הוא אומר שזאת ההלכה והוא לא יכול להגיד לו לא ללכת לפי ההלכה 

זה לא להדיר רגליו מכל מקום שנמצאות נשים - אלא לא להשתף באירוע מעורב, בגלל חוסר לגיטימציה מנקודת השקפתו הדתית לאירוע כזה.

כבר ציין בזמנו הרב אבינר שליט"א את ההבדל הזה, כשאמר שבמסעדה, כל אחד בצלחת שלו, לכן אין בעיה. לעומת אירוע שכולם בעצם סביב אותו ענין. אירוע שהוא משותף לכולם.

על כן, לפי תפיסה זו, קיומו של אירוע כזה, אין לו מקום. זו לא תפיסה "קיצונית" ביהדות, אלא מקובלת.

השאלה מתעוררת מה עושים כאשר יש מציאות כזו, שלא הוכתבה דווקא על פי דרכה של תורה, ויש אילוצים לכיוונים אחרים.

כנראה שאצלם, הבעיה אינה מתחילה מזה. אלא מצורך תיאום כללי ביחס לשוני ביניהם כעת בעניינים אלו.

אם היה דבר כזה, סביר שהיו מוצאים פיתרון ששני הצדדים היו מרוצים..

הקיצור, הענין אינו הטקס הזה או פרט אחר.

אם רב מוסמך ות"ח אמר לך שזה אסור - אז כל מיני "ידענים" שיגדפו אותו, זה לא ישנה. אכן יש רבנים שסבורים כך. ולעיתים בגלל שמתקוממים נגד תרבות כזו, לא יאמרו למי שאינו רוצה להשתתף בה שהוא צריך.

זו שאלה קצת "נזילה".

ולכן, כלל לא שייך כאן "חוות דעת" של אנשים שאין השקפת עולמם כך, או שמביעים דעה לפי הרגשתם האישית.

הרי ברור, שאם שניכם הייתם בקרבת רוח וכבוד הדדי בכללי, אז הייתם מוצאים פיתרון נוח לשניכם, כמו שכבר כתבו כאן. למשל שיחכה לך אחרי הטקס ותלכו ביחד לחגוג באיזשהו מקום או כד'. זו לא הבעיה - ושפיכת שמן על המדורה ע"י הבעת דעות "דתיות" לכיוונים שונים, על המדורה הזו, לא תועיל לכם בכלום. אולי רק לצורך פריקה למי שמביע את זה.

נראה לפי דברייך המעטים, שיש כאן תהליך שיש לו הזנה מתוכו...

שניכם שיניתם עמדות עם הזמן - הוא נהיה יותר לכיוון "חרדי", את נהיית יותר לכיוון של פחות ממה שבתחילה...  ודי סביר, שיש גם דינמיקה פנימית לכך. כלומר, מה שלא מוצא חן אצל הזולת בשינויו - מוביל גם ליותר הקצנה לכיוון השני. אולי מצד אחד - אולי הדדית.

ממש לטובתך - שבו על כל העניינים הללו מחדש.

תקחי את בעלך לשיחה. באוירה נינוחה. תזכרו זה לזה חסד נעוריכם.

תסקרי את השינויים מאז שהתחתנתם. לא בתלונה - אלא כרקע. תסבירי שאת מכבדת את רצונו להתחזק מבחינה תורנית, אבל את ההרגשה שזה עושה מבחינת הפערים. תסבירי שיש יחס בין בני הזוג, שהוא אינו תלוי רק בזהות השקפות, אלא ביחס האישיות לאישיות. באהבה, בכבוד. זה יכול לגרום להכיל גם פערים מסויימים.

ותשאלי אותו, מה הוא מציע. איך לגרום לכך שתרגישו יותר נוח אחד עם השני למרות השוני המסוים. הרי גם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו זו "הלכה"...  לא בתלונה, אלא בהדגשה שגם מבחינת הענין ה"דתי", יש צורך לשכלול היחס הטוב ביניכם.

אולי תגיעו לסיכומי כלשהם. ותוכלו להחזיר את הלב אחד לשני. ואז גם יהיה קל יותר לראות את זה עצמו, בניית הקשר ביניכם, כ"אתגר" ששווה להשקיע בו, גם אם האתגר ה"דתי" נטו כבר פחות מלהיב אותך...

ואם משום מה לא תצליחו ממש להגיע לסיכום ביניכם, אולי תחליטו להתייעץ עם מישהו מבין ענין שמקובל על שניכם.

הצלחה רבה.

לא הייתי מאשים אותה, אלא מאשים את מי שגרם לה להרגיש כך...

אם אחד מבני הזוג עושה משהו שפוגע בצד השני (וממילא גם השני עושה או רוצה דברים שפוגעים בראשון), אז עדיף לדבר על הדברים ולהגיע להבנות, במקום בכל פעם מחדש לעבוד על המידות בשביל לא לכעוס, להיפגע או להתאכזב.

ועדיין, אני שוטף...

דודה שלי התחתנה עם חוזר בתשובה. 

יום אחד סבי ז"ל ראה את חתנו הצעיר מהלך בשבת ברחובה של עיר, עטוף בטלית.

-"למה אתה הולך ברחוב עטוף בטלית, ולא מכניס אותה לתוך התיק שלה?"

-"כי אני לא סומך על העירוב".

סבי עצמו היה חרדי, חסיד גור, וככזה המילה "חומרה" ממש לא הייתה זרה לו (וכן, אני יודע שעבור חלק מהדעות הימנעות מטלטול הטלית זו לא חומרה אלא ממש הימנעות חילול שבת). עם זאת, באזור שבו הוא גר אשכנזים לא נהגו ללכת עטופים בטלית.

סבא שלי אמר אז: מי שלפני שבועיים עוד אכל נבלות וטרפות, והיום כבר לא סומך על העירוב של הרבנות הראשית - הוא לא אדם יציב, ואחריתו מי ישורנו.

איך זה נגמר? בצורה הכי כואבת שיכולה להיות. אוהו כמה שסבא צדק.

אז כמובן זאת דוגמה של אדם אחד בלבד והיא לא מייצגת כלום, ואולי באותה המידה סבא שלי היה יכול לטעות והחתן שלו היה מתגלה כבעל מושלם. 

ובכל זאת, לדעתי אם מישהו חוזר בתשובה ונהיה כ"כ קיצוני - צריך מהר מאוד להרגיע אותו, בנחת ובנועם, ולהסביר לו שאפשר להיות אדם דתי גם בלי לפגוע ביקרים לך מכל, ושיש ערך *דתי* גם בשלום בית. 

(את אותם הדברים אני אגיד גם לאדם שעושה את המהלך ההפוך, מדתי/חרדי לחילוני. גם במקרה הזה יש כמה קיצוניים, שמנסים לשנות את כל הרגליהם בפעם אחת מתוך איזו אדיקות ומחשבה ש"לא יכול להיות שחיי החדשים יהיו דומים לחיי הקודמים", ועל הדרך פוגעים בהרבה אנשים בגלל הקיצוניות הזאת).

בין מסעדה, שכל אחד בענין שלו,

לבין אירוע, שזה משהו שמשותף לכולם, כולם ממוקדים באותו ענין, ולארגן אירוע כזה מעורב, שם הבעיה. כך דבריו. כלומר, "אירועים" שהם מעורבים, זו לא האוירה שהיתה מקובלת "מאז ומתמיד".

כך שזה לא כפי שכנראה חשבה קודמתך, שהבעיה היא בעצם נוכחות נשים באזור. שזה דבר שכמובן נמצא גם ברחוב.

לגיטימי שיפריע לאדם להשתתף בטקס מעורב של נתינתו.

קהל מעורב מבחורות ובחורים. אוירה שאינה מתאימה לו.

ומי שכתבה פה ש"זו הפרשנות המעוות של התורה" (וגם "ידעה" שאם גם הרב שלו אומר כך, אז גם הרב "בעייתי"..) מוטב ללמוד קצת יותר תורה לפני שמסבירים מה "פרשנות מעוותת" שלה.

זו דעה לגמרי לגיטימית וגם מקובלת - גם אם יש הסוברים אחרת.

צריך לכבד את זה.

כפי שכבר כתבתי, לא קראתי דברים אחרים שכתבה בשירשור, אבל אני מניח שכפי שציינה "הפער", זה לא מתחיל מהנושא הספציפי הזה.

בוודאי לא נכון שיש בכך "עיוות והקצנה של עיקרי ההלכה"..

ממש לא.

זה נכון, שבעניינים כאלה, לעיתים קשה לסמן בדיוק את הקו של "ההלכה", ומה שייך להנהגות צניעות טובות.

ויש גם דעות לגבי מקרים שונים.

אבל בוודאי יש מקום לסברא שזה בעייתי לנכוח ולצפות בטקס כזה. אי אפשר לקרוא לזה "עיוות והקצנה".

בזמנו הרצי"ה קוק זצ"ל יצא נגד צעדות גוש אמונים האידיאליסטיות, כי התקיימו בתערובת...  נו הוא לא בדיוק היה מ"קיצוני העדה החרדית". אז יש דבר כזה.

לגבי ה"שלום בית", זה הדדי. ענין של הבנה האחד את השני. הרי יש נשים שתקבלנה דבר כזה לגמרי בהבנה.

היא כבר כתבה על "הפערים ביניהם".. אז, כפי שציינתי, כנראה זה לא מתחיל מהסיפור הזה.

צריכים כנראהלעשות "תיאום כוונות וציפיות" כללי...

כנראה שבאמת לא למדת מספיק בשביל זה.

אף אחד לא היה מעז "לפסוק" בשום תחום מדעי אחר בצורה כזו.

רק "התורה" נהייתה כביכול משהו כזה, שכל מישהו/י שלמד קצת, כבר חושב שיכול לומר שהנהגות מסויימות הן עיוות של ההלכה וכו'.

זה שהתורה מתחשבת גם - בתוך תחומים מסויימים - בכל מיני נתונים, אינו קשור לענין. לומר שהאמירה שהוא אינו רוצה להשתתף בטקס מעורב היא "עיוות של התורה" - זה עצמו עיוות של התורה.

גם האמירה "זו לא הלכה", אינה מדוייקת. לפעמים כן. תלוי בנסיבות המדוברות. מכל מקום, בוודאי לא "פרשנות מעוותת של התורה", קל וחומר שלא שאם הרב שלו אומר, אז הכותבת הנכבדה "יודעת" גם יותר מהרב..

אם ה"דת" ל"ע "מאוסה עליה", זה לא בהכרח בגלל שזו אינה תורת חיים.. יש כאלה שהלכות נידה מאוסות עליהן בגלל הקושי, ועדיין זו תורת חיים. יש כאלה שכיסויי הראש. יש כאלה שהלכות אחרות. התורה זה לא "ממתק" שעל המקום "מרגישים" כל הלכה שבה. כמו שנאמר על דברים מסויימים, "אפשי ואפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי"..

זה תלוי באנשים, בגישה שלהם לתורה ולמצוותיה, בחינוך, במה שלמדו, במידות וכו'.

לפעמים אכן יכול גם להיות שמישהו "ימאיס". כמו שציינתי באחת הודעות, גישה אובססיבית לקיום מצוות או כד'.

את זה איני יודע לגביהם, לכן לא דיברתי על המקרה הספציפי שלהם, אלא על הענין הכללי.

וכבר אמרה האשה משהו על "הפערים ביניהם", אז כנראה שזה לא מתחיל מהענין הזה. 

כפי שכבר כתבתי, או בעיה אצלה, או אצלו, או בתיאום-עמדות כללי של שניהם. אינני מכירם.

את טוענת שאת "מכירה את הנפשות הפועלות", יתכן. אני אינני מכיר אותן (אותי בוודאי אינך מכירה מעבר להתכתבויות קצרות כאן).

לגבי "התחשבות של התורה בכל הנתונים" -

מלבד שמה שאת משיבה עליו כעת, היתה התגובה על דברייך, שלומר שייש לו בעיה בהשתתפות בטקס מעורב, "זאת לא התורה, זאת הפרשנות המעוותת שלה" ושאם גם הרב שלו אומר כך אז הוא "בעייתי".. שזה בוודאי דבר מעוות בעצמו - 

הרי שגם לגבי מה שאת כותבת כעת על "התחשבות בכל הנתונים", הרי המשמעות היא שרצון לא להשתתף בטקס מעורב כזה אינו עיוות של התורה, אלא שיתכנו עוד נתונים. זה נכון. אבל זה יתכן לכל הכיוונים. לא יעלה על הדעת שמישהי כאן "תפסוק" שבנידון זה בהכרח ההלכה כמו האשה ואחרת התעוותה התורה... צריך בדיקה לגופו של ענין. לפעמים שאלת חכם.

