אז בעלי המדהים והצדיק סיפר ליאנונימית בהו"ל
שהוא נפל היום שוב במראות אסורים. אחרי הרבה זמן שהצליח להישמר מזה. אין לנו ילדים, נשואים כמעט שנתיים.
הערכתי את זה שסיפר לי, באמת, וגם אמרתי לו. דיברנו על זה קצת וביקשתי להיות לבד.
ועכשיו רק בוכה.
מרגישה נבגדת. לא יפה. לא נחשקת.
אוף, כל המורכבויות שלי עם עצמי צפות החוצה ומשתלטות.
תעזרו לי למתן את עוצמת הרגש. להבין איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון. לעזור לו.
תעזרו לי להבין שזה לא בגללי או בגלל הביחד המיוחד שלנו. שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו. יש לנו אהבה ממש מהממת. ודווקא בגלל זה קשה לי להבין. לא רוצה לפקפק בה.
אוףף תעזרו לי להפסיק לבכות 😔
את מהממת!מכחול
והקשר שלכם נשמע ממש מדהים ולא מובן מאליו!

שולחת לך חיבוק חם, ואת העזרה הכי טובה שאני מכירה @נגמרו לי השמות!
תודה ממש יקרהנגמרו לי השמות

❤🙏

וואי נשמה! איזה מדהים שהוא סיפר לךהשקט הזה
נשמע שהוא באמת בנאדם מיוחד, ושהקשר שלכם מיוחד במינו.

התחושות עכשיו קשות וזה בסדר. צריך לתת להם מקום.

רק לזכור שם בנקודה קטנה בראש (ובלב) ש
א. העובדה שהוא סיפר לך מראה כמה את כן חשובה לו ואהובה ובוודאי שאת יפה ונחשקת.

ב. הוא לא ראה את זה כי משהו בניכם לא מספיק לו או כי את לא מספיק יפה. זה שני אפיקים שונים. יש את האהבה שלכם ואותך, שאת מדהימה ויפה והאהבה שלכם גדולה, וגם המיניות שלכם מופלאה. והיא אמיתי לחלוטין!
ויש את מה שרואים שם, שזה פנטזיות. זה משהו לא אמיתי בעיניו. זה כמו להסתכל על בובת ברבי. זה יושב על מקום אחר בנפש.


כשתרגעי קצת, ותנשמי עמוק ותזכרי כמה הוא אוהב אותך ונמשך אלייך, תלכי אליו, תתני לו חיבוק ותהיי איתו שם. כי הוא אוכל את עצמו מספיק. אני בטוחה בזה.

שולחת הרבה חיבוקים
תגידי מה אפשר לכתוב לך?רקלתשוהנ

איזה זוג מהמם אתם. איזה מדהים שהוא בא לספר לך - יש לך מושג כמה זה לא מובן מאליו? יש לך מושג איזה מדהימה את ואיזה מדהימה הזוגיות שלכם שהוא בא ומספר לך על כשלון כל כך כואב וכל כך צורב שלו, שהוא יודע שיפגע בך כל כך?

 

אני קוראת אותך וחושבת רק על דבר אחד - 

אין ספק שהוא מפריד לחלוטין בין האנשים המסכנים שהוא צופה בהם, או מה שהוא לא ראה, לבין אשתו העדינה והטובה, יקירתו אהובתו, אשת בריתו, שלה הוא ילך ויספר איך הוא נפל וכמה זה כואב לו.

אין ספק שזה בשבילו עולם שקר מול עולם של אור

 

תירגעי עם עצמך

ואני חושבת שמותר לך גם לבכות לו קצת, ולתת לו לנחם אותך, לתת לו להתקרב אלייך בחזרה.

הוא הרי יודע שאת לא בחדר שם עושה מסיבות

הוא יודע כמה כואב לך

תני לו להחזיר אותך אליו

תודה לכן יקרות ❤אנונימית בהו"ל
המילים שלכן ניחמו וחיזקו אותי מאוד!!
ב"ה נרגעתי קצת, בכיתי הרבה, ביחד, לבד. דיברנו וזה קצת השתחרר.
עדיין מרגישה צורך לדעת מה הוא ראה מתוך מקום פנימי לדעת "מה בא למקומי". למרות שאני יודעת שזאת לא מחשבה נכונה.
עדיין מרגישה פגועה וצריכה דברי אהבה וקרבה.
ואנחנו אסורים, זה הכי היה קשה לי.
שלום יקרהנגמרו לי השמות

קודם כל לקרוא את ההודעה *הזו* שלך זה פשוט נחת ואושר כ"כ גדולים.

וכ"כ למה?

 

כיוון שאפילו בכותרת,

כותרת של הודעה שאת מביעה בה צער וכאב על משהו שקרה -

את כותבת *בעלי ***המדהים*** ****והצדיק***

כבר שלוש המילים הללו - וואו!

 

כמה כמה אהבה והערכה יש לך לבעלך!

 

את *יודעת* שהוא מדהים. כן, למרות ואף על פי.

את *יודעת* שהוא צדיק* (!!!) כן, למרות ואף על פי!

ואת פשוט צודקת! ופשוט מדהימה בראייה ובאהבה שלך אליו!!!

 

ואז ההודעה שלך ממשיכה להיות כ"כ משמחת (לא חלילה משמחת מעצם הכאב שהבעת, אלא מ*איך* שהזוגיות שלכם בנויה) -

את כותבת שהוא סיפר לך!

שיתף אותך!

בדבר כ"כ אישי

בדבר שכ"כ כואב לו

בדבר שאומר עליו שהוא לא מושלם, שמראה חלקים שהוא עוד צריך לעבוד עליהם, חולשות או אנושיות או נפילות או חוסר מושלמות שיש.

 

ואת יודעת יקרה,

הסוג הזה של השיתוף בין בני הזוג, הוא סוג השיתוף היותר קרוב, יותר אינטימי, יותר חשוף, יותר קשה.

זוג שמצליח להגיע לסוג כזה של שיתוף - זה ממש אומר עליו הרבה, ולטובה.

רמת הפיתחות ביניכם,

רמת הקירבה ביניכם,

ההרגשה שלו שהמקום שלו בלב שלך שמור וברור ונהיר וקיים.

ואני בטוחה שגם את חשה כך גם כלפייך בלב שלו -

זה העיקר!

זו האמת!

יש ביניכם חיבור ושיתוף כ"כ עמוקים וטובים ב"ה!!!

 

ואחרי כל הדבר היקר הזה,

כתבת גם שהרבה זמן הוא הצליח להישמר מזה - גם אומר עליו הרבה!

 

ואת כותבת שהערכת שסיפר לך

ואפילו אמרת לו את זה!

ואז עוד דיברתם על זה!

 

ובתוך כל הכאב שלך והרגשות שצפו לך - את עוד חושבת איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון!

איך לעזור לו!

 

ואת מבקשת עזרה בלהבין שזה בגלל הביחד המיוחד כ"כ שלכם!

שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו (נכון נכון נכון!!!)

שיש לכם אהבה ממש *מהממת* (!!!)

ו-א-ו יקרה!!!

איזה זוג מדהים אתם!!!

מה זו האהבה המדהימה הזו אחד לשנייה?! פשוט וואו! אשריכם אשריכם!!!

האהבה *הזו* היא היא העוצמה הכי חזקה שלכם

והיא היא מה שגם תעזור לכם לעבור את המכשול הזה

והיא היא מה שילווה אתכם וילך איתכם לאורך כל החיים ב"ה!!!

 

- כתבת שאת מרגישה כרגע נבגדת, לא יפה, לא נחשקת.

הרגשות הללו מאוד מובנים, אך באמת באמת יקרה שמהכיוון של בעלך אין בכך ולו טיפה של כוונה לזה חלילה! 

בטח שאת יפה בעיניו! הכי יפה!

בטח שאת נחשקת עבורו! הכי שיש!

כתבת שכל המורכבויות *שלך עם עצמך* צפות החוצה ומשתלטות - זו נקודה שבאמת חשוב לשים עליה על הדעת.

כי אולי באמת המורכבויות הללו שיש לך עם עצמך התעצמו בגלל הסיטואציה שנוצרה וגורמות לקולות בראש לומר לך את כל הדברים הללו. ש"אני לא יפה, אני לא נחשקת, בעלי מעדיף אותן" וכן הלאה.

יקרה, הקולות הללו לא נוכנים בעליל!

 

לגבי זה ולגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

 

 

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

 

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

 

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

 

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

 

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

 

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

 

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

 

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

 

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

 

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

 

אז מה הוא כן?

אולי הוא מכור - וכאן כמו בכל התמכרות - צריך לטפל

 

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון, והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

 

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

 

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

 

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

 

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

 

עוד דבר חשוב -

 

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

 

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

 

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

 

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

 

 

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

 

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

 

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

 

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

 

 

2. לראות איך אפשר לצמוח דווקא מזה:

 

כתבת בין היתר שבעלך ציפה ממך בעבר לא לראות סדרות,

וגם שהוא רואה אותך בתור האישה הצדיקה והקדושה שמה לה ולתאוות האסורות הללו.

 

אלו שתי נקודות חשובות מאוד שדרכן אפשר להביט מעבר לכלל הזוגיות ולראות איפה אפשר לשפר.

 

השורה הראשונה - הציפייה שלו ממך - אל מול הנפילה שלו עצמו - כמובן ישנו פער גדול כאן והפער הזה מעצים עוד יותר את הכאב ואת תחושת הפגיעה.

 

והשורה השנייה - כאן כבר יש כשל בסיסי שלךצערי הרב יש להרבה הרבה גברים ונשים כאחד בכל מה שקשור לחיי האישות:

בטעות, או לא בטעות אלא בגלל הבנייה תרבותית,

אנחנו חושבים שחיי אישות וכל הכרוך בתוכם גם אם זה גיוון רב = אסור או מלוכלך וכו'

ואז יש סתירה פנימית ש"אם אשתי צדיקה

או

אם בעלי צדיק

אז איך הוא עושה...

או איך היא תעשה...

ממש סתירה מובנית של צדיקות אל מול הנהנתנות.

 

וצריך להבין את זה!

זו אולי נראית סתירה - אבל היא בעצם ממש ממש לא!

יש הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין חיי האישות.

בחיי האישות ישנו מימד שלם של משחקיות,

של שיחרור, חופש, יצירתיות,

אקטיביות, גיוון, והכל.

גם האישה הכי צדיקה באמת יכולה להנות ממגוון רחב של דברים בתוך חיי האישות וגם הגבר הכי צדיק,

ולהיפך - ככל שהם יותר בקירבה ובאהבה והנאה אחד של השנייה - זה ממש קודש הקודשים ושפע עצום כאשר זה בין איש לאישתו, בטהרתה, וכמובן ברצון שניהם ובשמחתם!

וזה כולל כל דבר! כל דבר ששני בני הזוג רוצים שניהם!

אין משהו שהוא מלולכך או נוראי או אוי ואבוי אם שניהם שמחים ורוצים בכך!

וזה לא אומר לרגע שהם פחות צדיקים!

זה פשוט לא קשור אחד לשני.

צריך רק להבין את זה בראש.

 

יש הרבה סתירות כאלה.

יש גברים שאחרי הלידה הראשונה לא מסוגלים לחשוב על האישה שלהם שעכשיו נהייתה אמא כאישה שהיא גם מאהבת.

וגם שם - שוב - צריך להבין שזה כלל לא סותר, שיש לאישה כמה וכמה "כובעים" והיא יכולה להיות גם אמא וגם מאהבת וגם חברה וגם וכם ממש כמו: יונתי רעייתי וכו' וכו' כל התפקידים.

בחיי האישות יש את כל הצד הזה - וזה מבורך!

לא מגעיל, לא טמא, לא פחות צדיק - אלא מ-ב-ו-ר-ך והכי צדיק שיש דווקא דווקא בכך!

 

וכך לגבי כל הסתירות שיש לנו במוח בגלל הבניות תרבותיות או חינוכיות

כמו זה שאומר שרק גבר אמור להינות ואישה לא - ממש לא נכון.

כמו תפיסה לא נכונה שאומרת שהאישה כאן רק כדי לרצות את הגבר או לספק לו שירותים - ממש ממש לא נכון, ועלול לפגוע קשות באישה ובכל החיים הזוגיים!

כמו התפיסה שיש סתירה בין אם אישה רוצה להרגיש שהגבר יותר חזק ושולט וכד' בחיי האישות לבין אישה נאמר פמינסטית או שהשווין והכבוד והרוך בבעלה חשובים לה - שוב - זו לא סתירה - בחיי האישות זה בחיי האישות. ובחיים האמיתיים זה שם. הפרדה. לא סותר.

 

לכן בעלך ואת צריכים להבין את זה קודם כל.

להבין גם שזה הכי טבעי בעולם וקורה לרוב הזוגות שבטעות חושבים כך.

לכן צריך ידע, ומודעות, וכלים, והבנה, וניסיון. לכולנו.

אף אחד לא נולד עם הידע הזה... זה משהו שרוכשים.

אז דווקא דווקא משבר כזה יכול לספר לך שבעלך כן כמה לעוד קצת בחיי האישות שלכם -

לעוד גיוון, עוד חידוש, עוד העמקה, שהוא חושק בך בעוד דברים מלבד הטוב שיש ביניכם כרגע,

ואולי בגלל התפיסה המוטעית שלו שאם את צדיקה אז את לא יכולה להיות.... במיטה ההוא מונע זאת משניכם. וחבל.

הוא צריך להבין את זה. שזה לא סותר. לדבר איתך. שתבחנו יחד מה טוב לכם, נעים לכם, מדליק אתכם,

ומתוק קירבה והנאה של שניכם להגיע לגילויים חדשים כל פעם עוד ועוד - זה מרתק ומפליא ומחבר ומעצים ומבורך ו-קדוש!!!

כן כן קדוש!

 

 

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

 

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

 

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

 

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

 

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

 

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

 

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

 

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

 

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

 

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

 

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

 

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

 

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

 

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

 

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

 

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם נשמעים זוג פשוט מדהים

יש לכם כוח-על בזוגיות המדהימה ובאהבה המדהימה שלכם!

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

וואו מנצלת ורוצה להגיד לך ממש תודהHadarmea


בשמחה רבה 🙏🌹נגמרו לי השמות


אהובה, מגיבה רק עכשיו אבל קראתי אתמול וממש עמדו לי דמעותאנונימית בהו"ל

בעיניים. ממש ריגשת! וגרמת לי להסתכל על הדברים הטובים ולראות כמה אני צריכה להעריך, את עצמי, את בעלי. הכנסת גם פרופורציה ונחמה. תודה יקרה, שהשקעת וכתבת כל כך הרבה, ממש פינקת במילים, במחמאות. תודה תודה תודה ❤

אני ממש ממש שמחה לשמוע יקרה, תודה שכתבת 🌷נגמרו לי השמות
יש דברים שעדיף לא לדעתאמאשוני
איזה טוב צמח מהשיתוף הזה?
הנה זה ריסק אותך. למרות שאת יודעת שזה לא קשור בשום צורה אלייך או לנחשקות שלך וכו'.
ובכל זאת את לא מפסיקה לבכות כי זה הפך לך את כל הבפנוכו. אבל- זה- לא- קשור- אלייך!!!!
מה תעשי עם הידיעה הזאת? מה בעלך יעשה עם השיתוף הזה?
חוזרת על השאלה- למה זה טוב?? איזה תועלת תצמח מפה?

מבינה ממש את הרצון "לדעת" ולכאורה שהכל יהיה בשליטה והדרך הראשונה להשיג שליטה היא קודם כל לדעת.
אבל יש לך פה הזדמנות להכיר את הגבולות של עצמך. לדעת מה להשאיר מחוץ לגדר כי זה רק הורס את מה שבפנים.
לדעת להרפות מהסקרנות. להשליט את השכל על הרגש.

(אצלי לדוגמה החלטתי שאני לא רוצה לדעת מה חמותי מספרת לבעלי עלי. שום דבר טוב לא צומח מהידיעה הזאת. רק חולשת הדעת)

זה בעצם התהליך שהיית מצפה מבעלך לעשות בנוגע למחשבות ומראות אסורים, לא?
לא כל כך מסכימהאין סוף לטוב
אני גם הייתי ממש ככה בהתחלה. אבל על רגשות לא טובים שלי. חושבת בשביל מה לספר? בשביל מה זה טוב? סתם להתבכיין שנפגעתי, והוא ייפגע/יצטער מזה? למה לספר על ספקות שיש לי אם זה עלול לערער לו את הביטחון בזוגיות?וכן להיפך, למה להתעניין על רגשות שליליים/נפילות/באסות שלו? גם אני חשבתי שזה רק סקרנות לא מועילה.
כשהוא היה שואל איך היה בעבודה (והיה יום מבאס!), הייתי עונה סבבה..יעבור..יהיה בסדר..
כשהוא היה לילה שלם על המחשב ומתתי לדעת מה איתו ואיך הוא מרגיש עם זה, לא שאלתי. קצת בקיצוניות אבל הרעיון.
והקטע שדווקא הוא זה שלאט לאט כיוון ועודד אותי לשתף, להתעניין. זוכרת שהוא אמר לי: מה, אנחנו שני שותפים לדירה שרק עושים כיף ביחד ומגדלים ילדים?! אנחנו זוג, וככל שרוצים קשר יותר מעמיק, הוא צריך להכיל את כל הרבדים, גם הפחות נעימים.
אז זהו, תעריכי מאד את זה שהוא בא ושיתף. תחשבי איזה וואו!! היה לו רגש נורא לא נעים והוא בחר לשתף *אותך* ולא אף אחד אחר! ובטח לא הסתיר או הדחיק. סימן שהוא סומך עלייך שתגיבי נכון ומכבד. סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי❤️

לא אמרתי שכל שיתוף הוא לא טובאמאשוני
ויש הבדל מהותי מאוד בין שיתוף של גברים לשיתוף של נשים ובטח ובטח בנושא כזה.
האופי הנשי שלנו לוקח את זה למקומות שלא טובים בזוגיות. אני לא מומחית לנושא או משהו אבל זה מה שנראה לי נכון.
להשאיר לגברים את ההתמודדות עם היצרים הגברים שלהם.
אנחנו הנשים ישר מכניסות את עצמנו לתוך הסיפור וזה לא עובד ככה.
זה לא שאם מישהו נופל בשמירה אז אשתו היתה או לא הייתה או עשתה או לא עשתה ככה או ככה.
יש חלקים באישיות שנכון להשאיר מחוץ לזוגיות זה א ב שלימדו אותי בכניסה לזוגיות,
ולדעתי זה מהנושאים שעדיף להשאיר בחוץ
ייתכן שיש מקרים חריגים אבל לפי התגובה של הפותחת (לא נחשקת, בכי, מנסה לעזור לו) זה לדעתי תגובה נשית טיפוסית ולא מעידה על מצב שבו השיתוף הוא בריא.
אני לא מדברת על מקרים שיש להם השלכה על הזוגיות, אלא על נפילות שקשורות רק לאיש.
לתחושתי דברים כאלו גם אם יוצאים מהם הם משאירים איזה אאוצ' בלב שנשאר שנים וצף בעקבות טריגרים. איזו תחושה קטנה שאולי אולי אם הייתי מתאמצת זה לא היה קורה גם אם אלף פעמים יגידו לך שזה לא נכון.

"סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי"- אפשר לומר זאת גם הפוך. אם בוחרים שלא לשתף בנפילות כדי להשאיר את המרחב הזוגי נקי וכדי להגן על האישה שלא תחוש תחושות מוטעות כאילו היא לא נחשקת זה סימן שרוצים קשר עמוק ואיכותי.
עקרונית את צודקתהשקט הזה
בפועל, זוג נשוי, גר יחד באותו בית, חולקים את אותה מיטה, אותו סלון ואותם מרחבים.
הסיכוי לגלות אותו יום אחד "בפעולה" הוא גדול.
ואז השבר עלול להיות יותר גדול כי םא רק הנפילה עצמה תכאב, אלא גם האמון.

יואו אני ממש מבינה אותך, זה קשה וצובטמחכה לישועה

כל הכבוד שיש ביניכם שיתוף, זה לא מובן מאליו, רואים שיש בינכם אהבה גדולה, את מקסימה וכדאי מאד ללמוד מהגישה שלך, רואים שהוא זכה ובגדול! תיהי חזקה! ותתפללי עליו.

איזה מיוחד מה שיש לכם! את יודעת להעריך את זה?חלונות
בלי להכיר אותך באמת, אני אומרת לך שיש לך אינטליגנציה רגשית גבוהה, כנות, רגישות, עין טובה, מודעות עצמית ומידות מאוד טובות - זה תנאי הכרחי לזוגיות חברית, ואתם בהחלט שם.

איזה כיף לך! איזה מקום מהמם להיות בו שנתיים אחרי הנישואין!

כתבו לך כאן הרבה. אז אני רק אוסיף ואחזק - נפילות בקדושה של הגברים שלנו לא שייכות אלינו בשום צורה! הן לא בגלל שאנחנו לא יפות, הן לא בגלל שאנחנו לא מספיקות, הן לא בגלל שחסר לו משהו בבית, הן לא בגלל שהזוגיות שלכם לא בסדר. הן לא!!!!!
מה כן? יצר חזק שעובד 24/7.
אז קודם כל, אפילו לפני ההבנה השכלית הזו, תחבקי את עצמך, תכאבי את הכאב, את הרגשות שזה מציף בך. אל תדחקי בעצמך להיות כבר במקום סולח, להבין אותו, להגיב בצורה שנראתה לך נכונה...קחי את הזמן לעבד את הפגיעה.

הלואי שהייתי יכולה לכתוב לך עוד חודש. אבל אי אפשר. אז כותבת עכשיו ותקראי כשאת מאוששת יותר:
דרך אחת להתמודד עם הנושא היא לבקש מהבעל לא לספר לך יותר על נפילות מסוג כזה. או לחילופין לכאוב את הכאב שזה מציף בך כל פעם ולהתגבר על זה יחד.

יש דרך נוספת, מצמיחה יותר בעיני. אני לא הייתי נותנת לאהובי להתמודד במגרש הזה, של התאווה החזקה הזו, לבד. מבחינתי יש לנו, הנשים, כוח עצום בידיים. ומה יותר טוב מלרתום את הכוח הזה לטובת הבעל??
בשביל להיות לו *לעזר* - צריך לצאת מהמקום הפגוע. שוב, הכי לגיטימי בעולם שאת מרגישה פגועה! אני כותבת לך לעוד שבוע/שבועיים - כשהכל יתמתן ויקהה קצת. שימי לב מה קורה עכשיו - בעלך היקר נפל. קורה כמעט לכל אחד. בצעד אמיץ וחברי הוא בא לשתף אותך. אם היה בא למשל לשתף אותך בקושי שלו בתפילה במנין/בלימוד תורה - הייתם יושבים ביחד וחושבים איך אפשר לעזור לו, מה הוא/את יכולים לשנות/לעשות כדי לגרום לו להתקדם. נכון? מנגד, לאחר השיתוף הנוכחי - נכנסתם לדרמה קטנה של סערת רגשות ופגיעה( לגיטימי! הכי לגיטימי בעולם!) שלך. עכשיו צריך לפייס, לבנות את האמון ביניכם שוב. להתקרב, להתנצל, להסביר....
יקרה, האנרגיות לא מופנות למקום הנכון! תאריך לך שאת מצליחה לעשות את ההפרדה הרגשית הזו. ואחרי שיתוף שלו בנפילה מהסוג הזה - את יושבת איתו, מצטערת בצערו. שואלת אותו אם הוא רוצה לחשוב על פתרונות/איך למנוע את הפעם הבאה. מחזקת אותו ששבע יפול צדיק וקם וכו' וכו'. את נמצאת שם בשבילו כמו שאת נמצאת עבורו בכל קושי. במקום להתעסק בפגיעה, בעלבון, בכאב שלך - אתם מתעסקים בנפילה שלו ואיך לעודד אותו להתחיל מחדש.


אבל, ואבל גדול - זה אך ורק אם את שם!! זה רק בתנאי שבאמת את נמצאת במקום שאת מרגישה שזה לא קשור אליך. שאת לא נפגעת. כל עוד את פגועה - קחי לך את הזמן והלב לעצמך❤️.


איך מגיעים למקום נקי ונטרלי מול הבעל בנושא הזה?
קודם כל לחשוב ולהפנים שזה לא קשור אליך! לכתוב פה בפורום ולשמוע את זה מעוד הרבה נשים - זה מצוין! תכניסי לך את זה ללב!
עוד דרך חשובה והיא גם בונוס שאת מקבלת על הרצון הכן שלך להיות לעזר לבעלך - בטחון עצמי, מאמי, ובכמויות!!!!!!
איך כ"כ מהר את לא יפה ונחשקת? איך? זה יושב לך אולי על נקודות חלשות קיימות?
יקרה. את אישה יפיפיה!!! מושכת!!!! נאהבת!!!! מספקת די והותר!!! - אלו דברים שאם *את* לא חושבת ומרגישה כלפי עצמך - לא יעזור לך אלף דיבורים ושכנועים של אף אחד! גם לא של בעלך היקר! יש לך פה עבודה של אהבה עצמית, דימוי עצמי חיובי, בטחון עצמי - לדעתי קריטי אם את רוצה להגיע למקום נקי מול הבעל בנושא הנפילות. (בלי קשר לשיפור איכות החיים שתרויחי.) יכול להיות שהעניין הנוכחי הציף אצלך נקודה חלשה שצריכה פיתוח בכל מקרה... אם כן הא לך כבר הרווח הראשון מהקושי הזה...

שיהיה לך בהצלחה והרבה כוחות🙏❤️
תודה על התגובה הארוכה אנונימית בהו"ל

את ממש צודקת, ביטחון עצמי אצלי זה משהו ממש מוחלש. לפעמים צריכה שבעלי יאמר שוב ושוב כדי שאקלוט ואאמין.

הלוואי שאצליח לעבוד על זה ולהצליח להתקדם בנקודה הספציפית הזאת ❤

וצריכה לפרוק קצת... אז לא חייב להגיב אפילו, רק כותבתאנונימית בהו"ל

אני צריכה חיבוק. חיבוק מבעלי. צריכה לחוש ולהרגיש בגוף את האהבה שלו. מרגישה שקשה לי להתגבר ככה על מה שקרה. 

זמן כל כך לא מוצלח. 

אחרי עוד טיפול שלא צלח, בכי, אכזבה, מחזור, ואז זה. 

ולא קיבלתי חיבוק. נשיקה. ליטוף. נחמה נפשית דרך הגוף. כל כך חסר לי. 

ויש עוד מלא זמן עד שאטהר. 

הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ועוד מחמאות ומילים טובות, אבל לפעמים פשוט צריך לשים את הראש שלי בשקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל.

מכירות את זה?

 

אויש... חיבוק גדול אהובה!!!קמה ש.
בס״ד

גם אצלנו המחזור האחרון הגיע בעיתוי נוראי, כשממש הייתי זקוקה לנחמה. מבינה אותך ממש!!!

לבי תפילה שבקרוב כל חזית תסתדר על הצד המדהים ביותר שלה, ושלצד כל הטוב שתזכו לו בהווה גם תזכו לחוות את הסיפוק העצום על הדרך שעשיתם, על אף המכשולים הלא פשוטים.

שולחת לך מיליון חיבוקים, את גיבורה גדולה ממש 💗💗💗💗💗💗
את פשוט מרגשת אותי, איזו אישה, איזו אהבה יש ביניכםנגמרו לי השמותאחרונה

פשוט מרגש ❤

 

הכמיהה שלך ואיך שתיארת את זה "פשוט צריך לשים את הראש שלי השקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל",

וואו יקרה, צמרמורת, איזו איזו אהבה יש ביניכם, מדהים, מדהים!!!

 

ב"ה עוד ממש כמה ימים תיטהרי ותוכלו להיות יחד בקירבה שלמה,

אולי תחשבי על הימים הללו כימי האירוסין, ממש בשיא שלהם, ממש כמה ימים לפני החתונה - והנה, עוד שבוע וקצת החתונה תגיע! ותוכלי לחבק אותו ולשים את הראש בשקע הזה בצווארו שמיועד רק לך ואיזה כיף!

ואיזה כיסופיפ וכמיהה וגעגוע עזים - שיצרו בקירבה אפילו עוד יותר אהבה, עוד יותר עוצמות, עוד יותר ביחד!

ואיזו זכות זו, זכות עצומה.

 

ויחד עם זה,

הקושי הוא קושי.

והריחוק הוא ריחוק.

והאכזבה היא אכזבה.

מעוד טיפול שלא צלח.

מעוד מחזור.

מעוד שבר של הגוף והנפש.

 

והמילים שלו טובות ומנחמות ויקרות,

אבל החיבוק שלו עוטף אותן אפילו ביתר שאת,

ואת כה רוצה וזקוקה לחיבוק הזה!

 

אולי אפשר בינתיים להדפיס כרית מפנקת עם תמונה של שניכם שאת ממש אוהבת, או אפילו רק של בעלך היקר - וברגעים כאלו לחבק את הכרית חזק חזק?

לדמיין אותו, לחשוב עליו בראש, אולי אפילו לחבק את עצמך ולהרגיש אותו יחד איתך?

 

שולחת לך גם מכאן חיבוק גדול גדול ומוחץ-מוחץ

שתזכו שמהאהבה הגדולה הזו ביניכם יצאו גם פירות מתוקים וילדים אהובים ונפלאים ממש בקרוב ב"ה, וכמובן לכם ועבורכם - האהבה הזו שלכם תהיה שם תמיד בדרך לחזק, לרפא, לעודד, לתמוך, להכיל, ופשוט להיות.

 

בהצלחה זוג מקסים שאתם! ❤

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !