפתור את זההמקורית

או שתצא עד שאחותה נרדמת טוב, או שתשמור על שקט בכל מקרה מרגע שהיא נכנסת ואחותה כבר ישנה. זה ממש משפיע

כשבעלי עובד בבית בערב והילדים לפני שינה, זה ממש מפריע. אני צוחקת איתם שאני הולכת "לכבות את אבא" כדי שלא יפריע🤭

זה סיפור מורכב בפני עצמומתואמת

עובדים על זה כבר תקופה ארוכה (מאוד), ובינתיים בלי פתרון טוב... (לא מפרטת כדי לשמור על פרטיותה, בכל זאת - היא גדולה יותר...)

בכל אופן, ההבדל ביניהן שהיא לא מפרקת את הבית אם מסתובבת בו לבד🤭

בסדר אבל עדייןהמקורית

שתשב בסלון אז

ממילא את ליד הילדה הקטנה אז זה פחות מפריע

וכמו שכתבו - תזונה, פעילות, חשיפה לשמש במהלך היום, וממש לא שוקולד לפני השינה. זה ממש מפריע להירדם.

שיהיה בהצלחה♥️

תודה!מתואמת

אנחנו צריכים לשקול אם זה טוב לגדולה יותר להיות בסלון בזמן שצריך לישון (מבחינה חינוכית).

וננסה איכשהו לשים לב לשאר הדברים... (בעיקרון לפני השינה היא לא אוכלת מתוק, אבל לא בטוח שהיא אוכלת מספיק כדי להיות שבעה ורגועה... אולי בזה צריך איכשהו לטפל דבר ראשון...)

הפיתרון שלי מבאס אבל הכי יעיל, להשכיב בשעה מאוחרתשמש בשמיים

בשלב הזה בחיים כשהבנים שלי ישנו צהריים באיזה שהוא שלב פשוט הפנמתי ששעת השכבה שלהם היא ב11 וזהו, אין מה לנסות לפני, ילד עייף מצליח להירדם, ילד לא עייף שהגוף שלו לא זקוק לשינה כרגע, לא מצליח להירדם.

והנסיון שלנושמש בשמיים

עם הגדול, היה ממש זוועה בהשכבות ואני כבר נהפכתי למפלצת והוא היה מסכן, הייתי מנסה להשכיב אותו שעתיים ויותר...

לקחנו יועצת שינה, היא לא עזרה בכלום. כל העצות של אוירת שינה ולהפריד מקלחת מאוכל ולעמעם אורות והכל, באמת ניסינו אבל לא עבד כלום.

הוא היה ישן שעה אחת, בין 11-12 בבוקר.

והוא ממש הראה סימני עייפות, עד כדי בכי, סימנים מובהקים, מתעצבן מכל דבר קטן, חסר סבלנות...

ואז, ביום שבו נגמרה שנת הלימודים, הוא היה בן שלוש, ולא ישן צהריים, בבת אחת קיבלנו ילד שיודע לישון, שנרדם ברבע לשבע וישן עד הבוקר, שנרדם בקלות בהשכבה של כמה דקות. זה היה פשוט מטורף ההבדל.

אחר כך הבנו שיש גם סיבות אחרות שגורמות לילד להיות עצבני חוץ מעייפות ובאמת כשהוא הפסיק לישון צהריים ונרדם בשבע אז סימני העייפות שלו התחילו בארבע...

את השני מראש השכבתי מאוחר ממש ובאמת הוא היה נרדם הרבה יותר בקלות מהגדול, אבל גם אצלו ברגע שנגמר השנ"צ הוא נרדם בשניות בשעה מוקדמת וזה עולם אחר...

אז מבינה שבאמת אין ברירה...מתואמת

השאלה איך אפשר לתפקד כשהיא מסתובבת... בין אם אנחנו רוצים לעבוד/לסדר את הבית, ובין אם אנחנו רוצים להקדים לישון...

טיפים לשלווה נפשית כשהילדים גדלים והולכים לישוןאנוונימית1

מאוחר יותר- מישהי?

הגדולה שלי מתחילה ללכת לישון מאוחר יותר, ואני אשכרה בחרדה מזה. מההבנה שזה ימשיך להתאחר ובשלב כלשהו היא תהיה ערה במהלך כל הערב שלי לעצמי. זה עושה לי מחנק בנפש.

יכול מאוד להיות שזה בגלל שיש לה הפרעת התנהגות ואולי זה קשור... ואולי אף אחת לא תזדהה איתי כאן.

אבל אני חייבת חייבת חייבת את השקט הזה בסוף היום. במיוחד אחרי יום מאתגר. ובמיוחד שעכשיו בעלי במילואים והערב לעצמי הזה נותן לי מרחב נשימה.

