מכאן, פתחתי פצל''ש לשאלה. אנחנו שתי בנות במשפחה. סבתא שלי ז''ל עברה חיים לא פשוטים וזה השפיע הרבה על הנפש שלה. אנחנו שתי אחיות. איתי סבתא שלי הסתדרה טוב, ועם אחותי (המהממת, ושהשתדלה הרבה מאד בנושא הזה), היחסים היו יותר מורכבים. היא נפטרה לפני כמה חודשים ונודע לנו עכשיו שהיא השאירה לנו ירושה משמעותית. מכיוון שצריך לחתום על טפסים ראיתי שהסכום שאני אמורה לקבל הוא פי 2 ממה שאחותי אמורה לקבל. (קיוויתי מאד שזה יתנהל אחרת ושאף אחת לא תדע כמה השנייה קיבלה, אבל יצא אחרת לצערי וזה הופיע לי מול העיניים בלי שרציתי. זה אומר שגם אחותי יודעת על זה כי גם היא צריכה לחתום). העניין של הירושה לא הפתעה גמורה כי סבתא שלי רמזה לזה בעודה בחיים. בזמנו אחותי אמרה לי באצילות שאם יקרה משהו כזה ואני אהיה זכאית לירושה והיא לא, או שאהיה זכאית ליותר, שאני אקבל את זה כמשהו שנקבע על-ידי הקב''ה וזהו. שהיא יודעת שהכל קצוב מלמעלה בסופו של דבר וכל אחד מקבל את מה שנקבע לו בדרכים הייחודיות לו. אמרתי לה בזמנו שאם וכאשר נגיע לגשר אז נחצה אותו, אבל שבעקרון אני פחות מסכימה עם זה. עכשיו שזה הופך למשהו קונקרטי, אני חושבת לחלק את ההפרש בין הסכומים לשניים, לשמור חצי ולהעביר לה חצי. מתוך מחשבה שבזמנו ומתוך כל הקשיים הנפשיים שלה, סבתא שלי ראתה את העולם בצורה מסוימת. אבל עכשיו שהיא נמצאת בעולם האמת, היא בטח מצליחה לאהוב את שתינו במידה שווה. בעלי היקר חושב שזה פחות נכון ושצריך לקבל את המציאות כפי שהיא ושזה מן הסתם מדויק לכל אחת מאתנו בסופו של דבר. זה מה שליבו אומר אם אני מתייעצת איתו אבל למעשה הוא מתכוון לזרום עם כל החלטה שאקבל בנושא. אם יש לכן תובנות, אשמח לקרוא...
התלבטות (לא לראשי)בשנה השביעית
מרגש לקרוארקלתשוהנ
שנושא שיכול לגרום לפיצוצים במלא משפחות גם כשהצוואה יותר פשוטה, במקום שיגרום אצלכם לפיצוץ בטוח זו ההתנהלות שלכן.
אתן אציליות ביותר, ובטוחה שתחליטי נכון.
אני נוטה להסכים איתך, ולא עם בעלך.
רק שאת מקסימהבית חלומתי
כמה כיף לך!!!!!!!!!!
אולי אל תתני לה חצי
אולי סכום נחמד שישמח אותה
במיוחד שנשמע שהיא ממש בסדר עם זה
ממש מרגשמקווה לטוב מאוד
מיוחד.
גם את וגם אחותך.
והכי חשוב שתזכו לשלום ביניכם, אין כמו אחיות!!
אני חושבת -תקוה אמיתית
ויש לך אחות אחת - לדעתי זה נכס לכל החיים.
ומהנתינה הזו אולי תפסידי "קצת כסף" אבל תרוויחי אותה לנצח, שזה שווה הרבה יותר.
גלגל סובב בעולם... דם נשאר דם.
שתזכי לקבל ההחלטות שנכונות לך.
וואו את ממש מרגשתה' כל יכול
רק נוטה להעיר, שיתכן וכדאי לשאול רב בנושא הזה.
לא מבינה בו לעומק אבל יודעת שאם היא השאירה צוואה על הנושא, יש מצווה לקיים דברי המת ויכול להיות שבעייתי קצת לעשות אחרת.
(נותנת קו למחשבה- יתכן ואני טועה.)
לרב בטוח תהיה ההכוונה לפתור לכן את הבעיה הזו בדרך הטובה והנכונה ביותר.
שתתבשרו בבשורות טובות!
ואתן נשמעות מדהימות😘
איזה שאלה מרגשת! אני הייתי מתייעצת עם רבמק"ר
מדהימה ומרגשת!באר מרים
מנסה להציע עוד כיוון:
אני לא יודעת מה גודל הסכום, אבל אולי תקחי את ההפרש בסכום וביחד עם אחותך צעשו עם זה משהו משותף לעילוי נשמתה של הסבתא? (הנצחה,תרומה, הקמת קרן או משהו כזה..)
הרי זה כסף שהיא לא התכוונה לקבל ואת מוכנה לתת - אז נצלו אותו לטובת הסבתא..
תודה לכל מי שענתה בינתייםבשנה השביעית
עושה טוב לפרוק את זה כאן קודם כל. ואתן גם נותנות לי להרגיש עד כמה האחווה שבינינו לא מובנת מאליה, אז זה משמח ועוזר לי קצת לעבור את הדבר הזה. @ה' כל יכול יש ברשותנו סכום שווה למה שהייתי מעבירה לאחותי (מהחסכונות שלנו ב''ה). כלומר שלכאורה אנחנו יכולים לא לסתות מהצוואה של סבתא שלי, אלא פשוט להעביר לה מתנה בסכום שווה ערך.
אני הייתי נוהגת כמוך.כינוי-לרגע
גם מתוך הסתכלות לטווח ארוך - בעיות של כסף מעכירות יחסים בתוך המשפחה.
לחלק שווה בשווה ימנע שהיחסים בינכן בעתיד הקרוב והרחוק יושפעו מהירושה.
גם מתוך סימפטיה ואמפטיה.
כפי שכתבת, הסבתא שלכן, אז בגילה המבוגר, התייחסה באוםן מסויים לאחותך.
וכנראה שהיחס השונה קיפח אותה שלא בצדק ועשה לה עוול.
החלוקה השווה של הירושה מגיעה לה בזכות ולא בחסד.
אני לא יודעת מה הסכומים ואם ההצעה בכלל רלוונטיתמקרמה
אחותך מקסימה וגם את
ונכון שזה מה שסבתא רצתה
אבל אני מאמינה שאם את חושבת אחרת יש מקום לקבל את הכסף ואז פשוט כשהוא שלך להחליט מה את עושה איתו
אולי לשים את ההפרש בצד ולהקדיש אותו לחיסכון לאחינים שלך
או לחילופין להקדיש אותו לאיזשהו פעילות מקרבת בין שני המדפחות (נופש משפחתי וכו)
או להקדיש אותו לע"נ הסבתא בשם שני המשפחות
עונה גם לך וגם לבאר מריםבשנה השביעית
מדובר בסכום ממש משמעותי, שבכוחו לקרב גם אותנו וגם את אחותי ומשפחתה למשהו כמו רכישת דירה בע''ה.
על אחת כמה וכמה שראוי לחלק שווה בינכן.כינוי-לרגע
מצטרפת להתפעלותתמיד להודות
אני הייתי הולכת לעשןת שאלת רב אבל צריך לקחץ בחשבון שני דברים:
גם אם אחותך וויתרה על זה בעבר לא בטוח שבעתיד זה לא יגרום לדברים שליליים.
לשים לב לא להזניח את הרגשות של הבעל בנושא שבמידה ותוותרו על הכסף זה באמת יהיה בהסכמתו.
האמת שמה שאת רוצה לעשות נשמע לי מהממםם ומרגששיר-ציון
אני חושבת שאם את מסוגלת לזה
זה יהיה מהמם
גם עבורה ועבור הקשר בינכן.גם עבור הסבתא
וגם עבור עצמך
הכי הכי משמח בעולם זה לעשות חסד ,לתת מעצמך מתוך אהבה. שווה יותר מכל כסף
התרגשתי
את צריכה לכבד את רצונהים...
אבל אחרי שאת מקבלת את הכסף- הכסף שלך וזכותך לעשות בו כרצונך
מזכיר את הסיפור על שני האחים עם ערימת השיבולים- כך שמה שמרבה אהבת חינם וקרבה ביניכן מן הסתם שזו הדרך הנכונה
חיפשתי בכל השרשור את הסיפור עם שני האחיםתהילה 4
כל הכבוד לךאן אליוט
אני גם חושבת שכן ראוי ויפה לחלק את הסכום לשניים.
וכל הכבוד לבעלך שמוכן לזרום אתך אפילו שחושב אחרת.
וצודקות אלו מעלי שאמרו שעדיף שלא תהיה תרעומת בין אחיות.
אני משערת גם שקשה לי להסכים עם השיטה של לקבל את המציאות כמו שהיא וכו', הרי אנחנו פה לפעול ולעשות ולהשתדל, אז אולי אפשר לראות את השוני בסכומים כניסיון, ושאולי אחותך לא אמורה לקבל את זה כירושה, אלא ממך?
בקיצור, אי אפשר לדעת ולנחש חשבונות שמיים, אלא רק לנסות לנהוג כראוי ובחסד פה על האדמה..
וואואני10
לא משנה מה תעשו בסוף, אני בטוחה שסבתא שלכן גאה בשתיכן עכשיו על אצילות הנפש, והיא וההורים שלכן יכולים להיות מאד גאים בחינוך שלהם
לעניות דעתי צריך להפריד בין מה צריך, למה ראוי או כדאי.
מבחינת מה שצריך/חובה - כן חשוב לזכור שעם כל הצער על היחסים המורכבים של אחותך וסבתא שלך, זה לא ש"לקחת" לאחותך משהו. מבינה את הקושי להרגיש ככה, אבל בעיניי מצד הדין זה כן כסף ש'מגיע' לך.
והשאלה היא נראה לי יותר מה ראוי, ופה יש התנגשות.
כי מצידך היית שמחה לחלוק את זה עם אחותך בצורה שווה ולהרגיש טוב יותר
מצד בעלך נשמע שקשה לו לוותר על סכום משמעותי כל כך
ומצד אחותך נשמע שלפחות כרגע היא בסדר עם המצב (אבל לא בטוח איך היא תרגיש עם זה בעתיד)
אני לא יודעת איך אתם מקבלים החלטות מורכבות בדרך כלל (מתייעצים עם רב? אחד מכם מוותר?) אבל בעיניי זה משהו שצריך קודם כל שאת ובעלך תיישבו ביניכם.
