הוא אומר שזאת ההלכה והוא לא יכול להגיד לו לא ללכת לפי ההלכה
ביני לבין בעלי יש פערים מאוד גדולים מבחינה דתית, וזה באמת קשה!!זה לא להדיר רגליו מכל מקום שנמצאות נשים - אלא לא להשתף באירוע מעורב, בגלל חוסר לגיטימציה מנקודת השקפתו הדתית לאירוע כזה.
כבר ציין בזמנו הרב אבינר שליט"א את ההבדל הזה, כשאמר שבמסעדה, כל אחד בצלחת שלו, לכן אין בעיה. לעומת אירוע שכולם בעצם סביב אותו ענין. אירוע שהוא משותף לכולם.
על כן, לפי תפיסה זו, קיומו של אירוע כזה, אין לו מקום. זו לא תפיסה "קיצונית" ביהדות, אלא מקובלת.
השאלה מתעוררת מה עושים כאשר יש מציאות כזו, שלא הוכתבה דווקא על פי דרכה של תורה, ויש אילוצים לכיוונים אחרים.
כנראה שאצלם, הבעיה אינה מתחילה מזה. אלא מצורך תיאום כללי ביחס לשוני ביניהם כעת בעניינים אלו.
אם היה דבר כזה, סביר שהיו מוצאים פיתרון ששני הצדדים היו מרוצים..
הקיצור, הענין אינו הטקס הזה או פרט אחר.
אם רב מוסמך ות"ח אמר לך שזה אסור - אז כל מיני "ידענים" שיגדפו אותו, זה לא ישנה. אכן יש רבנים שסבורים כך. ולעיתים בגלל שמתקוממים נגד תרבות כזו, לא יאמרו למי שאינו רוצה להשתתף בה שהוא צריך.
זו שאלה קצת "נזילה".
ולכן, כלל לא שייך כאן "חוות דעת" של אנשים שאין השקפת עולמם כך, או שמביעים דעה לפי הרגשתם האישית.
הרי ברור, שאם שניכם הייתם בקרבת רוח וכבוד הדדי בכללי, אז הייתם מוצאים פיתרון נוח לשניכם, כמו שכבר כתבו כאן. למשל שיחכה לך אחרי הטקס ותלכו ביחד לחגוג באיזשהו מקום או כד'. זו לא הבעיה - ושפיכת שמן על המדורה ע"י הבעת דעות "דתיות" לכיוונים שונים, על המדורה הזו, לא תועיל לכם בכלום. אולי רק לצורך פריקה למי שמביע את זה.
נראה לפי דברייך המעטים, שיש כאן תהליך שיש לו הזנה מתוכו...
שניכם שיניתם עמדות עם הזמן - הוא נהיה יותר לכיוון "חרדי", את נהיית יותר לכיוון של פחות ממה שבתחילה... ודי סביר, שיש גם דינמיקה פנימית לכך. כלומר, מה שלא מוצא חן אצל הזולת בשינויו - מוביל גם ליותר הקצנה לכיוון השני. אולי מצד אחד - אולי הדדית.
ממש לטובתך - שבו על כל העניינים הללו מחדש.
תקחי את בעלך לשיחה. באוירה נינוחה. תזכרו זה לזה חסד נעוריכם.
תסקרי את השינויים מאז שהתחתנתם. לא בתלונה - אלא כרקע. תסבירי שאת מכבדת את רצונו להתחזק מבחינה תורנית, אבל את ההרגשה שזה עושה מבחינת הפערים. תסבירי שיש יחס בין בני הזוג, שהוא אינו תלוי רק בזהות השקפות, אלא ביחס האישיות לאישיות. באהבה, בכבוד. זה יכול לגרום להכיל גם פערים מסויימים.
ותשאלי אותו, מה הוא מציע. איך לגרום לכך שתרגישו יותר נוח אחד עם השני למרות השוני המסוים. הרי גם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו זו "הלכה"... לא בתלונה, אלא בהדגשה שגם מבחינת הענין ה"דתי", יש צורך לשכלול היחס הטוב ביניכם.
אולי תגיעו לסיכומי כלשהם. ותוכלו להחזיר את הלב אחד לשני. ואז גם יהיה קל יותר לראות את זה עצמו, בניית הקשר ביניכם, כ"אתגר" ששווה להשקיע בו, גם אם האתגר ה"דתי" נטו כבר פחות מלהיב אותך...
ואם משום מה לא תצליחו ממש להגיע לסיכום ביניכם, אולי תחליטו להתייעץ עם מישהו מבין ענין שמקובל על שניכם.
הצלחה רבה.
לא הייתי מאשים אותה, אלא מאשים את מי שגרם לה להרגיש כך...
אם אחד מבני הזוג עושה משהו שפוגע בצד השני (וממילא גם השני עושה או רוצה דברים שפוגעים בראשון), אז עדיף לדבר על הדברים ולהגיע להבנות, במקום בכל פעם מחדש לעבוד על המידות בשביל לא לכעוס, להיפגע או להתאכזב.
ועדיין, אני שוטף...
דודה שלי התחתנה עם חוזר בתשובה.
יום אחד סבי ז"ל ראה את חתנו הצעיר מהלך בשבת ברחובה של עיר, עטוף בטלית.
-"למה אתה הולך ברחוב עטוף בטלית, ולא מכניס אותה לתוך התיק שלה?"
-"כי אני לא סומך על העירוב".
סבי עצמו היה חרדי, חסיד גור, וככזה המילה "חומרה" ממש לא הייתה זרה לו (וכן, אני יודע שעבור חלק מהדעות הימנעות מטלטול הטלית זו לא חומרה אלא ממש הימנעות חילול שבת). עם זאת, באזור שבו הוא גר אשכנזים לא נהגו ללכת עטופים בטלית.
סבא שלי אמר אז: מי שלפני שבועיים עוד אכל נבלות וטרפות, והיום כבר לא סומך על העירוב של הרבנות הראשית - הוא לא אדם יציב, ואחריתו מי ישורנו.
איך זה נגמר? בצורה הכי כואבת שיכולה להיות. אוהו כמה שסבא צדק.
אז כמובן זאת דוגמה של אדם אחד בלבד והיא לא מייצגת כלום, ואולי באותה המידה סבא שלי היה יכול לטעות והחתן שלו היה מתגלה כבעל מושלם.
ובכל זאת, לדעתי אם מישהו חוזר בתשובה ונהיה כ"כ קיצוני - צריך מהר מאוד להרגיע אותו, בנחת ובנועם, ולהסביר לו שאפשר להיות אדם דתי גם בלי לפגוע ביקרים לך מכל, ושיש ערך *דתי* גם בשלום בית.
(את אותם הדברים אני אגיד גם לאדם שעושה את המהלך ההפוך, מדתי/חרדי לחילוני. גם במקרה הזה יש כמה קיצוניים, שמנסים לשנות את כל הרגליהם בפעם אחת מתוך איזו אדיקות ומחשבה ש"לא יכול להיות שחיי החדשים יהיו דומים לחיי הקודמים", ועל הדרך פוגעים בהרבה אנשים בגלל הקיצוניות הזאת).
בין מסעדה, שכל אחד בענין שלו,
לבין אירוע, שזה משהו שמשותף לכולם, כולם ממוקדים באותו ענין, ולארגן אירוע כזה מעורב, שם הבעיה. כך דבריו. כלומר, "אירועים" שהם מעורבים, זו לא האוירה שהיתה מקובלת "מאז ומתמיד".
כך שזה לא כפי שכנראה חשבה קודמתך, שהבעיה היא בעצם נוכחות נשים באזור. שזה דבר שכמובן נמצא גם ברחוב.
לגיטימי שיפריע לאדם להשתתף בטקס מעורב של נתינתו.
קהל מעורב מבחורות ובחורים. אוירה שאינה מתאימה לו.
ומי שכתבה פה ש"זו הפרשנות המעוות של התורה" (וגם "ידעה" שאם גם הרב שלו אומר כך, אז גם הרב "בעייתי"..) מוטב ללמוד קצת יותר תורה לפני שמסבירים מה "פרשנות מעוותת" שלה.
זו דעה לגמרי לגיטימית וגם מקובלת - גם אם יש הסוברים אחרת.
צריך לכבד את זה.
כפי שכבר כתבתי, לא קראתי דברים אחרים שכתבה בשירשור, אבל אני מניח שכפי שציינה "הפער", זה לא מתחיל מהנושא הספציפי הזה.
בוודאי לא נכון שיש בכך "עיוות והקצנה של עיקרי ההלכה"..
ממש לא.
זה נכון, שבעניינים כאלה, לעיתים קשה לסמן בדיוק את הקו של "ההלכה", ומה שייך להנהגות צניעות טובות.
ויש גם דעות לגבי מקרים שונים.
אבל בוודאי יש מקום לסברא שזה בעייתי לנכוח ולצפות בטקס כזה. אי אפשר לקרוא לזה "עיוות והקצנה".
בזמנו הרצי"ה קוק זצ"ל יצא נגד צעדות גוש אמונים האידיאליסטיות, כי התקיימו בתערובת... נו הוא לא בדיוק היה מ"קיצוני העדה החרדית". אז יש דבר כזה.
לגבי ה"שלום בית", זה הדדי. ענין של הבנה האחד את השני. הרי יש נשים שתקבלנה דבר כזה לגמרי בהבנה.
היא כבר כתבה על "הפערים ביניהם".. אז, כפי שציינתי, כנראה זה לא מתחיל מהסיפור הזה.
צריכים כנראהלעשות "תיאום כוונות וציפיות" כללי...
כנראה שבאמת לא למדת מספיק בשביל זה.
אף אחד לא היה מעז "לפסוק" בשום תחום מדעי אחר בצורה כזו.
רק "התורה" נהייתה כביכול משהו כזה, שכל מישהו/י שלמד קצת, כבר חושב שיכול לומר שהנהגות מסויימות הן עיוות של ההלכה וכו'.
זה שהתורה מתחשבת גם - בתוך תחומים מסויימים - בכל מיני נתונים, אינו קשור לענין. לומר שהאמירה שהוא אינו רוצה להשתתף בטקס מעורב היא "עיוות של התורה" - זה עצמו עיוות של התורה.
גם האמירה "זו לא הלכה", אינה מדוייקת. לפעמים כן. תלוי בנסיבות המדוברות. מכל מקום, בוודאי לא "פרשנות מעוותת של התורה", קל וחומר שלא שאם הרב שלו אומר, אז הכותבת הנכבדה "יודעת" גם יותר מהרב..
אם ה"דת" ל"ע "מאוסה עליה", זה לא בהכרח בגלל שזו אינה תורת חיים.. יש כאלה שהלכות נידה מאוסות עליהן בגלל הקושי, ועדיין זו תורת חיים. יש כאלה שכיסויי הראש. יש כאלה שהלכות אחרות. התורה זה לא "ממתק" שעל המקום "מרגישים" כל הלכה שבה. כמו שנאמר על דברים מסויימים, "אפשי ואפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי"..
זה תלוי באנשים, בגישה שלהם לתורה ולמצוותיה, בחינוך, במה שלמדו, במידות וכו'.
לפעמים אכן יכול גם להיות שמישהו "ימאיס". כמו שציינתי באחת הודעות, גישה אובססיבית לקיום מצוות או כד'.
את זה איני יודע לגביהם, לכן לא דיברתי על המקרה הספציפי שלהם, אלא על הענין הכללי.
וכבר אמרה האשה משהו על "הפערים ביניהם", אז כנראה שזה לא מתחיל מהענין הזה.
כפי שכבר כתבתי, או בעיה אצלה, או אצלו, או בתיאום-עמדות כללי של שניהם. אינני מכירם.
את טוענת שאת "מכירה את הנפשות הפועלות", יתכן. אני אינני מכיר אותן (אותי בוודאי אינך מכירה מעבר להתכתבויות קצרות כאן).
לגבי "התחשבות של התורה בכל הנתונים" -
מלבד שמה שאת משיבה עליו כעת, היתה התגובה על דברייך, שלומר שייש לו בעיה בהשתתפות בטקס מעורב, "זאת לא התורה, זאת הפרשנות המעוותת שלה" ושאם גם הרב שלו אומר כך אז הוא "בעייתי".. שזה בוודאי דבר מעוות בעצמו -
הרי שגם לגבי מה שאת כותבת כעת על "התחשבות בכל הנתונים", הרי המשמעות היא שרצון לא להשתתף בטקס מעורב כזה אינו עיוות של התורה, אלא שיתכנו עוד נתונים. זה נכון. אבל זה יתכן לכל הכיוונים. לא יעלה על הדעת שמישהי כאן "תפסוק" שבנידון זה בהכרח ההלכה כמו האשה ואחרת התעוותה התורה... צריך בדיקה לגופו של ענין. לפעמים שאלת חכם.
"לא פשוט להיות רב, רק שהיום כל אחד עם כיפה חושב שהוא ראוי להיות"... אהה.. אבל כל אחת עם כיסוי ראש יכולה להיות, ו"לפסוק" שזה עיוות של התורה על סמך מה שכבר הספיקה ללמוד, ושהרב שלו "בעייתי" אם הוא פוסק אחרת ממנה?..
והכתיבה הרתחנית והיהירה ש"דתיים לפעמים עובדי דת יותר ממה שהם עובדי ה' " (וכאילו שעבודת ה' אינה ה"דת" שהוא ציוה עליה..), אינה מכבדת את כותבתה בלבד. כאילו היא כבר למעלה מ"הדתיים" האלה. וכאילו כל מי שכותב כאן שאינו מקבל את אמירותיה הקיצוניות על "עיוות התורה" ו"הרב הבעייתי", ו"כל אחד עם כיפה" ו"הדתיים", פשוט יש לו בעיה בעבודת ה'...
רשמיים (כבר הצעתי לבחורה כלשהי, שכאשר מקבלת את התעודה, תחווה איזו קידה לכיוון מי שנותן - במקום לחיצת היד שהוא מצפה לה... ראיתי פעם תמונה כזו, משעשע למדי).
ואתה צודק, שמי שנניח ילך לצפות בחידון התנ"ך, סביר שאין סיבה שלא יהיה גם שם.
אבל זה לא "מאד קיצוני". האוירה אינה רק מי שניגש לקבל את התעודה באותו רגע. יש עוד מרכיבים, אין טעם להיכנס לזה. והדברים פשוט תלויים בהנהגתו הכללית של האדם המדובר.
לכתחילה, בוודאי שגם טקס כזה, וגם חידון התנ"ך.. לא היו אמורים להיות "מעורבים". וגם מי שקבע את התנהלותם זה לא מועצת חכמי התורה. השאלה היא בדיעבד, שכבר יש דברים כאלה.
לפעמים זו שאלה של רצון - לפעמים של הבנה מהצד השני.
כפי שכבר ציינתי, לא מכירים את המדוברים, לכן קשה לדעת ספציפית.
מה שכן, בהיות שהאשה מלינה על "פערים" ביניהם, אז זה לא מתחיל מהסיפור הזה. מצדיק שיחה עם רצון טוב משני הצדדים, לתיאום עמדות כללי, ליותר הבנה הדדית (כנראה במפורש הדדית. אם אל שיש בעיה אובססיבית או משהו דומה)
מה את רוצה מ"הדת הזו"...
אם למישהו מפריע להיות בטקס מעורב, האווירה לא מתאימה לו וכד', זה יכול לקרות.
למה "הדת הזו" אשמה?.. אולי מה שאשם זה דווקא התרבות שאינה כך?
יש מקום לכבד את הגישה הזו, לא פחות מגישה הפוכה.
אלא מה? את אומרת "מהפערים בינינו"... אז זה כבר משהו אחר. משמע, זה לא הנקודה של הטקס הזה בלבד, אלא משהו שמופיע בעוד דברים בחיים. מבחינת בעלך, זה הנורמה - מבחינתך, כנראה, לא מאפשר להיות "בצורה נורמלית"...
אז כמובן, חוץ מהשתתפות בצערך שאת חשה במצב כזה - ללא קשר לטקס - אי אפשר לומר הרבה (לא ראיתי עוד הודעות בהמשך, כך שאינני יודע אם פירטת עוד).
לפעמים דברים כאלה באים מגישה אובססיבית של צד אחד לקיום המצוות - ואז הבעיה יותר שם. לפעמים באים כי צד אחד לא כ"כ רוצה לדקדק במצוות גם במה שצריך - ואז הבעיה שם. לפעמים סתם מפער בהשקפת העולם. שהיה מראש או שהתפתח.
בשביל לעשות משהו מועיל - מלבד עצם הפריקה - צריך לדעת מה הענין ולפי זה להתייחס ולטפל..
איזור דרום
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
