אני ובעלי מחקנו הכל

את הפייסבוק וכל שאר הדברים

פשוט אסון אסון!!

אני כלכך מנסה להסביר לאנשים והם לא מבינים

טלפון לא כשר הורס משפחות ! אין שום דבר טוב בפייסבוק .

לא שאני צדיקה אני גם עם מחשב ואינטרנט פשוט מכת הדור שה' יזכה אותי לשבור גם את זה.

שתדעי לך אין דבר יפה יותר מהצניעות איזה גבר ירצה אישה לא צנועה?

אשרייך שאת מקפידה על צניעות.

סתם יצר הרע בטוחה שרק את בלב שלו ובמחשבות שלו.

אחד הניסיונות הקשים לגבר זה מראות אסורים לכן הם מחויבים לשמור עיניים .

לנו אין ניסיון כזה לכן לעולם לא נבין.

לפי דעתי לפתוח את זה מולו ולדבר על זה שוב

חיבוק ענק 

יכול להיות מאוד שממש הסתקרן ופתח לא בגלל הלבוש שלה

אלה בגלל יצר הסקרנות בלבד 

שוב אני מאמינה שרק את בלב שלו!

בדרך כלל מי שעושה מעשה כזה במודע גם ימחוק את זה מההיסטוריה.

כנראה לא ראה את הפגיעה

אני בטוחה שהוא כלכך מעריץ אותך על הצניעות שלך!בת של מלך אמיתית  כלכך מסירות נפש במיוחד בדור שלנו שהוא קשה.

הסברת לו מה את מרגישה? חשוב לפתוח את זה

אבל זה באמת אסון פייסבוק כמעט בכל פוסט יש חוסר צניעות מטורף . פשוט איך אפשר לגולל שמה ולא להיכשל בשמירה עיניים?

אולי בכל זאת לשקול למחוק פייסבוק? יתן לך שקט נפשי!

כיף לקרוא אותך תמיד 🌹

לנו גם יש מחשב בסלון עם אנטרנט אבל יש לנו פלאפונים כשרים זה הכי טוב ככה

הפייסבוק הזה מפרק משפחות לא סתם אומרים !

מצרפת לך הודעה ארוכה שכתבתי בעבר,

אומנם היא על נושא של צפייה בתכנים לא ראויים הרבה יותר "חמורים" - פורנוגרפיה וכו',

אך אני חושבת שהבסיס הוא אותו בסיס.

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

אז מה הוא כן?

אולי הוא מכור - וכאן כמו בכל התמכרות - צריך לטפל

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון, והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

עוד דבר חשוב -

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

2. לראות איך אפשר לצמוח דווקא מזה:

כתבת בין היתר שבעלך ציפה ממך בעבר לא לראות סדרות,

וגם שהוא רואה אותך בתור האישה הצדיקה והקדושה שמה לה ולתאוות האסורות הללו.

אלו שתי נקודות חשובות מאוד שדרכן אפשר להביט מעבר לכלל הזוגיות ולראות איפה אפשר לשפר.

השורה הראשונה - הציפייה שלו ממך - אל מול הנפילה שלו עצמו - כמובן ישנו פער גדול כאן והפער הזה מעצים עוד יותר את הכאב ואת תחושת הפגיעה.

והשורה השנייה - כאן כבר יש כשל בסיסי שלךצערי הרב יש להרבה הרבה גברים ונשים כאחד בכל מה שקשור לחיי האישות:

בטעות, או לא בטעות אלא בגלל הבנייה תרבותית,

אנחנו חושבים שחיי אישות וכל הכרוך בתוכם גם אם זה גיוון רב = אסור או מלוכלך וכו'

ואז יש סתירה פנימית ש"אם אשתי צדיקה

או

אם בעלי צדיק

אז איך הוא עושה...

או איך היא תעשה...

ממש סתירה מובנית של צדיקות אל מול הנהנתנות.

וצריך להבין את זה!

זו אולי נראית סתירה - אבל היא בעצם ממש ממש לא!

יש הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין חיי האישות.

בחיי האישות ישנו מימד שלם של משחקיות,

של שיחרור, חופש, יצירתיות,

אקטיביות, גיוון, והכל.

גם האישה הכי צדיקה באמת יכולה להנות ממגוון רחב של דברים בתוך חיי האישות וגם הגבר הכי צדיק,

ולהיפך - ככל שהם יותר בקירבה ובאהבה והנאה אחד של השנייה - זה ממש קודש הקודשים ושפע עצום כאשר זה בין איש לאישתו, בטהרתה, וכמובן ברצון שניהם ובשמחתם!

וזה כולל כל דבר! כל דבר ששני בני הזוג רוצים שניהם!

אין משהו שהוא מלולכך או נוראי או אוי ואבוי אם שניהם שמחים ורוצים בכך!

וזה לא אומר לרגע שהם פחות צדיקים!

זה פשוט לא קשור אחד לשני.

צריך רק להבין את זה בראש.

יש הרבה סתירות כאלה.

יש גברים שאחרי הלידה הראשונה לא מסוגלים לחשוב על האישה שלהם שעכשיו נהייתה אמא כאישה שהיא גם מאהבת.

וגם שם - שוב - צריך להבין שזה כלל לא סותר, שיש לאישה כמה וכמה "כובעים" והיא יכולה להיות גם אמא וגם מאהבת וגם חברה וגם וכם ממש כמו: יונתי רעייתי וכו' וכו' כל התפקידים.

בחיי האישות יש את כל הצד הזה - וזה מבורך!

לא מגעיל, לא טמא, לא פחות צדיק - אלא מ-ב-ו-ר-ך והכי צדיק שיש דווקא דווקא בכך!

וכך לגבי כל הסתירות שיש לנו במוח בגלל הבניות תרבותיות או חינוכיות

כמו זה שאומר שרק גבר אמור להינות ואישה לא - ממש לא נכון.

כמו תפיסה לא נכונה שאומרת שהאישה כאן רק כדי לרצות את הגבר או לספק לו שירותים - ממש ממש לא נכון, ועלול לפגוע קשות באישה ובכל החיים הזוגיים!

כמו התפיסה שיש סתירה בין אם אישה רוצה להרגיש שהגבר יותר חזק ושולט וכד' בחיי האישות לבין אישה נאמר פמינסטית או שהשווין והכבוד והרוך בבעלה חשובים לה - שוב - זו לא סתירה - בחיי האישות זה בחיי האישות. ובחיים האמיתיים זה שם. הפרדה. לא סותר.

לכן בעלך ואת צריכים להבין את זה קודם כל.

להבין גם שזה הכי טבעי בעולם וקורה לרוב הזוגות שבטעות חושבים כך.

לכן צריך ידע, ומודעות, וכלים, והבנה, וניסיון. לכולנו.

