הפרעת אכילהאנונימית בהו"ל
אני לא יודעת מאיפה לפתוח את הנושא הזה.
כל החיים הייתי רזה מאוד, לא חשבתי שיש לי בעיה להיות שמנה וחשבתי שאני חושבת שלהיות רזה זה מכוער.
בתקופה האחרונה, בערך שנה, אני כמעט ולא אוכלת, אין לי חשק, הולכת לישון רעבה, מרגישה שאני מכורה לרעב שלי. אני מסתכלת הרבה במראה לראות שלא נהיה לי פאוץ' בבטן אחרי הלידות, ובכללי עייפה וחלשה. יש לי שיער פלומתי כזה בכל מיני מקומות בגוף, ואני פשוט נחרדת לגלות שרק עכשיו עליתי על זה שיש לי הפרעת אכילה כלשהי
אני פשוט המומה מעצמי.

אני מסתירה מבעלי את זה שאני לא אוכלת מספיק, ומספקת לעצמי תירוצים שאני רק לא רוצה להדאיג אותו.
אני חושבת שעליתי על זה עכשיו, בגלל שהחלפתי את הסרזט ביסמין, ואני פשוט לא מקבלת מחזור, אני אחרי הגלולות ה'אמיתיות', ומחר עוברים כבר 28 ימים מאז שהתחלתי עם הגלולות, ואין מחזור!!
אני יודעת שדפקתי לעצמי את הגוף ואני האשמה היחידית. אני לא רוצה לטפל בעצמי כי כבר הייתי בייעוץ אישי (בנושא אחר) ואני יודעת למה אני לא אוכלת, אני פשוט מרגישה שווה רק כשאני מיוחדת ושסופרים אותי ומתעניינים בי. ואני יודעת שאם אני לא אהיה רזה אני עדיין אהיה מיוחדת, טבל אני לא יודעת ליישם את זה.
קיבלתי הפנייה לדיאטנית ולא הלכתי. אני מרגישה אשמה גם בלי שאנשים יגידו לי כמה אני לא בסדר. לכן אני גם לא מסוגלת לספר לאף אחד בחיים האמיתיים, לא רוצה שיגידו לי שאני חייבת לאכול או לתפוס את עצמי.
נכנסתי לבועה מסובכת. אני רק חייבת לפרוק כי אני מרגישה פשוט רע עם זה. אני מכורה ללהיות רעבה, לתשישות, לעצמות המכוערות שבולטות לי מכל הגוף. אני לא יודעת מה לעשות.

(אם מישהי זיהתה אותי, בבקשה שתשמור לעצמה)
אני רק רוצה לחבק אותך חזק חזק (אם זה בסדר מבחינתך כמובן)מרגרינה
♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️
אין לי דברים חכמים להגיד, רק שולחת חיבוק גדולמק"ר
אני לא צריכה דברים חכמיםאנונימית בהו"ל
אני באמת רק זקוקה לחיבוק ולמקום לפרוק, אז תודה לך❤️
קודם כל זה מאד מאד קשהסמיילי12
מה שאת מתארת.
אני אומרת בצד השני של המשוואה אבל יכולה להבין את המצוקה ממש.

דבר שני, מה הכוונה גלולות 'אמיתיות'.
לי אחרי שאני לוקחת את הגלולות הלא פעילות ומתחילה שוב רגילות לוקח כמה ימים עד שמקבלת מחזור. זה לא אומר שהרסת את הגוף שלך.

כן חושבת שאת צריכה איזשהו טיפול רגשי. אם את לא רוצה איש מקצוע לפחות תנסי לעשות דברים שיעשו לך טוב. תכניסי לעצמך לשגרה דברים מאווררים ומשמחים.
כן, הכוונה היא גלולות לא פעילות.אנונימית בהו"ל
תודה על שהרגעת אותי❤️
אני מפחדת ששיבשתי לעצמי את ההורמונים בגוף בגלל שההרגלי (חוסר) אכילה שלי לא טובים.
אני לא מתנגדת לאנשי מקצוע, אני פשוט יודעת על איזו נקודה זה יושב אצלי וזו רק עבודה עצמית. אבל אני פשוט לא רוצה לעשות עבודה עצמית, אין לי כח להרים את עצמי ולעזור לעצמי, אני גם לא רוצה! רק ברגע שאני ארצה לטפל בעצמי יהיה אפשר לעזור לי.
אני חושבת שזה שאני כותבת כאן זה תחילת הדרך, אבל הדרך ארוכה וזה מייאש אותי ממש
אני מרגישה ילדה קטנה ובכיינית, ואני לא רוצה שגם הסביבה תתפוס אותי ככה. לא רוצה לשתף. אפילו לא את בעלי
המחזור חוזר כשחוזרים לאכול תקיןמקקה
לא דפקת לך את הגוף. הכל יחזור כשהמצב ישתפר.
זהו שבגלולות לדעתי זה לא מחזור, לא?🤔סמיילי12
או שזה גם מושפע מאכילה?
האמת שלא יודעתמקקה
אבל מחזור רגיל חוזר כשהגוף חוזר לעצמו
כך או כך הגוף חלילה לא נדפק
את צודקת. אני סתם מכניסה את הראש שלי לסרטאנונימית בהו"ל
וסת עם גלולות היא לא וסת אמיתית.ציפיה.
אם את מרגישה שכרגע את לא רוצה טיפולסמיילי12
אז לא.
הרבה פעמים גם רק לשבת מול מישהו ולשתף זה כל כך משחרר. בעיקר מישהו זר שלא שופט אותך.
מניסיון ממש בחודש האחרון.
אפילו בלי טיפול עצמו, עצם הפריקה תעשה לך טוב.

