אז בעלי המדהים והצדיק סיפר ליאנונימית בהו"ל
שהוא נפל היום שוב במראות אסורים. אחרי הרבה זמן שהצליח להישמר מזה. אין לנו ילדים, נשואים כמעט שנתיים.
הערכתי את זה שסיפר לי, באמת, וגם אמרתי לו. דיברנו על זה קצת וביקשתי להיות לבד.
ועכשיו רק בוכה.
מרגישה נבגדת. לא יפה. לא נחשקת.
אוף, כל המורכבויות שלי עם עצמי צפות החוצה ומשתלטות.
תעזרו לי למתן את עוצמת הרגש. להבין איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון. לעזור לו.
תעזרו לי להבין שזה לא בגללי או בגלל הביחד המיוחד שלנו. שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו. יש לנו אהבה ממש מהממת. ודווקא בגלל זה קשה לי להבין. לא רוצה לפקפק בה.
אוףף תעזרו לי להפסיק לבכות 😔
את מהממת!מכחול
והקשר שלכם נשמע ממש מדהים ולא מובן מאליו!

שולחת לך חיבוק חם, ואת העזרה הכי טובה שאני מכירה @נגמרו לי השמות!
תודה ממש יקרהנגמרו לי השמות

❤🙏

וואי נשמה! איזה מדהים שהוא סיפר לךהשקט הזה
נשמע שהוא באמת בנאדם מיוחד, ושהקשר שלכם מיוחד במינו.

התחושות עכשיו קשות וזה בסדר. צריך לתת להם מקום.

רק לזכור שם בנקודה קטנה בראש (ובלב) ש
א. העובדה שהוא סיפר לך מראה כמה את כן חשובה לו ואהובה ובוודאי שאת יפה ונחשקת.

ב. הוא לא ראה את זה כי משהו בניכם לא מספיק לו או כי את לא מספיק יפה. זה שני אפיקים שונים. יש את האהבה שלכם ואותך, שאת מדהימה ויפה והאהבה שלכם גדולה, וגם המיניות שלכם מופלאה. והיא אמיתי לחלוטין!
ויש את מה שרואים שם, שזה פנטזיות. זה משהו לא אמיתי בעיניו. זה כמו להסתכל על בובת ברבי. זה יושב על מקום אחר בנפש.


כשתרגעי קצת, ותנשמי עמוק ותזכרי כמה הוא אוהב אותך ונמשך אלייך, תלכי אליו, תתני לו חיבוק ותהיי איתו שם. כי הוא אוכל את עצמו מספיק. אני בטוחה בזה.

שולחת הרבה חיבוקים
תגידי מה אפשר לכתוב לך?רקלתשוהנ

איזה זוג מהמם אתם. איזה מדהים שהוא בא לספר לך - יש לך מושג כמה זה לא מובן מאליו? יש לך מושג איזה מדהימה את ואיזה מדהימה הזוגיות שלכם שהוא בא ומספר לך על כשלון כל כך כואב וכל כך צורב שלו, שהוא יודע שיפגע בך כל כך?

 

אני קוראת אותך וחושבת רק על דבר אחד - 

אין ספק שהוא מפריד לחלוטין בין האנשים המסכנים שהוא צופה בהם, או מה שהוא לא ראה, לבין אשתו העדינה והטובה, יקירתו אהובתו, אשת בריתו, שלה הוא ילך ויספר איך הוא נפל וכמה זה כואב לו.

אין ספק שזה בשבילו עולם שקר מול עולם של אור

 

תירגעי עם עצמך

ואני חושבת שמותר לך גם לבכות לו קצת, ולתת לו לנחם אותך, לתת לו להתקרב אלייך בחזרה.

הוא הרי יודע שאת לא בחדר שם עושה מסיבות

הוא יודע כמה כואב לך

תני לו להחזיר אותך אליו

תודה לכן יקרות ❤אנונימית בהו"ל
המילים שלכן ניחמו וחיזקו אותי מאוד!!
ב"ה נרגעתי קצת, בכיתי הרבה, ביחד, לבד. דיברנו וזה קצת השתחרר.
עדיין מרגישה צורך לדעת מה הוא ראה מתוך מקום פנימי לדעת "מה בא למקומי". למרות שאני יודעת שזאת לא מחשבה נכונה.
עדיין מרגישה פגועה וצריכה דברי אהבה וקרבה.
ואנחנו אסורים, זה הכי היה קשה לי.
שלום יקרהנגמרו לי השמות

קודם כל לקרוא את ההודעה *הזו* שלך זה פשוט נחת ואושר כ"כ גדולים.

וכ"כ למה?

 

כיוון שאפילו בכותרת,

כותרת של הודעה שאת מביעה בה צער וכאב על משהו שקרה -

את כותבת *בעלי ***המדהים*** ****והצדיק***

כבר שלוש המילים הללו - וואו!

 

כמה כמה אהבה והערכה יש לך לבעלך!

 

את *יודעת* שהוא מדהים. כן, למרות ואף על פי.

את *יודעת* שהוא צדיק* (!!!) כן, למרות ואף על פי!

ואת פשוט צודקת! ופשוט מדהימה בראייה ובאהבה שלך אליו!!!

 

ואז ההודעה שלך ממשיכה להיות כ"כ משמחת (לא חלילה משמחת מעצם הכאב שהבעת, אלא מ*איך* שהזוגיות שלכם בנויה) -

את כותבת שהוא סיפר לך!

שיתף אותך!

בדבר כ"כ אישי

בדבר שכ"כ כואב לו

בדבר שאומר עליו שהוא לא מושלם, שמראה חלקים שהוא עוד צריך לעבוד עליהם, חולשות או אנושיות או נפילות או חוסר מושלמות שיש.

 

ואת יודעת יקרה,

הסוג הזה של השיתוף בין בני הזוג, הוא סוג השיתוף היותר קרוב, יותר אינטימי, יותר חשוף, יותר קשה.

זוג שמצליח להגיע לסוג כזה של שיתוף - זה ממש אומר עליו הרבה, ולטובה.

רמת הפיתחות ביניכם,

רמת הקירבה ביניכם,

ההרגשה שלו שהמקום שלו בלב שלך שמור וברור ונהיר וקיים.

ואני בטוחה שגם את חשה כך גם כלפייך בלב שלו -

זה העיקר!

זו האמת!

יש ביניכם חיבור ושיתוף כ"כ עמוקים וטובים ב"ה!!!

 

ואחרי כל הדבר היקר הזה,

כתבת גם שהרבה זמן הוא הצליח להישמר מזה - גם אומר עליו הרבה!

 

ואת כותבת שהערכת שסיפר לך

ואפילו אמרת לו את זה!

ואז עוד דיברתם על זה!

 

ובתוך כל הכאב שלך והרגשות שצפו לך - את עוד חושבת איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון!

איך לעזור לו!

 

ואת מבקשת עזרה בלהבין שזה בגלל הביחד המיוחד כ"כ שלכם!

שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו (נכון נכון נכון!!!)

שיש לכם אהבה ממש *מהממת* (!!!)

ו-א-ו יקרה!!!

איזה זוג מדהים אתם!!!

מה זו האהבה המדהימה הזו אחד לשנייה?! פשוט וואו! אשריכם אשריכם!!!

האהבה *הזו* היא היא העוצמה הכי חזקה שלכם

והיא היא מה שגם תעזור לכם לעבור את המכשול הזה

והיא היא מה שילווה אתכם וילך איתכם לאורך כל החיים ב"ה!!!

 

- כתבת שאת מרגישה כרגע נבגדת, לא יפה, לא נחשקת.

הרגשות הללו מאוד מובנים, אך באמת באמת יקרה שמהכיוון של בעלך אין בכך ולו טיפה של כוונה לזה חלילה! 

בטח שאת יפה בעיניו! הכי יפה!

בטח שאת נחשקת עבורו! הכי שיש!

כתבת שכל המורכבויות *שלך עם עצמך* צפות החוצה ומשתלטות - זו נקודה שבאמת חשוב לשים עליה על הדעת.

כי אולי באמת המורכבויות הללו שיש לך עם עצמך התעצמו בגלל הסיטואציה שנוצרה וגורמות לקולות בראש לומר לך את כל הדברים הללו. ש"אני לא יפה, אני לא נחשקת, בעלי מעדיף אותן" וכן הלאה.

יקרה, הקולות הללו לא נוכנים בעליל!

 

לגבי זה ולגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

 

 

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

 

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

 

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

 

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

 

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

 

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

 

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

 

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

 

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

 

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

 

אז מה הוא כן?

אולי הוא מכור - וכאן כמו בכל התמכרות - צריך לטפל

 

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון, והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

 

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

 

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

 

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

 

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

 

עוד דבר חשוב -

 

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

 

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

 

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

 

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

 

 

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

 

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

 

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

 

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

 

 

2. לראות איך אפשר לצמוח דווקא מזה:

 

כתבת בין היתר שבעלך ציפה ממך בעבר לא לראות סדרות,

וגם שהוא רואה אותך בתור האישה הצדיקה והקדושה שמה לה ולתאוות האסורות הללו.

 

אלו שתי נקודות חשובות מאוד שדרכן אפשר להביט מעבר לכלל הזוגיות ולראות איפה אפשר לשפר.

 

השורה הראשונה - הציפייה שלו ממך - אל מול הנפילה שלו עצמו - כמובן ישנו פער גדול כאן והפער הזה מעצים עוד יותר את הכאב ואת תחושת הפגיעה.

 

והשורה השנייה - כאן כבר יש כשל בסיסי שלךצערי הרב יש להרבה הרבה גברים ונשים כאחד בכל מה שקשור לחיי האישות:

בטעות, או לא בטעות אלא בגלל הבנייה תרבותית,

אנחנו חושבים שחיי אישות וכל הכרוך בתוכם גם אם זה גיוון רב = אסור או מלוכלך וכו'

ואז יש סתירה פנימית ש"אם אשתי צדיקה

או

אם בעלי צדיק

אז איך הוא עושה...

או איך היא תעשה...

ממש סתירה מובנית של צדיקות אל מול הנהנתנות.

 

וצריך להבין את זה!

זו אולי נראית סתירה - אבל היא בעצם ממש ממש לא!

יש הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין חיי האישות.

בחיי האישות ישנו מימד שלם של משחקיות,

של שיחרור, חופש, יצירתיות,

אקטיביות, גיוון, והכל.

גם האישה הכי צדיקה באמת יכולה להנות ממגוון רחב של דברים בתוך חיי האישות וגם הגבר הכי צדיק,

ולהיפך - ככל שהם יותר בקירבה ובאהבה והנאה אחד של השנייה - זה ממש קודש הקודשים ושפע עצום כאשר זה בין איש לאישתו, בטהרתה, וכמובן ברצון שניהם ובשמחתם!

וזה כולל כל דבר! כל דבר ששני בני הזוג רוצים שניהם!

אין משהו שהוא מלולכך או נוראי או אוי ואבוי אם שניהם שמחים ורוצים בכך!

וזה לא אומר לרגע שהם פחות צדיקים!

זה פשוט לא קשור אחד לשני.

צריך רק להבין את זה בראש.

 

יש הרבה סתירות כאלה.

יש גברים שאחרי הלידה הראשונה לא מסוגלים לחשוב על האישה שלהם שעכשיו נהייתה אמא כאישה שהיא גם מאהבת.

וגם שם - שוב - צריך להבין שזה כלל לא סותר, שיש לאישה כמה וכמה "כובעים" והיא יכולה להיות גם אמא וגם מאהבת וגם חברה וגם וכם ממש כמו: יונתי רעייתי וכו' וכו' כל התפקידים.

בחיי האישות יש את כל הצד הזה - וזה מבורך!

לא מגעיל, לא טמא, לא פחות צדיק - אלא מ-ב-ו-ר-ך והכי צדיק שיש דווקא דווקא בכך!

 

וכך לגבי כל הסתירות שיש לנו במוח בגלל הבניות תרבותיות או חינוכיות

כמו זה שאומר שרק גבר אמור להינות ואישה לא - ממש לא נכון.

כמו תפיסה לא נכונה שאומרת שהאישה כאן רק כדי לרצות את הגבר או לספק לו שירותים - ממש ממש לא נכון, ועלול לפגוע קשות באישה ובכל החיים הזוגיים!

כמו התפיסה שיש סתירה בין אם אישה רוצה להרגיש שהגבר יותר חזק ושולט וכד' בחיי האישות לבין אישה נאמר פמינסטית או שהשווין והכבוד והרוך בבעלה חשובים לה - שוב - זו לא סתירה - בחיי האישות זה בחיי האישות. ובחיים האמיתיים זה שם. הפרדה. לא סותר.

 

לכן בעלך ואת צריכים להבין את זה קודם כל.

להבין גם שזה הכי טבעי בעולם וקורה לרוב הזוגות שבטעות חושבים כך.

לכן צריך ידע, ומודעות, וכלים, והבנה, וניסיון. לכולנו.

אף אחד לא נולד עם הידע הזה... זה משהו שרוכשים.

אז דווקא דווקא משבר כזה יכול לספר לך שבעלך כן כמה לעוד קצת בחיי האישות שלכם -

לעוד גיוון, עוד חידוש, עוד העמקה, שהוא חושק בך בעוד דברים מלבד הטוב שיש ביניכם כרגע,

ואולי בגלל התפיסה המוטעית שלו שאם את צדיקה אז את לא יכולה להיות.... במיטה ההוא מונע זאת משניכם. וחבל.

הוא צריך להבין את זה. שזה לא סותר. לדבר איתך. שתבחנו יחד מה טוב לכם, נעים לכם, מדליק אתכם,

ומתוק קירבה והנאה של שניכם להגיע לגילויים חדשים כל פעם עוד ועוד - זה מרתק ומפליא ומחבר ומעצים ומבורך ו-קדוש!!!

כן כן קדוש!

 

 

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

 

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

 

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

 

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

 

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

 

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

 

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

 

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

 

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

 

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

 

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

 

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

 

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

 

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

 

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

 

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם נשמעים זוג פשוט מדהים

יש לכם כוח-על בזוגיות המדהימה ובאהבה המדהימה שלכם!

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

וואו מנצלת ורוצה להגיד לך ממש תודהHadarmea


בשמחה רבה 🙏🌹נגמרו לי השמות


אהובה, מגיבה רק עכשיו אבל קראתי אתמול וממש עמדו לי דמעותאנונימית בהו"ל

בעיניים. ממש ריגשת! וגרמת לי להסתכל על הדברים הטובים ולראות כמה אני צריכה להעריך, את עצמי, את בעלי. הכנסת גם פרופורציה ונחמה. תודה יקרה, שהשקעת וכתבת כל כך הרבה, ממש פינקת במילים, במחמאות. תודה תודה תודה ❤

אני ממש ממש שמחה לשמוע יקרה, תודה שכתבת 🌷נגמרו לי השמות
יש דברים שעדיף לא לדעתאמאשוני
איזה טוב צמח מהשיתוף הזה?
הנה זה ריסק אותך. למרות שאת יודעת שזה לא קשור בשום צורה אלייך או לנחשקות שלך וכו'.
ובכל זאת את לא מפסיקה לבכות כי זה הפך לך את כל הבפנוכו. אבל- זה- לא- קשור- אלייך!!!!
מה תעשי עם הידיעה הזאת? מה בעלך יעשה עם השיתוף הזה?
חוזרת על השאלה- למה זה טוב?? איזה תועלת תצמח מפה?

