אמרו לנו שלא יהיו פלאפונים כל המסע
כל מה שחשבתי עליו זה איך אקום בשעה כל כך מופרכת אם לא יהיה לי שעון מעורר
אז חשבתי להביא את הדבר המרגיז הזה שכל הפסקת חשמל צריך לכוון מחדש כי נגמרו הסוללות
אחר כך הנחתי את עצמי לקרקע המציאות עם ההבנה שקצת מוגזם לסחוב את השעון פלוס כבל מאריך ומפצל במזוודה
לאחר כמה שעות שהסתיימו עכשיו
נזכרתי שיש לי עוד שעון מעורר
והוא בכלל לא דורש חיבור לחשמל
מרגש
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
