אשמח לעצות.. זוגיות..דפני11
ככה
בעלי מאוד מאוד עמוס. מאוד.
לפני שבועיים (!) נסענו לשבת ובבוקר יום שישי נפגעתי ממנו מאוד על סיטואציה שהיתה ביננו. מאוד נפגעתי.
בדרך בנסיעה דיברנו, והוא בכלל לא הבין אותי והמשיך לעמוד על עמדתו וסגנונו שהיה מאוד פוגע. כעסתי ממש והתפרצתי... והוא בשלו.
קיצור
הנסיעה נגמרה לא בטוב.
עברנו את השבת איכשהו וגם את כל השבוע שאחריה בדיבורים מאוד טכניים וקרירים.
בסופש הקודם מרוב עייפות ועומס התקרבנו מאוד אבל לא היה לנו כח וזמן לדבר... אז רק אמרתי לו שבהזדמנות קרובה חייבים לדבר על מה שהיה בנסיעה ובבוקר ההוא ואחכ פשוט התקרבנו מאוד....
איך שעברה שבת.. הלחץ והעומס ואיתם גם הדברים הקטנים שעליהם התפוצצתי פעם קודמת צצו שוב..... ב"ה לא גרם לפיצוץ, מידי פעם שמה לו מראה על הדיבורים שפוגעים בי אבל בגלל שהוא ככ עמוס לא מצליחים לדבר על זה כמו שצריך.....
מפה לשם אני מרגישה שוב טעונה מאוד.
מקווה מאוד שבשבת הקרובה נדבר כמו שצריך...
אבל
ככ טעונה שמרגישה שהדבר הראשון שיוצא לי זה רק תלונות, כעס, פגיעות.......
איך שאני מכירה אותו
אפילו שהוא יודע שאני כבר המון זמן רוצה לדבר וכנראה שזה לא דיבורי אהבה...
הוא פשוט יסגר לי באוטומט
יתעייף
וגם אם אפרוק את אשר על ליבי סיכוי טוב שבגלל עודף הביקורת לא באמת יפתח איתי שיחה אלא יקשיב ויהיה חסר כח לדבר....

מה עושים?
הבן לי עצות
אני באמת מאוד כועסת עליו
וגם העומס שהוא נמצא בו.... אכן אובייקטיבי. אבל אני אם זה תלוי בי פשוט עוצרת הכל ושימות העולם זוגיות מקום ראשון....
הוא לא עובד ככה....
שכלי יותר
יודע שהזוגיות לא תמות (אם כי העצב העצבים ובכלל הריחוק זה סוג של מוות) ולעומת זאת יודע שאם לא יעשה כך וכך (העומס..) אז לא יהיה פרנסה/הצלחה במה שמתעסק כרגע וזה נזק לטווח ארוך.....
וגם, כמובן, לשיחות ארוכות אין לו זמן, אבל להכנס לחדשות ולדבר פוליטיקה כל רבע שעה לכמה דק כן יש לו זמן.....
אז זה משגע אותי

קיצור
פרקתי
תודה למי שקראה
אשמח מאוד לחיזוקים ועצות..
ובבקשה לא לצאת עליו. אני יש לי מספיק מזה... לא רוצה עוד ביקורת בראש...
אה ועוד משהודפני11
יש לנו גם עוד נושאים קריטיים לדבר וללבן ביננו -. אבל הם טכניים! קריטיים כי יש איזשהו דד ליין שאנחנו צריכים לעמוד בו, וזה ממש מתקרב....
אז מרגיש לי שבגלל שזה דחוף כי זה עם דד ליין הזמן הפנוי שמאפשר ישר מדברים על זה וזה משגע אותי.
כי שוב קורה ש.. הדברים הזוגיים נטו, שפחות כיף להתעסק איתם כי הם מעלים קשיים - כמו הסיטואציה שהיתה לנו- נדחקים לקרן זוית כי "יש דברים יותר דחופים" וזה נכון כי באמת שכלית הדברים האחרים יותר חשובים פרקטית אבל הייי, אי אפשר לחיות בלי החמצן של הזוגיות השמחה והטובה......
ובגלל העומס הככ ככ גדול שלו אין זמן טכנית..... רק בשבתות... ואז בשבת באים עייפים ומותשים וכל נושא גם הוא לוקח אנרגיות וכו'... אז כמה אפשר כבר לדחוס....?
כשיש עומס1234אנונימי
הרבה פעמים קשה לפנות מקום לדברים שדורשים התייחסות רצינית.
למשל אני בעומס ממש גדול בלימודים, מוצאת את עצמי לא מצליחה לחשוב על כלום עושה הכל בלחץ ומסתובבת עצבנית. זה לא כיף לי בכלל ואני לא חושבת שזה בסדר שאני ככה לחוצה, אבל העומס והלחץ מכל הדברים שאני צריכה להספיק לא מאפשרים לי פניות נפשית לדברים אחרים חשובים. בשביל לקרוא חדשות, לא צריך פניות נפשית, בשביל לדבר איתך, כן צריך.
אז מבינה שזה ממש פוגע, אבל כשאתה עמוס, צריך גם קצת הפוגות. אז אולי מבחינתו החדשות זה סוג של הפוגה...

כמה זמן העומס הזה אמור להימשך? אם זה יהיה ככה כל הזמן, באמת כדאי למצוא זמן לדבר. אבל אם זה לתקופה, אולי כדאי לשחרר. יש תקופות ויש תקופות. אז גם אם עכשיו קצת יותר רחוקים, לא אומר שאחרי כך תתקרבו שוב.

ובכל אופן, בגלל שזה קשה להיות בכעס, ואני ממש מבינה אותך שאת רוצה לדבר וללבן את העניינים. תנסי אולי לכתוב, קודם תכתבי לעצמך, תפרקי הכל. כתיבה פורקת, בלי סינון. אחרי זה את יכולה לנסח למכתב, נזי להבין ולנסח מה בדיוק הנקודות שמפריעות לך, להגדיר את זה בצורה פשוטה שיהיה לו קל לבצע ואז אולי תנסי להגיד לו את הדברים בתמציתיות. אני גיליתי שלא כל דבר חייב דיבור מעמיק, לפעמים מספיק משפט אחד או שניים שמנוסחים טוב וזה מספיק
את מהממתדפני11
ממש תודה על זה!
זהו שזה פשוט תקופה כבר מאוד ארוכה העומס וזה לא ממש הולך להרגע בקרוב..... זאת בדיוק הבעיה...
לגבי החדשות, כן בטוחה שזאת באמת הפוגה בשבילו...
ולגבי התמציתיות, וואלה הארת לי. ננסה. הלוואי
כותבת1234אנונימי
לך בפרטי
כתבת יפהלולית10

מתחברת לעצה לכתוב לפני כדי להפחית את הכעס

וגם ללבן עם עצמך מה הנקודות שחשוב לך להעביר ולחשוב איך להעביר אותן.

בעיני- עצה נוספת: כדאי גם להגיד מה היית מצפה שכן יהיה, איך היית שמחה שהוא היה עושה/אומר וכו'...

כל פעם כשאני עושה את זה בעלי ממש מודה לי! כי הוא מבין את הבעיה (אחרי שהסברתי אבל לא יודע מה כן יהיה טוב בעיני, אז זה ממש עוזר שאני חושבת מה כן ישמח אותי ואגיד לו...

וחשוב באמת לעורר אצלו גם את הרצון לדבר עם הקשר בינכם, ולחזק את הזוגיות, לקבוע זמן שלא משנה מה אין מצב שלא מדברים...

ונקודה אחרונה- אפשר להקדיש אפילו 5 דקות ביום לשיח רגשי (בלי לדבר קודם על ל הטכני) ואז לא מצטבר...

זה אפשרי ועושה פלאים!!!

בהצלחה רבה!! מבינה כל כך

מקווה שהעצות בעז''ה יעזרו... וכמובן תפילה...!!