אני פשוט לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא תסתובב לי בין הרגליים מעבר ל19:30 בערב.

כשהיו קטנים יותר, הרגשתי שגם אם היה יום קשוח, לפחות יש לי כמה שעות של שקט בערב לעצמי/עם בעלי.

ולמשל עכשיו כשבעלי ואני רוצים לשבת לאכול בנחת ולהחליף כמה מילים בפרטיות- היא מפריעה לנו בלי סוף, נכנסת למטבח ומתיישבת ולא נותנת לנו לדבר לבד לרגע. ואז גם לשלוח אותה לישון זה בכלל סרט כל ערב כי היא מתנגדת באופן קבוע וכל הזמן יוצאת מהחדר.

ואיןןןןןןן לי כוחות נפש לזה!!

די באיזשהו שלב אני מרגישה שאני לא יכולה לראות אותה או אף אחד מילדיי (שאני אוהבת ביותר, כן?) עד מחר בבוקר.

אני כזאת שממש ממש צריכה את הספייס, את השקט שלה בסוף יום.

להיות ספונה בחדר שלנו זה אולי נחמד לחלק מהזמן. אבל אני בסוף עושה כל מיני דברים אחרים במטבח, מתקתקת כביסה וכו'. גם זה בשבילי זמן שקט. שאפשר להכניס מכונה בלי צרחות ברקע או לבשל בנחת בלי ריבים בין אחים... בקיצור עצם הנוכחות שלה ממש מאתגרת אותי בזמן הזה..

אשמח לשמוע אם מישהי מזדהה עם חלק מהתחושות ולשתף מה עזר לכן להתמודד עם השלב הזה♥️

אני מזדהה מאודהמקורית

והילדים שלי ישנים ב20 והיום ספציפית ישנו גם יותר מאוחר

וכן, גם לי יצא לחשוב על זה

אבל מצד אחד, עיקר הקשר שלי איתם הוא במהלך הערב

ובאמת מצד שני,מגיע השלב שרוצים את הבית שקט

אני רק יכולה להגיד שאין לי הרבה פתרונות פרקטיים כי בסוף יגיע השלב שהם ישתלטו לי על הבית🤭

מצד אחד זה משמח אותי. זה בריא. בטח גם יהיו פה חברים בערב בשלב מתקדם יותר

מצד שני אני מבינה שאני כנראה צריכה לעבור דירה כדי לאפשר את כל העולמות ולחיות עם זה בטוב. מקווה שהשם יזכנו

יש את האופציה של לעמוד על זה שתהיה בחדר שלה.

ועוד משו - את כנראה עמוסה מאוד במהלך היום. בימים שאני פחות עמוסה, פחות קריטי לי מתי בדיוק הלכו פה לישון ואני נהנית מהם יותר. כדאי לחשוב גם על הכיוון הזה

וחיבוק על ההתמודדות♥️

ברור שזה מוכר ומובן מאודבאתי מפעם

כשהיה חופש גדול ובעלי היה במילואים הילדים הלכו לישון כל ערב מאוחר ממש, והרגשתי שאני פשוט מאבדת את עצמי , כי הם פשוט היו סביבי 24/7.

ביומיום כשמגיע הערב-

קודם כל אני מחשיכה אורות בבית, משאירה אור קטן איפה שאני נמצאת,

דבר שני, דיבורים בלחש. ממש משגע אותי לשמוע צעקות או דיבורים בלהט כאילו זה אמצע היום.

דבר נוסף, אם כבר נניח נשאר מישהו מסתובב בין הרגליים שלי, (נגיד כי עשה שנ"צ) אני אומרת לו - קשה לי לשמוע דיבורים של ילדים בלילה, אם אתה פה אתה יושב בספה בשקט עם ספר. לא לפנות אליי.

בת כמה הילדה? יכול להיות שהיא לא עייפה לישון אבל יכולה פשוט לעלות למיטה עם ספר.

תחכי לגיל ההתבגרות ואז בכלל...😅קל"ת

מזדהה ממש עם התחושות.

האם את עובדת כל ימות השבוע מהבוקר?

אולי לנסות לחשוב על בוקר שאת לבד בבית כשהילדים במסגרות.

את אשר יגורתי בא ליפרח חדש

זה באמת מעבר לא פשוט ולא קל

וזה חסר לי

אבל כך דרכו של עולם.. וב"ה שהם גדלים ומתפתחים

בסוף הם רוצים להיות גדולים כמונו ואולי גם נהנים מהשקט בערב שהקטנים כבר ישנים..

