הפרעת אכילהאנונימית בהו"ל
אני לא יודעת מאיפה לפתוח את הנושא הזה.
כל החיים הייתי רזה מאוד, לא חשבתי שיש לי בעיה להיות שמנה וחשבתי שאני חושבת שלהיות רזה זה מכוער.
בתקופה האחרונה, בערך שנה, אני כמעט ולא אוכלת, אין לי חשק, הולכת לישון רעבה, מרגישה שאני מכורה לרעב שלי. אני מסתכלת הרבה במראה לראות שלא נהיה לי פאוץ' בבטן אחרי הלידות, ובכללי עייפה וחלשה. יש לי שיער פלומתי כזה בכל מיני מקומות בגוף, ואני פשוט נחרדת לגלות שרק עכשיו עליתי על זה שיש לי הפרעת אכילה כלשהי
אני פשוט המומה מעצמי.

אני מסתירה מבעלי את זה שאני לא אוכלת מספיק, ומספקת לעצמי תירוצים שאני רק לא רוצה להדאיג אותו.
אני חושבת שעליתי על זה עכשיו, בגלל שהחלפתי את הסרזט ביסמין, ואני פשוט לא מקבלת מחזור, אני אחרי הגלולות ה'אמיתיות', ומחר עוברים כבר 28 ימים מאז שהתחלתי עם הגלולות, ואין מחזור!!
אני יודעת שדפקתי לעצמי את הגוף ואני האשמה היחידית. אני לא רוצה לטפל בעצמי כי כבר הייתי בייעוץ אישי (בנושא אחר) ואני יודעת למה אני לא אוכלת, אני פשוט מרגישה שווה רק כשאני מיוחדת ושסופרים אותי ומתעניינים בי. ואני יודעת שאם אני לא אהיה רזה אני עדיין אהיה מיוחדת, טבל אני לא יודעת ליישם את זה.
קיבלתי הפנייה לדיאטנית ולא הלכתי. אני מרגישה אשמה גם בלי שאנשים יגידו לי כמה אני לא בסדר. לכן אני גם לא מסוגלת לספר לאף אחד בחיים האמיתיים, לא רוצה שיגידו לי שאני חייבת לאכול או לתפוס את עצמי.
נכנסתי לבועה מסובכת. אני רק חייבת לפרוק כי אני מרגישה פשוט רע עם זה. אני מכורה ללהיות רעבה, לתשישות, לעצמות המכוערות שבולטות לי מכל הגוף. אני לא יודעת מה לעשות.

(אם מישהי זיהתה אותי, בבקשה שתשמור לעצמה)
אני רק רוצה לחבק אותך חזק חזק (אם זה בסדר מבחינתך כמובן)מרגרינה
♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️
אין לי דברים חכמים להגיד, רק שולחת חיבוק גדולמק"ר
אני לא צריכה דברים חכמיםאנונימית בהו"ל
אני באמת רק זקוקה לחיבוק ולמקום לפרוק, אז תודה לך❤️
קודם כל זה מאד מאד קשהסמיילי12
מה שאת מתארת.
אני אומרת בצד השני של המשוואה אבל יכולה להבין את המצוקה ממש.

דבר שני, מה הכוונה גלולות 'אמיתיות'.
לי אחרי שאני לוקחת את הגלולות הלא פעילות ומתחילה שוב רגילות לוקח כמה ימים עד שמקבלת מחזור. זה לא אומר שהרסת את הגוף שלך.

כן חושבת שאת צריכה איזשהו טיפול רגשי. אם את לא רוצה איש מקצוע לפחות תנסי לעשות דברים שיעשו לך טוב. תכניסי לעצמך לשגרה דברים מאווררים ומשמחים.
כן, הכוונה היא גלולות לא פעילות.אנונימית בהו"ל
תודה על שהרגעת אותי❤️
אני מפחדת ששיבשתי לעצמי את ההורמונים בגוף בגלל שההרגלי (חוסר) אכילה שלי לא טובים.
אני לא מתנגדת לאנשי מקצוע, אני פשוט יודעת על איזו נקודה זה יושב אצלי וזו רק עבודה עצמית. אבל אני פשוט לא רוצה לעשות עבודה עצמית, אין לי כח להרים את עצמי ולעזור לעצמי, אני גם לא רוצה! רק ברגע שאני ארצה לטפל בעצמי יהיה אפשר לעזור לי.
אני חושבת שזה שאני כותבת כאן זה תחילת הדרך, אבל הדרך ארוכה וזה מייאש אותי ממש
אני מרגישה ילדה קטנה ובכיינית, ואני לא רוצה שגם הסביבה תתפוס אותי ככה. לא רוצה לשתף. אפילו לא את בעלי
המחזור חוזר כשחוזרים לאכול תקיןמקקה
לא דפקת לך את הגוף. הכל יחזור כשהמצב ישתפר.
זהו שבגלולות לדעתי זה לא מחזור, לא?🤔סמיילי12
או שזה גם מושפע מאכילה?
האמת שלא יודעתמקקה
אבל מחזור רגיל חוזר כשהגוף חוזר לעצמו
כך או כך הגוף חלילה לא נדפק
את צודקת. אני סתם מכניסה את הראש שלי לסרטאנונימית בהו"ל
וסת עם גלולות היא לא וסת אמיתית.ציפיה.
אם את מרגישה שכרגע את לא רוצה טיפולסמיילי12
אז לא.
הרבה פעמים גם רק לשבת מול מישהו ולשתף זה כל כך משחרר. בעיקר מישהו זר שלא שופט אותך.
מניסיון ממש בחודש האחרון.
אפילו בלי טיפול עצמו, עצם הפריקה תעשה לך טוב.