אף אחד לא נולד עם הידע הזה... זה משהו שרוכשים.

אז דווקא דווקא משבר כזה יכול לספר לך שבעלך כן כמה לעוד קצת בחיי האישות שלכם -

לעוד גיוון, עוד חידוש, עוד העמקה, שהוא חושק בך בעוד דברים מלבד הטוב שיש ביניכם כרגע,

ואולי בגלל התפיסה המוטעית שלו שאם את צדיקה אז את לא יכולה להיות.... במיטה ההוא מונע זאת משניכם. וחבל.

הוא צריך להבין את זה. שזה לא סותר. לדבר איתך. שתבחנו יחד מה טוב לכם, נעים לכם, מדליק אתכם,

ומתוק קירבה והנאה של שניכם להגיע לגילויים חדשים כל פעם עוד ועוד - זה מרתק ומפליא ומחבר ומעצים ומבורך ו-קדוש!!!

כן כן קדוש!

- ולגבי השיתוף - לפי כל מה שכתבת יכול להיות שבעלך מאוד פחד לשתף אותך כי הוא פחד לאבד אותך.

הוא כנראה ידע בתת מודע שלו איך תגיבי ופחד ממש ממש לאבד אותך ולכן לא שיתף.

אם הוא ירגיש גם בעתיד שאם ישתף אותך זה יגרום לך לכזו עוגמת נפש ברמות מאוד גבוהות ואולי גם לאבד אותך - הוא לא ישתף שוב.

וזה שהוא כה מצטער, בוכה, אוהב אותך ומבטיח לא לעשות זאת שוב - הלב ממש יוצא אליו. עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

לחלוטין.

אצלו זה ממש ממש לא במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

אצלו זה יכול לנבוע נטו ממקום של סקרנות, של יצר, של אי-שימת לב לשבריר שנייה

ובדיוק כמו שכתבה @אמאשוני בתבונה רבה...

כתבתי לך את אותה תגובה אפילו שהמקרים שונים, כי כפי שציינתי הבסיס הוא מאוד דומה - בסיס שזה לא מתוך כוונה רעה או מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה, אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

(ורק לגבי מה שכתבת שבעינייך לראות פורנו עדיף לגמרי - זה גם מאוד אינדיבידואלי ונתוטן לפרשנות אצל כל אישה,

יהיו נשים שהרגשת הפגיעה מצפייה בפורנוגרפיה תהיה עבורן הרבה יותר קשה ופוגעת מהסתכלות בתמונות של נשים בפייסבוק,

ויהיו כאלה שלהיפך

מה שאני באה להגיד, זה לא חלילה לבטל את רגש הפגיעה שלך יקרה, שהוא מובן לגמרי,

אלא להציע עוד דרכי הסתכלות נוספים שיש אצל בעלך לאותו עניין בדיוק, וזה ממש לא במקום הזה,

הוא חלילה לא מתכוון אפילו קרוב להיות במקומות כאלה...

ועצם זה שהוא מרגיש בנוח לשבת לידך בסלון, כאשר את אשתו האהובה ומסתכלת לו בפלאפון, ואז כאשר את מעמתת אותו עם מה שראית הוא אומר שכלל לא מכיר אותה ואולי רק רצה להיכנס מסקרנות וכו' - נראה שיש ביניכם פתיחות מאוד גדולה,

הוא סומך עלייך מאוד. וזה דבר חשוב. זה זהב טהור. תשמרו על זה!

אבל אני חושבת פייסבוק זה לא מטרה לשום דבר

אנשים רק עושים שימינגים על אחרים

רוב הבחורות שמה לא צנועות.

גם אם זה משפחה וחברים יכולים להעלות תמונות לא צנועת

המון לשון הרע ורכילות

החסרונות שמה עולים על היתרונות לפי דעתי לא שווה להחזיק את זה.

שמעתי על לא מעט זוגות שרבו ממש על פייסבוק...

פשוט חבל אני כבר כמה שנים בלי ברוך ה' לא קשה לי בכלל והייתי מכורה כל רגע נכנסת.

עכשיו רואה כמה מיותר.

אני יודעת שלא כולם חושבים כמוני אבל זה ישב לי הלב הייתי חייבת לרשום

ולהעלות מודעות של זה באופן ככלי

מקווה שלא פגעתי באף אחת שוב ישב לי נורא על הלב.

חיבוק ענקק!! קודם כל תרגעי נשמה

אני מציעה לך לדבר עם בעלך

אצלנו נגיד בבית יש מחשב עם אנטרנט מסונן

ופלאפונים כשרים! זה הפתרום הכי טוב!

אני חייבת להגיד לך שפלאפון ככה פתוח זה יצר הרע הכי גדול וכמעט אין גבר שלא נופל בזה

לכן תדונו על זה לא רק בשבילכם גם בשביל הילדים שלכם בעתיד

ושלא תגיעו למקומות כאלה שאתם לא רוצים!

תקשיבי זכית! באמת!

זה מצוין שהוא מבין את הטעות ומוחק את הפייסבוק

ועוד עובר לאנטרנט כשר

אשריכם !!!

המון הצלחה

אולי עברה את השעה?

אני לא טובה בהשכבות וב"ה הגיעו ימים טובים ובעלי נמצא להרדים אותם והולך הכי טוב עם ספר במיטה. אפילו בלי לקרוא לזה ללכת לישון.

ילדה בגילה בלי שנצ אמורה ב19 לנחות

עם שנצ 19 וחצי יש ימים ש20

ככה או ככה היא מתקשה לישון

אם הוא ישן בצהריים, הוא הולך לישון בסביבות 21:30.

בלי שנ"צ הוא יכול להירדם גם ב 18:00.

אולי כי לפעמים היא נרדמת ל10-20 דק בנסיעה או סתם ככה וזה מטעין אותה עד הערב.

אבל לישון ב19:30 ביום רגיל אם היא באמת הולכת לישון אומר שהיא תקום באזור 6, אז זה הגיוני. אני צריכה שהיא תקום בשעה הזאת כדי להתארגן לגנים בזמן.. לא יכולה שהיא תלך לישון ותקום שעה שעתיים אחרי

אם את משכיבה אותה ב 19:30, אבל לוקח לה שעות להירדם,

היא לא תישן פחות שעות אם תשכיבי אותה יותר מאוחר.

זה רק יחסוך לה ולכן את המאבק סביב ההרדמה.

הבן שלי רגיל לאכול איתי ועם בעלי ארוחת ערב, והוא יודע שאחרי זה הולכים לישון בלי בעיות.

היום היא עדיין ערה פה לידי.

ויש גם פוליטיקה.. האח שמעליה לא ילך לישון אם היא לא צריכה עדיין, והוא חייב את השינה הזאת.

ופרקטית זה בעייתי כי היא גם תעשה הכל כדי שהוא לא ישן ותנסה להעיר אותו כדי שישחק איתה. וגם תטריף אותנו כל הזמן הזה, לא נצליח לעשות כלום

אולי יעזור לתת לה משהו רגוע לעשות במיטה.

ככה היא תוכל להיכנס למיטה ביחד עם האח, אבל תהיה לה תעסוקה עד שהיא תתעייף.

להביא משחק וספר למיטה. זה הופך את המיטה למקום מזמין במקום למקום החשוך שבו "נפרדים" מהיום.

להקריא לה סיפור או לשיר שיר שהיא אוהבת

איך היא בכללי?

טיפוס רגיש?

איך היא במהלך היום?

אבל כן. רגישה מאד.

במהלך היום מאיזו בחינה? 

הבת הרגישה שלי כל פעם לא הייתה נרדמת מסיבה אחרת...

בסוף מה שעזר זה חושך גמור, שקט גמור ולשבת לידה עד שנרדמת

כמובן נרדמת תמיד קק אחרי שכולם ישנים

אולי תנסי להאהיב עליה פודקאסט?

ואז תאזין לו ותרדם תוך כדי?

נגיד סנאי וארנב..

מה אם לסכם איתה במהלך היום מה דרך ההירדמות ?

והיא קופצנית מדי בשביל להקשיב לפודקאסט.  

אבל באמת לשבת לידה בדכ עוזר, אבל עדיין לוקח המון זמן.. עכשיו למשל היא נרדמה ממש עכשיו,רק כששנינו יושבים לידה ונותנים לה יד

שיש בלוז השכבה

וחאטלאט עוד הרגלים

הכי חשוב לקבוע שלא יוצאים מהמיטה

כי זה הכי מוציא משינה..

לדבר איתה כמו גדולה. ממש

לא נראה לי שהיא עוברת את השעה אבל אולי אני לא מזהה..

בכל מקרה במהלך השעות שאננו מנסים להרדים אני מזהה כמה פעמים את הסייקל של השינה וערות אבל גם בחלקים שהיא יותר "מוכוונת לשינה" היא לא נרדמת עד שהיא פשוט קורסת לשינה

גם אחיין שלי בערך ככה ולהקדים לו את השעה דיי עזר.

ואחותי הייתה בטוחה שככל שהשעה תתאחר הוא יתעייף ויירדם יותר מהר מה שלא קרה כמובן

מוקדם זה שש... שש וחצי גג. 

ואם היא נרדמת לעשר דק' מתישהו אחרי 15:00 נניח, ברור שזה יכול להשפיע על שנת לילה. 

עם הגדולים שלך זה לא היה ככה? 

בכל מקרה הבכור שלי היה דומה מאוד למה שאת מתארת, התחיל גן טרום טרום כשהיה בן שנתיים ותשע - צעיר בשנתון - ואז הפסיק שנצ ונרדם הרבה יותר בקלות מוקדם בערב. 

19:00 אם לא ישנה בצהריים זה כבר מאוחר, אולי עוברת את השעה

תנסי לראות מה עובד עכשיו. אם זה יעבוד זה יהיה שווה לך וגם לה, הרבה יותר שקט ושלווה לכולם.

בע"ה אחרי פסח תוך כמה ימים תתרגל ללוז של המעון.

אם יראו שבאמת לא נרדמת אולי ישמרו עליה בחדר אחר או משהו. סה"כ היא באמת כבר די גדולה...

עונה גם ל @אוהבת את השבת

אולי זה באמת שווה נסיון. יש לה עוד חודש בערך בבית כנראה ואז 3 חודשים במעון. שיסתדרו שם מקסימום, אין לי איך להתמודד עם זה 

לא אומר שהם באמת לא התלוננו.

וברצינות, לא היה דור שנשים עבדו כ"כ הרבה מחוץ לבית ובתוך הבית.

פלוס הלחץ הנפשי, הכלכלי, החברתי וכן הלאה.

זה דור קשה עם הרבה לחצים ואנחנו דווקא מתמודדים איתם יפה מאוד.

ואני צריכה לתפעל להם למידה מרחוק.

וגם לעבוד תוך כדי.

ואנחנו גרים במקום שאין בו כמעט אזעקות.

אז אני מעדיפה שהילדים יהיו במסגרות.

אני לא יכולה לעשות הכל ביחד.

אין לי בעיה להיות עם הילדים בבית, אם זה באמת חופש.

שאני לא צריכה לעבוד, והיום לא סובב סביב הלמידה מרחוק.

בפועל אני כמעט ולא עובדת.

שבוע שעבר הלכתי לכמעט שעתיים, כשבעלי שמר על הילדים.

והיום הלכתי קצת לעבודה עם הילדים.

אני בעיקרון מוגדרת כעובד חיונית, אבל בפועל יש לי פחות עבודה כרגע.

אין לי כל כך אפשרות להיעזר בסבא וסבתא, כי הם לא גרים קרוב.

יכול להיות שבעבר ההורים היו יותר זמינים להיות עם הילדים בבית.

היו יותר אמהות שלא עבדו, ואולי סבים וסבתות יותר פנויים.

ולא היה למידה מרחוק בזמן שלא היו מסגרות.

כמו הסבתא שלה וכמו הסבתא של הסבתא שלה וכמו כל הסבתות של הסבתות שלה בשושלת אחורה עד הסבתא שיצאה עם משה ממצרים והתלוננה לו שחבל שהיא יצאה ממצרים כי היא זוכרת את הדגה, את השומים ואת הבצלים 😆

מה שאני רוצה להגיד לך שטבע האדם הוא להתלונן ובאמת יחידות סגולה לא.

אח"כ כמה שנים קדימה, צובעים את הכל בצבעים רומנטיים, מתרפקים על העבר ושוכחים כמה באמת היה קשה וכמה התלוננו.

אם סבתא שלך לא התלוננה, זה לא אומר שהחברות שלה לא התלוננו, היא לא מייצגת את הדור ההוא כמו שאת עצמך לא מייצגת את הדור שלך.

ואם באמת זכית ואינך מתלוננת- אשרייך- תגידי מזמור לתודה גם בשמי 🤎

או להתלונן.
לא היה קבוצות וואטסאפ, רשתות חברתיות, פורום בשבע וכו להביע שקשה.
אז אף אחד לא דיבר על זה...

שאפילו אצלי הייתה ירידת הדורות...

בקורונה הסתדרנו מצוין, עכשיו קשה נורא... טוב, יש גרוע מזה, ובאמת מצבנו טוב ששנינו בבית (מנסים לעבוד תוך כדי), והילדים שלנו לא ברמה קשה ביחס לילדים מיוחדים אחרים, אבל עדיין מאתגר נורא.

(ילדונת שמפילה את אחותה התינוקת, ילד שמפיל את הילדונת, נער שמנסה לפשר ביניהם אבל רק יוצר לעצמו אויבים, וכן הלאה...)

אז אני מפחדת מאוד מפני החזרה למסגרות, אבל מצד שני גם בבית מסוכן להם (ובסופו של דבר באמת אצלנו לא היו כמעט אזעקות בימים האחרונים...)

אני בעקרון ממש איתך

ממש אוהבת שהילדים איתי, אוהבת חופשים, שמחה שיש הזדמנויות להיות איתם יותר.. ותמיד ממש ממש חורה לי כשבחופשים קבועים מראש או פתאומיים בגלל מצב חירום או כל מיני דברים תמיד מרגיש שהורים רק רוצים להעיף את הילדים שלהם ואין להם כוח להיות איתם.. ואני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת ובעיקרון זה ממש ממש חורה לי ומפריע לי וכואב לי ממש..

ספציפית במצב עכשיו גם אני ממש אשמח שיפתחו מסגרות, לדעתי זה שונה מסתם חופשים או מצבים אחרים..

בעלי במילואים וזה באמת טרפת, פסח באופק צריך להתחיל לנקות ואין לי שום סיכוי כשהילדים בבית ללא הפסקה ובעלי לא נמצא ..

הילדים מטולטלים וממש כמהים לאיזה שהוא עוגן או שגרה בתוך כל הטירוף הזה

ובעיני ספציפית עכשיו מסגרות יכולות לעשות טוב לכולם.

אז ממש מסכימה עם הכאב ומזדהה ועם השאלה באופן כללי לגמרי..

כן מסייגת שספציפית עכשיו אני חושבת שזה שונה והנואשות למסגרות הרבה יותר הגיונית בכל הטירוף שכולנו נמצאים בו

קודם כל כמו שכתבו פה- זה מצב לא צפוי ולא יודעים מה קורה, הילדים הרבה יותר רגישים עם כל הבלגן של האזעקות ושעות שינה וכו'

אבל בלי קשר- להיות עם הילדים זה יכולת נרכשת לדעתי. כשהילדים במסגרות רוב הזמן ורק כמה שעות ביום איתנו, זה נהיה גבול היכולת שלנו וקשה לנו כשזה נהיה פתאום יותר. כשאת כל הזמן עם הילדים בבית, את מתרגלת ולומדת איך לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש עם הזמן...

מבינה שלך יש. לא לכולן

ודווקא סבבה לי להיות עם הילדים מידי פעם ובאיראן הקודם היה ממש כיף כשהייתי בחלד. זה לא קשור לאין או יש כוח

אז לא בכל מחיר אבל אם יש אזור שאין בו אזעקות ויש מרחבים מוגנים למה לא לפתוח?

וכן, את בהחלט נשמעת ביקורתית..

לי זה מקשה ממש להעביר את היום יום בלי לצאת לטבע  או לגינת משחקים

גם מרגישה לבד. לא פוגשת מבוגרים אחרים כמעט כי כולם סגורים בבתים 

לטובת מי שמה שכתבת עשה לה כווץ' בבטן.

דבר ראשון, מתחברת למי שכתבה כאן שהיכולת להיות עם הילדים לאורך זמן היא מיומנות נרכשת. אם בשגרה לא עושים את זה (כי יש בית ספר, גן, מעון), בשעת חירום זה קשה פי כמה.

דבר שני, זה גם תלוי אופי. יש אימהות שלהיות בבית עושה להן טוב מאוד, ויש כאלו שזה מביא אותן לקצה. זה לא הופך אחת לטובה יותר או פחות מאחרת, זה פשוט סגנון הורה שונה.

לנקודה הבאה - חוסר שגרה. אנחנו בחירום.

אם יש מישהי שהילדים שלה בחירום מתנהלים כמו בשגרה, אשריה וטוב לה. בהרבה מקרים הלחץ ושבירת השגרה משפיעים. ילד שרגיל בכל יום לצאת, לפגוש חברים, סדר יום קבוע בגן או בבית הספר, ופתאום מוצא את עצמו בבית עם אזעקות, ריצות למקלט ועם פחות יכולת לצאת ולהסתובב, לא מתנהג כמו ילד רגיל בחופש הגדול. וממילא כל זה משפיע גם על ההורים שצריכים להתמודד עם הלחץ בעצמם, וגם להרגיע את הילדים ולייצר סדר יום.

מבחינה טכנית - ילדים בבית דורשים הרבה התעסקות טכנית. מציאת תעסוקה, הכנת אוכל, תפעול זום, מטלות למידה. וכל זה בלי שהם רגע לא נמצאים ועם אפשרות להגיד להם "רגע חמוד, עכשיו אמא נחה שעה". אלו הרגלים מאתגרים בשגרה, קל וחומר בחירום.

אין שום סיבה שנרגיש לא טוב עם התחושות שלנו כלפי ההורות והשהיה עם הילדים בבית בתקופה הזאת.

בחופש עם כל האתגרים

אני מגיעה מוכנה, מתכננת את השבועות בהתאם

פה זה תקופה לא ידוע מראש, לא יודעים מתי זה יגמר

יחד עם ערב פסח שזה בכלל לחץ גדול גם בלי מלחמה..

מאוד מובן ולא רואה בזה שום ירידת הדורות

כי הילדים שלך לא איתך כל היום בבית,

אני עם ארבעה ילדים והקטנה תינוקת,

צריכים לרדת למקלט באזעקות..

בעלי עובד חיוני,

אני צריכה להעסיק את הילדים,

לדאוג שלא יריבו,

לבשל להם אוכל,

לכבס,

לקפל כביסות,

לשטוף כלים,

לנקות

ועוד..

לי אישית קשה עם העומס הזה,

אם היו לי משפחה ששומרת על הילדים גם לי לא היה אכפת שיהיו בלי מסגרות..

אני דווקא לא מאלו שרצים לשלוח למסגרות אבל כן מבינה אותם כי זה מצב ממש לא קל.

אבל באמת מה שיחודי בדור שלנו זה הגם וגם במיוחד אצל הנשים.

פעם התפקיד של הנשים היה להיות בבית עם הילדים.

כיום הנורמה החברתית היא שנשים יוצאות ללמוד ולעבוד וגם מגדלות על הדרך את הילדים.

אז אני לא חושבת שאפשר להשוות בכלל לסבתות שלנו, שגם אם הן עבדו זו כנראה לא היתה עבודה תובענית כמו היום.

אל תשכחי שבעבר - בימי הסבתא - כולם חיו במין קומונה ביחד

במלחמת המפרץ ב1991 לפני 34 שנים סהכ, אנשים שמו מסקינטייפ על החלונות וקיוו שיהיה בסדר. ממד היה מושג פחות מוכר בהרבה מהיום

פחות תקשורת, בטח ובטח שלא מסך סביב השעון ולא יודעים מה קורה בכל הארץ ובעולם בקיק, יש מבזק בטרנזיסטור כל שעה שעה עגולה ומהדורה ב20.00

להמשיך? יש עוד הרבה מה לכתוב על זה

אבל בפשטות, אנחנו דור אחר עם אתגרים אחרים

היום לגיטימי להתלונן, פעם "זה מה יש" היה בדיפולט. ממרחק של שנות סבתא כל אחת גם הייתה רוצה יותר ילדים ממה שיש לה באמת ובזמן האמת היא יכולה לתלוש שערות ולרצות לצרוח. ממרחק של זמן דברים מקבלים פרופורציות והזכרון מתעצב בצורה שונה ממה שהיה באמת בפועל. זה גם מוכח מחקרית

אני באופן אישי שמחה מאוד בשהות עם ילדיי בבית ואם היו פותחים ברביעי ממש לא הייתי שולחת, אבל גם לי כמו לכל בן אדם, עולה הסעיף מתישהו ורוצים קצת הפוגה ושקט. וזה בסדר. מותר לנו.

שאולי בגלל שהיום כולם משתפים בכל הרשתות מה בדיוק עובר עליהם, ומספרים כל מה שמרגישים ואולי מקצינים כדי להשיג כל מיני דברים אז זה שונה מפעם, שלא היו מדברים ומוציאים החוצה.

ולשאלתך-

אם הייתי עם הילדים כל היום ופנויה היה לי הרבה יותר קל. הייתי יכולה לצאת אתם החוצה להוציא אנרגיות (למרות שיש הרבה אזעקות), לשחק אתם, לנשום

עכשיו כשאני צריכה לתפעל את הילדים במקביל לעבודה מהבית כשבעלי לא נמצא זה מאתגר יותר. מודה. אין לי עזרה ואין לי איך לצאת להתאוורר (לפעמים לצאת לעבודה לבד זה מאוורר).

גם לזה מתחילה להתרגל וב"ה מצליחה לראות את המתיקות של הילדים.

אני לא יודעת להכליל אם בדור הזה קשה יותר לגדל את הילדים.

לי קשה לגדל את הילדים בתקופה הזו, ואני מאוהבת בהם אהבת נפש!

אולי את רואה את זה כחולשה של הדור...

אבל אם רגע מסתכלים מהצד-

אנחנו דור מוצף מאוד. דור שחווה כל כמה חודשים אירוע קיצוני אחר!

מגדלים ילדים לתוך מציאות הזויה שמלכתחילה לא היינו רוצים שהנפש של הילד תחווה את כל זה.

וחוץ מזה, אנחנו דור ששואף לגדל את הילדים ברמה אחרת של קשר- הרבה יותר מכיל, קשוב ורגשי מדורות קודמים.

וזה בלי להיכנס לזה שרובנו עובדות היום ולא נמצאות עם הילדים בבית.

אני יודעת שלסבתא שלי היה מאוד קשוח לגדל ילדים, והיא נקטה בשיטות חינוך שלעולם לא הייתי מנסה על הילדים שלי.

אני מתלוננת, ובוכה, ונשברת מלא בתקופה הזאת.

וממש מחכה שיחזרו המסגרות (לא בכל מחיר)

וממשיכה לחבק, לאהוב, לדבר על הרגשות ולהעניק לילדים שלי קשר של אמא שמגיע להם בכל מקרה. תמיד.

ועוד מילה- את אף פעם לא תוכלי לדעת עם מה מתמודדת זאת שמתלוננת שקשה לה. אף פעם, מנסיון.

לא ברור מאיפה הגיע הרעיון לשרשור אם הפותחת לא חווה מה שאחרים חווים

וגם אם כן - בקריאה שנייה זה מאוד שיפוטי

לא ברור מה מטרת השרשור ככ

בעבודה שלי אני רואה מגוון עצום של ילדים, כולל ילדים לא גדולים שנשארו לבד בבית בסבבים קודמים שומרים על אחים יותר קטנים כי ההורים שלהם עובדים חיוניים או בעיקר כי ההורים שלהם עובדי קבלן שחייבים את הכסף ואין להם יכולת כלכלית להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים בזמן שהם חייבים לשמור על המשרה שלהם אחרת  יפטרו אותם או אחרת לא יהיה אוכל בבית, או ילדים שחיים בבית שמאוד מורכב נפשית לחיות בו והמסגרת החינוכית היא עוגן עבורם בה יש מורה שרואה אותם ועוד מקרים מורכבים כאלה.

לי לא קל בבית אבל ב''ה בהחלט מצליחים לנהל שגרה יחסית, אבל יש משפחות שלא...

אצלנו מאז חמישי היתה אזעקה אחת, בשבת, ויש מרחבים מוגנים בכל הגנים ובתי הספר. אין שום סיבה בעולם שהילדים לא ילכו ללמוד בבית הספר אלא ישארו בבית. אם לא היה מצב חירום, גם היית כותבת פה על ההורים ששולחים תא הילדים שלהם לבית הספר כי הם לא מצליחים להיות איתם? חוץ מזה שזה שאת הצלחת למצוא סידור לילדים שלך לא אומר שכולן מצליחות, ממה שאני ראיתי הרוב לא כ"כ מסתדרות עם זה. וזה לא שהילדים בחופש, כן? מליון זומים ומטלות וניסיון ללמוד משהו מרחוק, מבינה למה במקומות שאין אזעקות ההורים מעדיפים שיחזרו ללמוד נורמלי בכיתה במקום שהם יצטרכו גם לתפקד כמורים במקביל לעבודה ולתפעעול של הבית

שאמרה שהיא לא הייתה שורדת כמונו את התקופות הארוכות שהילדים לא במסגרות.

בכל השנים שאמא שלי גידלה ילדים הייתה את מלחמת המפרץ שנמשכה חודש!

אנחנו אמהות לביאות אחרי מה שעברנו בשש שנים האחרונות.

מותר לנו להתלונן 

ואנחנו ממשיכות לעבוד, לתפקד, להרות וללדת ילדים הכל תוך כדי המצבים הלא שגרתיים האלו!! לא להאמין כמה כוח יש לנו 

רוב האימהות צריכות להתמודד עם הכל לבד

אין להם איפה לשים את ששת ילדיהן לכמה שעות. זה 24/7 בלי ידיעה עד מתי כל הסיפור הזה. 

ובכל זאת רוצה לכתוב גם בעצמי

השיפוטיות שלך מכאיבה

כן קשה לי להיות עם הבת שלי שעות

מודה שזה מעסיק אותי גם לא בתקופה המשוגעת הזאת

האם זה עושה אותי אמא לא טובה?