הבן שלי הבכור בן 14.5 חוזר מהישיבה ב10 בערב וטז צריכה לתת לו תשומת לב, ארוחה טובה

ואז מתחילה הסאגה ללכת לישון בשעה סבירה כדי שיצליח לקום שוב ב6:30 (אני קמה איתו..)

זה מאוד חסר לי השקט בערבים

בינתיים מה שעושה לי טוב זה להיכנס לחדר שלי לסגור דלת ולהיות שם עם עצמי, לשוחח בטלפון או לצפות משהו בטלפון

פרטיות עם בעלי, יוצאים פעם בשבוע לדייט זוגי

אני כן מגבילה שוטטות בבית אחרי השעה 11 בערב

הם יכולים להיות במיטה, לקרוא לדבר בשקט ביניהם אבל לא כאילו זה אמצע היום

וואי קשוח להתחיל להתייחס ב10 בלילה!אנוונימית1

אין לי מושג איך יש לך סבלנות לזה... באמת שאפו.

ואם כבר העלית את הקטע הזוגי- לצאת לדייטים זה אחלה. אבל איך אפשר פרטיות בתוך הבית? אני ממש לא יכולה לדמיין איך אפשר להיות באינטימיות עם הבעל בזמן שהילדים ערים בחדר ליד. אני ממש חוששת שזה יפריע ברמה הזוגית הידיעה הזאת.

יש עוד זמן עד שזה יגיע לשעות האלה אצלנו אבל זו גם מחשבה שעלתה לי בראש...

להכל מתרגליםפרח חדש

נועלים את הדלת ושוכחים ממה שקורה בחוץ.. אני כן צריכה שהבית יהיה כבר יחסית שקט אבל לאו דווקא שכולם ישנים

לגבי עומס- אני דווקאאנוונימית1

לא עובדת במשרה מלאה.. אז יש לי בקרים לעצמי בשגרה.

אבל אני עם (חלק) מהילדים מ14:00. ככה שבין אם היה יום טוב או פחות, אני עדיין צריכה את השקט שלי אחרי 5-6 שעות רצופות איתם.

בסוף זה טבעי בגילאים האלה שיש יותר רעש/בלאגן/בכי/מריבות... ואני צריכה לאפס את המערכת שלי בסוף היום כדי למלא מצברים.

אני גיליתי שזמן לעצמי לפני שכולם ישנים גם עובדיראת גאולה

או לפני ההשכבות, או אחרי שהקטנים ישנים, אני נכנסת עם קפה ושוקולד לחדר, או מתקלחת, וזה נותן לי אוויר הלאה.

מבינה אותך ממש!!

אצלנו הבית חשוך חלקית, ואז מי שרוצה להישאר ער בד"כ קורא ספר.

נראה לי הגיוני להגדיר שעה שאחריה אי אפשר להסתובב בבית. אני לא יודעת אם ואיך זה יעבוד עם הפרעת התנהגות... תלוי כמובן גם בתנאים בבית, בד"כ הם קוראים או מכינים ש"ב / לומדים למבחן.

היא יכולה לשמור על הקטנים כשהם ישנים?אמאשוני

אם כן את יכולה לצאת להליכה לבד/ עם בעלך.

לגבי קיפול כביסה אפשר לשים אוזניות.

בכללי יש זמן שצריך שקט, ויש זמן אחרי השקט שזה נחמד להיות עם המתבגרים.

בכללי 2, גם הילדים הגדולים רוצים שקט ממהורים 😄

לא יודעת מה זה אומר בפועל הפרעת התנהגות,

אבל נשמע לי שדווקא יש פה פוטנציאל יקר ערך לזמן איכות איתה בחלק מהערבים.

אולי תתקךחי מקלחת טובה, תנוחי קצת כשאת מרדימה את הקטנים

ואז אחרי שעה כזה תצאי בנחת, אחרי הפוגה, תאכלו משהו ביחד או תאכלו לבד,

ואז קצת להיות ביחד וקצת לבד.

היא כבר בשלב שיש לה גישה למחשב? כי בשלב מסויים הם בעצמם בורחים לחדרים למחשב/ טלפון.

איזה קשה זה שרק רוצים שקטטטKayom

מבינה אותך מאוד. יש לך מקום בבית להסתגר בו לבד גם אם הם ערים?

וואי איזה שלב קשוח זהלאזוכרת

בת כמה היא?

אצלי יש גדולים שהולכים לישון אחרי וכשאני ממש צריכה שקט אני הולכת לחדר, לפעמים אפילו אוכלת שם משהו קטן

במקרים נדירים יותר אני אומרת לגדולים שעכשיו אני צריכה שקט ומעדיפה שלא לדבר עכשיו

גם עוזר שאני מכבה חלק גדול מהאורות לקראת השכבת הקטנים יותר ואז זה עושה אווירה יותר רגועה ושקטה

הילדים שלי בני 5 ו- 2 ונדיר שלפני תשע ישנים פה 🤭דיאן ד.