אבל בלי קשר, תעשי דברים שעושים לך טוב!! תצאי לסיבוב בחוץ. תלכי לבריכה תשמעי מוזיקה תראי סרטים תצאי עם חברות, משהו. אל תיכנסי למערבולת למרות שזה מפתה.

ושוב לגבי הגלולות, אחרי שהסברת מה הכוונה- אני עם יאז פלוס, שזה מאד דומה ליסמין פלוס ולקחתי יסמין בעברי.
בדכ מתחיל המחזור מעט אחרי הגלולות הלא פעילות. אצלי לפחות🤷‍♀️
חכי יום יומיים ותראי מה קורה.
תמשיכי כרגיל עם הגלולות. אל תעצרי.


ראשית חיבוק. עצם הידיעה, חצי פתרוןאם ל2

אני רוצה לומר לך שאני בטוחה שאם תטפלי בעצמך, לא רק שאת תרוויחי אלא גם בעלך וגם הילדים.

אין לי ספק שזה משפיעה בצורה כזו או אחרת על התפקוד שלך, (חולשות..) והעשייה שלך בבית בעבודה ובכל מקום

ממש אבל ממש ממליצה לך לעזור לעצמך כדי שכל המעגל מסביבך ירוויח.

מוזמנת לפרטי אם תרצי.

יש לי רעיונות בשבילך.

אוהבת אותך המון על מי שאת.

בהצלחה רבה.

אני בטוחה כבר שתצליחי.

חיבוק

תודה❤️אנונימית בהו"ל
אתן פשוט מדהימות כולן עם התגובות...
תודה על האמון שלך בי!
את כל כך לא אשמה.דיליה
במיוחד שאת מודעת למה את מתקשה לאכול.

אבל חשוב לטפל בדיוק בשביל החיבוק והאמפתיה.
מקום שתוכלי לעבד את מה שקרה. ממש מומלץ.
אבל כמו שאמרו לא דווקא עכשיו אם קשה...
טחפול יכול חעזור בעוד המון דברים אז ממש מומלץ!
חובה ללכת למישהי שמתמחה בנושא!
אני אשמה, זו עובדהאנונימית בהו"ל
אין לי כח לטיפול בעיקר כי אני יודעת מה אני צריכה לעשות, ואין לי כח לטפל בעצמי.
קודם כל חיבוק❤❤עוד תשובה
לגבי הפניה לטיפול- מבינה את הקושי, אצלי היה נושא שסחבתי עם עצמי כמה שנים (גם אחרי שהתודעתי והבנתי את הנקודה העיקרית) עד שפניתי לבקש עזרה בו. בסיום התהליך איתה אמרתי ש'צריך לעבור תהליך כדי לעבור תהליך.."

אני רוצה להגיד לך, שלפעמים הפניה לטיפול, גם אם את אנחנו יודעים בדיוק מה הנקודה (אני צריכה לעשות/להפסיק לעשות x כדי להגיע ל..) עוזרת להגיע בפועל למה שצריך בהרבה כיוונים אפשריים- דרך בניה הדרגתית של הצורך, בהכלה שמקבלים, בשחרור מרגשות שלילים סביב הענין,בנית רגשות חיוביים, כיוונון אחר, מישהו שהוא לא את שמלווה את התהליך ועוד דברים, לפי המטפל, המטופל והטיפוח הספיציפי.

חלק ממה שעזר לי בפניה לטיפול היתה ההבנה ש'אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים' גם אם אני יודעת מה צריך, קשה לי להגיע לזה בעצמי.

אני לא רוצה לומר לך ללכת לטיפול אם את לא מסוגלת כרגע, רק שתדעי שטיפול עוזר, מאפשר לך, לשנות, לגדול, גם במקום שאת מרגישה שאין לך כוחות.


בהצלחה, יקרה.
כבתחילה
אצלי גם אחרי שעברתי מסרזט לגלולות משולבות לא קיבלתי מחזור 3 חודשים, גם בגלולות הדמה- לא פעילות. רק בחבילה הרביעית הגיע המחזור.
התשובה שקיבלתי לזה היא שהסרזט ממש מדקק את הרחם ולוקח לגוף כמה חודשים להתאפס אחריו.
אגב, כל שינוי של גלולות, ואפילו להפסיק איתם- עושה שיבושים, תקין עד חצי שנה.

עוד משהו-
אני קיבלתי ביום האחרון של גלולת הדמה-לא פעילה. כמה שעות לפני שהתחלתי את החבילה החדשה.
זאת גם אופציה וזה תקין לגמרי.

לא נשמע לי חריג בכלל.
לגבי האכילה כדאי להתייעץ, לא דווקא בשביל המחזור, יותר בשבילך. האוכל נותן לנו כח ואנרגיה.
זה ממש מרגיע לשמועאנונימית בהו"ל
רק קשה לתכנן ככה דברים לשבועות הקרובים.
ברור שהאוכל נותן כח, אבל אני חסרת תיאבון, נגעלת מהאוכל ולא רוצה להשמין למרות שאני חייבת
עשית בדיקות דם לאחרונה?כבתחילה
יכול להיות שחוסר תיאבון נובע מחוסרים כלשהם.
עשיתי לאחרונהאנונימית בהו"ל
כולל מאגרים, וכמעט הכל היה תקין. עשיתי רק כדי לוודא שהגוף שלי עוד תקין כי אני מרגישה שהוא מתחיל להתפרק, אבל כמו שהבנתי זה רק בדמיון שלי...
עשית בדיקות מספיק מקיפות?קול ברמה
בדקת שיש לך מספיק חלבונים? בדקת שיש לך מספיק מאגרי ברזל?
כןאנונימית בהו"ל
עשיתי את כל הבדיקות, גם של המאגרים. תמיד המאגרים שלי היו בסדר (רק אחרי לידות היה יורד לי ההמוגלובין, אבל תמיד חזר לתקין)
חיבוק יקרה!מכחול
נשמה המון המון חיבוקיםאורוש3
זו מחלה לכל דבר. אבל היא מחלה של הנפש. שכמובן משפיעה מאוד על הגוף. ממש חיוני להגיע לטיפול מתאים יקרה! הלוואי שתעשי את זה ו-ה' יאיר לך להגיע למטפל הנכון ולהצליח להתמודד עם זה.
בהצלחה רבה
וואו מהממתאמאשוני
כמה כמות ומודעות עצמית ולקיחת אחריות.
הצילו!
ממש מעוררת השראה!
הלוואי ותצליחי לצעוד בדרך הנכונה ותתברכי השליחים טובים בדרך.
הרבה כוחות!
ממש שימחת אותי עם הפרגון❤️אנונימית בהו"ל
אמן ואמן!
רוצה להציע משהו בזהירות...נשימה ארוכה

אני שומעת ממך את המודעות הגבוהה שלך למקום שבו את נמצאת, לדפקטים, לשריטה כביכול

 

אבל גם את התחושה של הכלא, של הבור העמוק שנראה כאילו את כבולה. כבולה בידיעה שלך מה את צריכה לעשות,

 

כבולה בחוסר הרצון וחוסר הכח לעשות את זה

 

כבולה בבדידות שלך עם כל ה'תיק' הזה

 

כבולה בחולשה הגופנית שמשתקת וכבולה לאחיזה באותה חולשה.

 

והכל ביחד פשוט יותר מדי. 

 

 

 

אני כמובן לא מקצועית אבל משהו פה צועק לי 'דיכאון' או לפחות דכדוך קשה. 

 

אולי הכיוון הוא טיפול תרופתי?

 

משהו חיצוני שייתן לך כוחות להתחיל להתניע תהליך טוב יותר. לראות את הדברים אחרת, לצאת מהתקיעות. 

 

אין לך כח לטיפול, לדיבורים ו'חפירות, אמנם הרבה פעמים טיפול ותרופה ביחד יתנו את התוצאה הטובה יותר

 

אבל זה לגמרי עדיף מכלום. 

 

יש הרבה פעמים סטיגמה על טיפול תרופתי אבל ברגע שמבינים שהקב"ה ברא אותנו

 

בצורה פלאית ויש לנו גם גוף וגם נפש וגם רוח ונשמה אבל יש נקודות השקה ביניהן.