מבינה ממש את הרצון "לדעת" ולכאורה שהכל יהיה בשליטה והדרך הראשונה להשיג שליטה היא קודם כל לדעת.
אבל יש לך פה הזדמנות להכיר את הגבולות של עצמך. לדעת מה להשאיר מחוץ לגדר כי זה רק הורס את מה שבפנים.
לדעת להרפות מהסקרנות. להשליט את השכל על הרגש.

(אצלי לדוגמה החלטתי שאני לא רוצה לדעת מה חמותי מספרת לבעלי עלי. שום דבר טוב לא צומח מהידיעה הזאת. רק חולשת הדעת)

זה בעצם התהליך שהיית מצפה מבעלך לעשות בנוגע למחשבות ומראות אסורים, לא?
לא כל כך מסכימהאין סוף לטוב
אני גם הייתי ממש ככה בהתחלה. אבל על רגשות לא טובים שלי. חושבת בשביל מה לספר? בשביל מה זה טוב? סתם להתבכיין שנפגעתי, והוא ייפגע/יצטער מזה? למה לספר על ספקות שיש לי אם זה עלול לערער לו את הביטחון בזוגיות?וכן להיפך, למה להתעניין על רגשות שליליים/נפילות/באסות שלו? גם אני חשבתי שזה רק סקרנות לא מועילה.
כשהוא היה שואל איך היה בעבודה (והיה יום מבאס!), הייתי עונה סבבה..יעבור..יהיה בסדר..
כשהוא היה לילה שלם על המחשב ומתתי לדעת מה איתו ואיך הוא מרגיש עם זה, לא שאלתי. קצת בקיצוניות אבל הרעיון.
והקטע שדווקא הוא זה שלאט לאט כיוון ועודד אותי לשתף, להתעניין. זוכרת שהוא אמר לי: מה, אנחנו שני שותפים לדירה שרק עושים כיף ביחד ומגדלים ילדים?! אנחנו זוג, וככל שרוצים קשר יותר מעמיק, הוא צריך להכיל את כל הרבדים, גם הפחות נעימים.
אז זהו, תעריכי מאד את זה שהוא בא ושיתף. תחשבי איזה וואו!! היה לו רגש נורא לא נעים והוא בחר לשתף *אותך* ולא אף אחד אחר! ובטח לא הסתיר או הדחיק. סימן שהוא סומך עלייך שתגיבי נכון ומכבד. סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי❤️

לא אמרתי שכל שיתוף הוא לא טובאמאשוני
ויש הבדל מהותי מאוד בין שיתוף של גברים לשיתוף של נשים ובטח ובטח בנושא כזה.
האופי הנשי שלנו לוקח את זה למקומות שלא טובים בזוגיות. אני לא מומחית לנושא או משהו אבל זה מה שנראה לי נכון.
להשאיר לגברים את ההתמודדות עם היצרים הגברים שלהם.
אנחנו הנשים ישר מכניסות את עצמנו לתוך הסיפור וזה לא עובד ככה.
זה לא שאם מישהו נופל בשמירה אז אשתו היתה או לא הייתה או עשתה או לא עשתה ככה או ככה.
יש חלקים באישיות שנכון להשאיר מחוץ לזוגיות זה א ב שלימדו אותי בכניסה לזוגיות,
ולדעתי זה מהנושאים שעדיף להשאיר בחוץ
ייתכן שיש מקרים חריגים אבל לפי התגובה של הפותחת (לא נחשקת, בכי, מנסה לעזור לו) זה לדעתי תגובה נשית טיפוסית ולא מעידה על מצב שבו השיתוף הוא בריא.
אני לא מדברת על מקרים שיש להם השלכה על הזוגיות, אלא על נפילות שקשורות רק לאיש.
לתחושתי דברים כאלו גם אם יוצאים מהם הם משאירים איזה אאוצ' בלב שנשאר שנים וצף בעקבות טריגרים. איזו תחושה קטנה שאולי אולי אם הייתי מתאמצת זה לא היה קורה גם אם אלף פעמים יגידו לך שזה לא נכון.

"סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי"- אפשר לומר זאת גם הפוך. אם בוחרים שלא לשתף בנפילות כדי להשאיר את המרחב הזוגי נקי וכדי להגן על האישה שלא תחוש תחושות מוטעות כאילו היא לא נחשקת זה סימן שרוצים קשר עמוק ואיכותי.
עקרונית את צודקתהשקט הזה
בפועל, זוג נשוי, גר יחד באותו בית, חולקים את אותה מיטה, אותו סלון ואותם מרחבים.
הסיכוי לגלות אותו יום אחד "בפעולה" הוא גדול.
ואז השבר עלול להיות יותר גדול כי םא רק הנפילה עצמה תכאב, אלא גם האמון.

יואו אני ממש מבינה אותך, זה קשה וצובטמחכה לישועה

כל הכבוד שיש ביניכם שיתוף, זה לא מובן מאליו, רואים שיש בינכם אהבה גדולה, את מקסימה וכדאי מאד ללמוד מהגישה שלך, רואים שהוא זכה ובגדול! תיהי חזקה! ותתפללי עליו.

איזה מיוחד מה שיש לכם! את יודעת להעריך את זה?חלונות
בלי להכיר אותך באמת, אני אומרת לך שיש לך אינטליגנציה רגשית גבוהה, כנות, רגישות, עין טובה, מודעות עצמית ומידות מאוד טובות - זה תנאי הכרחי לזוגיות חברית, ואתם בהחלט שם.

איזה כיף לך! איזה מקום מהמם להיות בו שנתיים אחרי הנישואין!

כתבו לך כאן הרבה. אז אני רק אוסיף ואחזק - נפילות בקדושה של הגברים שלנו לא שייכות אלינו בשום צורה! הן לא בגלל שאנחנו לא יפות, הן לא בגלל שאנחנו לא מספיקות, הן לא בגלל שחסר לו משהו בבית, הן לא בגלל שהזוגיות שלכם לא בסדר. הן לא!!!!!
מה כן? יצר חזק שעובד 24/7.
אז קודם כל, אפילו לפני ההבנה השכלית הזו, תחבקי את עצמך, תכאבי את הכאב, את הרגשות שזה מציף בך. אל תדחקי בעצמך להיות כבר במקום סולח, להבין אותו, להגיב בצורה שנראתה לך נכונה...קחי את הזמן לעבד את הפגיעה.

הלואי שהייתי יכולה לכתוב לך עוד חודש. אבל אי אפשר. אז כותבת עכשיו ותקראי כשאת מאוששת יותר:
דרך אחת להתמודד עם הנושא היא לבקש מהבעל לא לספר לך יותר על נפילות מסוג כזה. או לחילופין לכאוב את הכאב שזה מציף בך כל פעם ולהתגבר על זה יחד.

יש דרך נוספת, מצמיחה יותר בעיני. אני לא הייתי נותנת לאהובי להתמודד במגרש הזה, של התאווה החזקה הזו, לבד. מבחינתי יש לנו, הנשים, כוח עצום בידיים. ומה יותר טוב מלרתום את הכוח הזה לטובת הבעל??
בשביל להיות לו *לעזר* - צריך לצאת מהמקום הפגוע. שוב, הכי לגיטימי בעולם שאת מרגישה פגועה! אני כותבת לך לעוד שבוע/שבועיים - כשהכל יתמתן ויקהה קצת. שימי לב מה קורה עכשיו - בעלך היקר נפל. קורה כמעט לכל אחד. בצעד אמיץ וחברי הוא בא לשתף אותך. אם היה בא למשל לשתף אותך בקושי שלו בתפילה במנין/בלימוד תורה - הייתם יושבים ביחד וחושבים איך אפשר לעזור לו, מה הוא/את יכולים לשנות/לעשות כדי לגרום לו להתקדם. נכון? מנגד, לאחר השיתוף הנוכחי - נכנסתם לדרמה קטנה של סערת רגשות ופגיעה( לגיטימי! הכי לגיטימי בעולם!) שלך. עכשיו צריך לפייס, לבנות את האמון ביניכם שוב. להתקרב, להתנצל, להסביר....
יקרה, האנרגיות לא מופנות למקום הנכון! תאריך לך שאת מצליחה לעשות את ההפרדה הרגשית הזו. ואחרי שיתוף שלו בנפילה מהסוג הזה - את יושבת איתו, מצטערת בצערו. שואלת אותו אם הוא רוצה לחשוב על פתרונות/איך למנוע את הפעם הבאה. מחזקת אותו ששבע יפול צדיק וקם וכו' וכו'. את נמצאת שם בשבילו כמו שאת נמצאת עבורו בכל קושי. במקום להתעסק בפגיעה, בעלבון, בכאב שלך - אתם מתעסקים בנפילה שלו ואיך לעודד אותו להתחיל מחדש.


אבל, ואבל גדול - זה אך ורק אם את שם!! זה רק בתנאי שבאמת את נמצאת במקום שאת מרגישה שזה לא קשור אליך. שאת לא נפגעת. כל עוד את פגועה - קחי לך את הזמן והלב לעצמך❤️.


איך מגיעים למקום נקי ונטרלי מול הבעל בנושא הזה?
קודם כל לחשוב ולהפנים שזה לא קשור אליך! לכתוב פה בפורום ולשמוע את זה מעוד הרבה נשים - זה מצוין! תכניסי לך את זה ללב!
עוד דרך חשובה והיא גם בונוס שאת מקבלת על הרצון הכן שלך להיות לעזר לבעלך - בטחון עצמי, מאמי, ובכמויות!!!!!!
איך כ"כ מהר את לא יפה ונחשקת? איך? זה יושב לך אולי על נקודות חלשות קיימות?
יקרה. את אישה יפיפיה!!! מושכת!!!! נאהבת!!!! מספקת די והותר!!! - אלו דברים שאם *את* לא חושבת ומרגישה כלפי עצמך - לא יעזור לך אלף דיבורים ושכנועים של אף אחד! גם לא של בעלך היקר! יש לך פה עבודה של אהבה עצמית, דימוי עצמי חיובי, בטחון עצמי - לדעתי קריטי אם את רוצה להגיע למקום נקי מול הבעל בנושא הנפילות. (בלי קשר לשיפור איכות החיים שתרויחי.) יכול להיות שהעניין הנוכחי הציף אצלך נקודה חלשה שצריכה פיתוח בכל מקרה... אם כן הא לך כבר הרווח הראשון מהקושי הזה...

שיהיה לך בהצלחה והרבה כוחות🙏❤️
תודה על התגובה הארוכה אנונימית בהו"ל

את ממש צודקת, ביטחון עצמי אצלי זה משהו ממש מוחלש. לפעמים צריכה שבעלי יאמר שוב ושוב כדי שאקלוט ואאמין.

הלוואי שאצליח לעבוד על זה ולהצליח להתקדם בנקודה הספציפית הזאת ❤

וצריכה לפרוק קצת... אז לא חייב להגיב אפילו, רק כותבתאנונימית בהו"ל

אני צריכה חיבוק. חיבוק מבעלי. צריכה לחוש ולהרגיש בגוף את האהבה שלו. מרגישה שקשה לי להתגבר ככה על מה שקרה. 

זמן כל כך לא מוצלח. 

אחרי עוד טיפול שלא צלח, בכי, אכזבה, מחזור, ואז זה. 

ולא קיבלתי חיבוק. נשיקה. ליטוף. נחמה נפשית דרך הגוף. כל כך חסר לי. 

ויש עוד מלא זמן עד שאטהר. 

הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ועוד מחמאות ומילים טובות, אבל לפעמים פשוט צריך לשים את הראש שלי בשקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל.

מכירות את זה?

 

אויש... חיבוק גדול אהובה!!!קמה ש.
בס״ד

גם אצלנו המחזור האחרון הגיע בעיתוי נוראי, כשממש הייתי זקוקה לנחמה. מבינה אותך ממש!!!

לבי תפילה שבקרוב כל חזית תסתדר על הצד המדהים ביותר שלה, ושלצד כל הטוב שתזכו לו בהווה גם תזכו לחוות את הסיפוק העצום על הדרך שעשיתם, על אף המכשולים הלא פשוטים.

שולחת לך מיליון חיבוקים, את גיבורה גדולה ממש 💗💗💗💗💗💗
את פשוט מרגשת אותי, איזו אישה, איזו אהבה יש ביניכםנגמרו לי השמותאחרונה

פשוט מרגש ❤

 

הכמיהה שלך ואיך שתיארת את זה "פשוט צריך לשים את הראש שלי השקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל",

וואו יקרה, צמרמורת, איזו איזו אהבה יש ביניכם, מדהים, מדהים!!!

 

ב"ה עוד ממש כמה ימים תיטהרי ותוכלו להיות יחד בקירבה שלמה,

אולי תחשבי על הימים הללו כימי האירוסין, ממש בשיא שלהם, ממש כמה ימים לפני החתונה - והנה, עוד שבוע וקצת החתונה תגיע! ותוכלי לחבק אותו ולשים את הראש בשקע הזה בצווארו שמיועד רק לך ואיזה כיף!

ואיזה כיסופיפ וכמיהה וגעגוע עזים - שיצרו בקירבה אפילו עוד יותר אהבה, עוד יותר עוצמות, עוד יותר ביחד!

ואיזו זכות זו, זכות עצומה.

 

ויחד עם זה,

הקושי הוא קושי.

והריחוק הוא ריחוק.

והאכזבה היא אכזבה.

מעוד טיפול שלא צלח.

מעוד מחזור.

מעוד שבר של הגוף והנפש.

 

והמילים שלו טובות ומנחמות ויקרות,

אבל החיבוק שלו עוטף אותן אפילו ביתר שאת,

ואת כה רוצה וזקוקה לחיבוק הזה!

 

אולי אפשר בינתיים להדפיס כרית מפנקת עם תמונה של שניכם שאת ממש אוהבת, או אפילו רק של בעלך היקר - וברגעים כאלו לחבק את הכרית חזק חזק?

לדמיין אותו, לחשוב עליו בראש, אולי אפילו לחבק את עצמך ולהרגיש אותו יחד איתך?

 

שולחת לך גם מכאן חיבוק גדול גדול ומוחץ-מוחץ

שתזכו שמהאהבה הגדולה הזו ביניכם יצאו גם פירות מתוקים וילדים אהובים ונפלאים ממש בקרוב ב"ה, וכמובן לכם ועבורכם - האהבה הזו שלכם תהיה שם תמיד בדרך לחזק, לרפא, לעודד, לתמוך, להכיל, ופשוט להיות.

 

בהצלחה זוג מקסים שאתם! ❤

סוף תשיעי והמחשבות לא פוסקותytrewq
מה יהיה ואיך יהיה? מתי זה יתחיל? כמה יכאב לי? יספיקו להביא לי אפידורל? הלידה תתקדם או שאהיה שעות עם צירים ופתיחה נמוכה? אני אספיק להגיע לביח שבו אני רוצה ללדת? ואיפה הילדים יהיו? אני אספיק להכין לי בגדים לשבוע שחל בו? מה בכלל אני אוכל ללבוש?...

אהההה לא מצליחה להירדם מהמחשבות!!! 🫨🫨🫨 

וואי מזדהה איתך כל כך!!^כיסופים^

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

אני בונה על ללדת השבתytrewq

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

הגיוני לגמרימיוחדותאינסופית

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לפעמים אני חושבת שבא לי ללדת בקיסרי יזוםytrewq
וזהו 🫣 
כן זה קשהמיוחדותאינסופית

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

אצלי המחשבות על איך יהיה בבית אחרי הלידהשיפוראחרונה
אני עייפההבוקר אור

מי מצטרפת?

תינוקי תירדם כבר!

אני הייתי כל כך עייפה שפשוט נרדמתישמש בשמיים

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

יואוו נשמע חלום!בוקר אור
הקטן לא ישן מ12 בצהרים ועדיין לקח לי שעה להרדים אותו 
אנייייירקאני

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

יוו המצב שלך יותר גרוע🫢בוקר אור
אמאלה בהצלחה מאמוש
אני עכשיו עייפה. ונמאס לי לקום מוקדם סתםיעל מהדרום
נעלם התוכן🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אני גםבוקר אור
אנחנו כבר כמעט שעה בגינה מרוב שקמו פה מוקדם🤭
אני ערה משש בערךיעל מהדרום
מעצבן שנעלם התוכן🤦‍♀️יעל מהדרום
גמני חשבתי שלא אצטרך לקום מוקדם היוםהמקוריתאחרונה

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

איזה באסה זה להיות הדתייה היחידהחמדמדה

שכל לפעם צריכה לשאול

זה כשר?🤓🤓🤓

אני לא עובדת עם חילוניםמתואמת

(כלומר, יש לי לפעמים לקוחות חילונים, אבל אני לא אוכלת איתם)

אבל יש לי קרובי משפחה חילונים.

מכיוון שהם קרובים שלנו (של אמא שלי, שחזרה בתשובה), הם יחסית בקיאים בפרטים, אבל עדיין קורים דברים על גבול המצחיקים.

פעם אחת דודה שלי שאלה אותי: "והרבנים לא מרשים לכם להפסיק להביא ילדים או לעשות הפסקות מדי פעם?" (לכי תסבירי לה שהרב שלנו בכלל אומר שאנחנו לא צריכים לשאול רב על מניעה...)

ופעם אחרת במפגש עם הורים של דודה שלי (אשתו של דוד שלי), אמא שלה לא הושיטה את היד ללחיצה לבעלי, בעל הזקן הארוך, אבל כן הושיטה יד לאחי, שבלי זקן. הוא התנצל ואמר, "אמנם אין לי כיפה גדולה כמו שלו, אבל גם אני לא לוחץ יד לנשים..." (דווקא אח של דודה שלי כן רצה ללחוץ לי יד לפרדה, והיה צורך להסביר לו שדתיות לא לוחצות ידיים לגברים...)


אבל הסיפור הכי מצחיק שהיה לי לאחרונה - כלומר לא ממש לי, אלא בפודקסט ששמעתי:

אחד מהדוברים בפודקסט רצה להשוות ספרייה של סרטים בבית של מישהו לספרייה של ספרי קודש (מבחינת הכמות), ואמר: "זה היה ממש כמו להיכנס לבית של דתיים, עם כל הספרים של קאסוטו וכל אלה..." (מישהו צריך להסביר לו שדווקא דתיים *לא* לומדים קאסוטו🤦‍♀️)

סיפור לידה. הזהרת אורך.בת.

ברוך ה' הבייבי ישן כאן לידי. מסתכלת ולא מאמינה שהחיים השתנו בצורה כל כך משמעותית ועד לפני שמונה ימים הוא היה בתוכי ולא הכרתי את הדבר המופלא הזה.

אז לידה שניה, בבית ילד בן שנתיים.

כל ההריון התפללתי ללידה טבעית בגלל שאת הגדול ילדתי בשבוע 42 עם זרוז, ובעצם לא חוויתי את ההרגשה של צירים טבעיים.. שבוע 39 פלוס 3 נכנסת לשרותים ורואה הפרשה קצת צמיגית, אבל כל ההריון היו לי הפרשות אז לא ידעתי אם זה אומר או לא. בכל אופן מעדכנת את אמא שלי ומכינה סוף סוף תיק ללידה.

למחרת סובלת קצת מכאבים, ובערב כשאני משכיבה את הגדול פתאום קולטת שזה שאני מרגישה צורך לשרותים כל כמה דקות זה בעצם ציר. מתרגשת ומתחילה לתזמן, זה כל רבע שעה בערך. הכאב עצמו של הציר כמעט לא מורגש ומה שבעיקר אני מרגישה זה לחץ רציני.. לא זוכרת שהיה לי את זה בצירים של הזירוז וזה מוזר לי.

הולכת לישון ומעדכנת את אמא שלי שכנראה זה יקרה בימים הקרובים. אמא שלי קבעה נופש לשלושה ימים הקרובים ואמרה מראש שהיא תצא באמצע אם אצטרך.. חבל לי שתפסיד ואני ממש מקווה שהלידה תחכה שלוש ימים. קראתי פה בפורום על הרבה נשים שלפני לידה היו להם כמה ימים של צירים ואני חושבת שזה יהיה המצב אצלי.

שוכבת במיטה ומתמודדת עם הציר שמגיע בעזרת נשימות. בהריון הזה לא היה לי כח ומוטיבציה לעשות קורס הכנה ללידה וההכנה היחידה שעשיתי זה לקרוא פה על דרכים להתמודדות עם צירים, השיטה של הנשימות של @בארץ אהבתי נראה לי.

מנמנמת קצת, ובערך בחמש הצירים נעשים קצת יותר כואבים ואני מתעוררת מכל ציר וממשיכה לנמנם ביניהם.

בערך בשבע הצירים מתחזקים ומצטופפים, אני מעדכנת את אמא שלי שאולי היום זה היום ומבקשת שתיקח לי את הגדול כדי שלא יראה אותי עם צירים. אחרי כמה דקות הוא קם ואני מחבקת אותו חזק חזק ומתרגשת כל כך כשאני חושבת על השינוי שאנחנו עומדים לעבור.. פתאום יש ציר, אני סוגרת עיניים חזק ומתחילה בנשימות ומחכה לעבור כמה שיותר מהר את הנשימה השניה - שלישית שהיא שיא הכאב ומשם הענינים מתחלשים.. הבן שלי רואה אותי נושמת בקולניות ומוציאה אויר בקול נמוך, נבהל ומטפס עלי מנשק ומחבק ומרגיש שמשהו לא תקין קורה. אני אורזת לו מהר בגדים בשקית ומתקשרת לאמא שלי שתבוא לקחת אותו, מתפללת שזה יהיה לפני הציר הבא.

אמא שלי לוקחת אותו ועכשיו אני פנויה נפשית לחוות את הדבר המרגש שקורה, אני במצברוח מצויין, מרגישה באורות כזה, קצת כמו על איזה סם. נכנסת להתקלח ובטוחה שזה יעזור לי מאד כמו שתמיד מים משככים כאבים, בפועל האמבטיה עושה לי עצבים וקוצר רוח, אני לא יודעת למה ואיך אבל מהרגע שנכנסתי רק בא לי לצאת ואני אחת שמאד אוהבת אמבטיות ארוכות.. מחליטה לזרום עם התחושות שלי ויוצאת. שמה ניגוני חבד להרפיה, מחשיכה את כל הבית ומתחילה להתנסות בתנוחות שיקלו עלי את הצירים. מנסה להעזר במשקופים, בקירות, על הצד במיטה ומשום מה הגוף שלי רוצה רק להיות על הרצפה אבל זה לא נוח לי כי אני לא מצליחה לנמנם תוך כדי והייתי עייפה.. המוזיקה והחושך משרים עלי תחושת שינה.

כל ציר שמגיע אני מעבירה בחמש נשימות וכל נשימה חושבת על דבר אחר שאני רוצה להודות עליו לה' - על בעלי, ההורים שלי הילד שכבר יש לי והילד שעתיד לבוא, על הלידה שקורית בצורה טבעית כמו שכל כך רציתי, על הבריאות, הבית והחיים.

אני מתיישבת בשלב כולשהוא על הספה ומשום מה נוח לי להעביר שם את הצירים. הצירים מתחזקים ובכל ציר יש לי לחץ חזק מאד מאד למטה. משהו בלב שלי אומר לי שהעוצמה של הלחץ חריגה.

בנתיים אני בקשר כל הזמן עם אמא שלי ואנחנו מסכמות שתגיע בעשר להעביר איתי את הזמן. הניגונים מרגשים האווירה נעימה מאד ואני ממש מרגישה שאני מתקדמת.

בעשר אמא שלי מגיעה ואנחנו מנהלות שיחה נעימה שכל כמה דקות אני פשוט מתנתקת ומעבירה את הציר, מקפידה מאד להיות רפויה ולחשוב רק על הציר הנוכחי.

באחד עשרה הסבלנות שלי נגמרת ואני מבקשת מאמא שלי לצאת לבית רפואה כי אני רוצה שמשהו יזוז. אמא שלי טוענת שאני ממש לא נראית עם צירים משמעותיים ושאולי כדאי לחכות אבל אנימרגישה שמשהו צריך לזוז וחייב לעשות פעולה משמעותית כדי להזיז אותו.

אנחנו נוסעות רבע שעה לבית רפואה, בדרך יש כמה צירים שאני מעבירה בצורה טובה ברכב ואז עוד איזה עשר דקות מחפשות חניה.

נכנסות לקבלה ולוקחות מספר, הכל לוקח הרבה מאד זמן ואני תוהה מה עושים עם מישהי שמגיעה במצב קרוב יותר ללידה, האם היא גם צריכה לחכות בתור? אני מעבירה בקלות יחסית את הצירים אבל יודעת שהם יותר כואבים ומשמעותיים ממה שנראה מבחוץ. מקבלים אותנו ומבקשים לחכות שוב בחדר ההמתנה, שם אני יושבת על כדור פיזיו וזה מקל מאד. מחכות עוד איזה חצי שעה ואז מקבלים אותנו לחדר ואחות מעצבנת מגיעה ומודיעה שמתחילים מוניטור, אני אומרת לה שיש לי צירים כאובים ואיך אני יעביר צירים בשכיבה אבל היא אומרת אז תתרוממי קצת ויוצאת מהחדר.

אני מחכה חצי שעה, בכל ציר אני נשכבת על הצד ומעבירה את הציר, הוא כואב אבל נסבל ברוך ה'. אחרי חצי שעה אמא שלי הולכת לקרוא לאחות אבל הן עמוסות ואומרות לחכות.. אחרי שעה ועשרים שאני במוניטור מגיעה סוף סוף אחות לשחרר אותי. היא מעיפה מבט על המוניטור ואומרת שזה צירים לא כל כך רציפים, והאם אני מרגישה צירים.. אני אומרת לה שבטח ומבקשת לבדוק אותי. היא מכניסה את היד ואז הפנים שלה משתנות והיא אומרת את בפתיחה 4 וחצי כבר מחיקה 80 90 אחוז, זה מעולה.

אני מתרגשת מאד. הלידה שחלמתי עליה מתקרבת ואני שואלת את האחות על האופציות שמתאפשרות אצלם בלידה. היא מסבירה לי שיש מרכז לידה טבעי ששם אין שום התערבות ואי אפשר לקבל גז צחוק או משהו אחר, זה מתקיל אותי כי כן תכננתי ללדת בלי אפידורל אבל עם גז צחוק אבל אני זורמת ואומרת לה שאני רוצה לנסות לידה במים.

זה נראה שהיא קצת מתפלאה, מספרת לעוד כמה אחיות ואז אומרת לי שאני צריכה לקבל אישור מהרופאה. נכנסת לחדר עם שתי רופאות והן צוחקות עלי שאני ממש לא נראית בפתיחה 4. אני רגועה רגועה, במצב רוח מצויין, צוחקת איתן, ורק כל כמה דקות כאילו מתנתקת ומעבירה ציר עם נשימות חזקות.

הרופאה בודקת את הנתונים שלי ורואה שעשיתי הערכת משקל רק בשבוע 32 והן צריכות הערכת משקל עדכנית יותר. הרוםאה מבקשת שאשכב כדי שתוכל לעשות לי הערכת משקל אבל מיד כשהיא מתחילה היא פולטת קריאת התלהבות ואומרת שהראש של התינוק ממש ממש למטה והיא לא יכולה להעריך בצורה כזאת. עכשיו אני מבינה מה זה הלחץ החזק שאני מרגישה ושמחה שבעזרת ה' לא אצטרך ללחוץ הרבה זמן. אני עוברת לטכנאית שתנסה לעשות היא הערכת משקל והיא מנסה מה שהיא יכולה ואומרת לי מראש שהנתונים לא מדויק כי התינוק ממש למטה. הוא יוצא קטן יחסית וזה בסדר.

הרופאה מסבירה לי שנכנסים למים מפתיחה 6, ושולחת אותי להעביר עוד צירים בחדר עם מקלחת. בהתחלה אני מעבירה את הצירים על כדור פיזיו.. אמא שלי משכנעת אותי בכל ציר לדמיין איך התינוק יורד ולעשות תנועות עם האגן כדי שיתברג טוב אבל אני משום מה קשה לי לחשוב בציר על התינוק זה מרכז אותי בכאב ואני מעדיפה לדמיין דברים אחרים לגמרי כדי להסיח את הדעת מהכאב. מדמיינת את הפנים המתוקות של הבן שלי, את ההרגשה כשהוא נותן לי נשיקות, את החיוך שלי, חושבת ומודה לה' על דברים טובים שקרו לי בחיים ובאופן כללי המאמץ על מה לחשוב בכל נשימה עוזר לי ממש להעביר את הציר. אחרי עשרים דקות בערך אני נכנסת למקלחת. בהתחלה המים באמת מטשטשים ועוזרים לצירים אבל מהר מאד הצירים נהיים כואבים יותר והמים כבר לא עוזרים. בכל ציר יש לי בערך 3,4 שניות שבהם הכאב גדול מנשוא ואני לא יכולה יותר, בשניות האלה אני מרגישה שדי. די. די. אני לא יכולה לעבור את זה יותר, והרגע אפידורל. אני עוברת את הכמה שניות האלה ואז ההרגשה היא אחרת שאני יכולה ומסוגלת, אבל הכמה שניות האלה פשוט מפחידות אותי בכל ציר מחדש..

אחרי חצי שעה בערך אני אומרת לאמא שלי שאני ממצה את המקלחת ואחרי זה נבדקת, אם יש פתיחה משמעותית אני הולכת על לידה במים ואם לא אני אקח אפידורל..

הצירים כבר כואבים ממש ממש. כל ציר זה קצת כמו מלחמה לעבור אותו. הנה עברתי עוד אחד. עוד אחד. ועוד. לפעמים אני מצליחה להתמודד עם הצירים עם מחשבות טובות ואז אני מרגישה ניצחון ולפעמים הציר פשוט מפרק אותי ואז אני מתייאשת..

יוצאת מהמקלחת ומבקשת להבדק, מגיעה רופאה ובודקת ואומרת שאני בפתיחה 5 והעובר התמקם קצת יותר טוב אבל צריך עוד כמה צירים טובים משמעותיים כאלה כדי להעלות פתיחה. זה מייאש אותי ממש במיוחד שאני שמה לב שמרוב הכאב הגוף שלי כבר לא מצליח להיות משוחרר ואני קפוצה ולחוצה.

אני מודיעה לאמא שלי שאני רוצה אפידורל ומיד כשמוציאה את המילים האלה מתחילה להתרגש. בלידה של הגדול האפידורל היה החלק הכיף של הלידה, בלי הכאבים, נמנמתי שרתי וצחקתי בפתיחה רצינית מאד. ואני אומרת לאמא שלי יאללה לוקחים אפידורל הכיף מתחיל..

אמא שלי הולכת להודיע לאחיות, הם נראות מאוכזבות שאחרי שעברתי את כל התהליך ויש לי כבר אישור מהרופא זה מה שאני בוחרת אבל אני ממש שלמה עם עצמי ומרגישה שזה יהיה לי טוב. אמא שלי הולכת להביא מדבקות מהקבלה ואני מרגישה שברגע שהחלטתי על אפידורל אין טעם בעוד רגע אחד לסבול.

אני מתקדמת עם המיילדת לחדר לידה, בדרך תוקף אותי ציר עוצמתי אני נכנסת לחדר לידה ומיילדת מבוגרת מקבלת אותי ומבקשת ממני להחליף בגדים אחרי כמה שניות תוקף אותי ציר מטורף מטורף ופתאום אני צועקת צעקות גדולות כמו בכל סיפורי הלידה הקלאסיים. מרגישה לחץ מטורף למטה ובטוחה שאני חייבת לעשות שרותים הרגע, מדדה לשרותים ופתאום עוד ציר. אני יושבת על האסלה ומפחדת שיפול לתוכה התינוק שלי. הלחץ חזק חזק חזק.

אמא שלי מגיעה ואני בוכה לה שהצירים נהיו לא נורמליים ואין מצב שאני עוברת את זה. באמצע הדיבור תוקף אותי עוד ציר עוצמת אני צורחת מכאבים ומתחננת לקבל אפידורל הרגע. המיילדת אומרת בנחת שהיא קראה למרדימה וזה יקח זמן. אני מרגישה בכל ציר שאני הולכת למות ומליון סכינים מבתרים אותי בבת אחת, מרגישה לחץ לעשות צואה, מרגישה ממש שעומד לצאת לי.

המיילדת אומרת פתאום שזה יקח לפחות עוד חצי שעה עד שהאפידורל יגיע כי צריך שהבדיקות דם שלי יגיעו מהמעבדה. אלא אם כן יש לי משהו עדכני מהשבועיים האחרונים. אני מרגישה שעוד רגע אני באמת מתה ואומרת לה שיש לי למרות שאני יודעת שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. בין הצירים מתאמצת לפתוח את האפליקציה של כללית ולא מוצאת את הבדיקות. הצרחות כאב שלי מסבירות לה כשנראה שאין אפשרות לחכות עוד והיא מעלימה עין מהעניין. סוף סוף המרדימה מגיעה ואניצורחת לה שבבקשה תביא לי אפידורל דחוף. הכאבים כל כך עזים שאי אפשר לתאר ובעיקר אני מרגישה לחץ מטורף למטה. היא אומרת באדישות שהיא הולכת להביא את הציוד שלה ואז תוקף אותי ציר מטורף אני כורעת ואומרת לאמא שלי שאני הולכת לעשות כאן על הרצפה ולא אכפת לי שזה ילכלך הכל. משום מה לא מצליחה להבין שהרגשה כזאת זה אומר שהתינוק עוד רגע יוצא. אני צורחת להם שאני לוחצת לא אכפת לי מה קורה וברוך ה' הציר עןבר אבל מיד אחריו מגיע ציר נוסף.

המרדימה מגיעה ואני בוכה לה שבבקשה תזדרז אני חייבת אפידורל, היא מבקשת ממני לשבת על המיטה ואני בקושי מצליחה אבל הצורך העז באפידורל גורם לי לעשות את הבלתי יאמן. היא מזריקה ואני תופסת חזק בידיים של אמא שלי כי אני באמצע ציר נורא ואז היא אומרת לי שהיא שמה קצת למעלה ויכול להיות שיהיו לי כאבי ראש אחרי הלידה. באותו רגע לא מעניין אותי כלום, אני בקושי שומעת אותה רק מחכה שיעבור כבר. מגיע ציר את חציו הראשון אני מרגישה בעוצמת ואת החצי השני כבר פחות מרגישה. הכאב מתעמם מייד וסוף סוף אני יכולה לנשום ולהרגע. אחרי פחות מדקה המוניטור מתחיל לצפצף. המיילדת מעיפה מבט דואג במוניטור ואז מבקשת לבדוק אותי כי יש האטות בדופק וזה אומר או שיש בעיה או שהתינוק כבר יוצא. ובאמת אני בפתיחה מלאה. מסתבר שכל הדקות האחרונות היו כבר בצירי לחץ וזה מרגיע אותי להבין אתזה.

אמא שלי מתרגשת ומתחילה לבכות. היא אומרת לי הנה התינוק שלך מגיע.. אבל אני צריכה קצת לנוח אחרי הדקות האחרונות ומבקשת עוד לא להתחיל בלחיצות.

אחרי כמה דקות אני לוחצת ומרוב כל המתח של זמן הזה לא מצליחה ללחוץ טוב, המיילדת מנסה לכוון אותי ואני פשוט מודעת לזה שמשהו לא הולך לי. אחרי כמה לחיצות כאלה המיילדת מתייאשת מתיישבת על הכסא ואומרת לי ולאמא שלי כנראה שזה יקח עוד הרבה זמן.. בלב שלי אני יודעת שזה לא נכון ושכמה לחיצות ממוקדות יוציאו את התינוק. ובאמת מגיע ציר אני לוחצת ולוחצת ועוד ציר קטן ופתאום מרגישה משהו יוצא ממני וזה התינוק שלי. אני אפילו לא רואה את הפנים שלו אבל מחזיקה אותו הפוך רק בגב וכל כך מאושרת תודה לה' תינוק בריא ושלם כמו שהתפללתי. פחות משעה אחרי שהייתי בפתיחה חמש.

אחרי כל המאורעות האחרונים אני מרגישה שחייבת לנוח, התינןק לא כל כך בקטע לינוק והמיילדת מנסה לעזור לי עד שמתייאשת. אני מבקשת שיקחו לי את התינוק ונחה קצת, יש לי קרע קטנטן פנימי ותופרים אותי לוחצים לי על הרחם וזה כואב אבל מוציא כמויות של קרישי דם ומעבירים אותי לחדר התאוששות.

המשך סיפור האשפוז עוד מעט

וואו מזל טוב!!טליה א.
אמאלה איזה מתח!מאוהבת בילדי

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

וואו כתבת ממש טוב!Doughnut
מותח ודרמטי ממש😅 ומרגש ממש❤️
קראתי בנשימה עצורה!!נשימה עמוקה

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מלא מזל טוב!! נחת ואוראורוש3
וואו מטורף היתי איתך לגמרי..הלוואייי

מזל טוב!!


כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!


רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..


ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

באמת מוזרבת.

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

אהה חח וואי אבל האמת-זה עדיין בדיוק סימן לצירי לחץהלוואייי

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות


ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן


קיצר


מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט


את באמת גיבורה אמיתית


ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

אממ ניסיתי אותו לראשונהבת.
ולא ממש הייתי מרוצה. אבל חושבת שזה יכול להיות חוויה אישית שלי ונשים אחרות כן מרוצות.
יכולה לספר מהתנסותידרקונית ירוקה

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

השוואה לא טובה🙈אמא לאוצר❤
פשוט כי גם בשערי צדק הגישה התערבותית ולא טבעית..ועמוס שם מאד מאד מאד ...

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

דוקא מה שסיפרת על אסף הרופא נשמע לי נוראהלוואייי

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.



נכון, אני באמת כועסת על זהדרקונית ירוקה

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

וואו איזה סיטואציה מורכבת להשאר ככה לבדהלוואייי
עבר עריכה על ידי הלוואייי בתאריך ב' באב תשפ"ו 18:52

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש


 

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם


 

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

לי קרה משהו כזה בבלינסון..טארקואחרונה
אחת(מעוד שפע) מהסיבות שלא אחזור לשם.
אני גם חשבתי על זה!השקט הזה
המשךבת.