אבל בלי קשר, תעשי דברים שעושים לך טוב!! תצאי לסיבוב בחוץ. תלכי לבריכה תשמעי מוזיקה תראי סרטים תצאי עם חברות, משהו. אל תיכנסי למערבולת למרות שזה מפתה.

ושוב לגבי הגלולות, אחרי שהסברת מה הכוונה- אני עם יאז פלוס, שזה מאד דומה ליסמין פלוס ולקחתי יסמין בעברי.
בדכ מתחיל המחזור מעט אחרי הגלולות הלא פעילות. אצלי לפחות🤷‍♀️
חכי יום יומיים ותראי מה קורה.
תמשיכי כרגיל עם הגלולות. אל תעצרי.


ראשית חיבוק. עצם הידיעה, חצי פתרוןאם ל2

אני רוצה לומר לך שאני בטוחה שאם תטפלי בעצמך, לא רק שאת תרוויחי אלא גם בעלך וגם הילדים.

אין לי ספק שזה משפיעה בצורה כזו או אחרת על התפקוד שלך, (חולשות..) והעשייה שלך בבית בעבודה ובכל מקום

ממש אבל ממש ממליצה לך לעזור לעצמך כדי שכל המעגל מסביבך ירוויח.

מוזמנת לפרטי אם תרצי.

יש לי רעיונות בשבילך.

אוהבת אותך המון על מי שאת.

בהצלחה רבה.

אני בטוחה כבר שתצליחי.

חיבוק

תודה❤️אנונימית בהו"ל
אתן פשוט מדהימות כולן עם התגובות...
תודה על האמון שלך בי!
את כל כך לא אשמה.דיליה
במיוחד שאת מודעת למה את מתקשה לאכול.

אבל חשוב לטפל בדיוק בשביל החיבוק והאמפתיה.
מקום שתוכלי לעבד את מה שקרה. ממש מומלץ.
אבל כמו שאמרו לא דווקא עכשיו אם קשה...
טחפול יכול חעזור בעוד המון דברים אז ממש מומלץ!
חובה ללכת למישהי שמתמחה בנושא!
אני אשמה, זו עובדהאנונימית בהו"ל
אין לי כח לטיפול בעיקר כי אני יודעת מה אני צריכה לעשות, ואין לי כח לטפל בעצמי.
קודם כל חיבוק❤❤עוד תשובה
לגבי הפניה לטיפול- מבינה את הקושי, אצלי היה נושא שסחבתי עם עצמי כמה שנים (גם אחרי שהתודעתי והבנתי את הנקודה העיקרית) עד שפניתי לבקש עזרה בו. בסיום התהליך איתה אמרתי ש'צריך לעבור תהליך כדי לעבור תהליך.."

אני רוצה להגיד לך, שלפעמים הפניה לטיפול, גם אם את אנחנו יודעים בדיוק מה הנקודה (אני צריכה לעשות/להפסיק לעשות x כדי להגיע ל..) עוזרת להגיע בפועל למה שצריך בהרבה כיוונים אפשריים- דרך בניה הדרגתית של הצורך, בהכלה שמקבלים, בשחרור מרגשות שלילים סביב הענין,בנית רגשות חיוביים, כיוונון אחר, מישהו שהוא לא את שמלווה את התהליך ועוד דברים, לפי המטפל, המטופל והטיפוח הספיציפי.

חלק ממה שעזר לי בפניה לטיפול היתה ההבנה ש'אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים' גם אם אני יודעת מה צריך, קשה לי להגיע לזה בעצמי.