 

וגם הנפש והרוח יושבות בתוך הגוף ומושפעות מעולם החומר, מהורמונים, מחומרים כימיים.

 

כשמבינים שדיכאון הוא לא שונה מכאב בטן או כאב גב פחות מפחדים לקחת משהו שיעזור לנפש להתמודד. 

 

 

שום דבר הוא לא הוקוס פוקוס. גם טיפול תרופתי צריך לראות אם הוא מתאים,

 

לפעמים זה קצת ניסוי וטעיה עד שמגלים מה הכי נכון לך אבל כשזה יקרה,

 

לאט לאט תרגישי שאת עולה על דרך המלך וימצאו לך הכוחות לצאת מהבור השחור... 

 

 

חיבוק גדול!!!

 

 

 

 

אבחנת אותי מדוייק!!!!!אנונימית בהו"ל
הבעיה הקריטית היא שאני לא בטוחה שאני רוצה לצאת מהכלא הזה. אם הייתי רוצה כבר היחתי מטפלת בעצמי והולכת לייעוץ, לפסיכולוגית, לדיאטנית. ואני לא.
אני מרגישה שנכנסתי לזה עמוק ואין בי כח או רצון לחולל שינוי, אני רוצה שהשינוי יפול עלי מהשמיים, אבל בחיים זה לא עובד ככה.
הי יקרה,באורות
דבר ראשון שולחת לך באמת מלא מלא כוחות להתמודדות הזו. ובאמת כל הכבוד לך על המודעות העמוקה שלך למצב, זה כבר שלב ראשון מדהים וחשוב בדרך לריפוי.
את חוזרת וכותבת פה שאין לך כח או רצון לשינוי. אני חושבת שאם זה באמת היה המצב לא היית כותבת פה את זה. עצם זה שאת מודעת למצב וכותבת עליו בכאב כבר מעיד על ניצוץ של שינוי פנימי שאת נמצאת בו. האם טיפול יכול לעזור בזה? האמת, אין לי ספק! מנסיוני עם אנשים סביבי שהיו בדכאון למשל, ממש לא היה להם כוחות להרים את עצמם. והטיפול עוזר מאוד. זה לא רק עבודה עצמית ורק רצון לצאת מהכלא הזה, כי זו הבדיוק המחלה כאן, ההתמכרות הזו שאת מתארת. אז הייתי מתחילה מרופא המשפחה ומתארת לו את המצב כדי שיתן לך הפניה לפסיכיאטר שיוכל לעזור לך. ואם את מרגישה שאין לך את המסוגלות לעשות את זה, אז ההמלצה הכי הכי גדולה שלי פה זה לבחור מישהו/י בחיים שלך שיהיה מסוגל לתפוס אותך בשתי הידיים, ולקחת אותך לרופאים שאת צריכה לראות. כי בדיוק כמו עם סרטן, יש לך מחלה פנימית שאוכלת אותך, ולא צריך להתבייש בזה, אלא לדעת לבקש עזרה, ונשמע שזה השלב לבקש את העזרה הזו. את אפילו לא חייבת לפרט בדיוק לאותו אדם מה יש לך, רק לספר שאת לא מרגישה טוב ומאוד קשה לך נפשית ללכת לרופא ושתשמחי שתקבעו ושהם פשוט יקחו אותך. וככה לא תהיה לך דרך לדחות את זה. אני חושבת שכדורים יכולים מאוד לעזור במקרה הזה, וכמובן במקביל טיפול נפשי. בטיפול הנפשי בשלב שאת נמצאת את ממש לא צריכה רק עבודה עצמית. המטפלת תעזור לך לקבל פרספקטיבה אחרת, תעזור לך לקבל את הכלים שכ"כ חסרים לך כרגע.
אז במקומך הייתי יושבת, וחושבת למה החיים האלו חשובים לי כדי שארצה להיות בריאה. מה את לא יכולה לעשות עכשיו והיית רוצה לעשות. וקובעת לעצמך יעדים, מתי את הולכת לרופא ומחזקת את עצמך כמה מה שתעשי חשוס, וזה לא משנה שאת לא מרגישה שאת מסוגלת לטפל בעצמך, עצם זה שתעשי צעד 'פשוט'- ללכת לרופא, זה כבר צעד גדול. תעברי את זה שלב אחרי שלב, לא חושבים כרגע על כל התהליך הגדול אלא איך את עוברת כל שבוע בפני עצמו בדרך לריפוי ומה הצעדים הנדרשים לאותו שבוע.
הייתי כרגע מורידה מראות בבית, וגם משקל. ואני באמת לא חושבת שדיאטנית זו הכתובת הנכונה הראשונה, אלא רופא משפחה ואז פסיכיאטר.
בהצלחה רבה רבה רבה.
המון כוחות ואהבה, ורפואה שלמה❤
אבל אהובהדפני11
אף אחת עם בעיות אכילה לא מרגישה שהיא רוצה או שיש לה את היכולת לצאת מזה!!
זה דווקא מתאים מאוד למה שאת מתארת.
עצם המודעות שלך היא פשוט מהממת ומטורפת! ובע"ה בטוחה שתצליחי לצאת מזה .. את לא יודעת כמה טוב ואור מגיע אח''כ... כמה שאת מכירה טוב ואור בחיים שלך, את לא מתארת לעצמך לאיזה רמות טובות ןמדהימות את עוד תגלי בהמשך כשתצאי מזה....
ואני אומרת לך את זה מנסיון אישי של ליווי צמוד מאוד למישהי קרובה אלי במיוחד שיצאה מזה ממש ממש לאחרונה.... החיים שלה השתנו והיא כל כך כל כך מאושרת וחיונית וכל הזמן אומרת שלא האמינה ובכלל לא ידעה כמה טוב עוד מצפה לה...

מציעה לך האמת כן לפנות לעזרה מקצועית (יש מרכזים בנויים בדיוק לזה ומרכזים בתוכם הכל.. פסיכולוגית דיאטנית ורופא) והלוואי הלוואי שה' יתברך יביא לך את השליחים הכי טובים שמתאימים עבורך!
אם תרצי עוד לדבר מוזמנת באהבה לפרטי
אני מבינה ששינוי זה קשהלהבת-כוח

את גם מתארת שמרגיש לך שיש לך התמכרות למצב. יכול להיות שכמו שלאנשים מסויימים יש התמכרות לאוכל לך יש התמכרות לדבר אחר. 

ולכן זה דורש עוד יותר עזרה. מה דעתך לדבר עם בעלך או אמא שלך ולבקש שהם יקחו אחריות עלייך. שאמא שלך תיסע איתך לטיפול או משהו בסגנון. את כן כתבת כאן פוסט וזה מראה שיש בך איזשהו כוח שמניע אותך לשינוי.

 

בדיוק בדיוק לכןנשימה ארוכה

כתבתי טיפול תרופתי. 

 

זה בדיוק המקום כשאין שום כח ורצון לצאת מזה 

 

אבל יש הבנה [ואם אין הבנה זה יכול להדרדר למצבים יותר קשים רפואית שכבר יכפו את זה עלייך] שזה לא מצב טוב וצריך לטפל. 

 

זה שאין לך רצון זה לא עוד משהו נוסף זה הדבר עצמו. 

 

אני חושבת זו ההשתדלות שלך. צעד יחסית קטן [ברור שזה קשה ולא פשוט לגלגל את זה! אני לרגע לא ממעיטה]

 

ויחסית טכני שיכול להתחיל לגלגל אותך בכיוון הנכון. בכיוון של היציאה מהכלא והיכולת לראות שיש אור בחוץ

 

ולא רק חושך גדול יותר.

 

טיפול תרופתי זה לא תמיד אבל יכול בהחלט להיות שינוי שיפול עלייך מהשמים.

 

וגם אם לא, הוא יכול להיות השינוי שרק ייתן לך כח גם ללכת לטיפול ולחולל מתוכך  את הנס. 

 

בהצלחה רבה רבה!!

אהובה ויקרהאני זה א
אני כותבת לך כ"בוגרת" הפרעת אכילה..
עצם זה שאת יודעת שיש לך בעיה זו כבר חצי דרך
ונכון קשה לוותר על משהו שנותן לך כוח אפילו כשאת יודעת שזה רק הורס לך וזה כוח לא אמיתי..
כשתביני שזה באמת ויתור קשה( בפן הפנימי לאוו דוקא בחיצוני) יהיה לך לאט לאט את הכוח להתגבר.
אני כן ממליצה לפנות לטיפול כי זה תהליך שלוקח זמן ולמה שתעברי אותו לבד? אין שום סיבה בעולם...
וכן כדאי למצוא דרך לשתף את הבעל כדי שיוכל לתמוך בך ולהיות איתך בכל זה.
אם את רוצה לפנות אלי בפרטי את יותר ממוזמנת...
ולסיום יכולה להגיד לך שאפילו שכבר עברו הרבה שנים מאז שאני כבר לא שם יש מדי פעם התמודדות וזה צף ועולה אבל כבר ממש לא באותה תדירות של ההתחלה...
כשתרגישי מעט מוטיבציה ורצון לעשות משהותיתי2
ממליצה לך לפנות אך ורק למרפאות הפרעת אכילה
תקבלי שם את המעטפת בלי לרוץ ממקום למקום, עם צוות שרואה אותך כמכלול ולא אוסף אנשי מקצוע שאין קשר מקצועי ביניהם.
דיאטנית מומחית להפרעות אכילה, פסיכיאטר מומחה, פסיכולוגית מומחית.
וזה בחינם...

תבדקי דרך הקופה שלך איפה יש באזורך.

את תצליחי, יש לי הרגשה שאת תצליחי. בקצב שלך.
עונה לך.להבת-כוח

כשהגוף לא ניזון כמו שצריך הוא לוקח את האנרגיה והחומר לדברים הכי חיוניים- תפקוד מח, לב, איברים פנימיים. מחזור זה בתחתית הרשימה הזאת ולכן זה קורה וזה לא אומר שדפקת את הגוף.
נשמע שאת צריכה טיפול. אני לא מכירה מטפלים בתחום אבל אני מניחה שיש הרבה ארגונים שניתן לפנות אליהם. 

בעזרת השם זה יעזור לך והמערכות בגוף שלך יחזרו לפעול. 

אני מכירה מקרוב מקרה דומה לשלךפיצישלי

בחורה שאבדה את המחזור לשנה וחצי בעקבות כך שלא אכלה

אבל בסוף לקחה את עצמה בידיים ובה התחתנה ויש לה ילד

אבל כדאי לעצור מיד ולא להתחרט אחר כך

תודה לכל מי שהגיבה❤️אנונימית בהו"ל
היה לי יום עמוס ולכן עונה לכולן בהודעה מרוכזת.

@סמיילי12 את צודקת, אני באמת צריכה לעשות דברים שמשמחים אותי. אולי זה מה שיעזור לי לצאת מהדיכאון הזה, הבעיה היא שאני לא מוצאת זמן לזה, וגם לא מנסה.

@עוד תשובה זה נכון מה שאת אומרת. אני קודם צריכה להפנים שאני באמת רוצה טיפול.

@באורות, אני חשבתי שיש בי רצון לשנות, ואז שאלתי את עצמי, אם יש לי רצון לשנות אז למה אני לא משנה? לכן הסקתי שאני פשוט לא רוצה, כי אם באמת הייתי רוצה הייתי הולכת על זה.
אני חושבת שאני קצת כמו מכור לסיגריות שיודע שהוא פוגע בעצמו, הוא רוצה להפסיק, אבל הוא לא יילך לטיפול. מקווה שהדוגמה הזאת תחלחל אלי ואני אפנים שאני חייבת טיפול.

@דפני11 אני באמת לא רואה כרגע מציאות אחרת. קשה לי להאמין שאני אצא מזה אי פעם, אולי לכן מגיע הייאוש שלי. תודה על התגובה ועל העידוד❤️

@להבת-כוח אני לא רוצה לשתף מהסיבה שאני לא רוצה להתאכזב מהאנשים הקרובים אלי. גם בעלי וגם אמא שלי "יכעסו" עלי שאני לא אוכלת ויגידו לי שאני מקלקלת לעצמי את הגוף. אלו דברים שאני יודעת, לא צריכה לשמוע אותם גם מהאנשים שאני רוצה שיתמכו בי.
לגבי מה שכתבת בסוף, אני יודעת. אני יודעת שאני פוגעת בעצמי. זו אחת הסיבות שאני לא רוצה ללכת לטפל, אני לא רוצה נזיפות והפחדות. אני מודעת לזה שאני לא בסדר ומודעת יותר מידי טוב לנזקים שיש לזה על הגוף שלי.

@אני זה א זה אחד הדברים שמלחיצים אותי, זה שאני יודעת שזו התמודדות לכל החיים ולא רק לכמה שנים הקרובות. אני רוצה לדעת איך לפתוח את זה מול בעלי בצורה חכמה...

@תיתי2תודה על ההמלצה ועל העידוד❤️
מקווה שעוד שנה אני אקרא את השרשור הזה בחיוך.

@פיצישלי מעודד לשמוע סיפור כזה!!


תודה לכל אחת שהקדישה מזמנה לעצור ולהגיב לי❤️
וגם לכל מי שקראה בלי להגיב!! באמת זה הפורום הכי תומך שיש. אני שמחה להיות חלק!!!
זה בידיים שלך ורק שלך,תיתי2
תעשי את הצעדים הקטנים והגדולים שלך
כשאת רוצה
כשאת מרגישה את עצמך שם
שימי בצד את ההערות, הכעסים, אי ההבנות
את מנהלת את חייך
את בוחרת
את עושה את מה שאת יכולה ורוצה
.
ותסמכי על עצמך,
בתוך נפשך יש בריאות גדולה
את יודעת מתי את צריכה עזרה
וממי לקבל אותה
מרגישים עלייך שאת יודעת את הגבולות של עצמך ושל גופך.
תסמכי גם על עצמך.

בהפרעות אכילה הצורך הנפשי הכי גדול הוא החזרת השליטה על החיים.
ואם ממשיכים לקחת את השליטה ממך, המאבק על השליטה עלול להמשיך...
(כמובן ח"ו יש מצבים שאין ברירה...)
אז תחזירי את השליטה לעצמך.
תבחרי מה לספר, למי
ובעיקר מה לשמוע וממי
מתפללת בשבילך שלמסע הזה יהיה סוף טוב
סוף שהוא התחלה לחיים של בחירה, זהות אישית, בטחון עצמי, חיבור לעצמי.
שרק תצמחי מהמשבר הזה.
ממש נכוןאנונימית בהו"ל
מקווה שהמסע הזה יעשה לי רק טוב. ושאני אמצא בכלל כוחות להתחיל אותו...
תודה על התגובה❤️
כתבת מהמם. ממש מתחברת..דפני11
נשמע שאת מאוד מודעתאבי גיל
הייתי במצב של חרדות קשות עם מודעות כמו שלך
לקח לי זמן לפנות לטיפול
ובמעמד זה אני מחזקת את ידייך לפנות למטפלת
טובה. כזאת שאפשר לשוחח איתה ושאת סומכת עליה.
לקח לי זמן למצוא אותה וללכת אליה אבל אחרי מספר מפגשים היא עשתה לי ממש טוב.
ואני באמת חיבוק גדול מחזקת אותך. תתחילי בלספר לבעלך
תרימי את עצמך ותלכי לשוחח עם מישהו זה ממש ממש ממש עוזר. ויש לך המון מודעות וכל הכבוד לך
איך מדברים על זה עם הבעל?אנונימית בהו"ל
אני לא חושבת שהוא יצליח להבין אותי, אני לא רוצה לשתף אותו כי אני יודעת שהוא לא יגיב כמו שאני רוצה שיגיב, ואני לא רוצה להתבאס עליו.
אני יודעת שאני צריכה טיפול. אני צריכה כוחות להחליט שאני הולכת.
אולי לעשות לו הכנה?דפני11
נגיד לומר לו שאת הולכת לספר לו משהו שממש לא קל לך לספר
וזאת מבקשת שגיב ... ותפרטי. ו*שלא* יגיב ... ותפרטי.
ותסבירי לו למה זה ככ קריטי לך שהוא יגיב כמו שאת רוצה, או יותר נכון למה לא להגיב כמו שאת לא רוצה.
ואז תספרי לו.

ודווקא זה שאת יודעת שבטבעי שלו הוא יגיב לך לא כמו שאת רוצה - זה טוב.
כי גם אם ההקדמה שתעשי לו לא תעבוד במאה אחוז, תוכלי להסביר לעצמך שזה הטיפוס, וככה הוא מגיב וזה לא אומר עלייך שום דבר בכלל כי ככה הוא היה מגיב לכל עניין אחר... וזה לא ספציפי כלפייך או כלפי הנושא.
וככה תוכלי פחות לשקוע במירמור ובבאסה ויותר מהר לקום על הרגליים ולהתקדם הלאה לתיקון נפשך, להביא אותך לטוב שמחה ובריאות נפשית וגופנית שמחכה לך ממש מעבר לפינה....
אגב יכול להיות באמתדפני11
שכרגע זה לא הזמן לספר לו....
תהיי קשובה לעצמך.
ברור שיום יבוא ותספרי לו, אבל אם את בכל זאת מרגישה שהוא כרגע לא יתן לך כוחות אלא רק יחליש אותך אולי באמת לא כדאי, ולשמור את זה להמשך שתהיי מלווה כבר, ויותר חזקה
אני חושבת שאני צריכה עוד זמן לעכל בעצמיאנונימית בהו"ל
מצטערת על כך שלא עליתי על זה כבר לפני כמה חודשים. חשבתי שסתם הרזתי, לא הבנתי שהאובססיה שלי סביב אוכל מוגזמת. בכלל לא הרגשתי שיש לי אובססיה לאוכל...

כשארצה לספר אני אעשה כמו שאמרת. נקווה שזה יעזור לשנינו
תודה❤️
זה סופר טבעי מה שאת מתארתדפני11אחרונה
זה בכלל מדהים שעלית על זה לבד
וגם מדהים שבזמן ככ קצר (כמה חודשים זה יחסית קצר)
תקשיבי מותק❤עוגת שוקולד
אין לי זמן לראות את כל מה שכתבו אז יכול להיות שחוזרת על דברים

דבר ראשון את לא אשמה. דבר שני, האמירות של "פשוט תאכלי" "תפסיקי לבדוק איך את נראית" וכל אלה, פשוט לא רלוונטיות למצב. זה כמו להגיד למישהו על כסא גלגלים שיקח אחריות על החיים שלו וירד לבד במדרגות.
התמודדות נפשית היא ב-ד-י-ו-ק כמו התמודדות פיזית. ועל אף שהביטוי של הפרעת אכילה הוא ביטוי חיצוני פיזית, מדובר בהתמודדות נפשית.
הטיפול שאת צריכה זה לא יעוץ אישי, לא קאוצינג, לא תמיכה רגשית כל שהיא, וכל הדברים בסגנון.
את צריכה עזרה נפשית מקצועית לפני שהעיניין יצא לגמרי משליטה.
אני עצמי מתמודדת עם מחלות והתמודדויות נפשיות. בתור שוחרת ידע, יש לי המון המון המון ידע תכני ומעשי בכל מה שקשור למערך בריאות הנפש ומיצוי זכויות במדינת ישראל.
אם את מעוניינת ליצור איתי קשר, תכתבי לי במייל anineged@gmail.com
אני מצפה לשמוע ממך ולנסות לעזור הכי שאפשר❤❤❤
אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמוןאחרונה

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנואחרונה

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדשאחרונה

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאניאחרונה

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

3 ויש לי מלא צירים כואבים אבל עדיין נראלי רחוקאהבה.

אז אנחנו ממש קרובות☺️הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

מרגיז אותי שהאחות שפנית אליה בטלפון לא אמרה לךאמהלה

לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי

רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....

ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....

בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.

בשורות טובות

תרגישי טוב

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

אומרת פרק תהילים. בהצלחה יקרה. בע''ה שהכלאורוש3

יסתדר ויעבור בשלום

וואוו מרגשת! התפללתי עלייך אז❤️שיפור

אמן שיישאר בפנים עוד מספיק זמן!! מתפללת עלייך❤️שיפור

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

מזל טוב!!כורסא ירוקה.

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

25ואני שראחרונה

תקופה סופר מאתגרת נפשית

מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם

אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.

ביקורת במרפאת ריאות ופספוס יציאה מהעבודהshiran30005

היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?

יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים

באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת

התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8

סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה

סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק

מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...

אני נורמלית נכון?

ברור נורמליתoo

זה מאד חשוב להתאוורר

וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק

טלפונית/ זום

זכותו לא להסכים

אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות

כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי

מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות

וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך

אם יש לך הזדמנות מיוחדת

(אפשר לבקש

כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה

אבל בהחלט מגיע לך)

את צודקת , אבל איך משחררים?shiran30005

בעלי סבבה , אומר לי לכי אבל יחד עם זאת אומר שלא אגיד לו אחכ כל מיני דברים על זה שהלך לבד

ממש באסה

מבאס מאוד ואת נורמליתמתואמת

אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...

ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).

[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]

הכי נורמלית! קרה לי משהו דומההבוקר יעלה

תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.

במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!

כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!

מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣

בטח שנורמלית הכי מובן בעולםדיאן ד.

עד מתי היציאה עם העבודה?

אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?

אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12

ומיד אח"כ תצטרפי.

לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'

תודה על הנרמולshiran30005

מהעבודה יוצאים בבוקר מאורגן לצפון כך שלא שייך שאצטרף בהמשך

בעלי אומר אם את מחליטה ללכת מהעבודה אל תשגעי אותי אחכ שחבל שלא הלכת, צודק בתכלס

אני ממש קרועה, מייחלת לנס שאולי משהו יבטל מה שלא נראלי שיקרה

אני חושבתרקאני

שאם את סומכת על בעלך

שיסתדר בתור ויעשה את זה על הצד הטוב ביותר

אז תלכי

ותשחררי ותסמכי עליו באמת

וגם אם אחר כך משהו שהוא עשה יראה לך לא נכון

תזכרי שיכול להיות שאם היית שם היית עושה אותו דבר

פשוט תסמכי עליו שטובת הילד מול עיניו

ולכי תשתחררי קצת

בעיניי זה חשוב ממש

מסכימה, צריך לדעת לשחררירדניתאחרונה

זה לא יהפוך אותך לאמא פחות טובה או פחות מסורה.

אם את מרגישה שהאוורור חשוב לך ואת מחכה לזה תלכי בלב שמח.

שבי עם בעלך לפני כן על נקודות חשובות שתרצי להעביר וה' יעזור שיהיו שליחים טובים