ופעמים רבות גולש לעשר ובגדול מיד אחרי שהם ישנים אני גם מתארגנת לישון.

הלוואייי והיה לי קצת זמן שקט בערבים.

הרבה פעמים הם מתקלחים ואוכלים א. ערב עד השעה שבע וחצי

ואז אנחנו נותנים להם לשחק או לצייר והם עסוקים בענייניהם עד שמתחילים להתעייף ולוקחים אותם לישון.

הרבה פעמים זה הזמן השקט שלי.

עבודות בית אני תמיד עושה תוך כדי שהם ערים כי אחרי שהם ישנים אין לי כח לזוז.

אני בדיוק כמוך בצורך הזה..אבל אני מתנהלת אחרת..אולי תדעואחרונה

אצלינו יש כלל.. מגיל מסויםאכן הולכים לישוןמאוחר יותר..כל גיל לפי ענינו..

אבל בזמן הזה- הם אחרי ארוחת ערב ואירגונים..הם קוראים ספר או משחקים יחד בשקט..לא בסלון..

או בחדר שלהם.. או בחלל אחר בבית שיש מקום..

נכון הרבה פעמים הגדולים חוזרים מאוחר מפעולה בסניף וכדומה אז הם מכינים לעצמם ארוחת ערב ומסתובבים בסלון נכון..אבל זה לא קבוע.

כשאני רוצה ערב זוגי עם בעלי בסלון ונגיד לאכול יחד איתו ובחדר לא מתאפשר אני לגמרי אומרת לגדולים שלי שעכשיו ילכו לחדר לקרוא ..שגם אמא או אמא ואבא רוצים קצת זמן לדבר..

בעיני זה חינוך טוב לזוגיות..

וכמובן שלא תמיד זה ככה

וכמובןןןן שעוד מעט כשכולם יגדלו יותר אז הכל ישתנה והסלון לרשותם ואנו רק נעלה לחדר או נצא לסיבוב

כרגע זה עוד ביניים..שיש קצת גדולים אבל לא מאוד..אז עדיין יש אוירת ערב שקט

וגם בעליבמילואים ואני חייבתתתת את זה פי כמה אז מבינה מאוד

שמ"פאנונימית בהו"ל

אני חצי שנה אחרי לידה בהנקה מלאה. ועוד לא קיבלתי מחזור.

עכשיו החלטתי שאני רוצה למנוע כמה חודשים קדימה (בערך 3)

מאוד לא רוצה לקחת כדורים.

אני יודעת שזאת לא תהיה מניעה הרמטית, ולא קרוב לשם ולא צריך להגיב לי את זה.

אך אשמח לשמוע מהמנוסות איך בכל זאת אפשר לעשות את ההשתדלות להימנע מהריון. (בלי להימנע מיחסים)

תודה!

נראה לי שכדאי לחשוב על דיאפרגמההריון ולידה

אם לא קיבלת עדיין מחזור אז את לא באמת תדעי מתי הביוץ יגיע.

כאילו אפשר לנסות לראות הפרשות, אבל זה לא יהיה מספיק

תודה!אנונימית בהו"ל

זה השקעה כספית והרבה התעסקות רק בשביל כמה חודשים ספורים...

בדיקות ביוץ ביתיות יעזרו משהו?

יש לך נסיון בשמ"פ? כי קשה לזהות ביוץ ראשוןשמש בשמיים

אחרי הנקה, יש גם הרבה פעמים נסיונות של הגוף לבייץ והפרשות מבלבלות.

בדיקות ביוץ ביתיות יגלו לך מאוחר מדי, את תדעי יום או יומיים לפני הביוץ אבל הזרע מסוגל לשרוד גם יותר מזה ואז זה לא מונע הריון...

אם הריון לא אופציה נורא גרועה מבחינתך אני הייתי הולכת על זה, כי סיכוי סביר שבכלל לא תבייצי בשלושה חודשים הקרובים וגם אם כן אולי תצליחי לזהות ולהימנע, וגם אם לא ותהיו יחד בזמן הפורה עדיין רוב הסיכויים שלא תיקלטי כי בכל ביוץ הסיכוי הוא סביב 25% אז בשילוב כל אלה זה יוצא סיכוי די נמוך להריון אבל עדיין הגיוני למדי ומניעה גרועה למדי, אז הכל שאלה של כמה סיכון את מוכנה לקחת.

