אני פשוט בהלם בנות.יקירה200
אני ובעלי נשואים שנתיים באושר,
אני בהריון מתקדם.
היום סתם ישבנו בסלון.. נגעתי לו בפלאפון והוא היה לידי.
פתאום נכנסתי לפייסבוק וראיתי שהוא פתוח על בחורה שאני לא מכירה,
על התמונות שלה.. ובואו נגיד שהיא הייתה בבגד ים.
ולא בהרבה לבוש.
ראיתי גם שהיא מאורסת.
הייתי בהלם, סכין ללב.... אנחנו זוג דתי.
אני אשכרה בהריון. איך אתה מסוגל?
שאלתי אותו, והוא אמר אין לי מושג מי זאת..
אבל בואו הפרופיל לא סתם נפתח, ובטח לא בתמונות שלה.

אני פשוט יושבת ובוכה..
בבקשה שמישהי כאן.יקירה200
אני פשוט לא יודעת מה לעשות..
אוי יקרה!!!! איזה תחושות קשות!חצילוש
חיבוק😥❤❤❤
חיבוק יקרה!מכחול
איזו הרגשה רעה!

יכול להיות שבאמת משהו נלחץ בטעות? אם את לא מכירה ככה את בעלך, כדאי ואפילו צריך לדון אותו לכך זכות. לא קל בכלל.
הוא הודהיקירה200
אמר שאין לו מושג מי היא.. אבל הסתקרן ונכנס לתמונות

אני פשוט יושבת ובוכה..
מה עושים מכאן?
חייבת להגיב לךהשלך על ה' יהבך
גם נשואים בערך שנתיים וחצי, וגם בהיריון מתקדם. לפני בערך שנה בעלי התקשר אליי בוכה אשכרה בוכה, ואמר שנפל בשמירת העיניים בפלאפון, כמובן שנפגעתי אבל מצד שני ככ הערכתי שהוא הודה, ודיברנו על זה והוא הסביר לי שזה לא מעיד על כך שהוא פחות אוהב אותי או את הגוף שלי, אלא כי פשוט יש יצר, והוא ככ הצטער ממעמקי ליבו, שידעתי שאם אראה לו כעס ושיפוטיות זה רק ייצור נזק.
מצד שני, יש מקום לדבר על הכל, לא ממקום של לבלוש ולחקור, אלא להציב גבולות על השולחן, עליי למשל לא מקובל שלבעלי יהיה פייסבוק או אינסטגרם אפילו שהוא צריך אותם לשיווק של העיסוקים שלו בתור מקצוע, אז יש מי שמנהל לו את זה, להגיד לך שאני בטוחה במאה אחוז שהוא אף פעם לא נכנס? לא! אבללל למדתי לשחרר ולהבין שזה לא התחום שלי, כל גבר לצערי בייחוד היום מתמודד עם שמירת העיניים והברית, וחוץ מלהתפלל עליהם ולהעיר בנועם, אין הרבה מה לעשות, מייעצת לך לא להיכנס לזה במחשבות, זה שבעלך הסתקרן ממישהי זה כי יש לו יצר כגבר ולא כי הוא לא אוהב אותך או לא מסןפק בך, לא אומרת שזה בסדר כמובן, יש מקום לדבר על כך איתו אבל אל תבואי ממקום חסר ביטחון בעצמך או כועס כי זה רק ירע, עד כמה שזה קשה.
ובנוסף אנחנו תמיד צריכות לשדר להם שאנחנו הכי מושלמות ואפשר גם להגיד אולי בצחוק בסיום השיחה "לפחות היא הייתה יפה כמוני הייתי מבינה..."
חיבוק נשמה מבינה אותך ממש 💞💞💞💞
האמציקירה200
שפשוט נמאס לי, כאילו אני מכסה את הראש.
מקפידה על צניעות..
ומכוונת שכל זה יהיה לזכותנו, ושיהיה שלום בבית שלנו תמיד.
ופתאום זה... זה שובר אותי,
מילא הוא היה מספר לי אתזה, הייתי מעריכה ומבליגה.
אבל עצם זה שאני ראיתי אתזה.
התחושה נוראית..
לא רציתי לדבר איתו, והוא פשוט הלך לישון.
איך אפשר לישון רגיל כשפגעת באשתך?
רק לגבי המשפט האחרוןליד ה'
אין לי מילים יקרה. באמת הרגשה קשה מאוד.
יש לך את כל הסיבות בעולם לכעוס. אבל לטובת הזוגיות ושלום הבית שלכם, מציעה לך לנסות לדון אותו לכף זכות אחרי שתרגעי קצת... זה באמת קשה פוגע והוא חייב להבין כמה זה חמור..

אני חושבת שהלך לישון כי פשוט לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב בושה...

תנסו לדבר קצת מחר, תסבירי לו איך הרגשת ותנסו בסוף השיחה באמת להגיע לפיתרון איך לשמור עליו שזה לא יקרה יותר. אולי סינון? אולי טלפון בלי גלישה?
למחוק פרופיל בפייסבוק?
אבל חייבים למצוא גם פיתרון מעשי כדי שזה לא יחזור על עצמו.
וגם- תנסי לשקם את האמון בו, לא מיד, תני לעצמך את הזמן, אבל חייבים אמון בשביל נישואים...
ואי כלכך מבינה ללב שלךשעריו בתודה

אני ובעלי מחקנו הכל

את הפייסבוק וכל שאר הדברים

פשוט אסון אסון!!

אני כלכך מנסה להסביר לאנשים והם לא מבינים

טלפון לא כשר הורס משפחות ! אין שום דבר טוב בפייסבוק .

לא שאני צדיקה אני גם עם מחשב ואינטרנט פשוט מכת הדור שה' יזכה אותי לשבור גם את זה.

שתדעי לך אין דבר יפה יותר מהצניעות איזה גבר ירצה אישה לא צנועה?

אשרייך שאת מקפידה על צניעות.

סתם יצר הרע בטוחה שרק את בלב שלו ובמחשבות שלו.

אחד הניסיונות הקשים לגבר זה מראות אסורים לכן הם מחויבים לשמור עיניים .

לנו אין ניסיון כזה לכן לעולם לא נבין.

לפי דעתי לפתוח את זה מולו ולדבר על זה שוב

חיבוק ענק 

 

אני פשוט רוצה אמת.יקירה200
אם קשה תבוא ותגיד.. תספר אני עזר כנגדך.
רק לפני כמה ימים דיברנו על הנושא הזה,
אחת החברות שלי סיפרה לי על בעלה של מישהי שכל היום היא רואה איתו מדבר עם אחת העובדות.

וגם אני וגם הוא אמרנו שזה נורא.

ואז אתה עושה את המעשה הזה? ועוד הולך לישון.
איפה המצפון?
אני פשוט חושבת שהוא שקרן, ואין לו טיפת מצפון.
כי אני דבר אחד עושה לא במקום,
וישר אני מספרת לו.. לא מסוגלת להסתיר.
עצוב שאין לו יראת אלוקים,
ושהוא לא חשב לבוא ולספר לי.

אני פשוט יושבת בספה.. ובוכה לאבא שבשמיים.
לפי נקודת מבט שלישעריו בתודה

יכול להיות מאוד שממש הסתקרן ופתח לא בגלל הלבוש שלה

אלה בגלל יצר הסקרנות בלבד 

שוב אני מאמינה שרק את בלב שלו!

בדרך כלל מי שעושה מעשה כזה במודע גם ימחוק את זה מההיסטוריה.

כנראה לא ראה את הפגיעה

אני בטוחה שהוא כלכך מעריץ אותך על הצניעות שלך!בת של מלך אמיתית  כלכך מסירות נפש במיוחד בדור שלנו שהוא קשה.

הסברת לו מה את מרגישה? חשוב לפתוח את זה

אבל זה באמת אסון פייסבוק כמעט בכל פוסט יש חוסר צניעות מטורף . פשוט איך אפשר לגולל שמה ולא להיכשל בשמירה עיניים?

אולי בכל זאת לשקול למחוק פייסבוק? יתן לך שקט נפשי!

