לא ממליצה לכם לקרוא סתם באלי לפרוק
(ואני הולכת לעשות עכשיו פדיחות לעצמי)
חלמתי שהיינו במסיבת סיום מחזור מלצרים, וישבנו סביב השולחן דיברנו, נזכרנו בימים מצחיקים... ואז בסוף האוכל שמנו טיפ למלצרית וכל אחד שם סכום נכבד אחרי הכל היינו מלצרים, ואז בזמן שחלק התעכבו על לפרוט שטר אחד עם השני, אחת הבנות, הדר, אמרה שבינתיים היא תזמין עוד משהו וביקשה מהמלצרית שתביא לה משקה מסויים מהבר שבחלום ידעתי את שמו... המלצרית הביאה לה משקה בצבע ורוד ומאז הכל נהיה מוזר. פתאום נהיה בלגן, כולנו הבחנו במלצרים שאנחנו מכירים נמצאים בגג. פתאום כולנו הבחנו שיש גג והיה בו חלון זכוכית וראינו משם את חברים שלנו עוברים, הם היו נראים אסירים ואפורים. היינו נסערים ורצינו להגיע לשם, שחר והבנים רצו למסדרון אך לפתע הוא התמלא שמירה. המנהלת של האולם עמדה שם ומאחוריה מפקחים כוחות משטרה ושומרי ראש. "זה גג הזומבים אסור לכם להיכנס לשם"
היא לא נתנה לנו לעבור כדי להגיע לגג.
לפתע שמתי לב שיש מדרגות לגג ממקום אחר בצד השני, הבטתי למעלה וחככתי בדעתי אם להגיד להם אך מישהי אחרת, יהל, חברה שלי וגם ידידה טובה של שחר שמה לב וקראה לכולם... הם טיפסו למעלה במדרגות. הדלת הייתה מזכוכית אבל היה חושך בחוץ אז מלמטה לא ראיתי מה קרה אבל החברים שלי טיפסו כקבוצה וחלק נשארו למטה.
הרגשתי לא נעים מהסטואציה והתחלתי ללכת לעלות במדרגות. במדרגה השניה ראיתי את חברה שלי נגה, שהיא התחזקה בדת, עומדת וראשה מורכן לרצפה. נעצרתי עם היד על המעקה ושאלתי אותה: את לא עולה בגלל שהמנהלת אמרה שלא? היא הנהנה. שתינו הדתיות הרגשנו שזה קצת רמאות... הבטתי למעלה והמשכתי לעלות. תכננתי רק לעלות עד לדלת ולהסתכל בלי להכנס אבל היא לא ידעה את זה ולאט לאט היא התחילה לעלות אחריי. לא שמעתי כלום בגלל הרעש מהאולם למטה אבל היה נראה שיש תוהו ובוהו בגג. כשהגעתי לדלת פתאום יהל התקרבה וראיתי את הפרצוף שלה, אפור ומחליא, היא נצמדה לדלת וצעקה עלי: אתם תהיו זומבים!!!!!!! הזדעזעתי... כל החברים בפנים נשארו לכודים על גג הזומבים.
הבטתי למטה וראיתי את חברתי נגה קפואה במקום באמצע המדרגות, מאחוריי גם אורטל שהתכוונה להכנס וניצלה ברגע האחרון, ולמטה את המנהלת מביטה בפרצוף שמביע: 'ידעתי. והזהרתי אתכם. עכשיו תשאו בתוצאות."
ירדנו והאירוע הסתיים בלי שליש מאיתנו. הילדים הכי שובבים ופופולרים היו שם.
מאותו יום הילדים האלה רדפו אחרינו והופיעו בחיינו מדי פעם. אבל יכולנו לראות אותם רק אם היינו ברחוב חשוך. כלומר צריך שזה יהיה לילה ובחוץ כדי שתהיה להם אפשרות להתגלות אלינו. הם היו מפחידים וכעסו עלינו שהם נהפכו לזומבים ואנחנו לא. הם באו אלינו ברגעים גרועים, בזמנים חשובים בשבילנו ותמיד יכלו להפתיע אותנו עם פרצוף אפור רקוב ורצחני. פעם ראיתי את הדר (זאת שהזמינה את השתייה), וליה ראתה את עיליי צועק עליה בזמן שהיא הייתה בערב במרפסת עם חבר.
הם רדפו אותנו עד שהיינו גדולים. והמראה של יהל צורחת עליי זעזע אותי כל פעם מחדש.
התעוררתי וחשבתי על נגה ועליי. לפעמים אני נוטה לישר עקרונות בגלל החברים. לפעמים זה נראה שהם יותר נהנים, שהחיים שלהם יותר שווים. אבל זה לא נכון... יש גג. אם לא חושבים בסוף מגיעים למקום הזה שהם אלה שנאלצו לשוטט בעולם כנשמות אבודות, בלי מקום, רק עם כעס וגועל של מוות וריקבון...
החלום הזה ממש תואם את המחשבות שלי לאחרונה בקשר לדת ולחברה, וגם את סיום המלצרות. ונגה שהייתה השנה במדרשה שאני עומדת ללכת אליה. והגג למעלה איפה שהאירועים השווים כביכול... והחבר'ה שלא באמת מתאימים לי ובחיים האמיתיים אני אצטרך לבחור. הדבר היחידי שלא ברור לי מאיפה הסתנן לי לראש זה הזומבים. מסתבר שיצא לי לדבר על העניין הזה איפשהו ועכשיו זה נוכח אי שם בפנים... לא מתאים לי הקטע הזה... נקווה שלא יחזרו חלומות כאלו משונים...
(ואני הולכת לעשות עכשיו פדיחות לעצמי)
חלמתי שהיינו במסיבת סיום מחזור מלצרים, וישבנו סביב השולחן דיברנו, נזכרנו בימים מצחיקים... ואז בסוף האוכל שמנו טיפ למלצרית וכל אחד שם סכום נכבד אחרי הכל היינו מלצרים, ואז בזמן שחלק התעכבו על לפרוט שטר אחד עם השני, אחת הבנות, הדר, אמרה שבינתיים היא תזמין עוד משהו וביקשה מהמלצרית שתביא לה משקה מסויים מהבר שבחלום ידעתי את שמו... המלצרית הביאה לה משקה בצבע ורוד ומאז הכל נהיה מוזר. פתאום נהיה בלגן, כולנו הבחנו במלצרים שאנחנו מכירים נמצאים בגג. פתאום כולנו הבחנו שיש גג והיה בו חלון זכוכית וראינו משם את חברים שלנו עוברים, הם היו נראים אסירים ואפורים. היינו נסערים ורצינו להגיע לשם, שחר והבנים רצו למסדרון אך לפתע הוא התמלא שמירה. המנהלת של האולם עמדה שם ומאחוריה מפקחים כוחות משטרה ושומרי ראש. "זה גג הזומבים אסור לכם להיכנס לשם"
היא לא נתנה לנו לעבור כדי להגיע לגג.
לפתע שמתי לב שיש מדרגות לגג ממקום אחר בצד השני, הבטתי למעלה וחככתי בדעתי אם להגיד להם אך מישהי אחרת, יהל, חברה שלי וגם ידידה טובה של שחר שמה לב וקראה לכולם... הם טיפסו למעלה במדרגות. הדלת הייתה מזכוכית אבל היה חושך בחוץ אז מלמטה לא ראיתי מה קרה אבל החברים שלי טיפסו כקבוצה וחלק נשארו למטה.
הרגשתי לא נעים מהסטואציה והתחלתי ללכת לעלות במדרגות. במדרגה השניה ראיתי את חברה שלי נגה, שהיא התחזקה בדת, עומדת וראשה מורכן לרצפה. נעצרתי עם היד על המעקה ושאלתי אותה: את לא עולה בגלל שהמנהלת אמרה שלא? היא הנהנה. שתינו הדתיות הרגשנו שזה קצת רמאות... הבטתי למעלה והמשכתי לעלות. תכננתי רק לעלות עד לדלת ולהסתכל בלי להכנס אבל היא לא ידעה את זה ולאט לאט היא התחילה לעלות אחריי. לא שמעתי כלום בגלל הרעש מהאולם למטה אבל היה נראה שיש תוהו ובוהו בגג. כשהגעתי לדלת פתאום יהל התקרבה וראיתי את הפרצוף שלה, אפור ומחליא, היא נצמדה לדלת וצעקה עלי: אתם תהיו זומבים!!!!!!! הזדעזעתי... כל החברים בפנים נשארו לכודים על גג הזומבים.
הבטתי למטה וראיתי את חברתי נגה קפואה במקום באמצע המדרגות, מאחוריי גם אורטל שהתכוונה להכנס וניצלה ברגע האחרון, ולמטה את המנהלת מביטה בפרצוף שמביע: 'ידעתי. והזהרתי אתכם. עכשיו תשאו בתוצאות."
ירדנו והאירוע הסתיים בלי שליש מאיתנו. הילדים הכי שובבים ופופולרים היו שם.
מאותו יום הילדים האלה רדפו אחרינו והופיעו בחיינו מדי פעם. אבל יכולנו לראות אותם רק אם היינו ברחוב חשוך. כלומר צריך שזה יהיה לילה ובחוץ כדי שתהיה להם אפשרות להתגלות אלינו. הם היו מפחידים וכעסו עלינו שהם נהפכו לזומבים ואנחנו לא. הם באו אלינו ברגעים גרועים, בזמנים חשובים בשבילנו ותמיד יכלו להפתיע אותנו עם פרצוף אפור רקוב ורצחני. פעם ראיתי את הדר (זאת שהזמינה את השתייה), וליה ראתה את עיליי צועק עליה בזמן שהיא הייתה בערב במרפסת עם חבר.
הם רדפו אותנו עד שהיינו גדולים. והמראה של יהל צורחת עליי זעזע אותי כל פעם מחדש.
התעוררתי וחשבתי על נגה ועליי. לפעמים אני נוטה לישר עקרונות בגלל החברים. לפעמים זה נראה שהם יותר נהנים, שהחיים שלהם יותר שווים. אבל זה לא נכון... יש גג. אם לא חושבים בסוף מגיעים למקום הזה שהם אלה שנאלצו לשוטט בעולם כנשמות אבודות, בלי מקום, רק עם כעס וגועל של מוות וריקבון...
החלום הזה ממש תואם את המחשבות שלי לאחרונה בקשר לדת ולחברה, וגם את סיום המלצרות. ונגה שהייתה השנה במדרשה שאני עומדת ללכת אליה. והגג למעלה איפה שהאירועים השווים כביכול... והחבר'ה שלא באמת מתאימים לי ובחיים האמיתיים אני אצטרך לבחור. הדבר היחידי שלא ברור לי מאיפה הסתנן לי לראש זה הזומבים. מסתבר שיצא לי לדבר על העניין הזה איפשהו ועכשיו זה נוכח אי שם בפנים... לא מתאים לי הקטע הזה... נקווה שלא יחזרו חלומות כאלו משונים...
