הוא אומר שזאת ההלכה והוא לא יכול להגיד לו לא ללכת לפי ההלכה 

זה לא להדיר רגליו מכל מקום שנמצאות נשים - אלא לא להשתף באירוע מעורב, בגלל חוסר לגיטימציה מנקודת השקפתו הדתית לאירוע כזה.

כבר ציין בזמנו הרב אבינר שליט"א את ההבדל הזה, כשאמר שבמסעדה, כל אחד בצלחת שלו, לכן אין בעיה. לעומת אירוע שכולם בעצם סביב אותו ענין. אירוע שהוא משותף לכולם.

על כן, לפי תפיסה זו, קיומו של אירוע כזה, אין לו מקום. זו לא תפיסה "קיצונית" ביהדות, אלא מקובלת.

השאלה מתעוררת מה עושים כאשר יש מציאות כזו, שלא הוכתבה דווקא על פי דרכה של תורה, ויש אילוצים לכיוונים אחרים.

כנראה שאצלם, הבעיה אינה מתחילה מזה. אלא מצורך תיאום כללי ביחס לשוני ביניהם כעת בעניינים אלו.

אם היה דבר כזה, סביר שהיו מוצאים פיתרון ששני הצדדים היו מרוצים..

הקיצור, הענין אינו הטקס הזה או פרט אחר.

אם רב מוסמך ות"ח אמר לך שזה אסור - אז כל מיני "ידענים" שיגדפו אותו, זה לא ישנה. אכן יש רבנים שסבורים כך. ולעיתים בגלל שמתקוממים נגד תרבות כזו, לא יאמרו למי שאינו רוצה להשתתף בה שהוא צריך.

זו שאלה קצת "נזילה".

ולכן, כלל לא שייך כאן "חוות דעת" של אנשים שאין השקפת עולמם כך, או שמביעים דעה לפי הרגשתם האישית.

הרי ברור, שאם שניכם הייתם בקרבת רוח וכבוד הדדי בכללי, אז הייתם מוצאים פיתרון נוח לשניכם, כמו שכבר כתבו כאן. למשל שיחכה לך אחרי הטקס ותלכו ביחד לחגוג באיזשהו מקום או כד'. זו לא הבעיה - ושפיכת שמן על המדורה ע"י הבעת דעות "דתיות" לכיוונים שונים, על המדורה הזו, לא תועיל לכם בכלום. אולי רק לצורך פריקה למי שמביע את זה.

נראה לפי דברייך המעטים, שיש כאן תהליך שיש לו הזנה מתוכו...

שניכם שיניתם עמדות עם הזמן - הוא נהיה יותר לכיוון "חרדי", את נהיית יותר לכיוון של פחות ממה שבתחילה...  ודי סביר, שיש גם דינמיקה פנימית לכך. כלומר, מה שלא מוצא חן אצל הזולת בשינויו - מוביל גם ליותר הקצנה לכיוון השני. אולי מצד אחד - אולי הדדית.

ממש לטובתך - שבו על כל העניינים הללו מחדש.

תקחי את בעלך לשיחה. באוירה נינוחה. תזכרו זה לזה חסד נעוריכם.

תסקרי את השינויים מאז שהתחתנתם. לא בתלונה - אלא כרקע. תסבירי שאת מכבדת את רצונו להתחזק מבחינה תורנית, אבל את ההרגשה שזה עושה מבחינת הפערים. תסבירי שיש יחס בין בני הזוג, שהוא אינו תלוי רק בזהות השקפות, אלא ביחס האישיות לאישיות. באהבה, בכבוד. זה יכול לגרום להכיל גם פערים מסויימים.

ותשאלי אותו, מה הוא מציע. איך לגרום לכך שתרגישו יותר נוח אחד עם השני למרות השוני המסוים. הרי גם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו זו "הלכה"...  לא בתלונה, אלא בהדגשה שגם מבחינת הענין ה"דתי", יש צורך לשכלול היחס הטוב ביניכם.

אולי תגיעו לסיכומי כלשהם. ותוכלו להחזיר את הלב אחד לשני. ואז גם יהיה קל יותר לראות את זה עצמו, בניית הקשר ביניכם, כ"אתגר" ששווה להשקיע בו, גם אם האתגר ה"דתי" נטו כבר פחות מלהיב אותך...

ואם משום מה לא תצליחו ממש להגיע לסיכום ביניכם, אולי תחליטו להתייעץ עם מישהו מבין ענין שמקובל על שניכם.

הצלחה רבה.

לא הייתי מאשים אותה, אלא מאשים את מי שגרם לה להרגיש כך...

אם אחד מבני הזוג עושה משהו שפוגע בצד השני (וממילא גם השני עושה או רוצה דברים שפוגעים בראשון), אז עדיף לדבר על הדברים ולהגיע להבנות, במקום בכל פעם מחדש לעבוד על המידות בשביל לא לכעוס, להיפגע או להתאכזב.

ועדיין, אני שוטף...

דודה שלי התחתנה עם חוזר בתשובה. 

יום אחד סבי ז"ל ראה את חתנו הצעיר מהלך בשבת ברחובה של עיר, עטוף בטלית.

-"למה אתה הולך ברחוב עטוף בטלית, ולא מכניס אותה לתוך התיק שלה?"

-"כי אני לא סומך על העירוב".

סבי עצמו היה חרדי, חסיד גור, וככזה המילה "חומרה" ממש לא הייתה זרה לו (וכן, אני יודע שעבור חלק מהדעות הימנעות מטלטול הטלית זו לא חומרה אלא ממש הימנעות חילול שבת). עם זאת, באזור שבו הוא גר אשכנזים לא נהגו ללכת עטופים בטלית.

סבא שלי אמר אז: מי שלפני שבועיים עוד אכל נבלות וטרפות, והיום כבר לא סומך על העירוב של הרבנות הראשית - הוא לא אדם יציב, ואחריתו מי ישורנו.

איך זה נגמר? בצורה הכי כואבת שיכולה להיות. אוהו כמה שסבא צדק.

אז כמובן זאת דוגמה של אדם אחד בלבד והיא לא מייצגת כלום, ואולי באותה המידה סבא שלי היה יכול לטעות והחתן שלו היה מתגלה כבעל מושלם. 

ובכל זאת, לדעתי אם מישהו חוזר בתשובה ונהיה כ"כ קיצוני - צריך מהר מאוד להרגיע אותו, בנחת ובנועם, ולהסביר לו שאפשר להיות אדם דתי גם בלי לפגוע ביקרים לך מכל, ושיש ערך *דתי* גם בשלום בית. 

(את אותם הדברים אני אגיד גם לאדם שעושה את המהלך ההפוך, מדתי/חרדי לחילוני. גם במקרה הזה יש כמה קיצוניים, שמנסים לשנות את כל הרגליהם בפעם אחת מתוך איזו אדיקות ומחשבה ש"לא יכול להיות שחיי החדשים יהיו דומים לחיי הקודמים", ועל הדרך פוגעים בהרבה אנשים בגלל הקיצוניות הזאת).

בין מסעדה, שכל אחד בענין שלו,

לבין אירוע, שזה משהו שמשותף לכולם, כולם ממוקדים באותו ענין, ולארגן אירוע כזה מעורב, שם הבעיה. כך דבריו. כלומר, "אירועים" שהם מעורבים, זו לא האוירה שהיתה מקובלת "מאז ומתמיד".

כך שזה לא כפי שכנראה חשבה קודמתך, שהבעיה היא בעצם נוכחות נשים באזור. שזה דבר שכמובן נמצא גם ברחוב.

לגיטימי שיפריע לאדם להשתתף בטקס מעורב של נתינתו.

קהל מעורב מבחורות ובחורים. אוירה שאינה מתאימה לו.

ומי שכתבה פה ש"זו הפרשנות המעוות של התורה" (וגם "ידעה" שאם גם הרב שלו אומר כך, אז גם הרב "בעייתי"..) מוטב ללמוד קצת יותר תורה לפני שמסבירים מה "פרשנות מעוותת" שלה.

זו דעה לגמרי לגיטימית וגם מקובלת - גם אם יש הסוברים אחרת.

צריך לכבד את זה.

כפי שכבר כתבתי, לא קראתי דברים אחרים שכתבה בשירשור, אבל אני מניח שכפי שציינה "הפער", זה לא מתחיל מהנושא הספציפי הזה.

בוודאי לא נכון שיש בכך "עיוות והקצנה של עיקרי ההלכה"..

ממש לא.

זה נכון, שבעניינים כאלה, לעיתים קשה לסמן בדיוק את הקו של "ההלכה", ומה שייך להנהגות צניעות טובות.

ויש גם דעות לגבי מקרים שונים.

אבל בוודאי יש מקום לסברא שזה בעייתי לנכוח ולצפות בטקס כזה. אי אפשר לקרוא לזה "עיוות והקצנה".

בזמנו הרצי"ה קוק זצ"ל יצא נגד צעדות גוש אמונים האידיאליסטיות, כי התקיימו בתערובת...  נו הוא לא בדיוק היה מ"קיצוני העדה החרדית". אז יש דבר כזה.

לגבי ה"שלום בית", זה הדדי. ענין של הבנה האחד את השני. הרי יש נשים שתקבלנה דבר כזה לגמרי בהבנה.

היא כבר כתבה על "הפערים ביניהם".. אז, כפי שציינתי, כנראה זה לא מתחיל מהסיפור הזה.

צריכים כנראהלעשות "תיאום כוונות וציפיות" כללי...

כנראה שבאמת לא למדת מספיק בשביל זה.

אף אחד לא היה מעז "לפסוק" בשום תחום מדעי אחר בצורה כזו.

רק "התורה" נהייתה כביכול משהו כזה, שכל מישהו/י שלמד קצת, כבר חושב שיכול לומר שהנהגות מסויימות הן עיוות של ההלכה וכו'.

זה שהתורה מתחשבת גם - בתוך תחומים מסויימים - בכל מיני נתונים, אינו קשור לענין. לומר שהאמירה שהוא אינו רוצה להשתתף בטקס מעורב היא "עיוות של התורה" - זה עצמו עיוות של התורה.

גם האמירה "זו לא הלכה", אינה מדוייקת. לפעמים כן. תלוי בנסיבות המדוברות. מכל מקום, בוודאי לא "פרשנות מעוותת של התורה", קל וחומר שלא שאם הרב שלו אומר, אז הכותבת הנכבדה "יודעת" גם יותר מהרב..

אם ה"דת" ל"ע "מאוסה עליה", זה לא בהכרח בגלל שזו אינה תורת חיים.. יש כאלה שהלכות נידה מאוסות עליהן בגלל הקושי, ועדיין זו תורת חיים. יש כאלה שכיסויי הראש. יש כאלה שהלכות אחרות. התורה זה לא "ממתק" שעל המקום "מרגישים" כל הלכה שבה. כמו שנאמר על דברים מסויימים, "אפשי ואפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי"..

זה תלוי באנשים, בגישה שלהם לתורה ולמצוותיה, בחינוך, במה שלמדו, במידות וכו'.

לפעמים אכן יכול גם להיות שמישהו "ימאיס". כמו שציינתי באחת הודעות, גישה אובססיבית לקיום מצוות או כד'.

את זה איני יודע לגביהם, לכן לא דיברתי על המקרה הספציפי שלהם, אלא על הענין הכללי.

וכבר אמרה האשה משהו על "הפערים ביניהם", אז כנראה שזה לא מתחיל מהענין הזה. 

כפי שכבר כתבתי, או בעיה אצלה, או אצלו, או בתיאום-עמדות כללי של שניהם. אינני מכירם.

את טוענת שאת "מכירה את הנפשות הפועלות", יתכן. אני אינני מכיר אותן (אותי בוודאי אינך מכירה מעבר להתכתבויות קצרות כאן).

לגבי "התחשבות של התורה בכל הנתונים" -

מלבד שמה שאת משיבה עליו כעת, היתה התגובה על דברייך, שלומר שייש לו בעיה בהשתתפות בטקס מעורב, "זאת לא התורה, זאת הפרשנות המעוותת שלה" ושאם גם הרב שלו אומר כך אז הוא "בעייתי".. שזה בוודאי דבר מעוות בעצמו - 

הרי שגם לגבי מה שאת כותבת כעת על "התחשבות בכל הנתונים", הרי המשמעות היא שרצון לא להשתתף בטקס מעורב כזה אינו עיוות של התורה, אלא שיתכנו עוד נתונים. זה נכון. אבל זה יתכן לכל הכיוונים. לא יעלה על הדעת שמישהי כאן "תפסוק" שבנידון זה בהכרח ההלכה כמו האשה ואחרת התעוותה התורה... צריך בדיקה לגופו של ענין. לפעמים שאלת חכם.

"לא פשוט להיות רב, רק שהיום כל אחד עם כיפה חושב שהוא ראוי להיות"...  אהה.. אבל כל אחת עם כיסוי ראש יכולה להיות, ו"לפסוק" שזה עיוות של התורה על סמך מה שכבר הספיקה ללמוד,  ושהרב שלו "בעייתי" אם הוא פוסק אחרת ממנה?..

והכתיבה הרתחנית והיהירה ש"דתיים לפעמים עובדי דת יותר ממה שהם עובדי ה' " (וכאילו שעבודת ה' אינה ה"דת" שהוא ציוה עליה..), אינה מכבדת את כותבתה בלבד. כאילו היא כבר למעלה מ"הדתיים" האלה. וכאילו כל מי שכותב כאן שאינו מקבל את אמירותיה הקיצוניות על "עיוות התורה" ו"הרב הבעייתי", ו"כל אחד עם כיפה" ו"הדתיים", פשוט יש לו בעיה בעבודת ה'...

רשמיים (כבר הצעתי לבחורה כלשהי, שכאשר מקבלת את התעודה, תחווה איזו קידה לכיוון מי שנותן - במקום לחיצת היד שהוא מצפה לה... ראיתי פעם תמונה כזו, משעשע למדי).

ואתה צודק, שמי שנניח ילך לצפות בחידון התנ"ך, סביר שאין סיבה שלא יהיה גם שם.

אבל זה לא "מאד קיצוני". האוירה אינה רק מי שניגש לקבל את התעודה באותו רגע. יש עוד מרכיבים, אין טעם להיכנס לזה. והדברים פשוט תלויים בהנהגתו הכללית של האדם המדובר.

לכתחילה, בוודאי שגם טקס כזה, וגם חידון התנ"ך.. לא היו אמורים להיות "מעורבים". וגם מי שקבע את התנהלותם זה לא מועצת חכמי התורה. השאלה היא בדיעבד, שכבר יש דברים כאלה. 

לפעמים זו שאלה של רצון - לפעמים של הבנה מהצד השני.

כפי שכבר ציינתי, לא מכירים את המדוברים, לכן קשה לדעת ספציפית.

מה שכן, בהיות שהאשה מלינה על "פערים" ביניהם, אז זה לא מתחיל מהסיפור הזה. מצדיק שיחה עם רצון טוב משני הצדדים, לתיאום עמדות כללי, ליותר הבנה הדדית (כנראה במפורש הדדית. אם אל שיש בעיה אובססיבית או משהו דומה)

מה את רוצה מ"הדת הזו"...

אם למישהו מפריע להיות בטקס מעורב, האווירה לא מתאימה לו וכד', זה יכול לקרות. 

למה "הדת הזו" אשמה?.. אולי מה שאשם זה דווקא התרבות שאינה כך?

יש מקום לכבד את הגישה הזו, לא פחות מגישה הפוכה.

אלא מה? את אומרת "מהפערים בינינו"... אז זה כבר משהו אחר. משמע, זה לא הנקודה של הטקס הזה בלבד, אלא משהו שמופיע בעוד דברים בחיים. מבחינת בעלך, זה הנורמה - מבחינתך, כנראה, לא מאפשר להיות "בצורה נורמלית"...

אז כמובן, חוץ מהשתתפות בצערך שאת חשה במצב כזה - ללא קשר לטקס - אי אפשר לומר הרבה (לא ראיתי עוד הודעות בהמשך, כך שאינני יודע אם פירטת עוד).

לפעמים דברים כאלה באים מגישה אובססיבית של צד אחד לקיום המצוות - ואז הבעיה יותר שם. לפעמים באים כי צד אחד לא כ"כ רוצה לדקדק במצוות גם במה שצריך - ואז הבעיה שם. לפעמים סתם מפער בהשקפת העולם. שהיה מראש או שהתפתח.

בשביל לעשות משהו מועיל - מלבד עצם הפריקה - צריך לדעת מה הענין ולפי זה להתייחס ולטפל..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.