יש אנשים שממש קל להם בנושא הזה וקשה שלא לקנא.
או לפחות לתהות למה הם כן ואני לא.
וכן, יש נושאים שבהם לי דברים מסתדרים יותר בקלות ולאחרים פחות, אבל זה עדיין קשה.
אוף.
עידוד?
תולעת השני
את מדברת על נושא ספציפי?? לא ממש הבנתי![]()
תולעת השנילא חושבת שבאמת יש מילים שיכולות לנחם בשעות קשות כאלה
תולעת השניבטח את יודעת..
רק שלפעמים גם מה שיודעים לא עוזר
וצריך לתת לכאב מקום
וכן, יש קנאה
קצת קנאה ואז מתרוממים ומבינים
שזה שיש להם לא בא על חשבוני
וזה שיש להם את הדבר הספציפי הזה לא אומר שיש להם הכל
ואולי בכלל הם מקנאים בך על משהו אחר?
ולא, זה לא מעודד ולא משמח,
אבל מכניס קצת להסתכלות שונה
והבנה שהכל מה'
ובעז"ה בקרוב ממש גם את תשמחי בשמחה שלך
השלימה
תולעת השניאחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול