הוא אומר שזאת ההלכה והוא לא יכול להגיד לו לא ללכת לפי ההלכה 

זה לא להדיר רגליו מכל מקום שנמצאות נשים - אלא לא להשתף באירוע מעורב, בגלל חוסר לגיטימציה מנקודת השקפתו הדתית לאירוע כזה.

כבר ציין בזמנו הרב אבינר שליט"א את ההבדל הזה, כשאמר שבמסעדה, כל אחד בצלחת שלו, לכן אין בעיה. לעומת אירוע שכולם בעצם סביב אותו ענין. אירוע שהוא משותף לכולם.

על כן, לפי תפיסה זו, קיומו של אירוע כזה, אין לו מקום. זו לא תפיסה "קיצונית" ביהדות, אלא מקובלת.

השאלה מתעוררת מה עושים כאשר יש מציאות כזו, שלא הוכתבה דווקא על פי דרכה של תורה, ויש אילוצים לכיוונים אחרים.

כנראה שאצלם, הבעיה אינה מתחילה מזה. אלא מצורך תיאום כללי ביחס לשוני ביניהם כעת בעניינים אלו.

אם היה דבר כזה, סביר שהיו מוצאים פיתרון ששני הצדדים היו מרוצים..

הקיצור, הענין אינו הטקס הזה או פרט אחר.

אם רב מוסמך ות"ח אמר לך שזה אסור - אז כל מיני "ידענים" שיגדפו אותו, זה לא ישנה. אכן יש רבנים שסבורים כך. ולעיתים בגלל שמתקוממים נגד תרבות כזו, לא יאמרו למי שאינו רוצה להשתתף בה שהוא צריך.

זו שאלה קצת "נזילה".

ולכן, כלל לא שייך כאן "חוות דעת" של אנשים שאין השקפת עולמם כך, או שמביעים דעה לפי הרגשתם האישית.

הרי ברור, שאם שניכם הייתם בקרבת רוח וכבוד הדדי בכללי, אז הייתם מוצאים פיתרון נוח לשניכם, כמו שכבר כתבו כאן. למשל שיחכה לך אחרי הטקס ותלכו ביחד לחגוג באיזשהו מקום או כד'. זו לא הבעיה - ושפיכת שמן על המדורה ע"י הבעת דעות "דתיות" לכיוונים שונים, על המדורה הזו, לא תועיל לכם בכלום. אולי רק לצורך פריקה למי שמביע את זה.

נראה לפי דברייך המעטים, שיש כאן תהליך שיש לו הזנה מתוכו...

שניכם שיניתם עמדות עם הזמן - הוא נהיה יותר לכיוון "חרדי", את נהיית יותר לכיוון של פחות ממה שבתחילה...  ודי סביר, שיש גם דינמיקה פנימית לכך. כלומר, מה שלא מוצא חן אצל הזולת בשינויו - מוביל גם ליותר הקצנה לכיוון השני. אולי מצד אחד - אולי הדדית.

ממש לטובתך - שבו על כל העניינים הללו מחדש.

תקחי את בעלך לשיחה. באוירה נינוחה. תזכרו זה לזה חסד נעוריכם.

תסקרי את השינויים מאז שהתחתנתם. לא בתלונה - אלא כרקע. תסבירי שאת מכבדת את רצונו להתחזק מבחינה תורנית, אבל את ההרגשה שזה עושה מבחינת הפערים. תסבירי שיש יחס בין בני הזוג, שהוא אינו תלוי רק בזהות השקפות, אלא ביחס האישיות לאישיות. באהבה, בכבוד. זה יכול לגרום להכיל גם פערים מסויימים.

ותשאלי אותו, מה הוא מציע. איך לגרום לכך שתרגישו יותר נוח אחד עם השני למרות השוני המסוים. הרי גם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו זו "הלכה"...  לא בתלונה, אלא בהדגשה שגם מבחינת הענין ה"דתי", יש צורך לשכלול היחס הטוב ביניכם.

אולי תגיעו לסיכומי כלשהם. ותוכלו להחזיר את הלב אחד לשני. ואז גם יהיה קל יותר לראות את זה עצמו, בניית הקשר ביניכם, כ"אתגר" ששווה להשקיע בו, גם אם האתגר ה"דתי" נטו כבר פחות מלהיב אותך...

ואם משום מה לא תצליחו ממש להגיע לסיכום ביניכם, אולי תחליטו להתייעץ עם מישהו מבין ענין שמקובל על שניכם.

הצלחה רבה.

לא הייתי מאשים אותה, אלא מאשים את מי שגרם לה להרגיש כך...

אם אחד מבני הזוג עושה משהו שפוגע בצד השני (וממילא גם השני עושה או רוצה דברים שפוגעים בראשון), אז עדיף לדבר על הדברים ולהגיע להבנות, במקום בכל פעם מחדש לעבוד על המידות בשביל לא לכעוס, להיפגע או להתאכזב.

ועדיין, אני שוטף...

דודה שלי התחתנה עם חוזר בתשובה. 

יום אחד סבי ז"ל ראה את חתנו הצעיר מהלך בשבת ברחובה של עיר, עטוף בטלית.

-"למה אתה הולך ברחוב עטוף בטלית, ולא מכניס אותה לתוך התיק שלה?"

-"כי אני לא סומך על העירוב".

סבי עצמו היה חרדי, חסיד גור, וככזה המילה "חומרה" ממש לא הייתה זרה לו (וכן, אני יודע שעבור חלק מהדעות הימנעות מטלטול הטלית זו לא חומרה אלא ממש הימנעות חילול שבת). עם זאת, באזור שבו הוא גר אשכנזים לא נהגו ללכת עטופים בטלית.

סבא שלי אמר אז: מי שלפני שבועיים עוד אכל נבלות וטרפות, והיום כבר לא סומך על העירוב של הרבנות הראשית - הוא לא אדם יציב, ואחריתו מי ישורנו.

איך זה נגמר? בצורה הכי כואבת שיכולה להיות. אוהו כמה שסבא צדק.

אז כמובן זאת דוגמה של אדם אחד בלבד והיא לא מייצגת כלום, ואולי באותה המידה סבא שלי היה יכול לטעות והחתן שלו היה מתגלה כבעל מושלם. 

ובכל זאת, לדעתי אם מישהו חוזר בתשובה ונהיה כ"כ קיצוני - צריך מהר מאוד להרגיע אותו, בנחת ובנועם, ולהסביר לו שאפשר להיות אדם דתי גם בלי לפגוע ביקרים לך מכל, ושיש ערך *דתי* גם בשלום בית. 

(את אותם הדברים אני אגיד גם לאדם שעושה את המהלך ההפוך, מדתי/חרדי לחילוני. גם במקרה הזה יש כמה קיצוניים, שמנסים לשנות את כל הרגליהם בפעם אחת מתוך איזו אדיקות ומחשבה ש"לא יכול להיות שחיי החדשים יהיו דומים לחיי הקודמים", ועל הדרך פוגעים בהרבה אנשים בגלל הקיצוניות הזאת).

בין מסעדה, שכל אחד בענין שלו,

לבין אירוע, שזה משהו שמשותף לכולם, כולם ממוקדים באותו ענין, ולארגן אירוע כזה מעורב, שם הבעיה. כך דבריו. כלומר, "אירועים" שהם מעורבים, זו לא האוירה שהיתה מקובלת "מאז ומתמיד".

כך שזה לא כפי שכנראה חשבה קודמתך, שהבעיה היא בעצם נוכחות נשים באזור. שזה דבר שכמובן נמצא גם ברחוב.

לגיטימי שיפריע לאדם להשתתף בטקס מעורב של נתינתו.

קהל מעורב מבחורות ובחורים. אוירה שאינה מתאימה לו.

ומי שכתבה פה ש"זו הפרשנות המעוות של התורה" (וגם "ידעה" שאם גם הרב שלו אומר כך, אז גם הרב "בעייתי"..) מוטב ללמוד קצת יותר תורה לפני שמסבירים מה "פרשנות מעוותת" שלה.

זו דעה לגמרי לגיטימית וגם מקובלת - גם אם יש הסוברים אחרת.

צריך לכבד את זה.

כפי שכבר כתבתי, לא קראתי דברים אחרים שכתבה בשירשור, אבל אני מניח שכפי שציינה "הפער", זה לא מתחיל מהנושא הספציפי הזה.

בוודאי לא נכון שיש בכך "עיוות והקצנה של עיקרי ההלכה"..

ממש לא.

זה נכון, שבעניינים כאלה, לעיתים קשה לסמן בדיוק את הקו של "ההלכה", ומה שייך להנהגות צניעות טובות.

ויש גם דעות לגבי מקרים שונים.

אבל בוודאי יש מקום לסברא שזה בעייתי לנכוח ולצפות בטקס כזה. אי אפשר לקרוא לזה "עיוות והקצנה".

בזמנו הרצי"ה קוק זצ"ל יצא נגד צעדות גוש אמונים האידיאליסטיות, כי התקיימו בתערובת...  נו הוא לא בדיוק היה מ"קיצוני העדה החרדית". אז יש דבר כזה.

לגבי ה"שלום בית", זה הדדי. ענין של הבנה האחד את השני. הרי יש נשים שתקבלנה דבר כזה לגמרי בהבנה.

היא כבר כתבה על "הפערים ביניהם".. אז, כפי שציינתי, כנראה זה לא מתחיל מהסיפור הזה.

צריכים כנראהלעשות "תיאום כוונות וציפיות" כללי...

כנראה שבאמת לא למדת מספיק בשביל זה.

אף אחד לא היה מעז "לפסוק" בשום תחום מדעי אחר בצורה כזו.

רק "התורה" נהייתה כביכול משהו כזה, שכל מישהו/י שלמד קצת, כבר חושב שיכול לומר שהנהגות מסויימות הן עיוות של ההלכה וכו'.

זה שהתורה מתחשבת גם - בתוך תחומים מסויימים - בכל מיני נתונים, אינו קשור לענין. לומר שהאמירה שהוא אינו רוצה להשתתף בטקס מעורב היא "עיוות של התורה" - זה עצמו עיוות של התורה.

גם האמירה "זו לא הלכה", אינה מדוייקת. לפעמים כן. תלוי בנסיבות המדוברות. מכל מקום, בוודאי לא "פרשנות מעוותת של התורה", קל וחומר שלא שאם הרב שלו אומר, אז הכותבת הנכבדה "יודעת" גם יותר מהרב..

אם ה"דת" ל"ע "מאוסה עליה", זה לא בהכרח בגלל שזו אינה תורת חיים.. יש כאלה שהלכות נידה מאוסות עליהן בגלל הקושי, ועדיין זו תורת חיים. יש כאלה שכיסויי הראש. יש כאלה שהלכות אחרות. התורה זה לא "ממתק" שעל המקום "מרגישים" כל הלכה שבה. כמו שנאמר על דברים מסויימים, "אפשי ואפשי, אבל מה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי"..

זה תלוי באנשים, בגישה שלהם לתורה ולמצוותיה, בחינוך, במה שלמדו, במידות וכו'.

לפעמים אכן יכול גם להיות שמישהו "ימאיס". כמו שציינתי באחת הודעות, גישה אובססיבית לקיום מצוות או כד'.

את זה איני יודע לגביהם, לכן לא דיברתי על המקרה הספציפי שלהם, אלא על הענין הכללי.

וכבר אמרה האשה משהו על "הפערים ביניהם", אז כנראה שזה לא מתחיל מהענין הזה. 

כפי שכבר כתבתי, או בעיה אצלה, או אצלו, או בתיאום-עמדות כללי של שניהם. אינני מכירם.

את טוענת שאת "מכירה את הנפשות הפועלות", יתכן. אני אינני מכיר אותן (אותי בוודאי אינך מכירה מעבר להתכתבויות קצרות כאן).

לגבי "התחשבות של התורה בכל הנתונים" -

מלבד שמה שאת משיבה עליו כעת, היתה התגובה על דברייך, שלומר שייש לו בעיה בהשתתפות בטקס מעורב, "זאת לא התורה, זאת הפרשנות המעוותת שלה" ושאם גם הרב שלו אומר כך אז הוא "בעייתי".. שזה בוודאי דבר מעוות בעצמו - 

הרי שגם לגבי מה שאת כותבת כעת על "התחשבות בכל הנתונים", הרי המשמעות היא שרצון לא להשתתף בטקס מעורב כזה אינו עיוות של התורה, אלא שיתכנו עוד נתונים. זה נכון. אבל זה יתכן לכל הכיוונים. לא יעלה על הדעת שמישהי כאן "תפסוק" שבנידון זה בהכרח ההלכה כמו האשה ואחרת התעוותה התורה... צריך בדיקה לגופו של ענין. לפעמים שאלת חכם.

"לא פשוט להיות רב, רק שהיום כל אחד עם כיפה חושב שהוא ראוי להיות"...  אהה.. אבל כל אחת עם כיסוי ראש יכולה להיות, ו"לפסוק" שזה עיוות של התורה על סמך מה שכבר הספיקה ללמוד,  ושהרב שלו "בעייתי" אם הוא פוסק אחרת ממנה?..

והכתיבה הרתחנית והיהירה ש"דתיים לפעמים עובדי דת יותר ממה שהם עובדי ה' " (וכאילו שעבודת ה' אינה ה"דת" שהוא ציוה עליה..), אינה מכבדת את כותבתה בלבד. כאילו היא כבר למעלה מ"הדתיים" האלה. וכאילו כל מי שכותב כאן שאינו מקבל את אמירותיה הקיצוניות על "עיוות התורה" ו"הרב הבעייתי", ו"כל אחד עם כיפה" ו"הדתיים", פשוט יש לו בעיה בעבודת ה'...

רשמיים (כבר הצעתי לבחורה כלשהי, שכאשר מקבלת את התעודה, תחווה איזו קידה לכיוון מי שנותן - במקום לחיצת היד שהוא מצפה לה... ראיתי פעם תמונה כזו, משעשע למדי).

ואתה צודק, שמי שנניח ילך לצפות בחידון התנ"ך, סביר שאין סיבה שלא יהיה גם שם.

אבל זה לא "מאד קיצוני". האוירה אינה רק מי שניגש לקבל את התעודה באותו רגע. יש עוד מרכיבים, אין טעם להיכנס לזה. והדברים פשוט תלויים בהנהגתו הכללית של האדם המדובר.

לכתחילה, בוודאי שגם טקס כזה, וגם חידון התנ"ך.. לא היו אמורים להיות "מעורבים". וגם מי שקבע את התנהלותם זה לא מועצת חכמי התורה. השאלה היא בדיעבד, שכבר יש דברים כאלה. 

לפעמים זו שאלה של רצון - לפעמים של הבנה מהצד השני.

כפי שכבר ציינתי, לא מכירים את המדוברים, לכן קשה לדעת ספציפית.

מה שכן, בהיות שהאשה מלינה על "פערים" ביניהם, אז זה לא מתחיל מהסיפור הזה. מצדיק שיחה עם רצון טוב משני הצדדים, לתיאום עמדות כללי, ליותר הבנה הדדית (כנראה במפורש הדדית. אם אל שיש בעיה אובססיבית או משהו דומה)

מה את רוצה מ"הדת הזו"...

אם למישהו מפריע להיות בטקס מעורב, האווירה לא מתאימה לו וכד', זה יכול לקרות. 

למה "הדת הזו" אשמה?.. אולי מה שאשם זה דווקא התרבות שאינה כך?

יש מקום לכבד את הגישה הזו, לא פחות מגישה הפוכה.

אלא מה? את אומרת "מהפערים בינינו"... אז זה כבר משהו אחר. משמע, זה לא הנקודה של הטקס הזה בלבד, אלא משהו שמופיע בעוד דברים בחיים. מבחינת בעלך, זה הנורמה - מבחינתך, כנראה, לא מאפשר להיות "בצורה נורמלית"...

אז כמובן, חוץ מהשתתפות בצערך שאת חשה במצב כזה - ללא קשר לטקס - אי אפשר לומר הרבה (לא ראיתי עוד הודעות בהמשך, כך שאינני יודע אם פירטת עוד).

לפעמים דברים כאלה באים מגישה אובססיבית של צד אחד לקיום המצוות - ואז הבעיה יותר שם. לפעמים באים כי צד אחד לא כ"כ רוצה לדקדק במצוות גם במה שצריך - ואז הבעיה שם. לפעמים סתם מפער בהשקפת העולם. שהיה מראש או שהתפתח.

בשביל לעשות משהו מועיל - מלבד עצם הפריקה - צריך לדעת מה הענין ולפי זה להתייחס ולטפל..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?