 

 

יקירהאמאשוני
את נשמעת מוצפת.. הורמונלית.
לא בקטע רע, רק שתתחברי לעצמך ותביני שאכן קרה כאן משהו לא נעים
אבל התגובה שלך קצת מוגזמת ובעיניים לא הורמונליות זה יכול להתפרש אחרת ממה שאת מרגישה.
מצפון, שקרן, מסתיר...
בואי, עשה טעות של חוסר מחשבה של שבריר שניה,
נכנס לפרופיל שהוא לא מכיר, אין ולא היה לו מחשבות מעבר לכך.
נכון נפל בשמירת עיניים נפילה רגעית.
זה יכול לקרות לכולם. באמת.
ברגע שיש פייסבוק, זה כמעט בלתי נמנע להגיע למצבים כאלה...
אז אם הציפייה שלך שלא יהיה לו פייסבוק זה משהו אחד, אבל אם הציפייה שלך שלא ייכנס לפרופיל שממילא רואה בעייתי, זה עניין אחר.
אבל עניין עדין ורגיש, שלא נכון להראות תגובה מוגזמת כלפיו.
ברגע שירגיש מותקף יותר ממה שטעה, ירגיש שהוא הקורבן וינסה לתקוף חזרה. את לא מעוניינת שיתחיל להסתיר ממך דברים, נכון?
אז אין טעם לקרוא לו שקרן, ואין טעם לחפש את המצפון שלו. גברים כשהם בבלבלה דווקא שינה זה משהו מצויין בשבילם. אנחנו אלו שלא יכולות להירדם ונשאבות עם המחשבות שהולכות ומתעצמות ויוצאות מפרופורציות.
עדיף שילך לישון שיהיה אפשר לדבר על זה בנחת. לא ממקום אמוציונאלי.
לגבי ההסתרה, מי שמנסה להסתיר לא משאיר את הפייסבוק שלו פתוח על העבירה שביצע.
ממש לא נשמע שהיה מודע בכלל שהוא עושה מעשה לא טוב, בטח לא בכוונה תחילה ובטח שלא ניסה להסתיר.
לדעתי לא בריא שגבר יספר לאשתו על נפילות שיש לו בתחום. לא מדברת על משהו קיצוני,
אלא התבוננות בתמונות לא צנועות.. זה באמת יכול לקרות וקורה בפייסבוק, ווטאספ, מראות לא צנועים ברחוב... זה לא בסדר שזה קורה, אבל זה לא טראגי.
תגובה מוגזמת שמראה שנפגעת ממש יכולה להציב לו רף שאולי לא יאמין בעצמו שוא מסוגל להגיע אליו ומשם זה עלול להידרדר.
לעומת זאת תגובה מתונה, מכילה, ברירת מילים בשיקול דעת ואהבה, יכולה לגרום לו להיפתח, להודות בטעות, להתנצל, ומשם הזוגיות שלכם יכולה לצמוח למקומות טובים.

בהצלחה!
מסכימה עם כל מילהנגמרו לי השמות

כיף לקרוא אותך תמיד 🌹

אין את מלכה!!!לפניו ברננה!
כתבת כל כך יפה.
ולפותחת @יקירה200, ממש הבדל קלאסי בין גברים לנשים, הגבר מכבה את עצמו והולך לישון (או קורא עיתון או צופה במשחק כדורגל...) העיקר להשתחרר מהבעיה שמאיימת עליו כרגע. רק כך יצליח לפתור אותה.
(כל גבר ומה שמתאים לו כדי להתפרק מהמתח. זה מופיע בספר "גברים ממאדים נשים מנוגה". ממליצה לך לקרוא עוד על הנושא של ההבדל בין גברים לנשים. זה יעזור לך להבין יותר ולקחת בפרופורציות את התגובות שלו)
לגבי השיתוףרק שאלה לי
אנחנו הפוכים מכם. בעלי מספר לי הכל, כולל על המעידות שלו (גם בתחום הזה) ואני כמעט ולא משתפת אותו בדברים האלה (זה על הפנים, עובדת על זה...). וזה ממש לא כי אני שקרנית או כי אין לי מצפון, יש לי פשוט קושי לחשוף את הצד הפגיע שלי.

ולגבי זה שהלך לישון - אני גם חושבת שהוא פשוט לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב בושה. גברים מתנהלים אחרת מנשים, יש כאלו שיכולים להירדם דווקא במצב כזה, המוח כאילו מכבה את עצמו כי הוא לא יודע מה לעשות במצב הזה.
מסכימה עם כל מילהמחכה להריון

לנו גם יש מחשב בסלון עם אנטרנט אבל יש לנו פלאפונים כשרים זה הכי טוב ככה

הפייסבוק הזה מפרק משפחות לא סתם אומרים !

לדעתי, לקחת יותר בפרופורציהאנונימית בהו"ל
זה מאוד טבעי בטח ובטח שיש פייסבוק , אפילו אני נכנסת לתמונות של אנשים גם נשים וגם גברים שלא מכירה נטו מסקרנות. יודעת שזה לא טוב אבל בעה שנזכה גם להיפטר מהפייסבוק הזה..לדעתי לא ביג דיל אבל כמובן שאם מפריע ברמה הזו אז לדבר על זה שאולי כדאי לסגור את הפייסבוק כי חשוב לך השמירת עיניים שלו ואי אפשר לשמור עיניים בפייסבוק (ולא בשום פלטפורמה חברתית). אבל באמת בשביל השלום בית שלך לדעתי את צריכה להבין שזה טבעו של הגבר וגם טבע האדם ואם יש פייסבוק אז מן הסתם שזה יקרה..
נשמע כואבאין לי הסבר
האמת שגם אני ראיתי אצל בעלי בחיפושים כל מיני נשים
אבל אני יודעת איך עובד הפייסבוק כי היה לי פעם...
הוא מתכתב עם מישהי מחוץ לפייסבוק, בצורה עניינית בקשר לעבודה (לרוב זה משקיות ת''ש בצבא), ואז מתעניין מי הדמות שמאחורי ההתכתבות.
אני גם מחפשת גברים דרך חשבון הפייסבוק שלו(כי מעניין אותי עם מי חברות שלי התארסו😅).

זה באמת דפקט של הדור, אבל זה בעיניי ממש לא כמו לדבר ולפלרטט עם מישהי בעבודה.

אני פשוט באתי לבעלי, ושאלתי אותו למה יש לו מלא חיפושים של נשים. באתי ממקום של לנסות להבין, לא מתוך כעס או ביקורת. והוא פשוט הסביר לי.
אחרי שהוא הסביר זה פחות הפריע לי.

אני חושבת שאת צריכה לחזק את הביטחון שלך באהבה של בעלך אלייך, אף אישה, ולא משנה כמה חשופה ויפה היא, לא תבוא במקומך.
את במקום הראשון, יש לך ולבעלך קשר שהוא כ''כ מעבר!

המון הצלחה יקרה,
זו באמת סיטואציה לא נעימה בכלל, אבל ממליצה לך לבדוק מה המניע לכך...
כי אני פשוט בטוחה שבעלך אוהב אותך. ורק אותך.
מותק של תגובה🤗משמעת עצמית
מה זה השעה הזאת???🙄
חצי שעה אחרי שקמתי🙄אין לי הסבר
יקרה התחושות שלך לגמרי מובנותמתחדשת11
וברור שהלוואי שזה לא היה קורה.
אבל. לגברים יש יצר יותר גדול ולכן כשהדברים מהסוג הזה זמינים הנפילה בהחלט יכולה לקרות
נסיון נורא לא פשוט. לשניכם
רק שתדעי שזה לא אומר שהוא אוהב אותך פחות או מעריך פחות
הוא פשוט התקשה לעמוד בנסיון שנקרה לפניו

חיבוק❤❤
קוראת לעזרהמזלטוב
@נגמרו לי השמות בואי דחוף!!!!

ולך חיבוק ענק.. הלב שלי איתך
תודה על התיוג 🙏נגמרו לי השמות


תודה אהובה 🙏❤נגמרו לי השמות


אהובה! אלו באמת תחושות לא פשוטות!השקט הזה
מבינה מאד את התחושה הזאת שאני שומרת על הצניעות שלי בשבילנו ואיפה אתה.

חשוב לי רק להגיד משהו והלוואי שאני אצליח לנסח אותו נכון.
העובדה הוא נמשך לרגע אחרי היצר (יוצאת מנקודת הנחה שזה מה שקרה, למרות שיכול להיות שגם קרה משהו אחר), לא מורידה לרגע מהעובדה שהוא אוהב אותך, נמשך אלייך, רוצה להיות איתך וכו'. הוא לא חושב שאת פחות יפה או פחות מושכת.
יש יצר. והוא חזק. וזה כואב.
וכן, הוא צריך להתמודד עם היצר, ללא ספק.
אבל יש נפילות לפעמים.
וקודם כל, צריך לנתק את הקשר בין הנפילה לביני. כי אין קשר.
הוא לא נפל כי הוא לא רוצה אותי או כי אני לא מספיקה לו.
הוא נפל כי היצר התגבר עליו לרגע.
זהו. זה הכל.

