נפלתי

ברוח הקשה שוב נשברתי

הרוח לא ליטפה את צווארי

איך ידעת אז לתת בי

קול של תום

ים של געגוע

שנים של סדום

היום אני רגוע

במסתרים תבכה נפשי

בחדרי חדרים אסתתר

עד שאור יציץ מבעד חלוני

איך נתת לי להיות חפשי

רוצה לחלום

חיים בלי תעתוע

יודעים לסתום

שברים של צעצוע

איך אצליח להיות אמיתי

כשבתוך כתרים של שקרים אקבר

יבוא היום שתחי'ה רוחי ונשמתי

איך רצית שאחזור אליך

תבוא היום

על אדמה שרוע

עוטף בחום

בפחדיי טבוע

(נכתב מתוך חיפוש א-לוקי, ב"ה כמו תמיד הוא מצא אותי)

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול