לא יודעת מה אני מרגישה בפנים..
אני חשפתי.חשפתי.למה העזתי.באלי להקיא הכל.
לא יודעת כבר מה אני רוצה ולמה אני מייחלת.
תעזבו אותי.תעזבו.
המערבולות שלי גדולות מידי לכתפיים שלי.
אני לא מצליחה להסתכל ישירות עיניים בעיניים אז אל תנסי להיכנס לי למחשבות ולשתף אותי בצחוקים על מה שאת חושבת עלי.
אני לא צריכה שתאבחני אותי.אני מאבחנת אותי מספיק.
אני פה ולא פה.
נמצאת ומתרוקנת וממלאת ומתרוקנת עוד.
באלי תלאביב,מועדון וג'ינס ולעשן עד שתצא לי הצרחה הכי צרודה שלי,שתקלף ממיתרי הקול את הכל,את כל הכאב.
רוצה לקרוע דפים,לקרוע שיער,לקרוע שמיים.
רוצה לקרוע את הלב חזק,להרגיש את הכל.
רוצה.רוצה כל כך.אני שבורה.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת