יש בעיות שבהן כשמגלים עליהן יש משהו נוסף שבא אחר כך. אם נגיד רק בפגישה עשירית הבחור מגלה שיש לבחורה אפילפסיה, הוא יחשוש לגבי העתיד, אבל ההוה/עבר הוא מצוין.

במקרה של אוטיזם (תקני אותי אם אני טועה) - אם הבחור מצליח לתקשר איתך, לא אמורה להיות בעיה הלאה. כלומר הגילוי לא מספר לו על דברים בלתי צפויים שעתידים לקרות

ולכן גם אם עדיף לא לספר לו ממש בהתחלה, כדי שלא ייבהל סתם וגם כדי שהקשר יתנהל בצורה טבעית, אם כבר נוצר קשר ברמה טובה, לגילוי לא תהיה יותר מדי משמעות

וזה יכול להיות דבר חיובי לקשר.

זה גם מוביל להזדהות..

גם אם תקבלי החלטה לצאת גם מי שאין לו אוטיזם כדאי לדעת שזאת גם אופציה.

ההסתכלות של "אני שונה"/"אני לא כמו כולם" ובטח שיש לזה בסיס רחב את רגילה לסיטואציה בצורה מסויימת. מה ההתמודדות היא טובה ושהכי תעצים אותך ביחס לסביבה? יש היום מושג שנקרא "חינוך מיוחד" ולא שם אחר. זה באמת רצון להבין שיש שונות והיא לא הופכת אותך לסוג ב' חלילה. השונות לא חייבת להיות שיפוטית. זאת התמודדות לא פשוטה אך חשובה שאת יכולה לצלוח אותה.

אני בעיקר חושב שיכולה להיות הזדהות עם מישהו שגם יש לו דבר דומה.

בתכל'ס קשה לי לדעת איך זה מופיע אצלך וזה עניין רגיש אז אני לא רואה את עצמי מביע עמדה נחרצת לכאן או לכאן.

אני חושב שצריך להעמיד אלטרנטיבה לתרבות הקלוקלת הזאת.

תפיסה חיובית מבריאה.

זהו נסיון מאוד קשה שמודה שלא התנסתי בו - אך האלטרנטיבה פה היא קריטית. הגיוני מאוד שזה קשה ממש לפתח תודעה מסויימת שהיא שונה מהתודעה הנפוצה אבל לדעתי לפחות שווה לנסות.

לגבי האמירה בעולם השידוכים -

קיימים זוגות של 'בעלי צרכים מיוחדים' עם כאלה שאינם כך אך המודל של הפגשה בין אנשים מיוחדים בינם לבין עצמם הוא לא נובע רק מתפיסה האיומה שמסתכלת על אנשים אחרים כנחותים, 'סוג ב''. 

אני מאמין שיכולה להיות הזדהות הרבה יותר גדולה בין אנשים שמתמודדים עם אותם התמודדויות ושיש להם צורת הסתכלות דומה. על אותו משקל אנשים שמגיעים מרקע דומה יוכלו להתחבר אחד לשני יותר בקלות ובכלל יהיה להם יותר שיח משותף.

לפעמים אכן זה נאמר בצורה צינית מתובלת בצביעות - "העיקר שתתחתן עם מי שטוב לך ולא עם אדם" ולא באמת להתכוון לזה אלא רק 'לנקות את המצפון'. זה נורא! ללא ספק.

אך זה לא חייב להיות ככה!

באמת אנשים עם התמודדויות זהות יכולים לעיתים יותר להתאים אחד לשני.

צריך לזרוק את זה לחלל בתור שיקול משמעותי.

אולי השיקול הזה לא יכריע בסופו של דבר, אבל המחשבה עליו היא לא רק בתור עניין ציני בלבד. היא עניין רציני.

אני אובנתי רק אחרי שרות לאומי כמו שאמרתי קודם. אחרי לימודים בבתי ספר רגילים.

אני אני אומנם מאז האבחנה מגדירה את עצמי באופן מסוים אוטיסטית, אבל "בקצה שקרוב לנורמלים".(למרות שאין לספטקרום הזה קצוות)

לכן אני יודעת שאני יוכל להתחתן עם בחור "נורמלי", זה לא שאני אפסול בחור בגלל שיש לו את האבחנה שלי, אלא אני קודם כל אשאל את הדברים האחרים שחשובים שלי חוץ מבחור שיצליח לתקשר איתי.

אני כמובן לא מאבחן,
ואת מכירה את עצמך הכי טוב,
כך שאני לא לוקח אחריות על האמירה הסובייקטיבית שלי (כי היא לא נועדה להגיד לך מה לעשות בעקבותיה).
אבל באמת לדעתי שווה לבדוק כל אחד מהדברים שמרכיבים את המכלול שאת מתארת,
האם באמת כל אחד בפני עצמו חריג באופן מיוחד.
למשל, אנשים שקשה להם להיפתח רגשית - זה לא דבר חריג, ויש הרבה אנשים 'רגילים' (תסלחי לי על הביטוי..) שזה קיים אצלם. כיוצא בזה גירוי חושי, יש אנשים רבים שמתמודדים עם זה.

אז שוב, אני לא מכיר אותך. אבל יכול להיות שאמא שלך צודקת. 
יכול להיות שמכלול של תכונות כאלו שאת מתארת, שמקבל את ההגדרה 'אוטיזם' נשמע מפחיד (גם אם זה אוטיזם בתפקוד גבוה) ובצדק, אבל אם תפרקי את המשמעות של זה לגורמים אולי תגיעי למסקנה שמוטב לוותר על ההגדרה הזאת. ושאת נורמלית, פשוט עם קשיים (/אתגרים) שונים שתצטרכי להציג אותם בפני הבחור אחד אחד, לעבור מכשול אחד ואח"כ גם את השני (לא להנחית עליו הכל בבת אחת, באמצעות ההגדרה הכללית). עד שבסוף תעברו את כל האתגרים יחד.

שוב. אני מעלה נקודות למחשבה, ואני באמת מבקש לקחת את דברי בעירבון מוגבל.
יותר מלתת עצה מנקודת מבטי המצומצמת אני לא יכול לעשות.

בכל אופן, שיהיה המון בהצלחה.
וכל הכבוד על האומץ לפתוח את הנושא..

לגבי השאלה - אני חושב שהשאלה היא לגבי התפקוד.

אם את מסוגלת לשתף ברגשות וכו' ברמה מסוימת, את תצטרכי מישהו שזאת הרמה שהוא צריך (או שצריך פחות מזה. או קצת יותר מזה אבל יש בך מעלות אחרו שמחפות על זה)

וכנ"ל לגבי כל השפעה אחרת - יש לאנשים צרכים שונים בזוגיות. כל עוד את מסוגלת לנהל זוגיות שבה שני הצדדים יהיו מאושרים, זה טוב.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!