קודם כל את ממש לא אישה רעה!

את לא עושה את מה שאת עושה "סתם"

או כדי לפגוע בו

או כדי שלא יהיה לו טוב

ממש לא.

כבר בדברים שכתבת, סיפרת שהיה בעבר אירוע די טראומתי עבורך שבו בתוך מפגש של חברים, חבר סיפר לבעלך דברים עלייך, מה שגרם כמעט להרס החיים שלך כדברייך (!!!)

לכן נסי לחלק את הדברים לכמה סעיפים:

1. הסעיף של "למה אני לא מאפשרת לו בלב שלם לצאת עם חברים" -

שבתוכו כלולים לענ"ד 4 תשובות אפשריות גם יחד:

א. יש לי איזשהו איום מהפגש עם החברים.

גם בגלל שבעבר "נכוויתי" מכך,

וכמו שאומרים "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין..."

אולי בתת מודע אני עדיין *מפחדת*!

מפחדת שמישהו יאמר לו משהו רע עליי

מפחדת שמישהו יהיה עם תרבות "לא משהו" ויגרום לו לעשות דבירם "לא משהו"

מפחדת שאולי השיח וכל הביחד הזה יצור אצל בעלי תחושת מיאוס בי או במשפחתיות או ברצון שלו לחזור "להיות רווק" על כל המשתמע מכך,

מפחדת שאולי מי מחבריו יוציא אותי באור שלילי מולו, אפילו בלי כוונה

מפחדת מעצם הבילוי עצמו, התוכן, המהות

ואולי עוד פחדים נוספים.

חד משמעית את לא "סתם" לא שמחה ומשוחררת מכך,

וצריך להבין מדוע באמת, לעומק.

ואם יש פחדים - מהם בדיוק, לעומק.

ואיך אפשר לאט לאט לפעול, יחד ולחוד, להסיר את הפחדים הללו, להסיר את ה"איומים" הללו,

ובצורה הזו השיחרור יותר יוכל לבוא.

(וכמובן שצריך להכיר אותך, אותו ואת כל הדנמיקה הזוגית ביניכם בכל תקופת ההיכרות בכדי לדייק במענה לכך)

ב. אולי יש לי צורך להרגיש מקום ראשון אצל בעלי,

שאני מקום ראשון עבורו,

שהבית מקום ראשון עבורו

שהמשפחה שלנו מקום ראשון עבורו

ואולי כאשר הוא יוצא עם חברים אני מרגישה שהם בעצם מעליי / מעל המשפחה בסדרי העדיפויות שלו?

אולי זה מאיים על המקום היציב והבטוח שלי בלב שלו בשבילי?

אולי אני לא מרגישה מקום ראשון?

ואם זה נכון - כמובן שצריך לעבוד על זה...

ג. העומס עצמו -

אולי קשה לי לשחרר כי *באמת* באמת קשה לי!

אני עמוסה

אני עובדת 9 שעות

אני נוסעת שעתיים

אני אחרי שתי לידות יחסית צפופות

ו2 הריונות

והנקות

וקימות בלילה

וגידול ילדים אינטנסיבי

ואני רוצה עזרה!

ותמיכה!

ושותפות!

וניראות!

והכרה והערכה לכל מה שאני עושה!

וכשהו איוצא עם חברים - אני לא מרגישה את כל אלו

וקשה לי! באמת באמת קשה לי

אני רק רוצה לישון

לנוח

להתאוורר

לא שהכל יפול עליי.

ואם זה נכון - גם בזה כאמור לברר ולפתור לעומק...

ד. הצבת המראה בפן החברתי -

אולי זה שבעלי חברותי ומוקף בחברים שכיף לו איתם ולהם כיף איתו -

מחדד אצלי את *החוסר* שלי.

לי אין את זה.

והייתי רוצה.

מאוד מאוד רוצה.

אז זה לא שאני עצובה שלו יש

אלא אני עצובה שלי אין!

וזה רק מחדד לי את זה!

(מזכיר לי שכאשר חיכינו 3 שנים להריון הראשון, כל פעם ששמעתי על חברה בהריון הרגשתי צביטה בלב ולא הבנתי מה נסגר איתי?!

מה אני עצובה שיש לה?1 איזה מן אדם נוראי אני?!

עד שהבנתי - זה לא שאני עצובה שלה יש - ממש ממש לא! אני שמחה בשהילה באמת!

זה פשוט שזה מעצים ומחדד ושם לי מראה על מה שלי אין - ועל זה העצב מגיע.)

וכאן זה מתקשר לשאלה השנייה ששאלת - 

איך למצוא חברות -

אז התשובה הכי ]פשוטה היא - פשוטא להתחיל.

להתחיל באחת.

בכל מסגרת שהיא,

אמא שבמעון או בגן של אחד הילדים שמוצאת חן בעינייך?

חברה מפעם שאת רוצה לחדש את הקשר?

בנות דודות או משפחה מורחבת?

אמא בגינה כשיוצאים עם הילדים שנראית לך בכיוון ובסגנון שאת מתחברת אליו?

מישהי מהעבודה?

הלימודים?

מישהי חדשה?

נסי להתרכז בנשים סביבך, בטוח ישנה אישה אחת לפחות בעבר או בהווה בחייך שיכולה להתאים להיות חברתך.

ואם תמצאי אותה - כמובן שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית בכדי לתחזק קשרים.

הנה, גם בעלך לא סתם מהשמים נפלו לו חברים והוא חברותי - אלא הוא דואג לתחזק את הקשר. להיפגש. להתעניין. לדבר. לשתף וכו'

אותו דבר בדיוק גם אצלך - פשוט לקבוע!

תצאו

אפילו בוקר אחד,

אפילו שעתיים

שעה בערב להליכה

בית קפה נחמד

סרט

דיבור בטלפון

כל דבר שהוא - פשוט לעשות!

להתחיל1

בקטן!

לאט לאט הקשר יווצר

החברות תתהדק

אבל חייבים להשקיע בכך בצורה מודעת ואקטיבית. רק כך נוצרים ונשמרים ומתפתחים קשרים.

- לגבי הנקודה שכתבת "ולהתחיל לחיות את החיים" -

אולי גם כאן דרוש בירור מדוע עבורך דווקא חברות זה התחלת החיים?

מה לגבי המשפחה, בעלך, שני הילדים, העבודה שלך, שאר הדברים שאת עושה, התחביבים? הלא גם הם החיים עצמם...

החברות זה רק עוד פן נוסף בתוך כל זה

וטבעי שעם שינוי הסטטוס והמציאות, ושני ילדים קטנים וכו' - גם הפנאי אליהן יפחת... זה לא משהו לא נורמלי...

אם חסר לך חברות - הקדשת זמן ומאמץ עבור כך יכול מאוד להועיל.

בלי לחשוב על עצמך דברים כמו "אני דפוקה", "מה לא בסדר בי" וכן הלאה,

אלא ממקום ממש נקי ורגוע ש: אני בסדר גמור, אפילו מצוינת, ואם ארצה חברות - אתאמץ לשם כך ויהיו לי. זה הכל.

- לגבי הפילוסופיות שהזכרת על האהבה: קודם כל איזו מקסימה את

הכל הכל בסדר!

ממש בסדר!

את צודקת, לא צריך להיכנס לכל הפילוסופיות הללו,ף וברור שאדם יותר קרוב אל עצמו. זה לא משהו רע, זה משהו טבעי ואנושי.

ונכון, את אוהבת את בעלך!

רוצה שיהיה לו טוב!

ואוהבת גם את עצמך1

מצוין!

ועכשיו נשאר לראות איך הצרכים של בעלך והצרכים שלך מתממשים יחד בהרמוניה,

בלי הרגשה שאחד בא על חשבון השני,

בלי הרגשה שאת "מוחקת" את עצמך או את הצרכים והפחדים שלך בשבילו,

אלא לראות איך הוא עונה לך על הצרכים שלך,

ואת לשלו,

ואיך גם כל אחד מכם עונה לעצמו בעצמו על הצרכים, כי לפעמים זו לא רק עבודה זוגית אלא גם או רק אישית...

וזה לגמרי אפשרי ופתיר!

פשוט צריך לעבוד על זה, ללמוד את זה,

להיות "על זה"...

- ואחרי כל זה אפשר לסכם בצקרה ולומר -

שאחרי שלב ההבנה לעומק,

שתביני את עצמך לעומק

ומהם הפחדים שלך

ומהם הצרכים שלך

ומהם של בעלך,

ותגיעו לשלב של השיתוף ההדדי בצורה נכונה מקרבת ומקדמת, -

תוכלו  להגיע לשלב מציאת הפתרונות האפשריים,

שלב של תיאום ציפיות,

מתי כן שייך לצאת, מתי לא,

באיזו שעה לחזור,

כמה זמינים,

מתי אני יוצאת,

מתי אתה,

מתי יש לנו גם זמן זוגי ביחד, בלי הסחות

מתי ואיך הזוגיות שלנו מקבלת גם את המקום שלה והמרחב שלה

וכן הלאה...

וכמובן לזכור את המהות הטובה והלא מובנית מאליה של הקשר שלכם, שאותו כתבת בהתחלה:

שברוך השם הזוגיות שלכם טובה

יש ביניכם אהבה הדדית

יש ביניכם הערכה הדדית

יש לכם 2 אוצרות מתוקים

יש שאיפות חיים דומות

יש רצון להמשיך להתעצם ולהתקדם יחד,

רצון שיהיה טוב ויותר טוב

וכל זה המון!

לאט לאט תלמדו יותר אחד את השנייה ותגיעו לעמק השווה והשלום

בהצלחה רבה יקרה

שבת שלום ומבורך ורק בשורות טובות

זה מה שצריך להכיר קודם כל.

עם כל מיני "ליטופים" והסברה כמה את "צודקת" - לא יצא לך כלום.

לפי דברייך, זה לא מסוג הבעיות של מישהו שכל ערב נעדר מהבית ואשתו מרגישה לבד וכו'..

ההיפך: אדם שאפילו שואל אותך קודם אם זה בסדר (מפרגנת בחוץ ומתעצבנת בלב..).

יש רקע של משהו שלא סיפרת לו (אני לא בטוח כמה "עצת הרבנים" בעניינים כאלה נכונה, אבל לא ניכנס לכך). אז במקום לשמוח שאיכשהו הוא הסכים לעבור על זה - זה מצטרף לכך שאת גורמת לו לתחושה לא טובה מהיציאות החברתיות שלו.

אח"כ - יש בו משהו מצוין שהוא חברותי וגם  מתנהל כך בפעל. אבל לך יש תיסכול על כך שאצלך זה לא מספיק קיים (ולא איתו. אדרבה. רק את מציינת שאת צריכה משהו חוץ מאשר איתו. כלומר, רוצה להיות קצת כמותו..), אז גם את התיסכול הזה את מוציאה בתרעומת העקיפה שלך על כך שהוא מצליח ליהנות עם החֶברה.

אז אני מציע - קודם כל להתבונן בזה. בנחת ואמיתיות. לומר לעצמך, מה אני עושה לו... ואיזו "חוכמה" היא זו לסובב איזה "ריב" (שהוא מן הסתם אינו מבין מאיפה זה בא), כי יש לי קנאה/חששות תיסכולים...

קודם כל לראות שזה כך.

אח"כ להחליט, שאת לא נותנת לעצמך בשום אופן לרמות את עצמך. לא ישירות ולא בעקיפין. לא נותנת לאף מריבה להגיע בגלל זה, גם אם כביכול זה לא משם.

אח"כ תתבונני רגע בפנים, בתוכך. כמה טוב שהוא נהנה, שמח. כמה זה מוסיף לבית שהבעל מרוצה. לך, לילדים. תעוררי אצל שמחה בזה.

וכשאתם יושבים/יוצאים ביחד - תשימי לב כמה זה נחמד. תאמרי לעצמך, מזל שיש לי את בעלי.. יותר חשוב מחברות. קודם כל זה - ולא לאבד את זה.

כמובן, תשימי גם לב לתת לעצמך מספיק זמן לנוח.כשעייפים מידי, העולם נראה קצת אחרת..

אח"כ, תנסי לחשוב איפה את יכולה למצוא חברות. אפילו קצת. בסביבה הקרובה. אולי חברות מהעבר שאפשר לדבר טלפונית ומידי פעם להיפגש.

תתרוממי מחדש בצורה חיובית.

טוב שאת לא מרמה את עצמך היכן הבעיה ומה צרי להיות. זה הפתח לפיתרון.

הצלחה רבה.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...