רוצה להאמין שלא

בכל זאת הקב"ה בחר בי לגדל אותה

אבל כן קשה איתה שעות

בתור בכורה וקטנה

היא משועממת

קשה להעסיק אותה לאורך זמן

היא בוכה מלא וכל הזמן מחפשת להיצמד אלי ולינוק

ברור לי שגם לה עדיף להיות במסגרת שיש לה בה סדר וחברה וענין

כל מיני אתגרים שיש איתה בשגרה רק מועצמים במצב הזה של חוסר שגרה ומסגרת

ואני אמורה לעבוד!

הצורך להחזיק את הפיצול קשב הזה הופך את הכל לקשה במיוחד

אז אם לך זה כזה נחמד וקל

תגידי מיליון פעם תודה

ואל תשפטי אחרות שאת לא יודעת עם מה הן מתמודדות

ואם נכנסתי להגיב לך תביני כמה היה חשוב לי

ברור לי שלא רשמת ממקום רע, אבל חושבת שצריך לשים לב לסביבה שלנו..

אף אחת לא שונאת את הילדים שלה או לא רוצה להיות איתם.

אבל זה להיות איתם ועם עוד 20 דברים בו זמנית

והאמת לשפיות של הילדים תמיד טוב להיות עם חברים בזמנים כאלה..

בבית הכל מתעצם יותר.. הקושי, החרדה, הלחץ

זה לא מצב רגיל

חייבת לציין שהתגובות כאן גרמו לי להזיל דמעה

אנחנו באמת דור מיוחד! אמהות אלופותתתתתתתת ברמות.

שנלחמות שיהיה לכולם טוב וחפעמים שוכחות את עצמנו.

בטח הלילה אשלים פה פערים של חודשים

מקווה שאזכור מי מה מו…

הקשב מפוצל להרבה דברים

עצם העבודה בבית ובחוץ במקביל זה מתישששש

הכל יותר בהול, לחוץ, מהיר

אנחנו חיים רחוק מהטבע שמאוד מאזן ומרגיע

פעם גידול הילדים היה יותר שבטי, קבוצתי

והיום כל אחד מסוגר בבית שלו

גם לילדים וגם למבוגרים קשה בלי חברה

כי אנחנו יצורים חברתיים

וכי כשעושים ביחד הכל יותר קל

כי אחת מעסיקה את כללל הילדים

אחת מבשלת לכולם

ואחת מכבסת לכולם

ולא הכל במקביל כל הזמן.

ועוד משהו חשוב

שמתי לב שכשאני עובדת אין לי כוח להיות עם הילדים יום אחד אפילו

וכשאני בחלד או לא עובדת הרבה יותר סבבה לי גם תקופות ארוכות (עדיין מאתגר אבל יחסית סביר(

הפיצול קשב  מחרפן ממש!!! ממש!!

וזה ממש שונה כשאתה עושה משהו בדירה הוא יוצא ממנה

כבני אדם ממש קשה לנו שינויים

ילדים היום במסגרות 7 וחצי עד ארבע , 90 אחוז מהילדים בצהרון אם לא יותר.

כל החופשים שהיו לילדים, חנוכה, פסח, חופש גדול - הכל קייטנות!

הילדים בקושי נמצאים עם ההורים.

החינוך היום קשה יותר מפעם, הילדים יותר דורשים.

יש פחות סמכות הורית, פחות יודעים להציב גבולות.

המון מסכים.

אכן, רק בתקופות כמו קורונה ומלחמה ההורים צועקים הצילו אחרי יומיים וחצי... הי, זה הילדים שלכם! מה נשמע?

כואב מאוד. 

הילדים פחות בבית (כל יום במסגרות)
אז הורים פחות נוכחים
אז יש פחות גבולות בבית, כי הם בקושי בבית

פחות סמכות ופחות גבולות כי, שוב, אין מי שיעקוף.
ואז כשיום שלם בבית- זה קשה ותר, מורכב יותר 
כאילו רגע, מה עושים איתם עכשיו
ונוסיף לזה מלחמה
ועבודה של הורים תוך כדי
וילדים שאיבדו את המסגרת והשגרה
 

יש ציפיות לא ריאליות מהורים ומהורות.

אם נמצאים שעתיים ביום עם ילד או כמה ימים בחופש עוד אפשר איכשהו לעמוד בציפיות האלו. אבל אם נמצאים עם ילדים רצוף הרבה זמן זה לא עובד.

ממי יש ציפיות ?
לא מרגישה שאני צריכה להתנהג בהתאם לציפיות של מישהו.

רק שעתיים ביום עם הילדים אפשר לעמוד בציפיות האלה? עם אילו ציפיות? שעתיים ביום עם הילדים זה כלום זמן, בשביל מה הבאנו אותם? מי אמור לגדל ולחנך אותם?
פותחת השרשור הביאה קיצוניות אחת
את מביאה קיצוניות שניה
לדעתי...

היום יש ציפיות גדולות מהורים. פעם ציפיה הייתה לא להתעצבן , להגיב ברוגע , אולי בהומור. היום ציפיה להבין כל הזמן , להכיל כל הזמן. להיות פח לרגשות שלהם.

פעם היה ברור שילד אמור לתת יד בבית. היום מתבגרים צריכים תיווך בנושא שטיפת כלים והליכה למכולת.

פעם בחופשים היה מותר לנוח. היום יש ציפיה לנסיעה ולא סתם נסיעה , משהו מאוד אטרקטיבי ולא שיגרתי.

פעם היה מצופה מילד להעסיק את עצמו חלק מהזמן. היום מלמדים בהנחיות הורים להתנהל כמו במסגרת , כל הזמן להעסיק ...

מי החליט מה פעם ומה היום?
מישהו דורש מאיתנו משהו?

מגוייס
כל הכבוד, מעריצה נשים כמוך!!!
ולשאלתך החשובה- אנסה להאיר את עינייך
את נעזרת בסבתות...
את לא חווה את הילדים בבית יום יום שעה שעה
את מפזרת אותם ויוצאת לעבוד, וחוזרת לאסוף.
כביכול לא השתנה אצלך משהו משמעותי מתקופת המסגרות, שמים במסגרות, יוצאים לעבוד, חוזרים לקחת חזרה, רק שאצלך הפעם הם אצל הסבתות ולא במסגרות (כמובן פרט לעובדה החשובה שבעלך מגויס, ואני משערת שאת נעזרת בסבתות לא רק בשמירה על הילדים כשאת עובדת אלא גם בארוחת צהריים, אולי גם ערב, מנוחה זה לא ברור מאליו)

אגב, לגבי סבתא שלך, תחשבי שפעם לא היה רשתות חברתיות כמו היום...תלא היה איפה להביע רגש כמו בדורנו. בקושי גם ככה יצאו מהבית ונפגשו עם חברה.
אז וודאי שאז לא הביעו תחושות קושי מילדים, כי לא היה היכן להביע.
גילוי נאות- הכותבת אוהבת להיות בבית עם ילדיה, חלק מילדייי גדלו בחינוך ביתי- ללא מסגרות!!!
עובדת כיום מהבית באחוז משרה מסוים ונהנית עם הילדים והכי מבינה הורים שקשה להם ורוצים כבר מסגרת, אין כמו השגרה.
וכשיחזרו המסגרות אני כנראה אהייה מהראשונים שאשלח לשם את ילדיי, לא כי אין לי כוח לילדיי חלילה, לא כי נמאס לי, פשוט כי זה שגרה ושגרה זה טוב...טוב לי גם איתם בבית, אבל תחשבי גם על אימהות בחופשת לידה, או במצב מאתגר מול אחד הילדים- התקופה הזו לא באה להן בטוב, כנראה שלך ולי זה בא יחסית בטוב, אבל יש כאלה שלא...ואין לך מה להשוות את מצבך הנחמד עם העזרה לאימהות אחרות...
 

