בס"ד

קודם כל, ברוך ד' שזה כבר לא שאלת חיים ומוות, לפחות לא כמו הדילמות שאתה מתאר.

כן, חוסר תפקוד כליות פוגע בתוחלת החיים, ועוד יותר מזה הוא פוגע בתפקוד בחיים.

אבל דווקא בגלל החשיבות המרובה של הנ"ל אני, מעוניין לתרום בצורה הכי נכונה והכי תורמת, ולכן אי מעוניין לשמוע מה אנשים אחרים חושבים. אני לא חושב שאני הכי חכם בעולם, ולכן אני מעוניין לשמוע גם מה אנשים אחרים חושבים בדילמה הזו.

בסיטואציות שאתה מדבר עליהם, אתה צודק. אם הייתי צריך לבחור את מי להציל כאן ועכשיו - לא הייתי שולף מהארכיון את הניק הזה ושואל בפורום, אלא בוחר הבחלטה של אותו הרגע.

אבל ב"ה יש לי אפשרות לחשוב, לנסות לברר עם עצמי מה האידיאל. ולכן מעניין אותי לשמוע מהאנשים אחרים חושבים 

אם יש...

אחרי זה, לא יודע.  

אבל מה קשור מעגל העבודה ופנסיונרים וכו'? 

אחי אנחנו מדברים על חיי אדם או לפחות סבל - ומשפחה שלמה שסובלת. 

זה התרומה שלך, עזוב את הכסף בצד. 

"כאילו הציל עולם ומלואו".

זכית לגדולה שכזו.

והשאלה, באמת מורכבת וחשובה ומבחוץ קשה לי לענות.

מאחל רק שתכוון לרצונו יתברך בשלמות.

ומצוות אז אני משערת שהייתי מקשיבה לזה...

@מבקש אמונה, @בת שמיא

אם שאר המאפניינים זהים - ברור שאעדיף שומר תורה ומצוות.

אבל אדם שחוזר למעגל העבודה - זה לא משפיע על בן אדם, אלא על משפחה, ברמה הכי מהותית.

כן, גם אברך (ואני לא מדבר על אברך שנשאר שנתיים-שלוש בישיבה ואז יוצא לעבוד) זה משפיע לו על המשפחה, גם פנסיונר, אבל להשוות את זה לאדם שיכול לחזור לעבוד ולפרנס את המשפחה שלו? או להביא ילד כי עכשיו הוא מסוגל לפרנס את הילד? איך אפשר לבטל את זה במחי יד?

לדעתי.

"השפעה על המשפחה" אינה רק ביכולת לפרנס (וגם ביטוח לאומי מתערבים במקרה של השבתת יכולת םרנסה בגלל דיאליזה, דומני).

השפעה על המשפחה זה קודם כל שיש להם אבא בריא. אבא שיכול לתפקד נורמלי, לשתות, להתקלח ולקלח, ללא חשש שייכנסו מים במקום של הדיאליזה. ללכת איתם למעיין...

ו"להביא ילד" זה ממש לא קודם כל לפי החישוב של "יכול לפרנס", אלא קודם כל של "יכטל לתפקד". לא נמצא שלש פעמים בשבוע בדיאליזה...  אמר לי בזמנו הרב הבר זצ"ל, שאכן זה ממש דבר קשה.

[ובוודאי שגם זכות של מישהו שבגללך יכול ללמוד תורה, היא זכות גדולה מאד. ללא קשר להשקפת עולם בדיוק לגבי "דרך החיים"]

אני שאלתי בזמנו את הרב ליאור שליט"א, לגבי אם יש להעדיף שומר תומ"צ - ואמר לי, ללא קשר לשאלה העקרונית של תרומת כליה, שאין מקום להבחנה, כי זה פיקוח נפש.

שאלתי, אולי במקום שיש מידה שווה של סכנה-והצלה, יש מקום לסדרי העדיפויות שמובאות במשנה לגבי את מי מצילים קודם. אמר שיתכן. לא הכריע.

על כן, לכאורה קודם כל צריך לבדוק מי בתוך המעגל שמתאים לך הכי יש סיכוי שתציל אותו ממצב קשה למצב בריא. כאילו הכי "הצלת נפשות".

ואז, לענ"ד, כדאי להתייעץ עם ת"ח גדול בתורה ובלב, שאתה סומך עליו.

ובסופו של דבר להכריע בשיתוף נטיית ליבך. הרי מדובר על מידת חסידות, הכליה היא שלך - אתה צריך להיות שלם עם מה שאתה עושה.

ויישר כח עצום על הענין. אשריך.

אם כבר התחלת את התהליך והכל 

אני ישמח ממש שתשלח לי חומר בנושא ממה שאספת עד כה 

 למייל 

ayalahazan45@gmail.com

 תודהה 

 וכל הכבוד על האומץ וההחלטה 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)