הזדהיתי עם כל אות, תג ופסיק שכתבת!חלונות
אין לי זמן להאריך, אבל כשאנחנו נמצאים בכזו תקופה ובאמת אין זמן/פניות במהלך השבוע לעצור הכל ולדבר, הסוד הוא שבת.
מה זה אומר?
שבשבת עוצרים הכלללללל ומלבנים ומדברים כמה שצריך עד שהכל יושב על מקומו.. זה גם הכי כיף כי אסור ללבן את העניינים הטכניים. אז קודם כל מיישבים את הלבבות - הכי קריטי!
מה זה אומר לעצור הכל?
שבעלי לא הולך בבוקר לביהכנס. שאנחנו יוצאים מהחדר אם צריך גם באחד בצהריים. כן, בקיצוניות. אבל להמשיך עם ריחוק וכעס שמצטבר - לא בא בחשבון.
בהצלחה❤️
למה דווקא בשבת אפשר ללכת לקיצוניות?בתנועה מתמדת
סליחה שנתפסת לקטנות, אבל אם אין זמן לקירוב הלבבות במהלך השבוע כי יש עבודה ולא תוותרו על זה ועל שאר העומס שקיים, למה בשבת כן אפשר לוותר על התפילות?
לא הייתי מביאה את זה בתור המלצה לאחרות. אולי זאת הבחירה האישית שלכם, וזה בסדר, אבל לדעתי תפילה היא מחויבות לא פחות מעבודה🤷🏻‍♀️

נשמע לי טיפה קיצוני, אבל בהחלט מסכימה איתך שצריך ללבן את הדברים בין בני זוג כשיש דברים שיושבים על הלב.
לא הבאתי את זה כהמלצה לאחרות. כן הבאתיחלונות
את זה כדוגמא להעמדת השיח הזוגי בראש החשיבות.
כל אחת וסולם הערכים והעדפות שלה.
אני יכולה לשאולבוקר אור
אם לילדים שלכם זה סבבה שאתם יוצאים מהחדר באחת בצהרים?
ואם לכם זה סבבה פשוט לקום ולהתחיל לנתח דברים? בלי לאכול? להתאושש?
הזוגיות שלנו לא תלויה בכך אם זהחלונות
סבבה או לא סבבה לילדים.
זה בכלל לא פרמטר.
הצרכים הזוגיים שלנו, החברות, האינטימיות - עומדות בראש. וכל שאר הצרכים הקיימים בעולם - מתגמשים ומסתדרים לפי המצב הזוגי הנתון.
לשאלתך - המשחקים הכי מרתקים שלהם, שעות של משחקי דמיון, קורים דווקא כשאנחנו לא בשטח...

אני סבבה לי לישון גם עד הערב 😆. בעלי כן קם ויצא לגיחות. גם בשביל לאכול, וגם לראות מידי פעם שהכל בסדר...
תודה, התכוונתי מבחינה טכניתבוקר אור
או שאין לכם ילדים קטנים? איך את יכולה להגיד לתינוק בן כמה חודשים שעכשיו זה הזמן הזוגי שלכם ושיחכה אם הוא רוצה אוכל?
אולי לא הבנתי מספיק את השאלה. בגילאים כאלהחלונות
מה הבעיה ליצור זמן זוגי? להתפנות? עם תינוק בן חודשיים כל המרחב מלכתחילה שלכם. אפשר להניק/להאכיל מבקבוק תוך כדי דיבור...
כשהוא רגוע - אתם בעצם לבד, ביחידות.

אני חושבת שהקושי הוא למצוא ולהתעקש על המרחב הזוגי הפרטי דווקא כשיש כמה ילדים בגילאים יותר גדולים... אם כי, גם עם תינוק קטן לפעמים נשאבים לטיפול לגמרי ואז צריך להגדיר זמן במיוחד...
מכתב?אמאשוני
ככה לפחות את תוציאי מהלב ולא תבזבזו את הזמן המועט יחד על תלונות וכעס שהם אפילו לא פורקן.
צאצינה שכמה שאדם עמוס הוא יכול למצוא זמן לקרוא מכתבים אפילו כמה פעמים אותו מכתב כח בקריאה רציפה לא מצליחים להרגיש את כל הדברים, ככה עד שמגיעים ללבן ולדבר על זה. וגם אז עשיתם כבר חצי דרך.

ודבר נוסף, שמתחדד עם השנים של הזוגיות, יהא הדבר אשר גרם לבלאגן אשר יהא, הזוגיות עצמה מעצם היותה חשובה יותר,
ולכן מהצד שלך לעשות מאמץ לא לבזבז את הזמן המועט יחד על ציניות ושטויות.
אלא לנסות לפתוח את הלב, לא מתוך כוונה לטאטא את מה שהיה אלא מתוך כוונה לנצל את הזמן יחד לטוב. כי טוב מביא טוב.
לא צריך להיכנס למריבה שהייתה בטוטאליות שעד שהוא לא מתנצל אין זוגיות...
לא, יש זוגיות ויש בה גם המון דברים טובים.
ויחד עם חיפוש ההזדמנות הנכונה לתקן את המקרה, במקביל ממשיכים להעצים את מה שטוב.
ולכן אם שישי בבוקר מוקדש לארוחה משותפת (סתם זורקת) אז להמשיך עם המנהג באווירה נעימה.
מסכימה איתךoo
שהזוגיות חשובה מהקונפליקטים, מניחים אותם בצד, ומנסים להמשיך כרגיל, כשיש הזדמנות אפשר לפתוח אותם.
אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב בזוגיות, לדעת לחיות בזוגיות טובה לצד הקונפליקטים מכל הסוגים.
וואו, האמת....אני קוראת אותי😬🤦‍♀️האור שבלב
חוצמיזה שאגיד לך ש...הייתי רוצה לראות מי אתם.. סתם ככה, לראות שאני לא היחידה....כי לפעמים המחשבות חולפות שאם לא הייתי בוחרת כך וכך אולי היה אחרת..

אבל שוב, קוראת אותך ושומעת את עצמי..
והעיצה שלי לעצמי----
לנשום עמוק
לשוחח לשוחח
להביע אהבה על אף שקשה
סבלנווווות(🤦‍♀️)
מרחב אישי עד שנרגעים...

החיים שלי הם עליות ומורדות בזוגיות....

בהצלחה .💗💗💗💗



מכירה תקשורת מקרבת?מיקי מאוס
יש לזה כל מיני ווראציות. תלוי בעיקר ממי לומדים, בד"כ זה בא עם ארגז כלים נוסף.

נשמע לי שיכול מאוד מאוד לעזור לך
לתת לך בטחון ולתת לך כלים איך לגשת לשיחות כאלה כך שהוא ישתף פעולה.
ובעיקר- לא להגיע הרבה לפיצוצים ולהצליח לדבר על דברים כשהם קטנים.

בהצלחה!
זוגיות זו עבודהשירוש16
לא פחות קשה מפרנסה, גידול ילדים וכו.
כמו שלפרנסה אנחנו מקדישים זמן, וגם לילדים זמן משלהם - גם לזוגיות חובה להקדיש זמן נפרד.

הזוגיות אכן תמות אם לא מפתחים אותה.
זה כמו לרכב עם אופניים על הר - או שעולים, או שמתדרדרים מטה. אין מקום ביניים. אין עצירות.

שבת היא אכן הזמן האידאלי לדבר על הזוגיות ולקירוב לבבות. במיוחד כששאר השבוע עמוס בלו"ז עבודה צפוף. אבל.. בשביל זה צריך שבת פנויה- בלי אורחים ובלי להתארח. אחרת מה השגנו?

לי ולבעלי היו תקופות עמוסות מאוד בעבר וגילינו שאם לא מתפחים את הזוגיות גם בזמנים העמוסים הללו - משהו בינינו מתנוון. וזה לא עושה לנו טוב.
אז עומס (גם כשהוא אובייקטיבי) לא מהווה בעצמה סיבה טובה להזניח את הזוגיות.
המון המון תודה לכולכם!דפני11
בבקשה כאילו כתבתי לכל תגובה בנפרד ..
קראתי הכל!
עלו לי על זה המון מחשבות... רגשות
עם חלק מהדברים הסכמתי ופתחו לי כיוון חשיבה חדש או חיזקו חשיבה ישנה שהיתה צריכה תמיכה
חלק הציפו אותי ריגשית
כך או כך
תודה ענקית על הדברים
עצם הכתיבה והפריקה, והכיוונים שהעלתם נתנו לי מרחב חשיבה ונוכחות.
פתאום צצו החלטות מאוד חשובות שהיינו צריכים לקבל ועם כל העומס הרגשי הרגשתי שפשוט לא פנויה להגיב לטוב ולמוטב למרות שקראתי הכל וחיכיתי לכל תגובה.
ב"ה דיברנו ואןמנם יש עוד מה לדבר ולדסקס אבל העיקר שהלב נרגע והשלים והיחד חזר....
אז תודה לכולכן!!
חיבוק גדולנגמרו לי השמותאחרונה
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ז בסיון תשפ"א 09:37
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ז בסיון תשפ"א 09:36

קודם כל זה מקסים שכתבת לא לצאת עליו וממש "שומעים" את הרצון הכנה שלך ללבן את הדברים עם בעלך האהוב ולהתקרב ולא "להוסיף שמן למדורה" ולהתרחק, אז מרגש מאוד לקרוא את זה

 

אכן נשמע שהעומס כאן מעיב מאוד (על שניכם),

וכל אחד מגיב אליו בצורה שונה, כי אתם שני אנשים שונים

 

נראה שיש לכם רצון כנה לטוב אחד של השנייה, אבל העומס הזה והצורה שהוא גורם לשניכם בקושי להצליח לנהל שיחה רגועה וטובה, וגם כשכן הוא כאילו "עומד בפתח" וגורם למילים ולדרך ההתבטאות ליצור עוד משקעים, ואז עוד מנגנוני הגנה, ועוד הסתגרות, ועוד פגיעה בלי כוונה וחוזר חלילה...

 

אני כן רואה כן ניסיונות לתקשר, ללבן, להתקרב, למרות הכל, 

למרות העומס האובייקטיבי

למרות הרגשות הסובייקטיביים

נשמע שאתם מאוד רוצים זה בקרבתו/ה של זה/ו ומאוד אוהבים, פשוט ש"מבחוץ" המציאות מקשה מאוד מאוד.

 

גם הכעס שמובן מאוד ומגיע בדרך לא עוזר,

וגם התגובות לאותן פגיעות הדדיות,

וגם הצורך כן לתקשר זאת בצורה טובה, עמוקה, נינוחה.

 

 

לצערי אין לי כ"כ זמן לכתוב באריכות כרגע, אבל מצרפת לך הודעה שכתבתי בעבר שיכולה אולי להתאים גם כאן, גם על הבנת השוני ומנגנוני ההגנה שעובדים אצל שנינו במצבים של פגיעה/איום, וגם בדרכים איך כן להצליח ליצור תקשורת טובה ומקרבת שתעזור לנו להבין אחד את השנייה ולפתור דברים:

 

כותבת שני סעיפים שעלו לי מקריאת הודעתך:

 

א. הבנת השוני בינך לבין בעלך 

 

ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."

כל אדם הוא עולם ומלואו,

וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / צפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...

 

ובגלל שיש שוני בין כולנו, במקרה הזה כמובן בינך לבין בעלך,

גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.

 

ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,

של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,

או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",

אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.

 

יש בעיקר 3 סוגים של מנגנוני הגנה:

 

התקפה

בריחה

קיפאון

 

התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם,

כדוגמת בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...

 

בריחה - בשמשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר  לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסחים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...

 

קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון...

 

וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)

יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,

אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה...

 

ובמקרה שאת ציינת,

נשמע שכאשר *את* מרגישה באיום משלך - המנגנון העיקרי שלך הוא ההתקפה,

בעוד שאצל בעלך המנגנון העיקרי הוא בריחה.

 

מה שיוצר עוד פער ביניכם, בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...

 

ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני...

 

כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו

ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה...

 

ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם!!!*

 

אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! כאילו, מה נסגר איתך בן אדם?!

 

ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע?! אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!

 

ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו

ואז בכעס כלפי השני גדל וגדל

ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...

 

אז הדבר הראשון שנעשה 

ננשום!

 

ונזכור ונבין - רגע,

אנחנו אנשים שונים.

 

*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.

*מותר* לי להרגיש מה שנאי מרגישה.

 

בעלי, על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.

*ןרק כאשר יחרגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח

 

ואני, על סך איך שאני בנויה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו...

 

אבל אם כל אחד חושב כאן רגע *על השני* זה מאוד יכול לעזור.

 

כי במקום הכעס תגיע *ההבנה*

 

ההבנה שהוא שונה

ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע

ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה...

 

אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,

השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו

ואנסה לפרט אותו בסעיף הבא:

 

ב. יצירת דרכים יעילות לתקשורת.

 

ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,

מנסה לסכם לך כמה סוגים עיקריים שבהם,

כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,

כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו

 

 

6  סוגים של תקשורות מקדמות:


1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת

צורת הביטוי

המסר הסמוי

תקשורת תוקפנית

אתה שקרן

האדם פגום באישיותו,

הוא שקרן בבסיסו

תקשורת כועסת

אתה אומר דברים שקריים

אתה בסדר אך הדברים שקריים

תקשורת עדינה

אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם

יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה

תקשורת נפגעת

לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה

אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,

אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת

תקשורת מקדמת

אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?

אני מקבל את הדברים שלך,

ומבקש שתקשיב לצד שלי.

 

 

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

 

-------------------

 

ואחרי שכתבתי את זה רוצה להתייחס עוד למה שכתבת:

 

"בדרך בנסיעה דיברנו, והוא בכלל לא הבין אותי והמשיך לעמוד על עמדתו וסגנונו שהיה מאוד פוגע. כעסתי ממש והתפרצתי... והוא בשלו." -

זו למשל דוגמא למה שפירטתי למעלה בסעיף א.

 

בעלך - מרגיש איום כלשהו. לא ניתן לדעת מהו בלי להכיר אותו ואת הסיטואציה עצמה שקרתה לפרטי פרטים,

אבל בואי ניקח לצורך הדוגמא את האיום של "אשתי לא מבינה אותי" / "אני מרגיש שאשתי לא מקבלת אותי או לא אוהבת אותי או לא מעריכה אותי" (שוב, רק לצורך הדוגמא) -

אז אם הצורך שלו שתביני אותו,

הצורך שהוא ידע וירגיש שאת אוהבת, מעריכה ומקבלת אותו כמו שהוא לא מתממש -

הוא נכנס לאיום -

ואז גם כאשר הוא שומע ממך את הדברים - זה רק מכניס אותו עוד יותר לאיום שלו - לכן הוא ממשיך לעמוד על סגנונו ועמדתו

 

ואז את - שכנראה אותה עמדה שלו ואותו סגנון שלו בדיוק יושבים *לך* על צורך שלך, ומכניסים *אותך* לאיום משלך (למשל: "בעלי מדבר בתקיפות וזה לא נעים לי" / " בעלי לא רואה אותי" וכן הלאה - שוב, רק לצורך הדוגמא - אז המקום הזה של הצורך בתקשורת בונה ונעימה, והצורך בניראות לא ממוצש ואז את במקום של איום וממשיכה להתפרץ - משמע מנגנון ההתקפה כדברייך...

 

מה שצריך לעשות כאן,

זה למצוא זמן *מראש* לדבר על הדברים.

ממש להכין את עצמכם לכך.

לשיחה טובה ומלבנת

בתיאום מראש

בזמן תחום מראש

כשאין הסחות

כששניכם אכלתם, שבעתם, נחתם, הילדים ישנים, הפלאפונים מכובים וכן הלאה -

ומתוך המתקום הזה לדבר על הדברים בנחת (למשל דרך אחד או יותר מסוגי התקשורות המקרבות שציינתי בסעיף ב למעלה)

 

גם את תזכי לקבל את הצורך שלך בתקשורת מלבנת וזמן לזוגיות (שהיא באמת מקום ראשון!)

וגם בעלך יזכה לקבל את הצורך שלו שמכיריםפ בעבודה הקשה שהוא עושה ומעריכים את זה והוא יכול לעבוד וכו' - ובדיוק בגלל זה קובעים זמן *מראש*, וזמן שהוא *תחום* והוא יודע שלפני ואחרי אותו הזמן - הוא פנוי לעבודה ולפרנסה בנחת...

ובזמן שהוא עובד - התקפיד שלך יהיה להעצים את זה, לראות את זה, להעריך את זה (גם בעיני עצמך וגם בעיניו), להבין שכל מטרתו היא לגרום לכל משפחתכם לרווחה כלכלית ובעקבותיה גם נפשית וכו' -

ובזמן שכן מדברים - התפקיד של בעלך יהיה לראות את הצורך *שלך* בתקשורת עמוקה ומקרבת ומלבנת, בזוגיות מקום ראשון, בלהרגיש שאת מקום ראשון אצלו, וכן למצוא את הזמן לכך, גם אם בצורה של תיאום מראש וזמן תחום.

 

זהו בינתיים

בהצלחה רבה יקרה!

שתזכו להבנה שלמה וקירבה שלמה

 

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

מאגרי ברזל זה פריטיןהשם שלי

יש גם את הברזל עצמו- אירון.

ויש עוד משהו שנקרא טרספרין.