כסף הוא כלי מאד עוצמתי, וזה יכול גם להיות פצצה בתוך המשפחה, וחשוב מאד שתדברו על זה לא דווקא ממקום של "זה מה שצריך לעשות" אלא איך כל אחד מכם מרגיש שנכון להתנהל, ומה תרגישו, גם בטווח הקצר, אבל גם עוד 10 שנים - אם ההתנהלות תהיה כמו שהצד השני רצה (במיוחד אם דברים ישתבשו.. כלומר אם תתנו לאחותך כסף ואז תתקשו לרכוש דירה, או לחילופין תשאירו את זה אצלכם, ועם הזמן היחסים איתה יתערערו) ותנסו לקבל החלטה בעקבות ההבנות האלה.
בהצלחה!
תודה שוב לכל מי שעונהבשנה השביעית
תודה שאתן חושבות יחד איתי ותודה גם על המילים החמות. מעריכה ממש כל התייחסות שלכן!
לגבי בעלי, מגיבה לכן @אני10 ו@תמיד להודות. ב''ה בעלי עם אמונה גדולה בכל ענייני הכסף. והוא מכיר לעומק את הסיפור המשפחתי וכל מה שזה השפיע על כל אחת מאיתנו לאורך השנים. הוא מבין עד כמה כל הסוגיה הזאת סבוכה ומורכבת לי. חילוק הדעות שלנו הוא בעיקר 'אינטלקטואלי' אפשר לומר ויושב על איך לקרוא את המציאות ומה כדאי לעשות. אבל בשורה התחתונה אם נקבל את ההחלטה לחלק את הסכום, זה לא יהיה נגד רצונו אלא בתמיכתו, על אף שלכתחילה הוא היה כנראה בוחר אחרת.
אם הדיון הוא אינטלקטואליאני10
המציאות העצובה היא שסבתא שלך לא הצליחה שלא ליצור העדפה ביניכן, וזה משפיע גם על המציאות היום.
אבל מה שקיבלת - שלך.
אם את מעוניינת בלב שלם לחלוק את זה עם אחותך, זה מעשה אצילי ויפה, אבל צריך לזכור שזה מתוך אחווה ואהבה ולא מתוך חובה.
מה שתחליטי, מאחלת לך שבין הילדים שלכם תשרור כזו אהבה ואכפתיות כמו ביניכן.
תודה!בשנה השביעית
רוצה רק לומר לך שאת ממש מיוחדת וזה לא מובן מאליו.כמה טוב שבאת
הלוואי! תודה רבה לךבשנה השביעית
מהממת שאת בכלל פותחת את זה לחשיבהדפני11
אבל זה מצד הדין...
אם תשאלי אותי... ברור ברור שכדאי ללכת לפנים משורת הדין ולחלק שווה בשווה.
אחותך נשמעת מאוד אצילית וטובה.
אבל ביננו....
ברור שישב לה על הלב העניין הזה.
גם אם לא מכיוונך אז מכיוון הסבתא... ואולי גם עלייך.
הרי ירושה זה משהו שמקבלים במתנה...
את לא עבדת על הכסף... אז נכון שממש הדין זה מה שהסבתא אמרה וזה מה שמגיע...
אבל בעצם.. זה נשמע שהסבתא פשוט לא ראתה את המציאות כמו שהיא, והפלתה בינכן סתם... או כמו שבעצמך ניסחת "השתדלה הרבה בנושא".. תתקני אותי אם אני טועה..
ולכן לכאורה אין באמת סיבה שאת תקבלי יותר ממנה ...
עכשיו שוב, זה לגיטימי אם תחליטי להשאיר ככה כמו שהסבתא רצתה..
אבל בעיני הדרך הנכונה היא לחלק שווה.
ככה גם חוסכים משקעים שהסיכוי גבוה מאוד שיתיישבו על ליבה של אחותך וגם- קיבלת את זה מתנה.... כמו שזה בא ככה זה יכל לא להגיע...
אז הייתי מאוד רוצה שכסף שקיבלתי מתנה משמיים ושבעצם לא מגיע לי ככה סתם- יעשה נחת לאבא שבשמיים שאני דואגת לאחותי, גם בקטע הכלכלי וגם בקטע הנפשי- להרבות שלום ביני לבינה ובינה לבין הסבתא שבשמיים....
ממש מרגשאבי גיל
כל הכבוד לך וכל הכבוד לאחותך אני מסכימה איתך
כסף זה הרבה אבל לא הכל בחיים
כל עוד הקשר עם אחותך חשוב לך זה מחווה מהממת לחלק
ובטוחה שסבתא תשמח ... היא רואה מלמעלה ורוצה בטוב של שניכם
מדהימה, הייתי עושה כמוך.תיתי2
החיים חשובים מהמתיםאמאשוני
אין ולא תהיה לה תחליף
את לא יודעת מה צופן העתיד בהקשר הזה.
אני מבינה ממש את המקום של בעלך ומן הסתם גם בעלי היה אומר לי אותו דבר, החישוב הקר והגס שיש פה כסף שיכול לעזור לכם..
סליחה אבל בעלך נגוע בדבר, הוא בן אדם. איך הוא יכול לתת לך עצה ממקום נקי? הוא לא יכול.
אחותך סבלה עוד בחיי הסבתא מאפליה ללא עוול בכפה. היא השתדלה בנושא ללא הצלחה (וגם אם יש לה אשמה כלשהי היא עדיין בן אדם)
לפחות עכשיו יש בכוחך לתקן את העוגמת נפש שנגרמה לאחותך שנים רבות.
סבתך הייתה שבויה בקריאת מציאות שגויה.
אולי זה מקרה שאין בו אשמים. אבל נפלה בידייך הזדמנות לתיקון היסטורי נצחי.
מבינה מאוד את הניסיון הקשה שאת עומדת בו. במיוחד מצד בעלך וגם מצידך בכל זאת לוותר על סכום גדול זה קשה ממש! וגם מצד ה' שלכאורה אפשר לבוא ולומר אם לא ייעדת את הכסף הזה בשבילי, למה לא סובבת את הגלגל באופן כזה שכל אחת תקבל את שלה?
אם תבחרי להשאיר אצלך אני לא שופטת. זה ניסיון קשה ממש ממש, אבל אם רצית נקודת ראייה שהיא לא נגועה בסיפור. אז ככה זה נראה
מדגישה שוב אחות זה לכל החיים!! ואחות שהצליחה לומר מה שאמרה מעידה עד כמה הלב שלה שווה זהב!!!
תסתכלי רק על הסכום שהוא מחצית ההפרש.
הסכום שבדיון. כמה הוא? 50-100 אלף?
יכולה לומר שבטווח של שנים גם סכומים כאלו מקבלים פרופורציות. כסף הולך וכסף בא.
אני נשואה רק 10 שנים ויכולה להעיד על מספר מקרים שסכומים שנעים בין 30-80 אלפי שקלים פעם הגיעו אלינו באופן כמעט בלתי צפוי ופעם נלקחו מאיתנו..
וכל הפעמים זה באופן שרק יד ה' הייתה יכולה לסובב ככה...
ובטוחה שגם בסכומים גדולים יותר ה' כל יכול...
אז בראייה של כל החיים מה זה כסף לעומת קשר נקי עם אחות.
אומרים שמשפחה לא בוחרים.
פה יש לך הזדמנות לבחור.
ורק כדי לסבר את האוזן במשפחה שלי קרה מקרה של ניכור הורי שהבנים לא היו בקשר עם האבא אפילו לא יום אחד למרות נסיונות אין ספור גם בימי נישואי הבנים לחידוש בסיסי של הקשר.
האבא הוריש את הירושה לאחים שלו ואמר להם במפורש לפני מותו שהוא לא רוצה שהכסף יגיע לבנים או לנכדים שלא זכה להכיר.
בסוף לאחר שאלת רב גדול הוחלט בין כל האחים לחלק מחדש את הסכום שווה בשווה, כל יורש כולל הבנים שקיבלו חלק שווה מהירושה.
זה סיפור קצת יותר מורכב אבל זה העניין העיקרי.
אני לא בקיאה בדיוק בכל המהלך מול העו"ד ומול הרב אבל האלמנט החוזר הוא הראייה לעתיד ולא ההסתכלות על העבר וערך השלום...
ואולי כדאי לשאול רב ככה שתהיי שלמה עם כל החלטה שתהיה..
בהצלחה!
תגובה לכולכןבשנה השביעית
אמןבאר מרים
רק טוב יכול לצאת מכזה מעשה אציליתמיד להודות
רק אומרת שריגשת אותי עד דמעותחדשה ישנה
❤️ תודה יקרה! תודה לכולכן!בשנה השביעית
אמאלה, אני נפעמת. יוצאת מגדרי מהתפעלות. אני איתך-השם בשימוש כבר
מלאת התפעמות. פשוט רגשת. אשרייך!!!
תודה! 💗בשנה השביעיתאחרונה
כשאתן מזמינות את כלתכן שלושה ימים אחרי לידהחמדמדה
אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה
טוב? 🥱
עייפתי חח
וגם תכינו אוכל, כן אוכל זה חשובחמדמדה
אף פעם לא חשבתי ללכת לחמותקל"ת
מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.
אני כן… בעקרון הם חמודים ואחלה וזהחמדמדה
אבל לפעמים מידי אדישים…
זה נחמד שיחסית אין דרישות
אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'
שיהיו בריאים…
גמני הייתי אצל חמתי אחרי הלידה הראשונההמקורית
לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.
באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה
זה לא תמיד נוראי.
אף פעם לא לא הלכתי לאף אחד אחרי הלידהעל הנס
אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,
חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....
יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?
לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.
ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....
שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).
ושלא טוב לה אצלנו.
אז תמיד יש יותר גרוע.....
וואו אחותידיאט ספרייט
אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.
ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.
התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,
לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,
לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,
ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל
אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה
זה היה ממש מזמןעל הנס
אבל:
א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.
ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.
ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים
לאלא הם לא גרועיםחמדמדה
פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם
ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב
אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת
מדו כזה…
סורי אז נשמע שזה לא בית שמתאים ליולדתקל"ת
וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..
אפשר לשאול למה הלכת לשם?המקורית
לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?
בעקרון, כי אנחנו תמיד אומרים מה אולי יהיה כיף??חמדמדה
כי בגלל שזה בית הומה
ויש הרבה אנשים
כן גם יכול להיות כיף שם…
וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי
ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק
ולא יעשו את הסעודה אצלם
אז אמרנו שנכבד בזה…
האמת שאני לא רואה בזה ענייני כבודהמקורית
אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️
את לא רואה כנראה גדלת במשפחה שזה לא היה ערךחמדמדה
במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…
אני עדיין חושבת שמה שטוב ליולדתהמקורית
זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון
אם טוב לך ככה מעולה
אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי
יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.
אני מסכימהחמדמדהאחרונה
יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים
אבל לא ידענו
ואנחנו כבר פה
אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח
ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח
אני מקווה שהתגברתם על זה.. ♥️המקורית
תשמעי זה השיא..קל"ת
😵😵
השם ישמורשימושית
אמאל'ה שד' ישמורדיאן ד.
הייתי יוצאת מדעתי...
מההה אויש 😵💕💕לפניו ברננה!
בעלך אירגן לך הכל?
מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️
גם בעלי לא יכל לארגן כי לא הוחלט איזה חדר אנחנוחמדמדה
עכשיו הוא מארגן
אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח
את אלופה. לא מדמיינת את עצמי בסיטואציה כזושימושית
ונשארת שפויה.
שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.
לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב
כפי שראינו- יש גרועים יותר חח ברוך ה'חמדמדה
👍👍
מה שמדהים בעיני הואנעמה301
שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!
אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..
כל הכבוד לך! ומזל טוב!
השאלה תמיד מה האלטרנטיבהפרח חדש
אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום
אז לא הייתי מתעצבנת
אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי
כל עזרה מסביב- בונוס
אני גם מבינה שאף אחד לא חייב לי כלוםשימושית
אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר
זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.
ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.
אבל זה ממש לא נקרא עזרה מסביבקל"ת
אם זה הבית בו שוכנת היולדת.
לשאובאנונימית בהו"ל
להקלה מינימלית
אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו
פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן
ואווו ואווו 💕💕💕לפניו ברננה!
לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!
לא לשאוב.
לסחוט להקלה
אני שואבתרק טוב!
לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.
מזל טוב! תרגישי טוב!
סיפור לידה🤩 ארוך במיוחד ראו הוזהרתן חחחמדמדה
משוערת ל15.11 ובעקרון רוב ההריון מכחישה
אורזת תיק רק בתחילת שבוע 38, קונה דברים ב37, כזה…
ביום שלישי בשבוע של 38 צירים בלילה שחשבתי שמתקדמים (התחזקו, הצטמצמו) ובסוף כלום. ואז קרו שני דברים-
ההכחשה עברה בבת אחת וזהו דיי באלי ללדת עכשיו הרגע
כמעט כל לילה צירים 'צעצוע' שעתיים כל חמש דק ציר אבל לא חזק, שעה צירים חזקים אבל אז נעלם, כזה מין, אז עייפה מאוד כבר ואין כוח
בראשון בבוקר הולכת לעיסוי אגרונומי שאחותי קנתה לי כי רחמה עליי שאני כבר ככה😂 כיף ממש אחרי זה יושבת שותה קפה מטיילת קצת בקניון חוזרת הביתה וערב רגיל.
כשבעלי חוזר הביתה באותו ערב פתאום אני מתחילה משום מקום לבכות את נשמתי לא ברור למה אין לי צירים אני שמחה אבל כאילו משו בנפש משתחרר פתאום לא מוסבר אני שמה את הפלייליסט שהכנתי לי ללידה אומרת לעצמי שלא אבהל מהבכי, הנפש יודעת משו שהגוף עוד לא
הוא מארגן את הילדות לשינה אני מתאוששת מתקלחת יושבים אוכלים הולכים לישון.
בשתיים מתעוררת לקטנה היא נרגעת אחריי שנייה אבל לי השינה כבר ברחה… קצת אחר כך ציר, כרגיל… מתעלמת… אחרי איזה חצי שעה של ציר כל עשר דק אני רואה שזה קצת קצת מתחזק, שמה לי סרט ולא מנסה לישון
בשלוש וחצי מעירה את בעלי מציר כואב יותר
ארבע מחברים טנס
ארבע וחצי טלפון לאחותי שתבוא
חמש וחצי יוצאים לבית יולדות עם ציר כל חמש דק'. לא צירים מהגהינום. אני ממש ממש 'על זה', אבל צריכה את הטנס וזזה בציר
מגיעים למיון בשש בבוקר בערך בבדיקת פתיחה 2.5 אחורי חצי מחוק. אני בבאסה, המיילדת אומרת לי תקשיבי את לידה שלישית, את תתקדמי מהר. ואני פאסימית אני אומרת לה עזבי בטח ייקח עוד מלא זמן… אחרי עשרים דק מוניטור ואומרת לי לכי תטיילי תחזרי עוד שעתיים נבדוק אותך נראה
בשעתיים האלו הצירים כזה נחלשים, מתרחקים, אני מוציאה את הטנס
ואני ממש ממש בבאסה ששוב ככה… ושהפעם כזה גם הקפצתי אנשים ויודעים שיצאתי איפ פדיחות לא כיף
אחרי שעתיים בודקים אותי- עדיין שתיים וחצי. המזכירה של המיון אומרת לי לכי הביתה תנוחי זה יקדם אותך ומעבירה אותי לרופאה, היא אומרת לי את אותו דבר. אני מבקשת סטריפינג והיא עושה (לא כואב, יותר פולשני מכואב)
ביציאה אחת המיילדות רואה שאני ככה אומרת לי מאמוש אני רואה אותך ואני אימרת לך אם זה היה כלום כבר היינו משחררות אותך, לכי הביתה , מקלחת חמה, לישון, את חוזרת בלידה! אמרתי לה שהיה לי ככה וכל פעם שנרדמתי עבר וכבר אין לי כוח היא אומרת לי לא את תרדמי הגוף יצליח להפריש הורמונים ואת תהיי שם.
חוזרים הביתה כל הדרך אולי שני צירים (אבל אני מרגישה אותם יותר בצוואר הרחם כזה לא יודעת) ואני כבר במחשבה שיאללה מה נעשה אבל מצד שני גם הרופאה וגם המיילדת היו אופטימיות אז אני מנחמת את עצמי שזה קרוב.
אני נכנסת להתקלח ובמקלחת שני צירים, המים עוזרים אבל מעדיפה לישון כדי לא לחשוב ולתזמן… בעלי בסלון רואה סרט חח
נרדמת מעשר וחצי עד אחת עשרה וחצי (בבוקר כמובן)
מתעוררת מציר, כואב. מחברת טנס, זה צירים חזקים יותר וכל חמש דק לבערך דקה. ובעלי אומר לי אם את ככה עד 12 יוצאים כי יש גם ארבעים דק נסיעה ולידה קודמת פתאום קפצתי הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני חוששת שזה מוקדם מידי אבל מקשיבה לו
מגיעים למיון בערך באחת, אותה מיילדת ששחררה אותי, חמודה, מכניסה אותי לחדר בדיקה כי אין מקום במוניטורים אבל רואה שאני כאובה, בודקת- 4 סמ, מעלים אותך לחדר לידה.
אני כאובה אני כזה אומרת איה בצירים אבל סך הכל אני ממש על זה נושמת כל ציר כי אני מרגישה שזה כזה יש לי עוד הרבה דרך אז אני חייבת להיות עדיין חזקה כי פדיחה להישבר בפתיחה 2 חחחחח ילדה מצחיקה
ו
נמשיך אחר כך חח
יאא מעניין תמשיכי!! חחהרמה
איזה חמודה את. תמשיכיאורוש3
מה זה לאן נעלמת באמצע המתח??? זה לא חוקי בעליל!😠Doughnut
ממש!!!! להשאיר אותנו ככה במתח לשבת 😮🤭אמא לאוצר❤אחרונה
איך אפשר ללמוד פרשת בשוע עם הילדים?איילה12
חוץ מלקרוא את הפסוקים?
רשימת ופרשנים אני מבינה לפעמים ולא את הפירושים הסבוכים
וגם מעייף אותם הרבה פרשנים
יש לנו הפרשה מספרת לי
אני מחפשת ללמוד איתם יותר מהחומש עצמו.
אולי יש כמו פניני הלכה לילדים,חומש הפרשה עם הילדיםנפש חיה.
מהחומש זה יותר לילדים גדוליםכורסא ירוקה.
אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים
לקטנים יש סדרה חמודה ממשרק רגע קט
של אמילי עמרוסי.
גילאי 3-4 כזה.
יש את הספרים בדרכה של תורהמוריה
זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.
משכן שילה אם את מכירההמקורית
זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים
אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים
יש סדרת ספרים מעולה ב2 וורסיותקנמון
שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.
ספר לכל חומש.
לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה
ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.
יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.
יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.
לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)
היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.
כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.
ערכתירקאניאחרונה
רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה
באלי לגדולאיילה12
לקום כל בוקר להליכה
להתחיל את היום שמחה
לא להתעצבן
ליזום
להיות אקטיבית
ולא להרגיש קורבן של המציאות
לכתוב מחשבות
לכתוב שירים
לכתוב סיפורים
להיות נוכחת
לא לכעוס לא להתעצבן על הילדים ובכלל
להתמלא , למלא מצברים ברגעים קטנים לאורך היום
וגם פעם בשבועיים שלוש נסיעה לבד בלי הבייבי
לישון טוב
ללכת לישון מוקדם
לא להיכנס עם פלאפון למיטה
לדאוג למיטה פנויה מבלגן וילדים מתוקים שמצטרפים כדי שאוכל לישון טוב
להיות אכפתית
להיות אמיתית
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
לשמוח
לעשות רק כדי לעשות רצון ה'
לעשות בתמימות
לא בשביל להרשים
לא בשביל לקבל מחיאות כפיים
או שמישהו ישים לב או יתפעל
לעשות כדי שיהיה טוב
כדי לעזור למי שאפשר לעזור
להתחבר לבפנים שלי
להרגיש מה נכון להתקדם
להתמקד
לעשות בטוהר הלב
להתכוון רק לתועלת הדבר בלבד
מזוקק
בלי פניות
מאיפה מתחילים?
מלישון מוקדם ולהשאיר את הפלאפון מחוץ לחדרשימושית
זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.
ואני מאוד רוצה את זה-
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
נכון אולי אתחיל בזה בלי נדר בעזרת השםאיילה12
לא סתם בא לךהמקורית
יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך
אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו
תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.
את נשמעת אישה מדהימה♥️
טוב לי. גם לקחתי שנה רגועה כדי להתקדם בזהאיילה12
מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....
לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה
מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם
מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות
לא יודעת ככ..
תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.
אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,
ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...
ותודה על הפרגון!!🥰
התחלת כבר מהצעד הכי חשובאיזמרגד1
שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...
מעניין מה שכתבת, אולי באמת לקחת כל שבוע שתייםאיילה12
מעניין אם זה יעזור
כי גם דבר קשור לדבר
אבל צריך להתחיל ממשהו....
שבועיים זה קצר מידי, צריך לפחות חודש בשביל הטמעהשימושית
של הרגל חדש.
כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני
מבחינה מוחית,כדי להטמיע שינוי נדרשים לפחות חודשייםנפש חיה.
כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.
קראתי ושמעתי את זה גם (66 ימים)שימושיתאחרונה
ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.
בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.
כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.
(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי 
אבל זה יוצא מן הכלל)
מסכימה עם שימושיתאיזמרגד1
כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני
כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן
אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...
בעצםoo
רוב מה שכתבת
מפעיל אחד את השני
אם ישנים מספיק
עושים ספורט
כותבים מחשבות
עושים דברים שממלאים
אז
אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות
מאיפה מתחילים?
ברור מלישון
חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים
אחכ צעד צעד
(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד
ממה שהכי קל לשנות
ואז שזה הופך הרגל
אפשר להמשיך הלאה)
מחמלהנעמי28
רציני.
נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.
אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.
אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.
ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".
ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.
וואי, בא לי גם!שמש בשמיים
אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️
כתבת מהמםצמאה
ממש התחברתי לרצונות
ולרשימה הזו
ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...
אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן
לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות
ורצונות
ולראות איך מתקדמים... .
הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך
גם מתפללת על עצמי
לצאת מהדכדוך
לאהוב את עצמי להעריך לפרגן
ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.
לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100
תודהרבה לכל מי שכתבה ליאיילה12
מקפיצה לישמעונה
למה מבחן מחוננים בכיתה ב'?רינת 24
אז היה פה שרשור דומה לאחרונה אבל רק היום קבלנו את המכתב ממשרד החינוך. כתוב בו בפירוט רב שמאד מומלץ לעשות את המבחן בכיתה ג… לפי מחקרים, מומחים וסקירת ספרות… אז למה הוא מתקיים בכיתה ב?
מבולבלים? גם אנחנו…
זה ממש אחד המכתבים המוזרים שראיתי אי פעם
השערה שלי שההמלצה להיבחן בכיתה ב היאכבת שבעים
למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.
שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה
זה גם מה שאני הבנתיקופצת רגע
מה שכתוב במכתב הוא שמי שמומלץ לו לעשות את המבחןבוקר אור
בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..
אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה
אני חושבתהשם שלי
שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.
אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.
יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.
בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.
באמת לא ברור העניין.
בדיוקאפרסקה
אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו
באמת לא ברורלהתחיל מהתחלהאחרונה
למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...
כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.
אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים
אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה
יש לכן המלצות על יועצת זוגית *תותחית* בשומרון?אנונימית בהו"ל
אנחנו ממש במצוקה.
יש אהבה גדולה. יש הרבה ילדים. יש רצון כ"כ חזק שיהיה לנו טוב.
אבל אין את הכלים להגיע לזה. מבחוץ נראים המשפחה הכי מושלמת שיש. ילדים טובים, זוגיות יציבה ואוהבת. ובאמת אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי.
אבל הוא סובל מאוד מכעס. יש תהום גדולה בין הדרך שבה אני חושבת שצריך לדבר להתנהג עם הילדים לבין איך שהוא מתנהג (הוא גם רוצה אחרת, אבל פשוט לא מצליח) אני מרגישה שהוא עושה נזק לילדים. אני כועסת עליו ולא מצליחה לגשר. יש דברים שברור לי שזה גם יושב עליהם וזה רק מפריע.
הילדים כבר גדולים, מרגישים הכל. זה לא הזוגיות שאני רוצה. זה לא החינוך שאני רוצה לתת לילדים שלי.
ויש תקופות שהכל טוב. הזוגיות שאני רוצה. מצליחים לחנך בצורה נכונה. יש לנו את האפשרות. לא מצליחים למצוא את הכלים.
אני מחפשת מישהי ממש תותחית. שתתן לנו כלים. ושתהיה מבוגרת, עם הרבה ניסיון. אנחנו כבר לקראת סוף שנות ה-30 לא רלוונטי מישהי צעירה או בגילנו.
הלוואי תצליחו לעזור לי🙏🏻
גם מרכז ובנימין יכול להיות רלוונטי.
אם הבעיה העיקרית מבחינתכםאיזמרגד1
היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)
תודה על ההתייחסות! שאלה טובה.אנונימית בהו"ל
ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.
בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.
הבנתיאיזמרגד1
לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...
דווקא יש גישות שונות בנושאשיפור
נכוןאיזמרגד1
זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו
וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂
ציפי רייןEBM
אולי הרבנית לבנון? אבל אני לא יודעת אם היא מקבלת..נפש חיה.
יש לא מעטמתיכון ועד מעון
גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון
ויש עוד לא מעט
יש את שי יהודאי
יש אתשלומית.
מוריה סטולוביץ בפסגות
ואמיר דנה בבית אל
תודה!אנונימית בהו"לאחרונה
על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…
תגידו זה פדיחות להראות תמונות א"ס?הריון ולידה
ב"ה תחילת הריון ראשון (מאנונימי כדי שלא ישייכו את ההריון לניק שלי בינתיים)
אני מתלבטת אם להתפדח להראות תמונות של המתוק בא"ס
מצד אחד מתמקדים בו..
מצד שני זה הרחם שלי בעיקרון
אתן מראות? ויש הבדל אמא/ אבא/ חמות/ אחים וכו?
תודה!!
(בינתיים אני סתם מתלהבת כן? שבוע 9 בקושי רואים משהו... אבל בשבילי זו תמונה חמודה מאוד כבר עכשיוו)
חוזרת לניק שלי לעקוב
לא מפדח אותיהשם שלי
אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).
אבל אין לי בעיה שיראו.
נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.
חוץ מבעלי כמובן, הראיתי רק לאמא שלי אחרי הלידהפצלושון
תמונה אחת ממש חמודה
גם אני הרגשתי ככה בהריון ראשוןכורסא ירוקה.
שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות
בטח אני משוויצה בכיף למי שקרוב אליDoughnut
הראתי.מוריה
לא התעמקתי בזה.
נראה לי שבחיים לא חשבתי על זה...יעל מהדרום
הראתי . וגם שמתי באלבומים של הילדיםואילו פינו
תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..
הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!
כנ"ל, גם לגבי האלבומיםקנקן שבור
(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)
יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)
לגמרי מראה😊צלולה
יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.
בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️
לדעתי זה לא משהו אישי או חשוף בכלל בכללאמא לאוצר❤אחרונה
ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו
מי עוד קנתה היום בשיין?מחכה עד מאוד
מרגישה לא בסדר להוציא מלא כסף על עצמי ועל בגדי ילדים מצד שני אני פחות משבועיים אחריי לידה וכל שנה אני עושה סבב יד שנייה ומוצאת בגדים מעולים לכולם...
אבל עכשיו אסתובב?
ואולי כן
אז יש לי מצפון על ה800 ש"ח..
סה"כ לעצמי ול3 בנות לחורף
אוף אוכלת את עצמי שזאת קנייה רגשית.
למרות שאשתמש בהכל וחלק לארוע שיהיה באזור פורים.
תרגיעו אותי
אני מדוכדכת
האמת שבשיין לא קניתיהמקורית
אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.
ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות
גם לי נשמע סכום סביר לחלוטין. תתחדשו!יעל מהדרום
מקסימום תחזיריבוקר אור
אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר
איך מחזירים?מחכה עד מאוד
וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות
ולא הבנתי איך משתמשים בזה...
אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא
"מסודרים "
קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?
מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!
נקודות שוות כסףהמקורית
כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן
לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.
יש ךי ילדה שלא מוכנה להשתמש במה שנשאר מתאיםלפניו ברננה!
מהעונה הקודמת!
😵
היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭
לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂
מנצלש"תרק טוב!
בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?
אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...
אין מכס על הזמנות בשיין הם משלמים אותוהמקורית
ומע"מ?רק טוב!
הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.
לא, שיין סופגים את המיסים שישטארקו
לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס
בטח שיש... אל תנסי אבל אםתנסי תראי שישאולי תדעו
נכון לפעמים לא יהיה צריך
אבל אין שום הגדרה כזאת
זה לא נכון...טארקו
והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)
אצלי לא היה "לפעמים לא צריך"המקורית
אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.
לא נכון. אין!!! אני אף פעם לא קונה בסכום של המכס..אמהלה
תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.
זה מה שכייף בשיין
את קונה קנייה ב700 שקל
מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות
בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת
הכי כיף שיש
בדיוקטארקו
לא סגרתי הזמנה עדייןטארקו
אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית
וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים
)
בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭
קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..
אני רקברונזה
קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?
איך?
ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה
מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך
יש גם סחורה כזו פה בארץהמקורית
קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת
אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.
קונה המון בזארה ילדים, פלייסברונזה
מיננה
לתינוקות - קרטרס
הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה
אני לא עושה את זה יותר כי לילדיםהמקורית
יש העדפות
מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים
אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים
תלוי מה האיכות שאת מחפשת האמתטארקו
יש דברים טובים יותר ופחות
יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...
מה שכן חשוב לשים לב בשיין- הקופוניםאמהלה
לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.
לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת
שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....
קניתי בזכותך חחחרקאני
וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים
פשוט כי חרשתי
וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים
תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל
יצא הפרש של 200 ש"ח בערך
הזמנתי את הזול יותר
לא הבנתי איך בכל חשבון יצא סכום אחר? אולי בגללאמהלה
דרגת הVIP? הקופונים?
אני לא יודעת בדיוק איך זה עובדרקאני
אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות
יצא לך יותר יקר
ככה מהניסיון שלי
וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול
נכוןאיזמרגד1
כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...
פעם הבאה אבדוק בעז"האמהלה
בדיוק היום שמעתי מחברות לעבודהיעל מהדרום
לק"י
שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.
👍את זה אני מכירה. עובדת רק לפי הקופונים. תודה לךאמהלה
זה לא נשמע מלא כסףנעמי28
בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.
השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.
איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?
וואו שאלה חשובה....מחכה עד מאוד
גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.
מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.
לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..
קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי
באוטומט ממש
גדלתי בבית דומהנעמי28
מהבחינה הזאת,
ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.
(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)
או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.
היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.
זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.
בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.
כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.
ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.
ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.
אולי זה הזדמנות ללמוד לעשות שלום עם הכסףמשתדלתלהיותאני
אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף
אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות
וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם
ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.
כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.
בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,
אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר
ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה
בתוך מסגרת
איזה כיף שעשית את זה!רק טוב=)אחרונה
ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..
ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי