שבוע טוב חברות! פוסט חדש☺️אם_שמחה_הללויה
להיות אמא זה מספיק.
להיות אמא לילד/ ילדים בגילאים 0-5 זה יותר ממספיק.
היום יש כל כך הרבה מנטורים (הרוב גברים) שמדברים על ״מימוש עצמי״, על ״אישה חזקה״. וזה מצחיק אותי, שגבר מנסה ללמד מהו מימוש עצמי של האישה ומדבר במושגים של גבר.
אז המנטור יגיד לך שהעולם בחוץ מחכה שכבר תממשי את עצמך מכל הכיוונים,
וחמותך תגיד לך שהבית לא מספיק נקי ומתי כבר תנקי את הספות,
וחברות שלך יגידו לך כמה את כשרונית ולמה את לא עושה מזה קצת כסף,
והסביבה תגיד שהיום אי אפשר להסתדר עם משכורת אחת...

ואני רק אלחש לך:
״אמא יקרה, את כבר עושה מספיק.״
את מגדלת ילד. את מגדלת נשמה.
את מגדלת נשמות.
כמה שתתני להם בשנים הראשונות שלהם, ישפיע על כל החיים שלהם.
ואיזה אנשים הם יגדלו, יכול להיות ישפיע על העולם כולו.

אז קחי את הזמן. תעשי הכל בקצב שלך.
יש לך חיים שלמים לפנייך,
תשקיעי אנרגיות בפנים, בתוך הבית שלך, ורק אם נשאר עוד כוחות , אז תלכי גם לתת בחוץ.
וגם בתוך הבית תעזבי רגע הכל. הנקיונות, הבישולים ותקשיבי מה יש לילד שלך לומר.
כי יום אחד הילדים יגדלו,
הם כבר לא יצתרכו אותך 24/7,
ויהיה אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה,
הקשר שלך איתם נרקם עכשיו.

ויום אחד הם אפילו יעזבו את הקן,
והרצפה והספה ישארו בלי פירורים.

*מוקדש (לעצמי) ולכל האמהות לילדים קטנטנים.
תודה יקרה!Doughnut

הלוואי ונצליח לזכור את זה תמיד, באיזו עבודת קודש אנו עוסקות!

*יצטרכובוקר אור
הייתי חייבת😁
מהמם
חחח תודה מתקנתאם_שמחה_הללויה
עברית שפה קשה
את נהדרת!!!!! מחכה לספר שלךנפש חיה.
אם ה׳ ירצה..אם_שמחה_הללויה
השמיים הם הגבול!
תודה! ♥️
אהבתי והעלה לי שאלהמצפה לעתיד טוב

מרגישה שהמון מלהיות אמא 

והאמת שאולי פחות האמהות עצמה אלא הדרך והמסביב לשם-הרגשות והתחושות הפיזיות

זה על חשבון העבודת ה'

לדוגמא תפילה

סתם בחודשים האחרונים שלא הרגשתי טוב בנסיבות משמחות ב"ה/ הייתי הרבה ערה בלילה עם פיצית/ סתם הורמונים משתוללים חוויתי משהו קצת סוער שהפך בזכותם למאד סוער

התפללתי מאוחר וקצר ועייף ואם בכלל...

אז להיות אמא זה מספיק גם בעניינים הרוחניים ?או שצריך להתאמץ להתגבר ולעוף על זה לגמרי?

להיות אמא, שם בדיוק זה עבודת ה'בת 30
אני לא מדברת על הרוחניות שבהחלפת טיטולים.
אלא על עבודת ה' האמיתית, זו הסיזיפית, שדורשת ממך להיות כנה עם עצמך, לתקן, להשתנות, לא להתעצל, ולהיות בקשר מתמיד עם הקב''ה.
הילדים מציבים לנו מראה מצוינת ומראים לנו בדיוק מי אנחנו ומה אנחנו.
החיים עם ילדים דורשים מאיתנו הרבה בירורים.
הקשיים עם הילדים מוציאים מאיתנו תפילות ותפילות ותפילות.

נכון שגם טוב להתפלל וללכת לבית הכנסת אם מצליחים, אבל זה לא הלב של הענין.
הלב של הענין נמצא בלב שלנו ..והלב שלנו עם הילדים שלנו רוב הזמן.
ואי כמה התחברתי!אם_שמחה_הללויה
במיוחד לשורות. ״הקשיים עם הילדים מוציאים מאיתנו תפילות ותפילות ותפילות.״
עוברת תקופה מאתגרת עם הבת הגדולה. ומבינה שרק ה׳ והקשר איתו יכולים לפתור לי את הבעיות.
מוסיפהבת 30
שזה לא סותר בכלל את הצורך של כולנו לקצת שפיות לפעמים...שפיות שמתבטאת בלשבת להגיד תהלים בנחת, או בלהתפלל תפילת עמידה מידי פעם, להקשיב לשיעורים, וכד'.
בהחלט מספיק. זו העבודת ה' הכי גדולהמחי
אני לא אומרת שאין צורך להתפלל ומאמינה ש(כמעט) כל אמא יכולה למצוא 5 דקות ביום לתפילה קצרה, אבל בלי יסורי מצפון שהתפילה היתה קצרה, בשעה מאוחרת, בלי הרבה ריכוז...
העבודה האמיתית שלנו היא גידול הילדים, הסבלנות, הרוגע וכל שאר הדברים שהאמהות דורשת מאיתנו לעבוד על עצמנו ולגדול בהם באופן תמידי
מבינה על מה את מדברת..אם_שמחה_הללויה
לפעמים ,(מה זה לפעמים, עדיף פעם ביום לפחות), כל כך צריך את החצי שעה הזאת של השקט. של הישוב דעת, להיות עם עצמך, לדבר עם השם.
התפקיד להיות אמא כל כך דורש ומצריך לגמרי ״תדלוק״ רוחני.
אז לומדים להיות יצירתיים.
אז מתפללת רק ברכות שחר ושמע. ותמיד מנסה למצוא את החצי שעה לתפילה אישית. אני קמה לפני הילדים ולפעמים אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתי מנצלת את זה לתפילה. אין על השעות השקטות של הלילה או של הבוקר המוקדמות. אני ממש מרגישה שחייבת את התפילה כמו אוויר לנשמה. אם יש ימים שמוותרת על זה, ממש מתחילה להרגיש ריקנות/ עצבים.
גם במשך היום זה טוב שהתפילה שגורה בפה.. תמיד אפשר להרים את הראש לשמיים ולדבר. אבל ממש מזדהה עם הנקודה הזאת, שצריך גם את היישוב דעת להתפלל ואי אפשר לעשות את זה בחיפזון.
וואו כמה זה שונה ממה שהורגלנו עד עכשיומצפה לעתיד טוב

תודה על המילים החמות והמבינות

@בת 30, @אם_שמחה_הללויה , @מחי

 

עזרתן לי להבין משהו חשוב

קצת קשה לעשות את המהפך הזה הלוואי ונזכה

מיוחד, באת לי בזמן!! 💚💚אחתפלוס
איזה כיף!🤗אם_שמחה_הללויה
צודקת ב100%!שירוש16
אני אישית סיימתי תואר בשנה האחרונה. תואר נחשק עם עבודה קשה אבל מכבדת ועם אופק להתקדם ולהשיג יוקרה וכסף.