אני לא רוצה לומר לך ללכת לטיפול אם את לא מסוגלת כרגע, רק שתדעי שטיפול עוזר, מאפשר לך, לשנות, לגדול, גם במקום שאת מרגישה שאין לך כוחות.


בהצלחה, יקרה.
כבתחילה
אצלי גם אחרי שעברתי מסרזט לגלולות משולבות לא קיבלתי מחזור 3 חודשים, גם בגלולות הדמה- לא פעילות. רק בחבילה הרביעית הגיע המחזור.
התשובה שקיבלתי לזה היא שהסרזט ממש מדקק את הרחם ולוקח לגוף כמה חודשים להתאפס אחריו.
אגב, כל שינוי של גלולות, ואפילו להפסיק איתם- עושה שיבושים, תקין עד חצי שנה.

עוד משהו-
אני קיבלתי ביום האחרון של גלולת הדמה-לא פעילה. כמה שעות לפני שהתחלתי את החבילה החדשה.
זאת גם אופציה וזה תקין לגמרי.

לא נשמע לי חריג בכלל.
לגבי האכילה כדאי להתייעץ, לא דווקא בשביל המחזור, יותר בשבילך. האוכל נותן לנו כח ואנרגיה.
זה ממש מרגיע לשמועאנונימית בהו"ל
רק קשה לתכנן ככה דברים לשבועות הקרובים.
ברור שהאוכל נותן כח, אבל אני חסרת תיאבון, נגעלת מהאוכל ולא רוצה להשמין למרות שאני חייבת
עשית בדיקות דם לאחרונה?כבתחילה
יכול להיות שחוסר תיאבון נובע מחוסרים כלשהם.
עשיתי לאחרונהאנונימית בהו"ל
כולל מאגרים, וכמעט הכל היה תקין. עשיתי רק כדי לוודא שהגוף שלי עוד תקין כי אני מרגישה שהוא מתחיל להתפרק, אבל כמו שהבנתי זה רק בדמיון שלי...
עשית בדיקות מספיק מקיפות?קול ברמה
בדקת שיש לך מספיק חלבונים? בדקת שיש לך מספיק מאגרי ברזל?
כןאנונימית בהו"ל
עשיתי את כל הבדיקות, גם של המאגרים. תמיד המאגרים שלי היו בסדר (רק אחרי לידות היה יורד לי ההמוגלובין, אבל תמיד חזר לתקין)
חיבוק יקרה!מכחול
נשמה המון המון חיבוקיםאורוש3
זו מחלה לכל דבר. אבל היא מחלה של הנפש. שכמובן משפיעה מאוד על הגוף. ממש חיוני להגיע לטיפול מתאים יקרה! הלוואי שתעשי את זה ו-ה' יאיר לך להגיע למטפל הנכון ולהצליח להתמודד עם זה.
בהצלחה רבה
וואו מהממתאמאשוני
כמה כמות ומודעות עצמית ולקיחת אחריות.
הצילו!
ממש מעוררת השראה!
הלוואי ותצליחי לצעוד בדרך הנכונה ותתברכי השליחים טובים בדרך.
הרבה כוחות!
ממש שימחת אותי עם הפרגון❤️אנונימית בהו"ל
אמן ואמן!
רוצה להציע משהו בזהירות...נשימה ארוכה

אני שומעת ממך את המודעות הגבוהה שלך למקום שבו את נמצאת, לדפקטים, לשריטה כביכול

 

אבל גם את התחושה של הכלא, של הבור העמוק שנראה כאילו את כבולה. כבולה בידיעה שלך מה את צריכה לעשות,

 

כבולה בחוסר הרצון וחוסר הכח לעשות את זה

 

כבולה בבדידות שלך עם כל ה'תיק' הזה

 

כבולה בחולשה הגופנית שמשתקת וכבולה לאחיזה באותה חולשה.

 

והכל ביחד פשוט יותר מדי. 

 

 

 

אני כמובן לא מקצועית אבל משהו פה צועק לי 'דיכאון' או לפחות דכדוך קשה. 

 

אולי הכיוון הוא טיפול תרופתי?

 

משהו חיצוני שייתן לך כוחות להתחיל להתניע תהליך טוב יותר. לראות את הדברים אחרת, לצאת מהתקיעות. 

 

אין לך כח לטיפול, לדיבורים ו'חפירות, אמנם הרבה פעמים טיפול ותרופה ביחד יתנו את התוצאה הטובה יותר

 

אבל זה לגמרי עדיף מכלום. 