"לא פשוט להיות רב, רק שהיום כל אחד עם כיפה חושב שהוא ראוי להיות"...  אהה.. אבל כל אחת עם כיסוי ראש יכולה להיות, ו"לפסוק" שזה עיוות של התורה על סמך מה שכבר הספיקה ללמוד,  ושהרב שלו "בעייתי" אם הוא פוסק אחרת ממנה?..

והכתיבה הרתחנית והיהירה ש"דתיים לפעמים עובדי דת יותר ממה שהם עובדי ה' " (וכאילו שעבודת ה' אינה ה"דת" שהוא ציוה עליה..), אינה מכבדת את כותבתה בלבד. כאילו היא כבר למעלה מ"הדתיים" האלה. וכאילו כל מי שכותב כאן שאינו מקבל את אמירותיה הקיצוניות על "עיוות התורה" ו"הרב הבעייתי", ו"כל אחד עם כיפה" ו"הדתיים", פשוט יש לו בעיה בעבודת ה'...

רשמיים (כבר הצעתי לבחורה כלשהי, שכאשר מקבלת את התעודה, תחווה איזו קידה לכיוון מי שנותן - במקום לחיצת היד שהוא מצפה לה... ראיתי פעם תמונה כזו, משעשע למדי).

ואתה צודק, שמי שנניח ילך לצפות בחידון התנ"ך, סביר שאין סיבה שלא יהיה גם שם.

אבל זה לא "מאד קיצוני". האוירה אינה רק מי שניגש לקבל את התעודה באותו רגע. יש עוד מרכיבים, אין טעם להיכנס לזה. והדברים פשוט תלויים בהנהגתו הכללית של האדם המדובר.

לכתחילה, בוודאי שגם טקס כזה, וגם חידון התנ"ך.. לא היו אמורים להיות "מעורבים". וגם מי שקבע את התנהלותם זה לא מועצת חכמי התורה. השאלה היא בדיעבד, שכבר יש דברים כאלה. 

לפעמים זו שאלה של רצון - לפעמים של הבנה מהצד השני.

כפי שכבר ציינתי, לא מכירים את המדוברים, לכן קשה לדעת ספציפית.

מה שכן, בהיות שהאשה מלינה על "פערים" ביניהם, אז זה לא מתחיל מהסיפור הזה. מצדיק שיחה עם רצון טוב משני הצדדים, לתיאום עמדות כללי, ליותר הבנה הדדית (כנראה במפורש הדדית. אם אל שיש בעיה אובססיבית או משהו דומה)

מה את רוצה מ"הדת הזו"...

אם למישהו מפריע להיות בטקס מעורב, האווירה לא מתאימה לו וכד', זה יכול לקרות. 

למה "הדת הזו" אשמה?.. אולי מה שאשם זה דווקא התרבות שאינה כך?

יש מקום לכבד את הגישה הזו, לא פחות מגישה הפוכה.

אלא מה? את אומרת "מהפערים בינינו"... אז זה כבר משהו אחר. משמע, זה לא הנקודה של הטקס הזה בלבד, אלא משהו שמופיע בעוד דברים בחיים. מבחינת בעלך, זה הנורמה - מבחינתך, כנראה, לא מאפשר להיות "בצורה נורמלית"...

אז כמובן, חוץ מהשתתפות בצערך שאת חשה במצב כזה - ללא קשר לטקס - אי אפשר לומר הרבה (לא ראיתי עוד הודעות בהמשך, כך שאינני יודע אם פירטת עוד).

לפעמים דברים כאלה באים מגישה אובססיבית של צד אחד לקיום המצוות - ואז הבעיה יותר שם. לפעמים באים כי צד אחד לא כ"כ רוצה לדקדק במצוות גם במה שצריך - ואז הבעיה שם. לפעמים סתם מפער בהשקפת העולם. שהיה מראש או שהתפתח.

בשביל לעשות משהו מועיל - מלבד עצם הפריקה - צריך לדעת מה הענין ולפי זה להתייחס ולטפל..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.