תאמיני לי, שעה אחת עם הבן שלי שווה יותר מכל המשכורת.
כל היוקרה, כבוד, הערכה וסיפוק שאני מקבלת בעבודה לא שווה לזמן אישי עם הילד שלי.
ילדים זה סיפוק אינסופי שלא נגמר. זה אושר אמיתי לכל החיים.
אישה שמרגישה ריקה וצריכה מימוש עצמי מחוץ לבית - סבבה.
אבל מימוש עצמי יכול להתקיים גם בבית, פנימה. בגידול ילדים וניקיונות וקניות וכו.
תודה על מה שכתבת!!!אם_שמחה_הללויה
איזה כיף שאת מבינה את זה.
תזכורת נחמדה אבל עושה מצפוןאורוש3
לא לכולנו יש אפשרות כלכלית. זה לא שכולנו שוחות בכסף ורק יוצאות כדי לממש את עצמנו בחוץ ומזניחות את הילדים רחוק מאיתנו. זה לא שחלקנו לא היו מעדיפות לממש את עצמנו בעיקר בבית בשנים האלה. סוג של תגידי תודה ל-ה' שזה מסתדר לך. ודי זהו. לא התכוונתי לפגוע. מקווה שזה בסדר. זה פשוט הרגיש לי לא הכי הוגן.
נו אז גם אליך דיברתי🙂אם_שמחה_הללויה
הכי מבינה אותך בעולם. גם עבדתי בחוץ עם הילדה הראשונה שלי.
ודווקא אז הייתי צריכה שמישהו יגיד לי את המילים שאמרתי.
כשעבדתי חצי משרה כל האמהות עבדו משרה מלאה, והיה לי כל הזמן את המחשבה שאני צריכה לעבוד יותר כדי להרויח יותר, והבית אף פעם לא היה מספיק נקי/ מסודר.
עם הבת השנייה גם עבדתי בהתחלה, אבל שיניתי את ה״מיינד״ לזה שאני עושה השתדלות בעבודה, אבל תמיד הסדר עדיפויות היה הילדים ולא מה שיש לבוס להגיד.וזה גם מה שהביא את הברכה, ביומיים של עבודה הרווחתי מה שהרווחתי בשבוע במקום קודם.
אז גם את @אורוש3 עושה מספיק לשלב הזה של החיים שלך. אפילו יותר ממספיק!🤗
אולי אערוך ל**מוקדש לכל האמהות שמרגישות שלא מספיקות.
בסדר. מקבלתאורוש3
סתם זה סוגיה מורכבת יותר בעיני שיש בתוכה מליון שיקולים וזה קצת מרגיש פשטני לשים את הדיון רק על תחושת המימוש של האם.
כמה דבריםoo
לי באופן אישי, לא מספיק להיות אמא, הדברים שאני חווה ולומדת בעבודה, הם לא דברים שאני חווה ולומדת בבית, כדוגמא: במשך השנים בעבודה למדתי בצורה מקצועית על תקשורת בין אישית, מה שהשפיע בצורה משמעותית על תקשורת טובה בזוגיות ועם הילדים.
לגבי מנטורים, אני אוהבת לשמוע ולקרוא אותם, אם מנקים את המנטרות, יש דברים שמענינים ותורמים.
לגבי השנים הראשונות של הילד: ילד שנמצא אצל מטפלת טובה, בעיני מרוויח, שההורים יכולים להתפנות לעיסוקים נוספים, כמו עבודה מחוץ לבית, וההורה חוזר רענן יותר לטפל בו.
לגבי תעשי הכל בקצב שלך: אני עושה הכל בקצב שלי, גם כשאני עובדת במשרה מלאה מחוץ לבית, ענין של בחירה ושל תעדוף
מעניין איך כל אחד לוקחת את זה לכיוון שלה..אם_שמחה_הללויה
@שירוש16 אורה ואת שלושתיכן עובדות מחץ לבית וכל אחת רשמה תגובה שונה ולקחה את זה לכיוון שונה.
מחכה לעוד תגובות🙂
אני רק שאלהאמאשוני
אבות לא מגדלים נשמות?
בודאי שמגדליםoo
לפעמים זה שהאמא כל הזמן בבית, גורם לאבא פחות לגדל, וזה ממש חבל, כי ילד צריך 2 הורים שיגדלו אותו במידה משמעותית
לחלוטיןאמאשוני
אני כרגע בדיוק במקום הזה, בחופשת לידה.
מן הסתם נמצאת גם עם הילדים האחרים הרבה יותר מבד"כ, מה שדוחק את בעלי,
את דרכי החינוך שלו, את התהליכים עם הילדים,
את הפניות שלו.. (עד שהוא בבית הוא עם הפלא' כי גם אני שם.. אם לא הייתי, הוא היה יותר נוכח)

מבחינתי להיות אמא זה צד אחד של החיים. לא חזות הכל. ואם אנסה להפוך את האמהות למרכיב יותר דומיננטי ממה שהוא בד"כ, לא רק שאני אפסיד את הכל, גם בעלי והילדים.
אני רואה את ההורות המשולבת שלנו ולדעתי הילדים שלי הרבה יותר "עשירים נפשית" נקרא לזה, מבית שהאמא כל כולה בהורות והאבא כל כולו בפרנסה.
(כן אנחנו מאלה שאבא שר נומי נומי, אמא הלכה לעבודה ורותי חיבקה את הבלון כמו שמחבקים את אבא ואמא...)

יאללה עגבניות 🍅🍅🍅🍅
אני חובת שלהיות אמא ל קט ניםמחכה עד מאוד
זה לא הרבה שנים...ובתור אחת שעובדת הרבה
ומאוד נהנת מהעבודה שלה
זה נראה לי אבסורד שאני קולטת שעם העמיתים לעבודה של אני נמצאת מלא שעות ביום 8 עד 3 או 4
ועם הילדים נאמר מ4 עד 7...
תוסיפי נסיעה שלי באוטובוס
אז מה אם הם נמצאים עם אבא וזה מקסים!
אני מפסידה!
שיעורי בית
חוייות מביהס
הרבה פעמים שאנימגיעה הםבדיוק אצל חברים )שעה בהחלט מתאימה)
אבל כמה יצא לי לדבר איתם,?
ביום ילד שלי חולה
אני נהנת איתו בבית ככ
לדעתי זאת הסתכלות לא נכונהאמאשוני
אין מה להשוות בין השעות עם העמיתים לעבודה לשעות בבית.
את בעבודה בשביל לעבוד, לא בשביל להיות עם העמיתים. אם זה בשביל הפרנסה ואם זה בשביל המימוש העצמי.
את יכולה להגיד לא יאומן שהיממה שלי מתחלקת 8 שעות פרנסה לעומת 3 שעות להיות עם הילדים, זה משהו אחר.
וסתם שאלה, בשלוש שעות שאת איתם את רק איתם או גם מקפלת כביסה רוחצת כלים וכו'?
לא שזה רע אבל זה גם חלק מהמכלול
קל להגיד הלוואי והיינו עובדים שעה פחות ומנצלים את השעה הזאת להיות עם הילדים, אבל על הסחות דעת קשה לנו לומר זאת (לא מדברת על כמה דקות להיטען בשביל הטיפול בילדים אלא כל המסביב שלכאורה בכסף שעובדים ניתן לשלם למישהו אחר שיעשה זאת)

וחוץ מזה שברור שלכל משפחה יש את מה שנכון לה, אבל כעיקרון יש המון משרות שהם לא 8-4 אלא משרות גלובליות עם גמישות בשעות שמאפשרות עבודה בשעות לא סטנדרטיות כמו יום מרוכז עד 22:00 בלילה ואפילו יותר מאוחר, או לחתוך הביתה ל16:00-19:00 ולחזור למשרד להמשך היום במקום להגיע הביתה ב20:00 ולהפסיד את השעות של הילדים.
מה שנותן חלק מהימים להוציא מוקדם ולהיות עם הילדים בשעות הטובות שלהם ולא כשהם כבר עייפים וכו'.
ואוטובוס וחברים זה הרבה עניין של נסיבות חיים והקשבה פנימית ובחירה וגבולות ושלב בחיים
ובהנחה שאת אוספת חצי מהימים אז מה ההפסד הגדול מלא לעשות ש.ב עם הילד כל יום...
גם כשאני בבית כל יום אני בכוונה לא מתערבת בשיעורי בית כל יום.
וחוויות זה חשוב ובדיוק בגלל זה חשוב מאוד שגם לאבא יהיו ההזדמנויות לחוות ולשמוע מכלי ראשון בזמן אמת מה עובר על הילד...
זה לא רק מקסים זאת מתנה מדהימה לילד לקבל מהחוזקות של כל אחד מההורים ושאבא הוא לא הכספומט של הבית ובמקרה הטוב גם אבא של שבת אלא ממש עוד הורה פעיל כמו אמא.
ואם צריך לקחת צעד אחד אחורה באמהות כדי שבמכלול כמשפחה להרוויח יותר בעיני זה לגמרי שווה את זה.

ובכלל החשיבה הזאת של קודם אמהות, אחר כך לשבץ את השאר מוטעה לדעתי.
זה הכל ביחד פאזל שלם. עם החלקים המרכזיים והמשניים שבו, הגדולים והקטנים, עם הצרכים והאילוצים והבחירות וההזדמנויות שיש לכל משפחה.
צריך להסתכל על הכל מלמעלה ולבדוק איך מרכיבים את המושג שנקרא משפחה.
להכניס קודם אמהות ואז את כל השאר זה כמו לבשל לשבת את המנה העיקרית ואז ללכת לקנות את המצרכים של התוספות.
למה מפסידה?oo
כשאבא עם הילדים הוא מרוויח את האבהות שלו, והילדים מרוויחים אבא, כשהאמא עם הילדים היא והם מרוויחים כנל.
שיעורי בית תמיד עשיתי איתם כשהיו בגיל, אפשר לעשות שיעורי בית גם ב18:00
חוויות מביהס אני שומעת כל יום, אפשר לשמוע אותם בכל שעה.
החברים בדר״כ באים אלינו, כך שרוב הפעמים כשאני מגיעה הם בבית.
ואני אכתוב עוד דברים שלא הזכרת, גם אם נמצאים 3 שעות ביום עם הילד, זה לא אומר שמפספסים שן ראשונה, צעד ראשון, או מילה שמדבר. מאד אוהבים לומר את זה על אמהות עובדות, אבל זה פשוט לא נכון.
אני חושבת שזה מאוד משתנה מבית לביתמחכה עד מאוד
אבל ביום החופשי שלי אני מאוד אוהבת לתת צוהריים,לאסוף מהגן וילדי בית ספר שיקבלו אותי בחיבוק שחוזרים
לי זה עושה טעם של עוד.....
וחוץ מזה אם אבא הוא מפרנס עיקרי הוא יכול בהחלט להגיע לא ערב והשכבות
אצלינו זה תמיד גם סיפור
ושמע
זה לא בהכרח אבא של שבת
תודה אמאשוני.סופי123
לגמרי.
באופן אישי, אני יותר אוהבת לעבוד מאשר לגדל ילדים באופן בלעדי. אני נהנית לעשות את הדבר שלי בעולם ולהרוויח כסף. אני כן חושבת שילדים בגיל הרך צריכים הורה פנוי ולכן הבחירות שלי ושל האיש בקריירה מותאמות לשלב הזה בחיי ילדנו.
(אגב, רוב הילדים הולכים למסגרת בשלב כלשהו, בטח אחרי גיל 3.)
צודקתאמאשוני
היה חסר לי לשון רבים בפוסט...
אז אני מתחברתאנייי88
למרות שעובדת במשרה מלאה מאוד תובענית...
הנס שלי שהשעות גמישות לי ממש..

אבל הרגשתי בשנה האחרונה שאני חייבת להוריד יום.. הרבה בזכותך!
ולא הצלחתי!😏😏
מה שכן הצלחתי זה להוסיף בשכר סכום שמספק חוזרת בין פעם לפעמיים בשבוע.
ואז בעצם מתפנה לי זמנים בבית.
וזו גם אפשרות.
אז תודה רבה לך!
הייתי משנה את זה מ- מספיק ל- הכי חשובמיואשת******
כי וואלה לא לכולן זה מספיק
וגם לא כולן יכולות
אבל כן יש סדר עדיפויות
וכן אני עובדת משרה מלאה אבל אין לי ספק מה הכי חשוב
על מה לא מוותרים
מה במקום ראשון
ואני כן אגיד שגם קריירה לא תמיד אפשר להחזיר את השעון לאחור וגם במשכורת לא תמיד אפשר להחזיר את השעון לאחור, אבל בילדים- זה הכי חשוב- בעיני, ולכן אני מאד מסכימה עם רוח דברייך. רק הייתי מנסחת את זה אחרת.
אני מאוד התחברתי! כתבת בפשטות אמיתית שנגעה לי ללבמחכה עד מאוד
וישבת לי על דילמות של מינונים......
אוהבת לעבוד
אבלמרגישה שהייתי רוצה להיות בבית בתוך תוכי
וואו כתבת מדהים תודה לךשנה טובה ומתוקה
תודה לכל מי שהגיבה!אם_שמחה_הללויה
.בין אם היא מסכימה או לא, כולכן ניהלתן דיון יפה ובכבוד
כל הדברים שאני כותבת זה בדרך כלל חיזוקים לעצמי ודברים שאני מחדדת לעצמי. ויש בנות שנמצאות במצבי ומתחזקות מזה.
ומצטערת מראש אם אני פוגעת במישהי בדברים שאני כותבת, זאת לא הכוונה.
שכל אחת תעשה מה שיעשה אותה ואת הילדים של מאושרים. זה הכי חשוב. וזה דבר האמיתי שיוכיח שהיא בדרך הנכונה בשבילה.🙂
מדהימה תודה רבה לך על הפוסט!!!! התחברתי מאדהשלך על ה' יהבך
שמחה שהתחברת והועיל לך🙏תודה💖אם_שמחה_הללויה
❤️השלך על ה' יהבךאחרונה
התחברתי מאוד. תודה 🌷בת הרים
אני שמחה. בכיף🙏אם_שמחה_הללויה
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

נורמלי בהחלטooאחרונה

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטooאחרונה

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
חיבוקתהילה 3>אחרונה

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה

אולי יעניין אותך