דבר שני שצריך לנתק זה את ההשוואה.
את צנועה בשבילכם וזה מדהים! גם הוא מתמודד עם היצר שלו בשבילכם! באמת! אבל אם יש לו נפילה זה לא צריך להשליך עלייך.
את תמשיכי לשמור על הצניעות שלך. הוא ימשיך להלחם. אבל זה לא קשור אחד לשני.
אני לגמרי מבינה את הקשר המתבקש, אבל צריך ללמוד לנתק אותו.
לכל אחד מאיתנו יש את המלחמות שלו וההתמודדיות שלו. אנחנו לא נבין את המלחמה של השני.
אבל אם הוא הפסיד בקרב אחד (וניצח בהרבה אחרים) זה לא אומר שהמלחמה שלך לא שווה עכשיו.

ודבר אחרון, לגבי זה שהוא הלך לישון. אני חושבת שיותר ממה שקשה לו ש"תפסת" אותו ברגע פחות טוב בחיים שלו, הוא פשוט מתבייש בזה שהוא אכזב אותך ככה. בזה שהוא פגע בך ככה.
הרבה פעמים כשיש איזשהו פיצוץ ביני לבין בעלי הוא הולך לישון ואני נשארת בוכה.
זה פשוט הבדל בדרך התמודדות שלנו. הוא מכבה את עצמו ובורח, ואני לא מסוגלת וחייבת לבכות את נשמתי.
הוא לא הלך לישון כי לא אכפת לו, הוא הלך לישון כי הוא ברח מלהתמודד עם מה שהוא מרגיש כרגע.

נשמה, זה באמת מצב לא פשוט. אבל כמו כל סיטואציה בזוגיות, הפתרון הוא תמיד לדבר.
תשמיעי לו מה כאב לך, הוא ישמיע לך מה הוא מרגיש. זה חשוב.

חיבוק גדול

היי יקרהנשואה צמאה
כותבת לך לצערי מנסיון )של דברים גרועים יותר מאישה בבגד ים ) , אני רוצה לחלק את ההתמודדות עם הדבר הזה ל2 , התמודדות שכלית והתמודדות רגשית : קודם כל ולפני הכל בפן הרגשי - יש מקום לכאוב ,לכעוס , להיפגע ולהרגיש עד הסוף את התחושות הכואבות שדבר כזה מציף בנו.. זה מעליב , זה ממש מזעזע את כל הגוף ומעלה תחושות קשות מאוד - תני להן מקום .
עכשיו לפן השכלי , נשמע מדברייך שהזוגיות שלכם היא זוגיות אוהבת ומכבדת , נשמע שבעלך אוהב אותך ואת אותו , ואת צריכה לשאול את עצמך - איך אנחנן כזוג ובעיקר אני כצד בסיפור הזה , יכולה לקדם ולהתקדם למקום טוב יותר מהמקום האפל הזה שנקלענו אליו , האינסטינקט הוא לשקוע בעצמך , לכעוס ולכאוב ולצפות שבעלך יעשה כך וכך .. אבל וכאן מגיע האבל הגדול - לך כאישה יש חוכמה ובינה לסובב את כל העניין הזה שרק תעלו ממנו ותצמחו ממנו !! אני יודעת עד כמה כמה לדבר אבל מדברת ממקום שהיה שם ולא פעם אחת ,וכל פעם זה היה כמו הסיוט הנורא בעולם, כמו קריעת ים סוף ,אבל תמיד תמיד שהכרחתי את עצמי להסתכל מבעד לרגשות הקשים , להסתכל קדימה , למען הילד שעוד מעט יהיה לכם בע"ה ובעיקר בעיקר למען עצמך - למען זוגיות פתוחה , בריאה ומאושרת .
תדברי עם בעלך בעדינות , אל תשפטי אותו , תביני בשכל )גם אם ברגש זה הכי קשה בעולם)שהיצר הזה ,אין לנו מושג בכלל מהו וכמה הוא חזק ,ובעיקר תכניסי טוב טוב לראש שלך שזה שבעלך ראה דברים כאלה לא אומר כלום כלום כלום על האהבה שלו אלייך !!! זה אומר שהוא גבר ויש לו יצרים וצריך לחשוב כיצד להרחיק את הפיתויים האלה ממנו ,לסגור את הפייסבוק, אינטרנט מסונן וכו .. תדברו תחשבו יחד , תראי לו שאת לא שופטת ויחד עם זאת תציפי בעדינות כמה שזה משפיע עלייך ולא עושה לך טוב , הוא בטוח לא רוצה להכאיב לך . עצם זה שהוא הלך לישון לדעתי נבע ממקום של חוסר יכולת להתמודד עם הסיטואציה שנפלה עליו, הוא מתבייש ולא יודע מה להגיד לך ואיך להתמודד איתך .. תעזרי לו, תהיו ביחד במלחמה מול משהו משותף כי את ובעלך שותפים ואת רוצה לעזור לו במלחמות שלו ) כמובן איך ואם מתאים לו)
לסיכום, תכאבי ,זה באמת סיטואציה כואבת מאוד ,אבל תרימי את העיניים קדימה לעבר הזוגיות שלכם ותראי איך מתוך המשבר הזה את יכולה להוסיף עוד לבנה, מבטיחה לך שגם אם עכשיו זה נראה בלתי אפשרי, זה אפשרי.
בהצלחה רבה רבה אהובה יקרה!!!
שלום יקרה,נגמרו לי השמות

מצרפת לך הודעה ארוכה שכתבתי בעבר,

אומנם היא על נושא של צפייה בתכנים לא ראויים הרבה יותר "חמורים" - פורנוגרפיה וכו',

אך אני חושבת שהבסיס הוא אותו בסיס.

 

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

 

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

 

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

 

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

 

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

 

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

 

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

 

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

 

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

 

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

 

אז מה הוא כן?

אולי הוא מכור - וכאן כמו בכל התמכרות - צריך לטפל

 

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון, והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

 

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

 

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

 

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

 

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

 

עוד דבר חשוב -

 

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

 

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

 

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

 

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

 

 

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

 

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

 

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

 

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

 

 

2. לראות איך אפשר לצמוח דווקא מזה:

 

כתבת בין היתר שבעלך ציפה ממך בעבר לא לראות סדרות,

וגם שהוא רואה אותך בתור האישה הצדיקה והקדושה שמה לה ולתאוות האסורות הללו.

 

אלו שתי נקודות חשובות מאוד שדרכן אפשר להביט מעבר לכלל הזוגיות ולראות איפה אפשר לשפר.

 

השורה הראשונה - הציפייה שלו ממך - אל מול הנפילה שלו עצמו - כמובן ישנו פער גדול כאן והפער הזה מעצים עוד יותר את הכאב ואת תחושת הפגיעה.

 

והשורה השנייה - כאן כבר יש כשל בסיסי שלךצערי הרב יש להרבה הרבה גברים ונשים כאחד בכל מה שקשור לחיי האישות:

בטעות, או לא בטעות אלא בגלל הבנייה תרבותית,

אנחנו חושבים שחיי אישות וכל הכרוך בתוכם גם אם זה גיוון רב = אסור או מלוכלך וכו'

ואז יש סתירה פנימית ש"אם אשתי צדיקה

או

אם בעלי צדיק

אז איך הוא עושה...

או איך היא תעשה...

ממש סתירה מובנית של צדיקות אל מול הנהנתנות.

 

וצריך להבין את זה!

זו אולי נראית סתירה - אבל היא בעצם ממש ממש לא!

יש הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין חיי האישות.

בחיי האישות ישנו מימד שלם של משחקיות,

של שיחרור, חופש, יצירתיות,

אקטיביות, גיוון, והכל.

גם האישה הכי צדיקה באמת יכולה להנות ממגוון רחב של דברים בתוך חיי האישות וגם הגבר הכי צדיק,

ולהיפך - ככל שהם יותר בקירבה ובאהבה והנאה אחד של השנייה - זה ממש קודש הקודשים ושפע עצום כאשר זה בין איש לאישתו, בטהרתה, וכמובן ברצון שניהם ובשמחתם!