אבל אם זה מעודד אותך אז זה אפשרישמש בשמיים

אני זיהיתי את הביוץ הראשון אחרי שנה של הנקה, פעמיים (ולא פיספסתי אותו אף פעם, בילד השלישי הוא לא הגיע עדיין)

אבל זה כן היה קשה ומבלבל יותר לזהות, לעומת המחזוריות הרגילה

וואו איזה כיף לךאנונימית בהו"ל

זה כזה נשי ומחובר

לא מספיקאנונימית בהו"ל

קראתי על שמפ קצת והתחברתי, כי אני אוהבת להיות מודעת לגוף שלי

איפה אפשר ללמוד את זה?

לא חושבתהריון ולידה

בדיקת ביוץ תגלה אחרי שכבר יש תנאים לביוץ

ואת רוצה לדעת לפני

חוץ מזה שעם שימוש בבדיקות ביוץ זה כבר לא יהיה ''מודעות לפוריות''

יכול להיות שעדיף לך באמת לעקוב אחרי הפרשות ולא לעשות משהו מעבר.

אבל כן צריך לקחת בחשבון את הסיכוי שיתכן שביוץ יגיע בלי שתשימי לב

למה בדיקות זה לא מודעות?אנונימית בהו"ל

אשמח אם תסבירי לי

כי נראה לי שכל הקטע של מודעות לפוריותהריון ולידה

זה להסתמך על הסימנים של הגוף.

לא על בדיקות חיצוניות שלא תמיד מדייקות.

בנוסף לזה כשאת עוקבת אחרי ההפרשות את מזהה את הסימנים לקראת הביוץ.

בבדיקות את תזהי יותר את היום עצמו של הביוץ בד''כ. אבל אם התנאים מתאימים הזרע יכול להשמר גם כמה ימים קודם.

ברמה העקרונית כשיש לך הפרשות שקופות שנמתחות בין האצבעות כמו חלבון של ביצה זה הפרשות פוריות.

בנוסף לזה כשכבר המחזור חוזר בודקים בד''כ או חום או רמה של פתיחת צוואר הרחם. כי אם רוצים לדייק לא מספיק לעקוב אחרי סימן אחד.

העניין הוא שכשעוד לא היה הביוץ הראשון אחרי הלידה אז קשה לזהות במדוייק את הסימנים.

כשזה חוזר על עצמו כל חודש זה יותר קל לעקוב.

אם את מוכנה לקבל את זה שיכולות להיות טעויות את יכולה לנסות לעקוב גם עכשיו.

וגם כשמקבלים מחזור- בד''כ הימים שכבר בטוח לא פוריים זה הימים אחרי הביוץ.

אבל הימים לפני הביוץ (נניח למי שלא שומרת שבעה נקיים או מי שהמחזור שלה ארוך מאד) זה ימים בעייתיים שאי אפשר לסמוך רק על ההפרשות. כי יכול להיות מצב שתקיימי יחסים ומייד אחכ יתחילו ההפרשות הפוריות. אז אי אפשר להבטיח ב100% שהזרע לא ישרוד.

יש מדריכות שמעבירות סדנאות על זה.

אני ממש בעבר למדתי אצל מיכל שונבורן אבל מאז נוספו הרבה מדריכות בשיטה.

ממה שאני יודעת שמפ פחות רלוונטי בהנקההמקורית

ללא ווסת כי אין את המחזוריות הרגילה של הגוף

אבל כדי להיכנס להריון צריך מחזוריות, לא?אנונימית בהו"ל

כאילו אני אמורה לחזור לבייץ כדי להיכנס להריון.. אז למה לא רלוונטי?

אמת. אבל בהנקה ההפרשות שונותהמקורית

ממה שאני יודעת

שמפ זה אומר הימנעותגיברת

בתוספת כל מה שאמרו לך כאן.

לא יודעת אם עוד יש היום שקפים/נרות

כמובן, אני רוצה להימנע בזמנים בעייתיםאנונימית בהו"ל

התכוונתי בלי להתנזר עכשיו שלושה חודשים...

דיאפרגמהAvigailh1

משתמשת כבר חצי שנה

לא מסובך מדיי ,לא מרגישים את זה ביחסים. פשוט צריך להכניס לפני עם קוטל זרע ולהוציא אלרי 8 שעות. צריך ללכת למתאמת שתתאים מידה ולקבל הסברים על השימוש וכו באופן חד פעמי והדיאפרגמה היא לכל החיים אלא אם כן ירדת מלא במשקל ואולי השתנתה המידה ואז צריך לבצע התאמה מחודשת ודם יכול להיות שעדיין תהי באותה המידה. בקיצור שווה. בלי כדורים ,בלי הורמונים,בלי עצם זרה תקועה ברחם. שווה כל שקל. וזה אחרי שלא קיים בעולם מניעה שלא ניסיתי ולא התאימה לי.

שעה ניסיתי להבין מה הקשר לשירות מילואים פעיל חחחח^כיסופים^אחרונה

בהמשך השירשור הבנתי שזה ר"ת אחרים😂

איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות

נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.

בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.

ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.

בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.

אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.

ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.

הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.

מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.

ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.

איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.

מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?

ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?

והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.

טבעי בהחלטהמקורית

השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.

בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.

גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.

לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח

אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?

וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.

בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?

כתבת נכוןמתואמת

מה שטבעי זהאמאשוני

שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.

את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.

אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.

תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.

את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,

מה שמספיקים יופי.

לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.

בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.

את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)

ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.

חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.

צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה

לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.

גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.

תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.

קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.

המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.

איזו תגובה יפהאפונה

לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.

ובעלך טועה

זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.

ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.

תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.

בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...

ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.

ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.

וואי עומס ממש.חושבת לעצמי

אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?

לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות

עוד עבודה להורים

אז שהעיריה יקנו מדיחטארקו

איזה הזיה

סליחה , זה ממש לא בסדראביול

אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.

נשמע לי הזוי

הזוי ומופרך בעיני. אצלנו בגנים התקינו מדיחיםחושבת לעצמי

נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.

יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?

בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.

אמנם הבנות שלי לא בצהרוןהשקט הזה

אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.

כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.

מודה שאני הייתי מוותרת גם על קופסה לבוקריעל מהדרום

לק"י

וחוזרת לאוכל בשקית כמו שהיה בתקופתינו.

ובתוך מה שמים את הכלים המלוכלכים בתיק?

מקווה שלא בתוך שקית נילון שהולכת לפח🤭

טיפים לקופסה- לשים את האוכל על נייר או בתוך שקית, שילכלך פחות (מניחה שאף אחד לא יעיר על זה).

ואם זה דברים יבשים והקופסה די נקיה, כשאין לי כח אני מנגבת אותה עם נייר רטוב.

כן, אבל האוכל של הבוקר לא מלוכלך כ"כדיאט ספרייט

פחות שומני,

אין בו רוטב.

זה נראה לי מאוד מאוד מוזר ולא שייך להגיע בערב ולשטוף צלחת שחיכתה לי מהצהריים עם שומן של פסטה של ילדים.

ובכל מקרה לך הפותחת הייתי ממליצה לשלוח ארוחת בוקר בשקית ולא בקופסה.

שקית עם סנדוויץ'.

שקית עם ירקות חתוכים קשים שלא יתפרקו וינזלו.

אגב, אפשר גם את כל זה לשים בתוך הקופסה.

חוסך את השטיפה של זה לפחות.

אצלנו מכיתה ד' אין הזנהאמאשוני

שולחים ארוחת צהריים בקופסאות. כולל רטבים וכו'. הילדים שלי לוקחים בקופסאות רב פעמיות.

האמת גם אני הייתי לוקחת ככה ללימודים.

האמת שנכון. גם אני והבת שלי לוקחות בקופסהיעל מהדרום

לק"י

נראה לי שזה פשוט פחות מקובל לקבל כלים מלוכלכים מהצהרון.

והאמת שלו יכולתי הייתי זורקת הכל במקום לשטוף. אנחנו משתמשים כמעט ורק בחד פעמי בבית.

צודקת אני גם לא מכירה שבצהרוןאמאשוני

אוכלים ברב פעמי

אבל כן מכירה שאוכלים צהריים ברב פעמי ובערב שוטפים אז מהבחינה הזו אין הרבה הבדל.

בכל מקרה, עם כל זה שזה חריג, זה לא מה שישנה את את התמונה מבחינת העומס.

לנו אין הזנה עכשיו בכיתה בבוקר אור

זה פחות מגעיל מלשטוף כלים של אוכל שלא אתה בישלתי טבל לא מוסיף הרבה מבחינת עומס (רק לדאוג שיהיה לה אוכל לקחת)

גם אצל הבן שלי אין הזנההמקורית

קניתי קופסאות ממקס ממש זולות שאני שמה בתוך זיפ לוק עם מזלג חדפ והולך לפח

הוא לא יעמוד בלהחזיר את זה נקי

גם אופציה לשלוח חדפ כל יוםאמאשוניאחרונה

לא מאמינה שהצהרון יסרבו לתת אוכל כי זה לא רב פעמי. אבל זה כן אולי יגרום לילדים לצאת דופן אם הם באוכלוסיה שמאוד מקפידה על זה.

בכל אופן, אני דווקא שלחתי עם קופסאות איקאה איכותיות. הייתי מנקה בשיטת הנייר סופג שמשקשקים בקופסה סגורה, וואלה באמת עבד..

חח לא יודעת, אני גם ככה רק בערב שוטפתהשקט הזה

את הכלים של הצהריים והן אוכלות בבית, לא במסגרת😅

@יעל מהדרום לא יודעת איך אצל הפותחת, אצלנו הילדים מקבלים בתחילת שנה מעין תיק עם שרוך כזה שהוא רב פעמי אבל עשוי מסןג של פלסטיק. שמעתי מאמהות של הגן שהן מכניסות גם את התיק למדיח..

לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגע

לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.

קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.

לעשות איתם טבלה של מה שמים בסנדוויצים כל יוםאיילה12

וגם איזה פירות

יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך

גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים

וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע

ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם

לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש

לשחרר את הש.ב. נראה לי זה מה שיפנה הכי הרבה זמןהשקט הזה

אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב.

אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,

אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.

וואי זה נשמע המון שיעורי ביתילד בכור

גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים

והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית

זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות

קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר

מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין

הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..

ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים

גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

בהצלחהקדם

נשמע שיש לכם בסיס טוב כי הדגשת כמה פעמים שהוא בן אדם טוב ושכיף לכם ביחד כשמנטרלים את העול של הבית.

ילדים קטנים זה בהחלט שלב שדורש המון וצריך להתרגל אליו, וזה תהליך שלוקח זמן...

תנסי לחפש באינטרנט תכנית בשם 'מעוררות אהבה', הן מדברות המון על דינמיקות זוגיות שהאישה בעצם יכולה לכוון וליצור, ונראה שממש יכול לעזור לכם. בהצלחה!!

תקין לא להרגיש עדיין תנועות? שבוע 21, היריון שניירושלמית במקור

השליה אחורית, וגם אין עודף משקל.

(ילדתי פעם, ולמעשה מדובר בהיריון חמישי, אבל השלושה הקודמים הסתיימו עד שבוע 11 כך שלא חשתי עדיין תנועות)

מהאתר של שיבא מבינה שעדיין הגיוני אבל האם יצא למישהי לבדוק את זה על עצמה? נניח לשאול רופא

ברור. לרוב התחלתיאריאל765

רק להרגיש בשבוע 22

אני בשבוע 21 בהריון גם לא הרגשתי תנועותלאזוכרת

זה היה אחרי הרבה הריונות תקינים, שיליה אחורית וכו

ככל הזכור לי הלכתי לבדוק (כבר בשבוע 18-19) אצל רופאת נשים י היה לי מוזר שאני לא מרגישה

כן, תקין והגיוני.נעמה301

לא הרגשתי עד שבוע מתקדם יותר (לא זוכרת איזה) ונלחצתי אבל הכל היה תקין.

חיבוק על השלושה שהסתיימו ובע"ה שיהיה בידיים מלאות, בקלות ובשמחה!

כמה שזכור לי עד שבוע 24רקאני

זה תקין

כן זה תקין...טארקו

אם כי מבאס

אני התחלתי להרגיש בשבוע 22רוני_רון

באחד ההריונות

וחיבוק לך, קשה לחכות לשלב הזה...

בשיליה אחורית מרגישים בשלב מאוחר יותראמאשוני

אז זה כן מסביר.

בשלב שלך לדעתי אם מרגישים משהו, זה יותר תחושה של בועות מאשר של תנועות.

בכל אופן אם העובר זז באולטרסאונד ואת לא מרגישה את התנועה, אז לא צריך לשאול רופא, זה מה שקורה בפועל.

נראה לי דווקא הפוךהשם שלי

עם שילייה קדמית מרגישים יותר מאוחר.

אופס יש מצבאמאשוני

תכלס יותר הגיוני שאם השיליה קדמית התינוק מאחור פחות מרגישים.

משום מה זכרתי הפוך.

תודה על התיקון.

גם אני קראתי שהפוך...ירושלמית במקור

וכן ברור שהא"ס מרגיע פשוט לא היה לי אחד לאחרונה, ואז התעורר לי גם החשש (כי התחלתי לקרוא)

מבינה ❤️אמאשוני

זה באמת קשה לא לדעת מה הולך בפנים אחרי שעברת חוויות קשות.

תתעודדי שעברת את השלב הבעייתי של שליש ראשון,

ומעכשיו בע"ה המשך הריון בריא ומשעמם בע"ה!

אמן בע"ה, תודה...ירושלמית במקור

תודה רבה לכולן! הרגעתן. מחר בכל מקרה יש א"סירושלמית במקור

אני יכולה להגיד לך שבשלב הזה זה מאוד הפכפךאולי תדעו

אפשר להרגיש יום אחד הרבה תנועות

ואז בכלל לא

ואז נגיד רק פעם ביום

ושלל וריאציות..

אבל..

האם בכלל לא הרגשת? האם את במעקב? מתי נבדקת לאחרונה?

האם את יודעת איךאמורים להרגיש?

בהתחלה זה כמו בועיות קטנות כאלה או מן דגיגוןקטן שלרגע מתנועע ..קשה להגדיר אבל זה לא מתחיל כבעיטות ממש

אחר כך מרגישים כן בעיטה קטנה לרגע

או אפילו מן תזוזה בבטן לא רגילה של עיכול..

הכל משתנה לפי התנוחה של העובר ובשלב כזה הם זזים המון ומשנים תנוחה המון

אני בשבוע 22 והריון לא ראשון ולא שני ...והרגשתי לסרוגין כל התקופה הזאת..רק השבוע יותר מורגש ועקבי..אבללל שיליה קדמית..באחורית כן הרגשתי מוקדם וטוב יותר

היא אומרת שזה לא הריון ראשוןרוצה לשאול שאלהאחרונה

אז היא יודעת איך זה מרגיש.

אני חושבת שזה עדיין תקין למרות זאת.

וגם אצלי כמוך אני מרגישה יותר מוקדם אבל כן בהחלט יש ימים שלא ממש הרגשתי

זה מוזר אבל ממש משמעותי לי אם העובר עכוז או מצג ראש.... תמיד בתקופה שאני מרגישה העובר עכוז וכשאני פחות מרגישה הוא ראש.... לא יודעת אם קשור אבל סתם מעניין... (שיליה קדמית)

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

איזה מדהים זהאפונה

שאת מסוגלת להסתכל בעצמך מהצד

וגם בבת שלך..

כשאנחנו מניחים מראש שכולנו - אנחנו וגם כשהילדים שלנו, עושים את הכי טוב שלנו ושלהם בכל רגע נתון,

אז גם כשההתנהגות לא משהו, אפשר להאיר את הכוונות הטובות. זו עין טובה.

למה הבת שלך מבקשת ממישהו אחר שיקום להביא לה מים?

האם זה מפני שהיא אגואיסטית ולא אכפת לה שכולם יעבדו קשה העיקר שהיא תנוח, או מפני ש, ובכן, היא נזכרה שהיא צמאה וביקשה כמחווה של עזרה הדדית ובלי לקחת בחשבון שזה עלול להטריח?

ספציפית בדוגמא שהבאת יש גם אלמנט של תלות, שהיא מצב שלרובנו יש מערכת יחסים בעייתית איתו.

בתרבות שלנו תלות היא מילה גסה ואנחנו דוחפים לעצמאות. אבל באמת היכול להיות בתלות, ועוד יותר - להתמקם מול ילד שלי כשהוא בעמדת תלות זה דבר עצום.

תחשבי אותך מבקשת מבעלך שיביא לך מים (או קפה, או נעלי בית או כל דבר אחר). מה יקרה אם הוא יגיד לך: " את יכולה להביא לעצמך, מה אני המשרת שלך?"

איזה כואב זה יכול להיות.

כמה חשובה היכולת להען ולבקש בתוך הקשר,

והבת שלך יכולה, או מנסה.

כשהיא מבקשת, תשמעי את זה.

לא כל כך משנה אם תקומי להביא לה מים או לא, אבל תשמחי שהיא ביקשה!

אם את נענית - תיעני בנדיבות (ולא במירמור)

ואם לא - תהיי נדיבה מבפנים: "איך הייתי רוצה להביא לך מים. אבל בדיוק התיישבתי לאכול אז אולי תביאי את לשתינו?"

ירידה פתאומית במצב רוח ועייפותתותית11

זה סימן ללידה קרובה?

לא מבינה כבר מה עובר עליי 🤦‍♀️

ישמצב..Kayom

שיהיה בקלות בידיים מלאות!!

בלידה האחרונה היה לי ככהלאזוכרת

אומנם במשך כמעט שבוע אבל היה לי ברור שזה קשור

אצלי זה היה גם. 🫣מוריה

מין ייאוש כזה שזה לא יקרה בקרוב.

יאוו אני לא יודעת אם זה מעודד או לאתותית11

אני עדיין ב38

אבל עד היום הייתי ממש בטוב

ופתאום מרגישה נפילה לא מוסברת

לגיטימי.מוריהאחרונה

שבוע 38 זה סבבה.

אבל זה גם יכול לקחת זמן.