השיח הזה אבל רק תחשבי על זה שיכול להיות שמי שמדברת ככה אין לה סבתא כזאת וסבתא אחרת ואחות להשאיר שם את הילדים...

אז התסכול הוא גדול יותר.

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי

אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.

במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל

דבר שני, עזרה. בתשלום.

דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי

לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!

לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...

כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה

דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!

אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..

עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓

ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

חיבוקקקקק

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

כתבו לך כמה עצות טובות

אבל רוצה להוסיף

אני גם מילומניקית

וזה ממש קשה...

א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!

לדרוש שהגעת לקצה

שיבוא ל24 או 48 שעות

זה אפשרי

תדרשי

על תוותרי

ואל תרגישי רמוסה.

גם במלחמה נותנים שחרורים.

תקבלי אוויר של כמה שעות

בעל ושותף

שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא

ותשני

ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.

דבר 2-

מסךךךךך

אין ברירה

תתני בבוקר שעה

ותנוחי

ותתקלחי

ואז תבואי רעענננה אליהם.

ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה

תסדרי את הבית תשנמי

ואז תתחילי סדר ערב

ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.

דבר 3

חשוב בעיניי ממש ממש ממש

זה סדר יום כלשהו בסיסי

לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.  

מגיל 3 ממש נאחזים בו.

תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.

אבל שיתן משהו להאחז  בו.

תחשבי משהו שאת אוהבת

תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים

וכל יום תשימי אותו בלוז.

יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה

יש נשים שאפיה חזק- אז אופות

יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות

יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים

ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך

ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.

דבר 4

לשמוע מוזיקה

ושיעורים מחזקים ומעודדים

ולהתפלל לה'

לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות

בקטנה כמובן

דבר 5

אמרו לך על ביביסטר

זה מציל ממש

אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה

גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו

יכולה להציל אחר צהרים שלם

שהיא תשחק איתם  ותשעשע  איתם

ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...

או ללכת עם כל הילדים לשכנה

זה גם משנה אווירה

וחותך את הרצף הלא אפשרי....

או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה

דבר 6

לעשות מבצעים קטנים לילדים

על הצלחות

ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה

העיקר שתהיה שמחה וקלילות

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

תראי אנחנו יכולים לחכות אמל ההורים עד שנשכיר את שלנו

אבל אני ב"ה מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יפה מאוד ואנחנו יכולים סופסוף לעבור לבית משלנו (אצל ההורים זו לא בדיוק יחידה, זה הגג שלהם שיש בו חדר עם שירותים ומקלחת שאנחנו הפכנו לסלון, מטבחון קטן, וחדר שינה קטן ממש לנו שממנו יוצא חדרון לילדות. אז בעצם זה כזה חצי בבית של ההורים כי אותו כניסה וצפוף לנו שם גם כבר וחיכינו שאמצא עבודה כדי שנוכל לעבור)

העניין פה הוא לא הכסף של השכירות הוא האם שווה להיכנס לבית שנראה שבעלי הבית לחוצים…

לא כלכך חיפשנו מידי הרבה כי באיזור הזה דירות נחטפות מהר ואין יד2 זה פה לאוזן ושמענו עליה

אחרות בעיר שרחוקות יותר אותם מחירים בערך

ורק אז להחליט

וכן הייתי שמה על השולחן הנחה על מזגן בממד

משם תראי מה את חושבת

התכתבות בוואצאפ זה פחות בעיניי

לגבי זה שהיא לחוצה - אני גרה באיזור ביקוש עם שכירות במחיר דומה. הגיוני שהיא רוצה לדעת אם לסגור, וכמה שיותר מהר, זו הכנסה בשבילה 

אם היא לחוצה זה הגיוני כי היא רוצה כבר להשכיר

רק צריך לבדוק לגבי מידת העקשנות והקמצנות שלה

אני נדפקתי עם זה חזק

זה שני דברים שונים. מאד מקובל שמשכירים מיידי, וגם זה שראתה ולא ענתה הגיוני בטח רצתה לחשוב על זה.

היא לא חייבת לשים מזגן בממד, אבל זה עלול להיות משמעותי לכם כי זה חדר שימושי.

זה כן דרך לדעת איך היא מתנהלת מול שוכרים, וגם כדאי לבקש לראות חוזה ולקרוא בעיון, לפעמים את מגלה ככה על הגישה של בעל הדירה

'לחוצה' לסגור,

אם היא יכולה להרוויח יותר, ולקהל כסף גם על הזמן הקרוב, איזו סיבה עד לה לחכות?

את לא מבינה אותה? השכרת דירה זה עסק, כל אחד רוצה להרוויח הכי הרבה שהוא יכול.

לגבי ההתנהלות שלה, אם זו התנהלות לא נעימה אז באמת נשמע פחות טוב. כאילו למה לא כתבה לך את ישירות? אבל המוטיבציה שלה לגמרי ברורה והגיונית...

אין לי תובנות מעבר לזה. 

שנראה רציני ומוכן לשלם כמה שאבקש- אחכה לו שבועיים

כי טוב ציפור אחת ביד משתיים בעץ…

תחשבי שהיא מפסידה 14,000 שקל אם תכנסו במאי. זה סכום מאד גדול.

שווה לך דוקא להכנס לפני החג, ככה לא תצטרכי לעשות ניקיון לפסח.

יש לה 3 שבועות לתקן את מה שצריך בדירה (נשמע מספיק) ובמקביל אתם יכולים להתחיל לארוז.