וזה כולל כל דבר! כל דבר ששני בני הזוג רוצים שניהם!

אין משהו שהוא מלולכך או נוראי או אוי ואבוי אם שניהם שמחים ורוצים בכך!

וזה לא אומר לרגע שהם פחות צדיקים!

זה פשוט לא קשור אחד לשני.

צריך רק להבין את זה בראש.

 

יש הרבה סתירות כאלה.

יש גברים שאחרי הלידה הראשונה לא מסוגלים לחשוב על האישה שלהם שעכשיו נהייתה אמא כאישה שהיא גם מאהבת.

וגם שם - שוב - צריך להבין שזה כלל לא סותר, שיש לאישה כמה וכמה "כובעים" והיא יכולה להיות גם אמא וגם מאהבת וגם חברה וגם וכם ממש כמו: יונתי רעייתי וכו' וכו' כל התפקידים.

בחיי האישות יש את כל הצד הזה - וזה מבורך!

לא מגעיל, לא טמא, לא פחות צדיק - אלא מ-ב-ו-ר-ך והכי צדיק שיש דווקא דווקא בכך!

 

וכך לגבי כל הסתירות שיש לנו במוח בגלל הבניות תרבותיות או חינוכיות

כמו זה שאומר שרק גבר אמור להינות ואישה לא - ממש לא נכון.

כמו תפיסה לא נכונה שאומרת שהאישה כאן רק כדי לרצות את הגבר או לספק לו שירותים - ממש ממש לא נכון, ועלול לפגוע קשות באישה ובכל החיים הזוגיים!

כמו התפיסה שיש סתירה בין אם אישה רוצה להרגיש שהגבר יותר חזק ושולט וכד' בחיי האישות לבין אישה נאמר פמינסטית או שהשווין והכבוד והרוך בבעלה חשובים לה - שוב - זו לא סתירה - בחיי האישות זה בחיי האישות. ובחיים האמיתיים זה שם. הפרדה. לא סותר.

 

לכן בעלך ואת צריכים להבין את זה קודם כל.

להבין גם שזה הכי טבעי בעולם וקורה לרוב הזוגות שבטעות חושבים כך.

לכן צריך ידע, ומודעות, וכלים, והבנה, וניסיון. לכולנו.

אף אחד לא נולד עם הידע הזה... זה משהו שרוכשים.

אז דווקא דווקא משבר כזה יכול לספר לך שבעלך כן כמה לעוד קצת בחיי האישות שלכם -

לעוד גיוון, עוד חידוש, עוד העמקה, שהוא חושק בך בעוד דברים מלבד הטוב שיש ביניכם כרגע,

ואולי בגלל התפיסה המוטעית שלו שאם את צדיקה אז את לא יכולה להיות.... במיטה ההוא מונע זאת משניכם. וחבל.

הוא צריך להבין את זה. שזה לא סותר. לדבר איתך. שתבחנו יחד מה טוב לכם, נעים לכם, מדליק אתכם,

ומתוק קירבה והנאה של שניכם להגיע לגילויים חדשים כל פעם עוד ועוד - זה מרתק ומפליא ומחבר ומעצים ומבורך ו-קדוש!!!

כן כן קדוש!

 

 

- ולגבי השיתוף - לפי כל מה שכתבת יכול להיות שבעלך מאוד פחד לשתף אותך כי הוא פחד לאבד אותך.

הוא כנראה ידע בתת מודע שלו איך תגיבי ופחד ממש ממש לאבד אותך ולכן לא שיתף.

אם הוא ירגיש גם בעתיד שאם ישתף אותך זה יגרום לך לכזו עוגמת נפש ברמות מאוד גבוהות ואולי גם לאבד אותך - הוא לא ישתף שוב.

וזה שהוא כה מצטער, בוכה, אוהב אותך ומבטיח לא לעשות זאת שוב - הלב ממש יוצא אליו. עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

 

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

 

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

 

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

 

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

 

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

 

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

 

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

 

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

 

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

 

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

 

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

 

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

 

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

 

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

 

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

זה לא אותו דבריקירה200
לצערי... הייתי מעדיפה שיראה פורנו.
ששם הנשים לא אמיתיות, ולא ברות השגה.
ולא דמות אמיתית קיימת ונושמת.

כמובן ששתי האופציות דוחות אותי,
אבל עצם זה שזאת מישהי אמיתית.... כואבת לי
היחס אצלך בראש ואצלו בראש לאותה סיטואציה בדיוק הוא שונה לחלונגמרו לי השמות

לחלוטין.

 

אצלו זה ממש ממש לא במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

אצלו זה יכול לנבוע נטו ממקום של סקרנות, של יצר, של אי-שימת לב לשבריר שנייה

ובדיוק כמו שכתבה @אמאשוני בתבונה רבה...

 

כתבתי לך את אותה תגובה אפילו שהמקרים שונים, כי כפי שציינתי הבסיס הוא מאוד דומה - בסיס שזה לא מתוך כוונה רעה או מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה, אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

 

(ורק לגבי מה שכתבת שבעינייך לראות פורנו עדיף לגמרי - זה גם מאוד אינדיבידואלי ונתוטן לפרשנות אצל כל אישה,

יהיו נשים שהרגשת הפגיעה מצפייה בפורנוגרפיה תהיה עבורן הרבה יותר קשה ופוגעת מהסתכלות בתמונות של נשים בפייסבוק,

ויהיו כאלה שלהיפך

 

מה שאני באה להגיד, זה לא חלילה לבטל את רגש הפגיעה שלך יקרה, שהוא מובן לגמרי,

אלא להציע עוד דרכי הסתכלות נוספים שיש אצל בעלך לאותו עניין בדיוק, וזה ממש לא במקום הזה,

הוא חלילה לא מתכוון אפילו קרוב להיות במקומות כאלה...

 

ועצם זה שהוא מרגיש בנוח לשבת לידך בסלון, כאשר את אשתו האהובה ומסתכלת לו בפלאפון, ואז כאשר את מעמתת אותו עם מה שראית הוא אומר שכלל לא מכיר אותה ואולי רק רצה להיכנס מסקרנות וכו' - נראה שיש ביניכם פתיחות מאוד גדולה,

הוא סומך עלייך מאוד. וזה דבר חשוב. זה זהב טהור. תשמרו על זה!

לא הבנתי בכלל את הלך הרוח פה.חלונות
את יודעת כמה אני נכנסת באינסטגרם/פייסבוק לכרסיטים של גברים?
זה באמת מענין ל"הכיר" אנשים, לקרוא עליהם. בשביל זה נוצרו האפליקציות האלה.
או שלא הבנתי את הסיטואציה, הוא התכתב איתן?
סתם שיטוט בעלמה בפרופילים של נשים/גברים - האמת לא הבנתי מה הבעיה.
מזתומרת? אני לא הייתי רוצה שבעלי יסתכל על נשים לא צנועותבתנועה מתמדת
גם שרואה ברחוב.. אז להיכנס במיוחד כדי לראות תמונות של בחורות? גם אם לא מתכתב איתן נשמע לי לא לעניין🤷🏻‍♀️

אולי באמת זה לא דבר קריטי ומספיק שהיא תדבר איתו ותגיד שזה מפריע, והוא עשה את זה ממניעים תמימים ואין פה בעיה אבל אני בהחלט מבינה למה זה מפריע לה
אם מפריע לה או לא - זה ענין שלה.חלונות
אבל האפליקציות האלה נועדו בדיוק בשביל להכיר אנשים, להכנס לפרופילים חדשים, לעקוב אחרי תוכן שמעניין אותך.
אז אולי יש מקום לתהות בכלל על הלגיטימציה של האפליקציות האלה, אולי להגביל את השימוש רק לאותו מגדר(לי נשמע מוזר)
וכן, מי שיש לו פייסבוק. בד"כ משוטט בו. ולפעמים גם נכשל - בדיוק כמו כל גבר מצוי שהולך ברחוב ויכול פתאום להעיף מבט על בחורה יפה.
מותר? לא
רצוי ? לא
קורה? לכולם.

אה סבבה, זה כבר נשמע אחרתבתנועה מתמדת
אני קלטתי ממך את המשפט- מה הבעיה?
כשלדעתי יש פה בעיה, אדם דתי צריך לשמור על העיניים ברחוב/בפייסבוק/בעבודה.. לא ממש משנה המסגרת.
לא אחריות של האישה, אבל בהחלט מובן למה זה מפריע.
הגיוני שיש נפילות אבל עדיין לא מצב ראוי. פה כבר מתחבר לדברייך ורואה שאנחנו מסכימות

(מודה שלי ולבעלי אין פייסבוק, אז לא יודעת מה הייתי עושה בהתמודדות דומה)
הוא נכנסיקירה200
לפרופיל של מישהי, שמלכתחילה כשמסתכלים בקטן בתמונה רואים שהיא עם בגד ים חשוף מאוד.
הפייסבוק שלו היה פתוח לה על התמונות.
ברור גם אני נכנסת לפרופילים של אנשים, מבינה שזה טבעי.
אבל להכנס למישהי כזאת? שאין לנו חברים משותפים, ואין לי שמץ איך הוא הגיע אליה בכלל.
ועוד לתמונות שלה, זה כבר פוגע.

ועוד שיומיים לפני זה דיברתי איתו על כל הנושא בעניין אחר שלא קשור אלינו.

מבינה אותך! חיבוק גדולבתנועה מתמדת
נשמע באמת פוגע..
אבל אולי תנסי לדבר איתו על הדברים, לא ממקום מאשים כי אז הוא ינסה להכחיש (כמו שאמר שאין לו מושג מי זאת ואיך זה נפתח).. אלא באמת לשמוע אותו. יכול להיות שזה ממקום תמים והוא באמת רק רצה לבדוק משו.. או שנפל, גם יכול להיות🤷🏻‍♀️ ותגידי לו שזה מפריע ואם הוא יכול להתאמץ בשבילך, ו*מה את יכולה לעשות כדי לעזור לו*.

תבואי לקראתו והוא ירצה לבוא לקראתך. מאמינה שככה זה, כי נשמע שאתם בני זוג אוהבים שרוצים לעשות טוב אחד לשני
גם אני חשבתי כמוךאמאשוני
אבל נראה לי הכוונה שמשיטוט סתמי יכול להידרדר
נגיד מישהו הגיב על נושא שמדבר אלי,
אבדוק מי זה ואז אמשיך להתכתב בפרטי אפילו מתוך אידיאל (נניח להראות שדתיים הם ככה וככה)
וכל מקרה כזה שוחק משהו בגבולות הטבעיים שלנו, בשביל זה יש גדרות בהלכות צניעות.
סבבה. אז תחליטו שבבית שלנו אין פייסבוק.חלונות
אבל אם זה קיים - באמת לא מבינה על מה המהומה.
לכתחילה לא להסתכל לו בפלאפוןאנונימית בהו"ל
בשביל מה זה טוב? למה את צריכה להסתכל לו בפלאפון? כמו המשפט שאומרים אם מחפשים מוצאים לא צריך לנבור בכוח למצוא דברים ולרגל הוא לא ילד קטן
מאז שעשיתי את העבודה הזאת על עצמי המצב בינינו השתפר פלאים
האמתיקירה200
שלא הסתכלתי כדי למצוא משו.. ישבנו שנינו בסלון
וסתם, נכנסתי לפייסבוק

מהתגובות של חלק מכן, אני מרגישה כאילו משהו לא בסדר איתי.
כאילו המעשה שלו תקין.
זה שיש לבן אדם פייסבוק לא אומר שהוא צריך לנצל אותו לדברים כאלה.
מראש גם החברים שלו בפייסבוק הם גברים ובנות משפחה.
והמטרה שלשמה יש לו פייסבוק, היא לשמור על קשר עם חברים מהצבא.. לראות את המסלול חיים שלהם וכו
ולא להכנס לתמונות של בנות בבגד ים.
לגביי הפייסבוקשעריו בתודה

 

אבל אני חושבת פייסבוק זה לא מטרה לשום דבר

אנשים רק עושים שימינגים על אחרים

רוב הבחורות שמה לא צנועות.

גם אם זה משפחה וחברים יכולים להעלות תמונות לא צנועת

המון לשון הרע ורכילות

החסרונות שמה עולים על היתרונות לפי דעתי לא שווה להחזיק את זה.

שמעתי על לא מעט זוגות שרבו ממש על פייסבוק...

פשוט חבל אני כבר כמה שנים בלי ברוך ה' לא קשה לי בכלל והייתי מכורה כל רגע נכנסת.

עכשיו רואה כמה מיותר.

אני יודעת שלא כולם חושבים כמוני אבל זה ישב לי הלב הייתי חייבת לרשום

ולהעלות מודעות של זה באופן ככלי

מקווה שלא פגעתי באף אחת שוב ישב לי נורא על הלב.

 

 

 

 

 

מבינה את התחושה הקשה שלך. אבל זה נובע מתפיסות שמזיקות לךמיקי מאוס
יש לך אמונות יסוד שגורמות לך להעצים את הסיטואציה הזו (וזה טבעי ונורמלי ובסדר!!)

למשל- שאם בעלך מסתכל באישה אחרת זה אומר שאת לא מספיקה
או שאם הוא נהנה מלראות בחורה בבגד ים זה אומר שאת פחות יפה בעיניו
או שאם הוא אוהב אותך באמת אז היצר שלו לא יתעורר משום אישה אחרת
או באיזה ניסוח דומה שנחרט אצלך

וזה נורמלי

אבל זה לא נכון!
וזה מזיק לך אז שווה לך לוותר על התפיסות האלה

באמת לנו כנשים קשה להבין את זה, כי אנחנו בנויות אחרת, והרוב המוחלט לא מתמודדות עם זה.
אבל - גבר נהנה מלראות נשים חשופות כי זה בטבע שלו, וגם הגבר הכי מאוהב ונאמן עשוי לחוות משהו כשהוא נתקל במראה שלוחץ לו על הכפתורים, וזה לא תמיד נשלט וזה קשה להתגבר על זה

אני לא רוצה להתמקד האם זה בסדר או לא.
אבל מה שחשוב להפנים- שזה לא קשור אליך!!
זה התמודדות שלו.
וזה בסדר שזה מפריע לך ומצוין לדבר על זה בפתיחות, ראוי לשתף אותו בתחושות שזה מעורר אצלך. ולשמוע אם היה רוצה להתגבר על זה ואיך את יכולה לתמוך ולעזור אבל לזכור את הפרופורציות של זה ושזה שלו

ואולי במקרה הספציפי הזה אפילו המבט שלו לא היה מיני אלא סקרן, אנשים מעיינים בפרופילים זה רגיל לגמרי. גם את זה אפשר לפתוח ולא להיבהל מהתשובה אם תשמעי שאכן זה מה שאת חושבת

בהצלחה!
זה לא קל לשחרר את זה אבל זה בריא ונכון לכם
הו תודה! מצטרפת לנאמר.חלונות
הייתי עייפה מכדי לנסח...
מסכימה לגמרימיואשת******


וואי כואב כואב כואבמחכה להריון

חיבוק ענקק!! קודם כל תרגעי נשמה

אני מציעה לך לדבר עם בעלך

אצלנו נגיד בבית יש מחשב עם אנטרנט מסונן

ופלאפונים כשרים! זה הפתרום הכי טוב!

אני חייבת להגיד לך שפלאפון ככה פתוח זה יצר הרע הכי גדול וכמעט אין גבר שלא נופל בזה

לכן תדונו על זה לא רק בשבילכם גם בשביל הילדים שלכם בעתיד

ושלא תגיעו למקומות כאלה שאתם לא רוצים!

 

מעדכנת את כולןיקירה200
דיברנו.. הוא הבין את הטעות, ואמר שממש קשה לו.
הוא מרגיש שהוא נחלש רוחנית..
ובגלל זה המעידה.
הוא לקח על עצמו לשים סינון באינטרנט, ולמחוק את הפייסבוק מרצונו כמובן.

תודה לכולן❤️
ואו מדהימים!בתנועה מתמדת
איזה כנות ופתיחות ביניכם, ונכונות לבוא אחד לקראת השני
וואו כל הכבוד לכם!!!מחכה להריוןאחרונה

תקשיבי זכית! באמת!

זה מצוין שהוא מבין את הטעות ומוחק את הפייסבוק

ועוד עובר לאנטרנט כשר

אשריכם !!!

המון הצלחה

כאבים בקיום יחסים (נשים בלבד)אנונימית בהו"ל

אני כמה חודשים אחרי לידה

כבר בסוף ההריון התחילו לי כאבים, רופא הביא לי ג'ל לשים כל פעם, עזר חלקית מאוד

בפועל כל סוף ההריון כמעט לא היינו ביחד כי סבלתי

חיכיתי ממש לאחרי הלידה

התאוששתי והכל טוב, אין תפרים, בדיקות טהרה לא כאב לי,

ושוב כאבים בזמן קיום יחסים

זה מייאש אותי

זה אמור להיות דבר טוב ונעים

ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנהניתי

או שאני ממש סובלת או שלא נעים לא נורא

נמאס לי, זה מבטל לי את החשק לגמרי ולא בא לי כלום

אפילו לא חיבוק

לא יודעת מה אני רוצה ממכן

אולי תתנו לי רעיונות מה יכול לעזור מנסיונכן

מניקה? אם כן,הייתי חוזרת לרופא לברר על קרם אובסטיןאלישבע999

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

בפנים. לנשים בלבד!!!מרגול

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

תודהאנונימית בהו"ל

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

אז רופאת עריה וגם ייעוץ הלכתימרגול

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

מהניסיון שלישיפור

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

(אני אנונימית אחרת)אנונימית בהו"ל

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

אני חושבת שמרשם למשחה פעם ראשונהשיפור

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

יש וגיפם שזה אותו דבר בלי מירשםעל הנס

בהנקה הקודמתאנונימית בהו"ל

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

אצלי כשלא הספיק אובסטין אז פיזיו' עזרשיפור

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

לבדוקזוית חדשה

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

אין את שניהםאנונימית בהו"ל

תודה לך

רופאת עריהילד בכור

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

תודהאנונימית בהו"ל

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

תנסי להחליף גלברונזה

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

מה זהאנונימית בהו"ל

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

לפני כל מה שכתבו פהoo

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

נצודקתאנונימית בהו"ל

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

אםoo

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

אבלאנונימית בהו"ל

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

אבל יש פתרונות שיכולים ממש לעזור!!!שיפור

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

ממש לא כל דבר עובר לבדמרגול

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

רק להגידנעמי28אחרונה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

הי אהובהממשיכה לחלום

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

פריקה. בקשה לייעוץ. ארוך.. מאשה בחודש שביעי🙄,שגרה ברוכה

אמנם רק שבוע 28. אבל יש כבר מחשבות והתלבטויות איפה ללדת ומה לעשות לאחר הלידה.

רקע:

כל הלידות שמתי בתינוקיה.. בלילה ביקשתי שיתנו מטרנה כדי שאוכל לישון. ביום היו איתי בתכלס רוב הזמן בהנקה.

דגש: לפחות 8-10 שעות ראשונות של אחרי הלידה אני בקושי יורדת מהמיטה בגלל סחרחורות ולחץ דם נמוך וכו'.

אני לא הולכת לתינוקיה אפילו.(מזל שביממה הראשונה הם הרוב ישנים) שולחת רק את בעלי שיבדוק מה קורה וכו' אבל ככה זה יוצא כל לידה לאחר שהתעלפתי אחרי הלידה השניה קלטו שזה דפוס ממש ולוקח לי זמן לחזור. גם ביום השני אני קצת מסוחררת ולא מתהלכת הרבה מאוד אבל בשיפור ניכר לעומת היממה הראשונה.

ילדתי ארבע פעמים בשמיר(הכי קרוב לי לבית). אחת במקום אחר.

בארבעת הפעמים האלה צברתי האמת טראומןת.

מהלידה עצמה (לא תמיד קשור אליהם)

הלידה שלי מתפתחת מהר מאוד יחסית. מפתיחה 5 עד שעה התינוק בחוץ. והבעיה שאני קצת מושכת בבית כי כביכול לחכות שיהיו צירים יותר ארוכים וקרובים רק שבעצם אצלי הלא ארוכים והלא סדירים וכו' פותחים לי לחמש. ואז אני נוסעת . משם רוצה אפידורל עד שמגיע והכל דוך אני בפתיחה מלאה. גם שמספיקה לקבל אני לא נהנית ממנו בכלל וצריכה ללחוץ. אז צברתי סיפורים ותסכולים מבחינת הלידה. ובנוסף ויותר חזק מהכל, מהאשפוז של אחרי.

מצד אחד שמה בתינוקיה גם בגלל ההתאוששות שלי של אחרי הלידה שיותר ארוכה. אפפעם לא הייתי מאלה שהולכות להתקלח מיד אחרי וניידות והכל.

וגם שבאמת רציתי לישון בלילה. בפועל, מה שאני באה לומר . בלידות האחרונות לא היה כך.

אחיות התינוקיה זלזלו, השפילו אפילו הייתי אומרת. כמה האכלת לא האכלת טוב. כן טוב. לא עשית. כן עשית וכל מה שאגיד קשה להסביר כי התגובה שלי עכשיו לא תהיה כמו מיד אחרי הלידה שאני נפשית ופיזית שבורה ומרוקנת. רגשית במקסימום.

בלידה האחרונה בכלללל.. גם 12 בלילה אני אומרת לאחות תקשיבי אני מאוד עייפה ונרדמת איתו. אין לי מלווה איתי תתני לו מטרנה בבקשה ואגיע בעז"ה בבוקר. היא נזפה בי. הכריחה אותי להשאר להאכיל

ובכללי הרגשתי לאורך כל האשפוז למרות!! שזה לא ילד ראשון שלי בכלללל , מעורערת ביכולתי להיות אמא. הייתי חלשה מאוד פיזית, ורגשית.

יצאתי מהלידה הזו שהיתה כבר לפני כמה שנים טובות בהחלטה שאני עם תינוקיה סיימתי. (ולא כתבתי פה ממש כל הפרטים כמובן של מה היה)!

אז הנה, אני בחודש שביעי.

זה מתקרב והאמת, אין לי שמץ של מושג מה לעשות.

אין לי מלווה איתי צמוד כל הזמן(אשאיר את בעלי איתי לאורך כל האשפוז??? מה עם הילדים שבבית? לא שיש לי בכורה בת 15. היא רק בת 11 תהיה)

אם אעשה ביות(שאני לא יודעת מה זה ואיך זה) איך אצליח לטפל בו לבד? כשאני משתחררת הביתה אחרי האשפוז אני כבר הרבה יותר עם כוחות מאשר מיד אחרי הלידה.

מה עם להתקלח? לשירותים? איך זה עובד?

האם ללכת שוב לביהח שקרוב לי לבית ? אבל שהיו לי ממנו חוויות שליליות?

אז לאן ליסוע?

אני מאוד מאוד מבולבלת. אז ביחד עם הפחד מהלידה וכל המשתמע מכך נוסף לי גם זה שאני לא יודעת לאן ליסוע ללדת ומה יעשה לי טוב.

לא הייתי חוזרת לשם שוב.מוריה

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

אני גם שמה התינוקיה בלילהפילה

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

היתה לי גם לידה שלא לקחתי. לא ראיתי הבדל,שגרה ברוכה

בהתאוששות האמת..(אצלי)

תודה על התגובה!,שגרה ברוכה

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

מתואמת

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

מסכימהאפונה

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

למה יממה?השם שלי

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

אחרי קיסרי?🤔מתואמת
אולי האיסור לא היה על לקום (היה אפשר לקום אחרי שפגה ההרדמה לגמרי), אלא על להישאר לבד עם התינוק...
כןהשם שלי

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

מתואמת

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

הפרוטוקול זה לנסות לקום אחרי שש שעותבוקר אור

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

תודה! אז זה באמת מה שזכרתימתואמת

לא זכרתי מדויק...

למצוא מלווה לאשפוזהשקט הזה

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

זה כמה שאלות שונות.לומדת כעת
  1. האם לשים בתינוקיה

  2. האם לחזור לאותו בי"ח

  3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

קוראת אתכן.,שגרה ברוכה

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

לא יודעת ספציפיתהשם שלי

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

בתכלס אם יש חדר פרטי אני מעדיפה,שגרה ברוכה

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אני יודעת שבעין כרם יש חדרים פרטייםמתואמת

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

ממה שידוע לי מדובר ממששלומית.

בכמה חדרים בודדים

כן, גם אני הבנתי כך.מתואמת

יש באיכילובDoughnut

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

בוופלסון ואיכילוב, בבלינסון גם יש אופציה אני חושבתהשקט הזה

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

יודעת אם באסף זה לכל יולדת או אם לקחתי,שגרה ברוכה

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

אסף הרופא זה לא שמיר?יעל מהדרום

לא יודעת להגיד, ויעל כן, אסף הרופא זה שמירהשקט הזה

מהפרסום הזה נשמע שזה לכולםיראת גאולהאחרונה

שאלה על בלניותאנונימית בהו"ל

יצא לכן לבקש מהבלנית שתצא מהחדר של הבריכה או להסתובב לפני שאתן עולות?

זה אפשרי?

שזה כבר מנהגים ופסיקותטארקו

וכשחפרתי בזה הבנתי שלא רק שזה לא מוחלט שחייב

אפילו לא מוחלט שגבר לא יכול לברך ליד אשתו אם היא לא מכוסה..

מחפשת רעיון לקמפינג, אשמח לעזרההריון ולידה

אנחנו בתקופת צמצום כלכלי ורוצים להוציא ממש כמה שפחות. לא הייתי הולכת בכלל לנופש אבל הילדים מאוד רוצים ובשבילם חשבנו כן לנסות, וכדי שיעלה קצת אז מוכנה לסבול קמפינג

אבל-

  1. מחפשת מקום (עדיף בצפון) שעולה כמה שפחות, אבל כן עם מקלחת ושירותים. גדול עלי מידי בלי...

  2. אפשר גם דירה פשוטה אבל אנחנו 9 ילדים ב"ה ולא נראה לי שיש משהו במחיר שיתאים לנו.

  3. אני ב"ה בחודש שביעי, איך ישנים ככה באוהל? מזרון מתנפח נשמע לי לא נוח בעליל, מזרון מהבית אפשר לקחת אבל רק דקיק כדי שיהיה לו מקום. מקום שמשכיר מזרנים בטח יהיה יקר עוד יותר. תוהה איך אסתדר בלילה..

תודה רבה!

אולי להשכיר מזרון רק בשבילך?יעל מהדרום

אולי לקחת דירה פשוטהאמאשוני

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

אנחנו עשינו שנה שעברה קמפינגדיאן ד.

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

לא יודעת מה ההגדרה של זול מבחינתךטריה

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

מה עם החלפת דירותשלומית.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

תודה רבה! עונה לכן:הריון ולידה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

יש לכם אולי משפחה או חברים באזורים רלוונטים?כורסא ירוקה.

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

למשפחה בת 11 נפשותיהודיה מא"י

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

יש לכם אוהל?מנגואית

לגבי המזרון, יש מזרונים מתפנחים יחסית נוחיםקנקן שבור

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

יש את יער השלום בירושליםניק חדש2

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

מזרן מתנפח דווקא ממש נוח!מתואמת

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

תבדקו קמפינג במקומות עם כרטיס מטמוןרק טוב!

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

יש מתחם קמפימג מסודרתודה לה'.

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

שמעתי על קמפינג אלרום. חפשי בגוגל מספר...שש וארגמןאחרונה

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפלייה בין נכדיםאנונימית בהו"ל

נתחיל בזה שאני הטיפוס הנוח והנעים של המשפחה, זאת שתמיד עוזרת, דואגת לכולם, מגיעים לשבת מוקדם ומתקתקת חצי שבת. בעלי המהמם החתן שתמיד עוזר, (ברמה שפשוט יש דברים שמחכים לנו שנבוא ונעשה..). בקיצור הילדה הטובה של המשפחה, זאת שלא עושה בעיות😅

אני חושבת שאני גם טיפוס שמרצה את ההורים

ב"ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה חודשים ואני מרגישה שהוא רחוק מלהיות אהוב כמו שאר האחיינים שלי. אנחנו גרים רחוק מההורים שלי ומגיעים פעם במספר שבועות לשבת. יש לי אחים שגרים קרוב להורים והם מגדלים להם את הילדים. אחד האחים שלי מגיע כל שבת קבוע לסעודה.. אישתו הולכת לאימון פעמיים בשבוע וכמובן שהילדים אצל ההורים שלי, אוכלים אצל ההורים חצי מהשבוע וכן הלאה… כמובן שהאחים שגרים קרוב, לא עוזרים להורים בכלום ורק דורשים ואם יצא וההורים ביקשו משהו (העזו לבקש!!), הם עושים טובה ולא מפסיקים להתלונן.

גם האחים שגרים רחוק מקבלים מה שרוצים ורק מצייצים שרוצים לבוא שבת, אומרים להם אמן. לנו חופשי אומרים "אין לנו כוח השבת" ואח"כ אני שומעת שאירחו אח אחר וכמובן את האח ה"קבוע".

זה סתם כדי להבין את הרקע..

תכלס, כשאנחנו מגיעים (אחרי שלא היה לנו כזה נוח להגיע השבת והם אמרו שהתגעגעו אליו..) ומנסים לבקש שישמרו לנו על הילד שעה- שעתיים בשבת בצהריים הם עושים פרצוף ואומרים שאין להם כוח, בקושי מתייחסים אליו (עם שאר האחיינים הם יושבים ומשחקים על הריצפה). אמא שלי אומרת לאחיין שכל השבוע אצלם סבתא שרופה ומטפלת בו כל הסעודה, בזמן שאני ובעלי מעבירים את הבייבי בינינו. בעלי חזר מהר מהתפילה כדי להשכיב את הילד לישון ואחי "הקבוע" מתלונן שצריך לחכות לו 5 דקות!!!! ואשכרה פשוט עשו קידוש והתחילו סעודה בלעדיו (סעודה שאני הכנתי חצי ממנה!!!!). יש עוד הרבה דוגמאות (חלקן אאוטינג), שורה תחתונה מרגישה שאנחנו פשוט לא נספרים, כח אנחנו פשוט נוחים ואלה שלא עושים בעיות. עד עכשיו הצלחתי להכיל את זה ולא נפגעתי, כשזה הגיע לילד שלי זה שורף אותי מבפנים!!

חזרתי משבת בוכה ובשיחה עם בעלי הבנתי שזה כנראה לא ישתנה. אני רוצה לעשות עבודה עם העצמי ולקבל את זה, כדי לא לשדר לילד את התחושה שהוא לא רצוי שם.

אשמח לכל טיפ שיש לכן איך אני יכולה להשלים עם זה בתוכי

סליחה על האורך והפריקה

🫂 איזה מעליביעל מהדרום

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

אוף ממש!!!אנונימית בהו"ל

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

ממש מבינה אותךהריון ולידה

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

אני לא בטוחה שזה יעזוראנונימית בהו"ל

לא בטוח יעזור, אבל לפחות יסב את תשומת ליבה לזה שנפהריון ולידה

שנפגעת

ממש מבינהמקקה

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

תודה על הפרגון והחיבוק❤️אנונימית בהו"ל

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

מה גם שזה פחות העזרה יותר התחושה שאנחנו פשוט לאאנונימית בהו"ל

נספרים..

אולי זה לא מה שתרצי לשמועברונזה

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אני גם חושבת דומהדיאט ספרייט

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

בדיוק ככה חשבתיאמ פי 5

אני חושבת שבגלל שזו המשפחה שלךהמקורית

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

דווקא אצל ההורים שלי זה קורהתוהה לעצמי

ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.

אם לך לא אכפת ובעלך בסדר עם זה מה טובהמקורית

כל אחת ומה שנח לה

במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי

ברור שאם זה מפריע אםשר להעירתוהה לעצמי

פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי

אני גם חשבתי על זהיעל מהדרום

לק"י

אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.

אבל המקרים שונים לגמריהמקורית

אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז

אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.

ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת

אאוצ'. ממש מעליבבאתי מפעם

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

הוא לא התינוק היחיד במשפחה, כל השאר מקבלים יחסאנונימית בהו"ל

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

וואי ממש כואב לקבל יחס כזה🥺❤️שיפור

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

תודה לכל המגיבות❤️ מגיבה לכולן-אנונימית בהו"ל

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

המצב באמת מבאס ומעצבן, אבל בקשר לעזרה לשבתכולנה

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

מסכימה איתךאנונימית בהו"ל

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

אז זו אחלההבוקר יעלה

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

עזרהזוית אחרת

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אני עוזרת כי אכפת לי ואני רוצה לעזוראנונימית בהו"ל

אבל כואב לי היחס לילד

כאב לי ממש לקרוא אותךהבוקר יעלה

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

יחסזוית אחרת

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

מסכימה איתךאנונימית בהו"ל

כי אכפת לי מהמשפחה שליאנונימית בהו"ל

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

מה שאני שמתי לב אליוצלולה

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

מרגישה שיש הרבה במה שכתבתאנונימית בהו"ל

אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי

הבסיס של העבודה בעיניצלולה

זה להבין מה בכלל הרצון שלי.

אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).

האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.

גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.

כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).

לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).

או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.

וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).

חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.

כתבת מדהיםשקדי מרק

עבודה לא קלה בכלל

תודה! שימחת אותי🫶🏼צלולה

מסכימה מאוד מאודכל היופי

כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.

ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)

אני חושבת שככל שמישהו יותר מרצהשמעונהאחרונה

ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר

וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי

מסכימה ממששיפור

יכולה להגיד מניסיוןאנייי חדשה

ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי

את מוערכת פחות.

לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.

אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי

עד שהחלטתי לשים קאט!

החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה

זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.

זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק

אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!

❤️❤️❤️

עוד בעניין אטופיק דרמטיטיס+שאלה על "חיטוי" דובימתואמת

היינו היום אצל רופא עור עם הקטנה, אחרי שרופאת משפחה אמרה לנו ללכת כי כנראה יש לה אטופיק.

שורה תחתונה, הוא אישר שזה אטופיק, אבל הוא רופא קצת מוזר (שילוב של מבטא כבד+דיבור מהיר מדי+בדיחות בקצב וכל מיני "משלים" לא ברורים), אז אני כבר לא בטוחה אם להקשיב למה שאמר.

הוא נתן מרשם לתרופה מייבשת נוזלים ולמשחה אנטי היסטמינית. על המשחה קראתי שיש בה סטרואידים, אז אני לא מעוניינת לתת לה (במיוחד שהמצב שלה לא חמור בכלל). מתלבטת על התרופה, כמה היא בכלל נצרכת. (אני מכירה את התרופה הזו מייבוש נוזלים באוזניים🤔)

בעיקרון כשהשתמשתי בסבון של לה רושה (ש @אמהלה המליצה עליו) היה נראה שהנגעים ממש חולפים לה. אז אולי זה מספיק?

גם הרופא אמר משהו לא ברור על זה שצריך לחזור אליו בעוד חצי שנה. אז ברור שלא נחזור אליו עצמו, אבל האם באמת צריך לעשות מעקב אצל רופא עור?

תודה מראש לעונות!


(*ורק מציינת שאין צורך לענות לי על השרשור בפרטי, במיוחד לא כל מיני גברים מעוררי תהייה. זה מה שקרה לי אחרי השרשור הקודם שפתחתי... זה נושא שלגמרי אין צורך לשוחל עליו בפרטי*)


>>> ושאלת בונוס:

יש לחמודונת דובי אהוב מאוד, שהיא מסתובבת איתו יום וליל. הוא כמובן סופג לכלוכים וחיידקים מרחבי הבית והרחוב והמרפאות שבהן היא מבקרת.

אני משתדלת לכבס אותו פעם בשבוע (מגניבה אותו לשם בלי שהיא תשים לב, אחרת היא תבכה צעקות קורעות לב מול מכונת הכביסה), אבל זה לא מספיק...

בסופו של דבר היא נכנסת למיטה מקולחת (גם זה לא תמיד), ואילו הוא נכנס איתה למיטה כשהוא מלוכלך...

יש דרך לנקות אותו במהירות בלי לכבס אותו? (גם הכביסה הכי מהירה לא מהירה מספיק, והיא גם לא אוהבת לחבק אותו כשהוא רטוב...)

לגבי מעקב124816

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

תודה!מתואמת

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

רק לגבי הדובי...אחת כמוני

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

אם כן, אז לא בקרוב... (הוא מאיקאה, ולא נגיע לשםמתואמת

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

התכוונתי לרכוש נוסף ולא במקוםאחת כמוניאחרונה

כן? לזמןש הוא בכביסה

לגבי הבונוסאורוש3

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

בקשר לשרשורי בלניותאנונימית בהו"ל

איך אתן מסתדרות עם היכרות עם הבלנית?

גרנו בעיר, הייתי הולכת למקווה ואף אחת לא מכירה אף אחת והכל טוב.

גרים עכשיו בישוב ומכירה את הבלניות טוב.

הייתי מאוד מובכת כשהלכתי למקווה בפעם הבודדת שהלכתי למקווה פה.

מאז אני עושה שמיניות באוויר ללכת למקווה רחוק יותר, אבל זה מכניס עוד יותר לחץ של נסיעות ופרוצדורה עם הילדים ביום שהוא גם ככה לחוץ...

השאלה היא לנשים שמכירות את הבלניות, בעיקר בישובים אני מניחה... מה עושים עם המבוכה?

נוסעים למקווה רחוק?

אוף למה הכל אמוציונלי. אולי רק אצלי.

אני גרה ביישוב כבר מספר שנים ומטבע הדברים מכירה אתסטודנטית אלופה

הבלניות.

אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו

אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר

מסתכלת על זה ענייניתשקדי מרק

לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.

לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)

אני מכירה אותן בפרצוף, לא היכרות אישיתקנקן שבור

כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום

אז זה פחות מביך אותי

האמת לא חשבתי בכיוון בכלל

אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל

תחשביבאתי מפעם

שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.

גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )

אפשר לענות כבלנית בישוב?תהילה 4

א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.

ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.

אני גרה בישוב קטן שכולם מכירים את כולםשומשומונית

ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.

דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.

ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...

מבינה את המבוכהבארץ אהבתי

אצלנו כשהגעתי לישוב לא הכרתי את הבלנית בהקשרים אחרים (לא אותה שכבת גיל).

פעם אחת הגעתי לטבול והיתה בלנית מחליפה, שאני מכירה טוב. זה כן היה מביך לי קצת ברגע הראשון שראיתי אותה, אבל פשוט הנחתי את המבוכה בצד, הזכרתי לעצמי שאין לי במה להתבייש, וגם היא התנהגה בצורה ממש טבעית ונעימה שזה באמת היה בסדר גמור.

ואי מבינה אותך ממשתודה לה'.אחרונה

קרה לי בדיוק אותו דבר וגם היתי בהלם איך אני לא אתפדח ורציתי ללכת למקווה בישוב ליד ואז אמרתי לעצמי די זה מספיק קשוח אני לא מוסיפה ואני אתגבר. מכניסה לעצמי לראש שלבניות שה משו יחסית טכני והן לא עפות בדמיון על כל אישה שטובלת, הן פוגשות מלא נשים שטובלות...

אני טבלתי פעם אחת שבאותו בוקר התארחנו אני ובעלי בבית של הבלנית לאיזשהו אירוע(בעלי חבר של בעלה) אמנם הם מבוגרים ממנו ב 2 עשורים אבל אנחנו בקשר טוב.. בסוף האירוע דיברנו שנךגש בערב ובהמשך היות נתאם שעה סופית וכו.. ואשכרה בערב נפגשנו שוב במקווה.. אבל באמת היא לא עושה מזה עניין ואני מנתקת את השכל וכל הנשים בישוב עושות את זה אז הכל טוב...

אבל שוב, ממש ממש מבינה שזה באמת לא פשוטטט

איך פוגשים משפחה כ"כ קרובה אבל כ"כ רחוקה?אנונימית בהו"ל

שאני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים בכלל

בגלל שאנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם אחד הילדים ונמצאים

הרבה בבתי חולים

והם-מתעלמים.

לא טלפון,לא הצעת עזרה

זה פוגע במקום הכי עמוק שיש.

ויש לנו כמה מפגשים שחמי וחמותי יוזמים בחופש ואנחנו אמורים להגיע

ולא מסוגלת לשבת ולצחוק איתם כרגיל כשהם מתעלמים בצורה כזו מופגנת.

כולם יודעים כמובן מה אנחנו עוברים.

כמה אפשר להיות מגעילים?

אני לא יודעתכל היופי

אולי הוא סיפר להורים והניח שמישהו אמר, אולי הוא סיפר ואולי לא...

אולי הוא הניח שמובן מאליו שאם הוא מספר בקטנה (כמו שהוא סיפר לי) אז יבואו ויתעניינו עוד, וזה לא קרה כי המנטליות הכללית במשפחה היא "לא לרכל, לא לחטט, לא להכביד, אם ירצו יספרו ואם לא מספרים כנראה לא רוצים"

אני למשל לא אוהבת לשתף בקשיים שלי, מכל מיני סיבות ובעיקר כי כך גדלנו, תמיד תהיה בצד הנותן ולא בצד הנזקק ובסוף התוצאה היא ניכור מרוב כוונות טובות...

אולי יעניין אותך