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

וואי סרטאורוש3

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

וואו וואו וואואחת כמוני

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

כתבת ממש יפה, מזל טוב!!קנקן שבור
ומה שקרה אח"כ עם האפידורל נשמע ממש כואב, ב"ה שהצליחו לפתור את זה
וואו איזה סיפור. מזל טוב גדול!! קראתי הכללומדת כעת
מרגש ממש ♥️
וואו , סיפור מטורף. איזה גיבורה את!אמא לאוצר❤
ממש לא התרשמתי מהבית חולים, הצילו כמה רשלנויות קטנות בדרך! הם ממש לא החזיקו ראש על הסיטואציה וניהול אותה כמו שצריך .. באסה! איפה זה היה אם אפשר לשאול?

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

כן..בת.

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

וואי אוף איזה באסה!!😞אמא לאוצר❤
וואו!! מלכה שאת!אנונימית בהריון

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

סיפור מטורףףף ואת אלןפה!!!❤️,שגרה ברוכה
אין לי כוח לילד שלי.צריךעזרה:)

זהו, אמרתי את זה.

הוא מתיש אותנו, סוחט אותנו.. פשוט לא כיף איתו. כל האווירה בבית נהייתה סיוט בגללו.

היינו אצל פסיכולוגית טיפול ארוך עזר קצת והכל חזר שוב. ועכשיו אנחנו מחפשים הדרכת הורים טיפולית.

ועצוב לי נורא. הוא הילד שלי, אבל כשהוא נכנס הביתה אני לא שמחה.

אני אמא נוראית, אוף.

לא נשמע שאת נוראיתכורסא ירוקה.
אלא שאת מותשת. לא יודעת בן כמה הוא אבל ילד שסוחט אנרגיות זה מתיש בכל גיל בצורה אחרת. התוצאה של ההורים הגמורים זהה.. חיבוק גדול 🧡🧡🧡

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

תודה על ההמלצה! אני אחפש..צריךעזרה:)
ממש תןדה!
חיבוק!!!! קשוח ממש ממש!!!❤️❤️❤️❤️שיפור
את לא אמא נוראית בכלל!!! מספיק שאת צריכה להתמודד עם ילד מאתגר, לא צריך להוסיף על זה גם ייסורי מצפון❤️❤️‍🩹 בעזרת ה' שתמצאו בקרוב שליח שיעזור לכם לצאת מהמיצר הזה לגאולה גדולה!!!
אמן!! תודה!צריךעזרה:)
מצטרפת לשארמתואמת

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

אני אנסה..צריךעזרה:)
מןדה שזה ממש קשה לפעמים וזה שובר לי את הלב שאין לי ככה בשלוף..
מבינה אותך לגמרי❤️מתואמת
אני גם לא בטוחה שאצליח לעשות את זה בקלות על כל הילדים שלי...
תודה על ההזדהות..צריךעזרה:)
זה מנרמל לי קצת את התחושות
לא צריך להיות בשלוףאמאשוני

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

דבר ראשון חיבוקמתיכון ועד מעוןאחרונה

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

צום ט באב עם סכרת הריוןהבוקר יעלה

שאלתי רב אם צריך לצום והוא הפנה לרופאה שלא ממליצה

ומפה מתלבטת מה לעשות כי באופן כללי היא לא בעד צום בהריון.

מישהי שגם פסקו לה בהריון עם סכרת לא לצום? 

אני מכירה שלא צמיםעדי7

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

האמת שגיליתי רק לפני יומייםהבוקר יעלה
הריון קודם הייתי מאוזנת, מקווה שגם עכשיו בע"ה 
עונה בתור סוכרתיתnik

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

תודה רבה!הבוקר יעלה
הרגעת אותי.. 
אין על מה🙂nik

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

נכוןחולמת להצליח

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כן ליניק חדש2

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

ביום כיפור אוכלים בשיעוריםמולהבולה
אז בתשעה באב אין שיעורים כנראה שרב יגיד לך לאכול רגיל,תשאלי
אני צמתי אבל בחודש תשיעיעוזרת
והיה ממש בסדר
עם סכרת?מנגואית

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

רק אומרת לגבי כיפורענבלית

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

האמת הייתי בטוחה שצמים כרגילהבוקר יעלה

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

במקרה שלי, ניסיתי לצום בתשעה באבענבלית

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.


אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...


לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

חייבת לצייןניגון של הלב
מכירה כאלה שפוסקים בכללי בהריון שלא חייב לצום, גם בלי סכרת
אני חושבת שבתשעה באב ויום כיפור זאת דעת מיעוטשיפור
זה נכון לגבי יום כיפור. 9 באב יש יותרפרח חדש

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

תשעה באב שונה בפסיקות מיום כיפורטארקו

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת


למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.


צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

נכון גם חולים פטורים מתשעה באב ומיום כיפור לאשיפוראחרונה

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

בהריונות עם סכרתאבןישראל
כן צמתי ט באב ויום כיפור, יום כיפור הייתי בתשיעי. תשעה באב אמרו לי שאם לא הייתי מרגישה טוב הייתי מתחילה לשתות/ לאכול לשיעורים
מעבר דירהקרובה

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...


א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...


מבחינת כשיהיה הריון ואח''כ תינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?


ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...


תודה!!

בעלי כמוך, ובכל זאת אין לנו שידת החתלהבארץ אהבתי

יש לנו כיסוי מיטה שפורסים על המיטה בבוקר, ועליו אני מחתלת (וגם שמה משטח התחלה חד"פ מתחת לילד - משתמשת בו כמו רב פעמי עד שכבר מתלכלך או מתבלה...)

גם אני אף פעם לא הרגשתי שחסר לי שידת התחלה...

סכרת הריון?! אני לא מצליחה להכיל את זה,שגרה ברוכה

עשיתי היום העמסה של מאה.

ויצאו לי תוצאות גבוליות שבשום הריון לא יצא לי ככה. מבאס ברמות.

לא מצליחה להתרומם מזה שנכנסתי לסכרת. ובדיקות ומעקבים . איך שורדים את זה???


בדיקה ראשונה יצא 92(צריך עד 95)

בדיקה שניה יצא 163 (צריך עד 180)

בדיקה שלישית יצא 141( צריך עד 155)


בדיקה רביעית זה אקבל מחר תשובה .


אבל הבדיקה בצום! אוף אוף אוףףף


זהו זה נקרא סכרת? 

למיטב ידיעתי תקין זה תקיןכורסא ירוקה.
אולי יגידו לך לשמור אבל זה לא נשמע כמו סכרת. חכי לדבר עם הרופא
אני זוכרת שגם אני ממש התבאסתי מהסכרתמתיכון ועד מעון

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

כן אני יודעת שיש יורדות בזה,שגרה ברוכה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

גם אם הבדיקה הרביעית תצא לך גבוהההבוקר יעלה

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

❤️,שגרה ברוכה

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה בטווחהבוקר יעלה
אם היה גבוה, היה מחוץ לטווח.. 
מקווה באמת,שגרה ברוכה
ממה שאני יודעתמתיכון ועד מעון

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

טןב הגיעה בדיקה רביעית. יצא 121(הגבול נראלי 140),שגרה ברוכה
אבל לגבי זאתי שבצום שיצא קרוב לגבול (אבל בתוך). לא יודעת איך מתייחסים לזה. 
עד כמה שאני מבינההשם שלי
אם זה בתוך הטווח זה בסדר, גם אם קרוב לגבול.
למה את חושבת שיש לך סכרת?שבעבום
הבדיקות תקינות לחלוטין
כי התוצאה הראשונה יצא קרוב ממש לגבול העליון,שגרה ברוכהאחרונה
לכן חשבתי

אולי יעניין אותך