אני מטורפת על ניקיון של בית חדש וריק ועוד להיכנס לפסח בכלל חלום

תחשבי שאין שם חמץ אלא הכל נקי לפסח רק אבק מהבניה

מלא מלא מים חומרים טובים ואת מתגבר. על זה ממש בכמה שעות

ומניסיון גם ככה לוקח לזה זמן לרדת גם אחרי הרבה שטיפות רצפה

ממליצה בחום לעבור לפסח 

תחשבי שבפסח גם ככה תנקי ותסדרי את יחידת הדיור לחג...
למה להתאמץ פעמיים?
כבר תעברו ותסדרו ותנקו שם.
וואי זה מושלם.

היא צריכה להזמין נקיון מקצועי אחרי שיפוץ

אם זאת דירה שמתאימה לכם הייתי משלמת על שבוע נוסף וסך הכל עוברת אחרי החג.

יותר קריטי שהיא באמת תסיים את כל השיפוץ. אם אין לה כוונה לשים מזגן בממד זה בעייתי. החלטה שלכם אם זה קריטי לכם. לגבי זה שלא ענתה בטח חשבה על זה והתייעצה... אבל באמת לא הייתה צריכה להשאיר אותך ככה באוויר בלי תגובה.

עם בעלת דירה לחוצה ולא זמינה

וקחי בחשבון גם ארנונה גבוהה יותר אם לא חשבת על זה 

בהודעות או טלפונית?

נשמע שבהודעות

את האמת, שלא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על סמך הודעות.

תמיד עדיף טלפון, ללכת לראות את בעלי הדירה ולראות את הדירה בעיניים. לדבר ממש ולא להתכתב.

אם השיח עם בעל הבית לא זורם.

ודאי אם יש חשדות שמדובר במישהו עקשן/ וכו'. ממש לא כדאי. לא שווה את זה. מניסיון של כאב לב

אמר שרוב הדברים בסדר

אז בעלי התקשר אליה

דיבר איתה אמרה על רוב הדברים שהעלה שהיא מודעת וזה יטופל עד לכניסה זה חלק מהשיפוץ

על המזגן אמרה שהיא מודעת לזה שזה חיסרון אבל כרגע זה המצב והיא לא רוצה להשקיע עוד הצענו שנתקין אנחנו אמרה שאין בעיה (גם ברכה)

ובעלי אומרת שנשמעה אישה מאוד נחמדה ונעימה ב"ה

זה משהו קצת יותר מורכב וגם יותר יקר אני חושבת, אז שווה לברר את זה קודם. יש מצב גם שאני טועה. 

בהצלחה 

רוב השנה אין מלחמה... והחדר אצלנו זה לא חדר שינה

אולי מאוורר או מאוורר תקרה יספיק?

בין המטבח לסלון יש קיר עם דלת בלי דלת חח, פתח בקיר

אז המרכזי לא מגיע לשם אז אני מניחה שבקיץ כשמבשלים חםםם שםםם

1. היה לי טיולון פשוט ממש של איזי בייבי, וגם טיולון של אינפיניטי, קצת יותר יקר, שניהם היו אחלה.

2.מה שעזר אצלי, אבל בגיל טיפה יותר גדול זה סדרת חינוך של האבא שקם אל היונק בכל פעם שהוא התעורר, כעבור שבוע הפסיקו לקום בלילה

בקשר ל-2 - באיזה גיל?

זה בד"כ קורה שלבעלי נמאס שהם קמים בלילה אז הוא לוקח על זה פיקוד וקם כמה לילות

וכמובן שסירב ... אם היה רעב היה לוקח ( המטפלת לקח בקבוק )

זה הגיע לשלב שהתעוררו ממש כל שעה לינוק זה ברור שזה לא מרעב 

רויאל שהוא אחלה. וגם איזיווקר די זהה לו.

שניהם טובים קלים ומתקפלים קטן

מהנקה בלילה בגיל שנה וחצי בערך.

כמה שבועות לפני כן העברתי אותה חדר, שהיא לא תישן איתי. כי היא היתה באה אלי למיטה, והייתי נרדמת איתה, וככה לא יכולתי לעצור אותה.

אחרי שעברתי אותה חדר היא המשיכה לקום, אבל פחות.

ואז קבעתי זמן שבו היא מפסיקה לינוק בלילה. הכנתי אותה כמה ימים מראש.

כשהגיע הזמן, לקחו לה שלושה ימים להסתגל למצב החדש.

ביום הראשון לקח 3 שעות עד שהצלחנו להרדים אותה בחזרה. ביום השני זה ירד לשלושת רבעי שעה, וביום השלישי היא נרגעה כבר מהר.

בגיל שנה לא ניסיתי לגמול.

צריך לוודא שהוא לא באמת רעב במהלך הלילה, כשהוא אוכל מספיק טוב בערב.

לפעמים יותר קל לגמול בהדרגה, לרווח יותר את ההנקות וכל פעם להוריד עוד. ולפעמים דווקא יותר קל להוריד בבת אחת, שיהיה ברור מתי אי אפשר לינוק.

הוא לא צריך לינוק כל הלילה...

וזה חלק מההתלבטות... אם לוותר על חלק מההנקות או על כולן...

לדבר על זה הרבה הרבה

שבחושך לא יונקים באור כן

בחושך ההנקה ישנה

וכו וכו

פשוט לדבר המוןןןן

אפשר נגיד 3 ימים לש הכנה

"עוד 3 ימים ,בשבת, ההנקה תפסיק להיות ערה בלילה ותישן בחושך ואנחנו נינק רק כשיש אןר בחוץ

וככה לחפור על זה כל הנקה

עוד יומיים

מחר

היום

ולהכין דברים שעוזרים להירגע בלי

ולהפריד הנקה משינה

וגם לשריין את הבעל שכמה לילות משהו כמו 3 הוא איתו על היידים

ולהתפלל על זה....

בהצלחה גדולה בע"ה

אולי באמת יותר בגיל שנה וחצי..

אבל האמת שיש מצב שהוא יהיה רעב בלילה בלי הנקה כמו שכתבו כאן אחרות..

אולי הוא ילמד לינוק בשכיבה? או לקחת בקבוק?

שנה זה באמת גבולי להסתדר בלי תזונה בלילה..

ומצד שני זה נשמע מאוד מתיש ככה...

אם את אוצה כן לנסות לגמול בלילה

אז לתת ארוחב ערב מאוד ממלאת כמו קווקר עפ מבושל במים עם סילון או דייסה כלשהי

ובלילה תכינו לכם שיהיה לבעלך ללילות הראשונים להציע לו דיסה דלילה לשתות מכוס או משהו כזה  למלא את הבטן 

וכמובן להרגיל אותו לשתות ככה בכללי...

1. גם אני מחפשת טיולון ושל אינפניטי שמעתי דברים טובים כנראה אקנה אותו בע"ה

2. אני תוהה למה צריך תהליך גמילה? הוא לא מוכן לקחת בקבוק?

שלי בן 8.5 חודשים והתחלתי להביא לו בקבוק אחד בתחילת הלילה אולי ככה לא יקום כל רגע