 

יש הרבה פעמים סטיגמה על טיפול תרופתי אבל ברגע שמבינים שהקב"ה ברא אותנו

 

בצורה פלאית ויש לנו גם גוף וגם נפש וגם רוח ונשמה אבל יש נקודות השקה ביניהן.

 

וגם הנפש והרוח יושבות בתוך הגוף ומושפעות מעולם החומר, מהורמונים, מחומרים כימיים.

 

כשמבינים שדיכאון הוא לא שונה מכאב בטן או כאב גב פחות מפחדים לקחת משהו שיעזור לנפש להתמודד. 

 

 

שום דבר הוא לא הוקוס פוקוס. גם טיפול תרופתי צריך לראות אם הוא מתאים,

 

לפעמים זה קצת ניסוי וטעיה עד שמגלים מה הכי נכון לך אבל כשזה יקרה,

 

לאט לאט תרגישי שאת עולה על דרך המלך וימצאו לך הכוחות לצאת מהבור השחור... 

 

 

חיבוק גדול!!!

 

 

 

 

אבחנת אותי מדוייק!!!!!אנונימית בהו"ל
הבעיה הקריטית היא שאני לא בטוחה שאני רוצה לצאת מהכלא הזה. אם הייתי רוצה כבר היחתי מטפלת בעצמי והולכת לייעוץ, לפסיכולוגית, לדיאטנית. ואני לא.
אני מרגישה שנכנסתי לזה עמוק ואין בי כח או רצון לחולל שינוי, אני רוצה שהשינוי יפול עלי מהשמיים, אבל בחיים זה לא עובד ככה.
הי יקרה,באורות
דבר ראשון שולחת לך באמת מלא מלא כוחות להתמודדות הזו. ובאמת כל הכבוד לך על המודעות העמוקה שלך למצב, זה כבר שלב ראשון מדהים וחשוב בדרך לריפוי.
את חוזרת וכותבת פה שאין לך כח או רצון לשינוי. אני חושבת שאם זה באמת היה המצב לא היית כותבת פה את זה. עצם זה שאת מודעת למצב וכותבת עליו בכאב כבר מעיד על ניצוץ של שינוי פנימי שאת נמצאת בו. האם טיפול יכול לעזור בזה? האמת, אין לי ספק! מנסיוני עם אנשים סביבי שהיו בדכאון למשל, ממש לא היה להם כוחות להרים את עצמם. והטיפול עוזר מאוד. זה לא רק עבודה עצמית ורק רצון לצאת מהכלא הזה, כי זו הבדיוק המחלה כאן, ההתמכרות הזו שאת מתארת. אז הייתי מתחילה מרופא המשפחה ומתארת לו את המצב כדי שיתן לך הפניה לפסיכיאטר שיוכל לעזור לך. ואם את מרגישה שאין לך את המסוגלות לעשות את זה, אז ההמלצה הכי הכי גדולה שלי פה זה לבחור מישהו/י בחיים שלך שיהיה מסוגל לתפוס אותך בשתי הידיים, ולקחת אותך לרופאים שאת צריכה לראות. כי בדיוק כמו עם סרטן, יש לך מחלה פנימית שאוכלת אותך, ולא צריך להתבייש בזה, אלא לדעת לבקש עזרה, ונשמע שזה השלב לבקש את העזרה הזו. את אפילו לא חייבת לפרט בדיוק לאותו אדם מה יש לך, רק לספר שאת לא מרגישה טוב ומאוד קשה לך נפשית ללכת לרופא ושתשמחי שתקבעו ושהם פשוט יקחו אותך. וככה לא תהיה לך דרך לדחות את זה. אני חושבת שכדורים יכולים מאוד לעזור במקרה הזה, וכמובן במקביל טיפול נפשי. בטיפול הנפשי בשלב שאת נמצאת את ממש לא צריכה רק עבודה עצמית. המטפלת תעזור לך לקבל פרספקטיבה אחרת, תעזור לך לקבל את הכלים שכ"כ חסרים לך כרגע.
אז במקומך הייתי יושבת, וחושבת למה החיים האלו חשובים לי כדי שארצה להיות בריאה. מה את לא יכולה לעשות עכשיו והיית רוצה לעשות. וקובעת לעצמך יעדים, מתי את הולכת לרופא ומחזקת את עצמך כמה מה שתעשי חשוס, וזה לא משנה שאת לא מרגישה שאת מסוגלת לטפל בעצמך, עצם זה שתעשי צעד 'פשוט'- ללכת לרופא, זה כבר צעד גדול. תעברי את זה שלב אחרי שלב, לא חושבים כרגע על כל התהליך הגדול אלא איך את עוברת כל שבוע בפני עצמו בדרך לריפוי ומה הצעדים הנדרשים לאותו שבוע.
הייתי כרגע מורידה מראות בבית, וגם משקל. ואני באמת לא חושבת שדיאטנית זו הכתובת הנכונה הראשונה, אלא רופא משפחה ואז פסיכיאטר.
בהצלחה רבה רבה רבה.
המון כוחות ואהבה, ורפואה שלמה❤
אבל אהובהדפני11
אף אחת עם בעיות אכילה לא מרגישה שהיא רוצה או שיש לה את היכולת לצאת מזה!!
זה דווקא מתאים מאוד למה שאת מתארת.
עצם המודעות שלך היא פשוט מהממת ומטורפת! ובע"ה בטוחה שתצליחי לצאת מזה .. את לא יודעת כמה טוב ואור מגיע אח''כ... כמה שאת מכירה טוב ואור בחיים שלך, את לא מתארת לעצמך לאיזה רמות טובות ןמדהימות את עוד תגלי בהמשך כשתצאי מזה....
ואני אומרת לך את זה מנסיון אישי של ליווי צמוד מאוד למישהי קרובה אלי במיוחד שיצאה מזה ממש ממש לאחרונה.... החיים שלה השתנו והיא כל כך כל כך מאושרת וחיונית וכל הזמן אומרת שלא האמינה ובכלל לא ידעה כמה טוב עוד מצפה לה...

מציעה לך האמת כן לפנות לעזרה מקצועית (יש מרכזים בנויים בדיוק לזה ומרכזים בתוכם הכל.. פסיכולוגית דיאטנית ורופא) והלוואי הלוואי שה' יתברך יביא לך את השליחים הכי טובים שמתאימים עבורך!
אם תרצי עוד לדבר מוזמנת באהבה לפרטי
אני מבינה ששינוי זה קשהלהבת-כוח

את גם מתארת שמרגיש לך שיש לך התמכרות למצב. יכול להיות שכמו שלאנשים מסויימים יש התמכרות לאוכל לך יש התמכרות לדבר אחר. 

ולכן זה דורש עוד יותר עזרה. מה דעתך לדבר עם בעלך או אמא שלך ולבקש שהם יקחו אחריות עלייך. שאמא שלך תיסע איתך לטיפול או משהו בסגנון. את כן כתבת כאן פוסט וזה מראה שיש בך איזשהו כוח שמניע אותך לשינוי.

 

בדיוק בדיוק לכןנשימה ארוכה

כתבתי טיפול תרופתי. 

 

זה בדיוק המקום כשאין שום כח ורצון לצאת מזה 

 

אבל יש הבנה [ואם אין הבנה זה יכול להדרדר למצבים יותר קשים רפואית שכבר יכפו את זה עלייך] שזה לא מצב טוב וצריך לטפל. 

 

זה שאין לך רצון זה לא עוד משהו נוסף זה הדבר עצמו. 

 

אני חושבת זו ההשתדלות שלך. צעד יחסית קטן [ברור שזה קשה ולא פשוט לגלגל את זה! אני לרגע לא ממעיטה]

 

ויחסית טכני שיכול להתחיל לגלגל אותך בכיוון הנכון. בכיוון של היציאה מהכלא והיכולת לראות שיש אור בחוץ

 

ולא רק חושך גדול יותר.

 

טיפול תרופתי זה לא תמיד אבל יכול בהחלט להיות שינוי שיפול עלייך מהשמים.

 

וגם אם לא, הוא יכול להיות השינוי שרק ייתן לך כח גם ללכת לטיפול ולחולל מתוכך  את הנס. 

 

בהצלחה רבה רבה!!

אהובה ויקרהאני זה א
אני כותבת לך כ"בוגרת" הפרעת אכילה..
עצם זה שאת יודעת שיש לך בעיה זו כבר חצי דרך
ונכון קשה לוותר על משהו שנותן לך כוח אפילו כשאת יודעת שזה רק הורס לך וזה כוח לא אמיתי..
כשתביני שזה באמת ויתור קשה( בפן הפנימי לאוו דוקא בחיצוני) יהיה לך לאט לאט את הכוח להתגבר.
אני כן ממליצה לפנות לטיפול כי זה תהליך שלוקח זמן ולמה שתעברי אותו לבד? אין שום סיבה בעולם...
וכן כדאי למצוא דרך לשתף את הבעל כדי שיוכל לתמוך בך ולהיות איתך בכל זה.
אם את רוצה לפנות אלי בפרטי את יותר ממוזמנת...
ולסיום יכולה להגיד לך שאפילו שכבר עברו הרבה שנים מאז שאני כבר לא שם יש מדי פעם התמודדות וזה צף ועולה אבל כבר ממש לא באותה תדירות של ההתחלה...
כשתרגישי מעט מוטיבציה ורצון לעשות משהותיתי2
ממליצה לך לפנות אך ורק למרפאות הפרעת אכילה
תקבלי שם את המעטפת בלי לרוץ ממקום למקום, עם צוות שרואה אותך כמכלול ולא אוסף אנשי מקצוע שאין קשר מקצועי ביניהם.
דיאטנית מומחית להפרעות אכילה, פסיכיאטר מומחה, פסיכולוגית מומחית.
וזה בחינם...

תבדקי דרך הקופה שלך איפה יש באזורך.

את תצליחי, יש לי הרגשה שאת תצליחי. בקצב שלך.
עונה לך.להבת-כוח

כשהגוף לא ניזון כמו שצריך הוא לוקח את האנרגיה והחומר לדברים הכי חיוניים- תפקוד מח, לב, איברים פנימיים. מחזור זה בתחתית הרשימה הזאת ולכן זה קורה וזה לא אומר שדפקת את הגוף.
נשמע שאת צריכה טיפול. אני לא מכירה מטפלים בתחום אבל אני מניחה שיש הרבה ארגונים שניתן לפנות אליהם. 

בעזרת השם זה יעזור לך והמערכות בגוף שלך יחזרו לפעול. 

אני מכירה מקרוב מקרה דומה לשלךפיצישלי

בחורה שאבדה את המחזור לשנה וחצי בעקבות כך שלא אכלה

אבל בסוף לקחה את עצמה בידיים ובה התחתנה ויש לה ילד

אבל כדאי לעצור מיד ולא להתחרט אחר כך

תודה לכל מי שהגיבה❤️אנונימית בהו"ל
היה לי יום עמוס ולכן עונה לכולן בהודעה מרוכזת.

@סמיילי12 את צודקת, אני באמת צריכה לעשות דברים שמשמחים אותי. אולי זה מה שיעזור לי לצאת מהדיכאון הזה, הבעיה היא שאני לא מוצאת זמן לזה, וגם לא מנסה.

@עוד תשובה זה נכון מה שאת אומרת. אני קודם צריכה להפנים שאני באמת רוצה טיפול.

@באורות, אני חשבתי שיש בי רצון לשנות, ואז שאלתי את עצמי, אם יש לי רצון לשנות אז למה אני לא משנה? לכן הסקתי שאני פשוט לא רוצה, כי אם באמת הייתי רוצה הייתי הולכת על זה.
אני חושבת שאני קצת כמו מכור לסיגריות שיודע שהוא פוגע בעצמו, הוא רוצה להפסיק, אבל הוא לא יילך לטיפול. מקווה שהדוגמה הזאת תחלחל אלי ואני אפנים שאני חייבת טיפול.

@דפני11 אני באמת לא רואה כרגע מציאות אחרת. קשה לי להאמין שאני אצא מזה אי פעם, אולי לכן מגיע הייאוש שלי. תודה על התגובה ועל העידוד❤️

@להבת-כוח אני לא רוצה לשתף מהסיבה שאני לא רוצה להתאכזב מהאנשים הקרובים אלי. גם בעלי וגם אמא שלי "יכעסו" עלי שאני לא אוכלת ויגידו לי שאני מקלקלת לעצמי את הגוף. אלו דברים שאני יודעת, לא צריכה לשמוע אותם גם מהאנשים שאני רוצה שיתמכו בי.
לגבי מה שכתבת בסוף, אני יודעת. אני יודעת שאני פוגעת בעצמי. זו אחת הסיבות שאני לא רוצה ללכת לטפל, אני לא רוצה נזיפות והפחדות. אני מודעת לזה שאני לא בסדר ומודעת יותר מידי טוב לנזקים שיש לזה על הגוף שלי.

@אני זה א זה אחד הדברים שמלחיצים אותי, זה שאני יודעת שזו התמודדות לכל החיים ולא רק לכמה שנים הקרובות. אני רוצה לדעת איך לפתוח את זה מול בעלי בצורה חכמה...

@תיתי2תודה על ההמלצה ועל העידוד❤️
מקווה שעוד שנה אני אקרא את השרשור הזה בחיוך.

@פיצישלי מעודד לשמוע סיפור כזה!!


תודה לכל אחת שהקדישה מזמנה לעצור ולהגיב לי❤️
וגם לכל מי שקראה בלי להגיב!! באמת זה הפורום הכי תומך שיש. אני שמחה להיות חלק!!!
זה בידיים שלך ורק שלך,תיתי2
תעשי את הצעדים הקטנים והגדולים שלך
כשאת רוצה
כשאת מרגישה את עצמך שם
שימי בצד את ההערות, הכעסים, אי ההבנות
את מנהלת את חייך
את בוחרת
את עושה את מה שאת יכולה ורוצה
.
ותסמכי על עצמך,
בתוך נפשך יש בריאות גדולה
את יודעת מתי את צריכה עזרה
וממי לקבל אותה
מרגישים עלייך שאת יודעת את הגבולות של עצמך ושל גופך.
תסמכי גם על עצמך.

בהפרעות אכילה הצורך הנפשי הכי גדול הוא החזרת השליטה על החיים.
ואם ממשיכים לקחת את השליטה ממך, המאבק על השליטה עלול להמשיך...
(כמובן ח"ו יש מצבים שאין ברירה...)
אז תחזירי את השליטה לעצמך.
תבחרי מה לספר, למי
ובעיקר מה לשמוע וממי
מתפללת בשבילך שלמסע הזה יהיה סוף טוב
סוף שהוא התחלה לחיים של בחירה, זהות אישית, בטחון עצמי, חיבור לעצמי.
שרק תצמחי מהמשבר הזה.
ממש נכוןאנונימית בהו"ל
מקווה שהמסע הזה יעשה לי רק טוב. ושאני אמצא בכלל כוחות להתחיל אותו...
תודה על התגובה❤️
כתבת מהמם. ממש מתחברת..דפני11
נשמע שאת מאוד מודעתאבי גיל
הייתי במצב של חרדות קשות עם מודעות כמו שלך
לקח לי זמן לפנות לטיפול
ובמעמד זה אני מחזקת את ידייך לפנות למטפלת
טובה. כזאת שאפשר לשוחח איתה ושאת סומכת עליה.
לקח לי זמן למצוא אותה וללכת אליה אבל אחרי מספר מפגשים היא עשתה לי ממש טוב.
ואני באמת חיבוק גדול מחזקת אותך. תתחילי בלספר לבעלך
תרימי את עצמך ותלכי לשוחח עם מישהו זה ממש ממש ממש עוזר. ויש לך המון מודעות וכל הכבוד לך
איך מדברים על זה עם הבעל?אנונימית בהו"ל
אני לא חושבת שהוא יצליח להבין אותי, אני לא רוצה לשתף אותו כי אני יודעת שהוא לא יגיב כמו שאני רוצה שיגיב, ואני לא רוצה להתבאס עליו.
אני יודעת שאני צריכה טיפול. אני צריכה כוחות להחליט שאני הולכת.
אולי לעשות לו הכנה?דפני11
נגיד לומר לו שאת הולכת לספר לו משהו שממש לא קל לך לספר
וזאת מבקשת שגיב ... ותפרטי. ו*שלא* יגיב ... ותפרטי.
ותסבירי לו למה זה ככ קריטי לך שהוא יגיב כמו שאת רוצה, או יותר נכון למה לא להגיב כמו שאת לא רוצה.
ואז תספרי לו.

ודווקא זה שאת יודעת שבטבעי שלו הוא יגיב לך לא כמו שאת רוצה - זה טוב.
כי גם אם ההקדמה שתעשי לו לא תעבוד במאה אחוז, תוכלי להסביר לעצמך שזה הטיפוס, וככה הוא מגיב וזה לא אומר עלייך שום דבר בכלל כי ככה הוא היה מגיב לכל עניין אחר... וזה לא ספציפי כלפייך או כלפי הנושא.
וככה תוכלי פחות לשקוע במירמור ובבאסה ויותר מהר לקום על הרגליים ולהתקדם הלאה לתיקון נפשך, להביא אותך לטוב שמחה ובריאות נפשית וגופנית שמחכה לך ממש מעבר לפינה....
אגב יכול להיות באמתדפני11
שכרגע זה לא הזמן לספר לו....
תהיי קשובה לעצמך.
ברור שיום יבוא ותספרי לו, אבל אם את בכל זאת מרגישה שהוא כרגע לא יתן לך כוחות אלא רק יחליש אותך אולי באמת לא כדאי, ולשמור את זה להמשך שתהיי מלווה כבר, ויותר חזקה
אני חושבת שאני צריכה עוד זמן לעכל בעצמיאנונימית בהו"ל
מצטערת על כך שלא עליתי על זה כבר לפני כמה חודשים. חשבתי שסתם הרזתי, לא הבנתי שהאובססיה שלי סביב אוכל מוגזמת. בכלל לא הרגשתי שיש לי אובססיה לאוכל...

כשארצה לספר אני אעשה כמו שאמרת. נקווה שזה יעזור לשנינו
תודה❤️
זה סופר טבעי מה שאת מתארתדפני11אחרונה
זה בכלל מדהים שעלית על זה לבד
וגם מדהים שבזמן ככ קצר (כמה חודשים זה יחסית קצר)
תקשיבי מותק❤עוגת שוקולד
אין לי זמן לראות את כל מה שכתבו אז יכול להיות שחוזרת על דברים

דבר ראשון את לא אשמה. דבר שני, האמירות של "פשוט תאכלי" "תפסיקי לבדוק איך את נראית" וכל אלה, פשוט לא רלוונטיות למצב. זה כמו להגיד למישהו על כסא גלגלים שיקח אחריות על החיים שלו וירד לבד במדרגות.
התמודדות נפשית היא ב-ד-י-ו-ק כמו התמודדות פיזית. ועל אף שהביטוי של הפרעת אכילה הוא ביטוי חיצוני פיזית, מדובר בהתמודדות נפשית.
הטיפול שאת צריכה זה לא יעוץ אישי, לא קאוצינג, לא תמיכה רגשית כל שהיא, וכל הדברים בסגנון.
את צריכה עזרה נפשית מקצועית לפני שהעיניין יצא לגמרי משליטה.
אני עצמי מתמודדת עם מחלות והתמודדויות נפשיות. בתור שוחרת ידע, יש לי המון המון המון ידע תכני ומעשי בכל מה שקשור למערך בריאות הנפש ומיצוי זכויות במדינת ישראל.
אם את מעוניינת ליצור איתי קשר, תכתבי לי במייל anineged@gmail.com
אני מצפה לשמוע ממך ולנסות לעזור הכי שאפשר❤❤❤
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמהאחרונה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידהאחרונה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקוריתאחרונה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

מה עושים עםכנה שנטעה

בן שנתיים מתוק שהיה ישן את רוב לילות השבוע בשלמותם מסביבות 1930 עד 06-0630 ולאחרונה כמעט כל לילה מחליט בסביבות 3-4 שהגיע בוקר ובא לו לאכול/לשחק/לזמר/סיפור?

לא רוצה להמשיך לישון ובוכה שרוצה לצאת (ישן בלול), יכול גם שעה כל לילה... לא נעים לי גם מהשכנים🙊.. ולא מבינה מאיפה זה בא לו, זה לא שהרגלי העירות והשינה שלו במהלך היום השתנו. הכל כרגיל..

אולי להשכיב יותר מאוחר?דיאן ד.

הוא ישן במהלך היום?

ישן פעם אחת במהלך היוםכנה שנטעה

בין 12-14 בערך. ב19 כבר הוא אומר שהוא עייף ונרדם בקלות ב''ה

יצא לנו שהלך לישון כמה פעמים מאוחר, אפילו 21 ו22, ועדיין קם מוקדם

אולי קר לו?ריבוזום

הלילות נעשים קרים יותר. אולי כדאי פיג'מה יותר עבה / עוד שכבה (/שמיכה יותר חמה אם יש סיכוי שתישאר עליו)

כיוון מעניין אבל לא חושבת שזו הנקודהכנה שנטעה

אנחנו גרים באזור שעוד חם, והוא עם פיג'מה ארוכה וגם זורק מעליו את השמיכה. הוא גם לא מתלונן שקר לו, חושבת שהיה יודע לומר אם כך היה

נסי לכסות אותו לפני שאת הולכת לישוןרק טוב!

אני לא גרה במקום קר, אבל את שני הקטנים (4 שנים, 5 חודשים) כבר מלבישה עם פוטר בלילה. בן ה4 ובת ה7 כבר עם שמיכת פוך.

ומה עם להציע לו לישון אתכם? מצד שני יכול להתחיל הרגל לא טוב...

אבל הייתי מנסה להסביר לו שעכשיו לילה וכולם ישנים. להראו לו שחושך בחוץ. לעבור בין המיטות של בני הבית ולהראות לו שהם ישנים. ולהזכיר לו שגם הוא צריך לישון עד שיהיה אור בחלון ורק אז אפשר לקום.

זהו אנחנו מנסים שלא יישן איתנוכנה שנטעהאחרונה

לכן לא מביאים אותו אלינו למיטה. אז אני עושה בדיוק מה שאת אומרת, מראה לו שחשוך ושזה לילה וצריך להמשיך לישון עד שהשמש תקום.. והוא ממשיך לקום כל לילה מחדש ולוקח איזה שעה עד שהוא חוזר לישון😐

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה