כאילו,

ממתקים, מלא קניות (ואנחנו עוד אמורים להצטמצם בתקופה הזאת!), כמעט כל מה שהם רוצים- קחו

לי זה נראה כאילו שהיא רק רוצה להשתיק אותם.כי בכל זאת, זה גיל מבוגר(אתם תהיו בשוק אם תדעו),היא עיפה וכו.

אבל לא באמת נראלי ככה.

היא גם מביאה להם ממתקים לכתכילה,

בקושי מנסה לעמוד נגד הרצונות שלהם (רצונות כמו לממתקים, שתיה במיטה, משחקים וכו),

וזה נראה כאילו יש לה סיבה לפינוק הזה ואלוקים יודע מה היא.

אני מקווה מאוד שזה לא הסיבה היחידה שעולה לי לראש כשאני מנסה לחשוב על מניע טוב שמניע אמא לפנק ילד גם אם זה מזיק לו.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול