מעניין אותי מה דעתכןאנונימית בהו"ל
מנסים כבר כמעט שנתיים ולא מצליחים להיפקד, ולפני כמה חודשים עלתה לי מחשבה שאולי מישהו מקפיד עלי. בדרך כלל אני נמנעת מאמונות כאלה, לא יודעת, לא מתחברת...
ועלה לי גם מישהו ספציפי. בחור שיצאתי איתו וזה נגמר בפגיעה שלי בו (הסיטואציה יותר מורכבת, הוא הסתיר משהו מהותי על עצמו ובסוף זה התפוצץ).
אני בן אדם ממש נעים ונחמד, לא רבה עם אנשים בדרך כלל. גם איתו, זה לא ריב, אלא פגיעה שהייתי צריכה לסיים אחרת.
מה דעתכן?
אולי אני טועה ויש בזה הרבה מן האמת ואני צריכה להתקשר להתנצל? כבר דוחה את זה כמה חודשים טובים כי מתלבטת.
אם את מרגישה לא בנוח עם העניין הייתי מתייעצתאני זה א
עם רב אולי גם אם אין בזה ממש משהו שגורם לעיכוב שווה לבקש מחילה..
נכון, מסכימה על זה שאולי אני צריכהאנונימית בהו"ל
להתנצל בלי קשר. אבל עברו כמעט ארבע שנים, להתקשר פתאום זה לא קשור. לא נח לי עם הידיעה שנפגע אבל כבר קצת עבר זמנו (בטל קורבנו).
לא בטוחה שמרגישה בנח להתקשר ככה באמצע החיים ולבקש סליחה 🤷‍♀️
מצטרפת לאמירה שבלי קשר אם את חושבת שהוא פגוע אז כדאי לבקשפה לקצת
סליחה.
וכל הכבוד לך שבכלל חשבת על זה!

זה שעבר זמן לא בטוח שעברה לו הפגיעה, אין לי מושג מה היה שם ומה עוצמת הפגיעה אבל לא תמיד הזמן מעביר את הכאב.

ואיך לעשות את זה זאת באמת שאלה, תכף יבואו החכמות ממני.

ומאחלת לך שתזכי להיפקד בקרוב!
תודה יקרה!!אנונימית בהו"ל
אתן פתאום מערערות אותי שאולי לא נהגתי בזמנו כמו שצריך...
הזיכרון עכשיו עמום אבל אז יכול להיות שעוצמת הפגיעה לא הייתה כזאת משמעותית וגם אני נפגעתי מהסיום הפתאומי הזה, על אף שהגיע ממני.
קיצור, אני כבר בכלל בכלל לא שם. אבל עכשיו תוהה. וסקרנית. ובעיקר נואשת... להיפקד כבר! ואם זאת חלק מההשתדלות אז לגמרי להעיר נזכרות ולהחיות וללבן ולהתנצל.
לא לא. זאת ממש לא הייתה הכווונהפה לקצת
במקום שהיית בו אז זה כנראה הכי טוב שיכולת לנהוג.
ועכשיו את במקום אחר ואם זה צף לך אז אני לא הייתי מתעלמת ואולי זה הזמן שלך לתקן, בשבילך ובשבילו.

ויכול להיות גם שלא.
זה כבר המקום שלך לעשות את החשבון נפש ולהחליט אם זה נצרך להרגשתך או לא.
כשהייתי1234אנונימי
בשירות לאומי, ממש לא הסתדרתי עם המנהלת בבית הספר. היא מאוד פגעה בי ההתנהלות שלה, אבל גם אני התנהגתי בצורה לא מכבדת.
זה ישב עלי כל הזמן ובסוף אחרי 3-4 שנים התקשרתי אליה להתנצל.
היא כמעט לא זכרה אותי וזו הייתה שיחה קצת מוזרה, אבל הרגשתי שאם פגעתי יש לי חובה להתנצל כי אני לא יודעת איך היא רואה וחווה את הפגיעה בכבודה אז.
את מה שפגעתי אני לא יכולה לתקן, אבל בעיניי לבקשת סליחה אין תוקף. ואם את עדיין זוכרת את זה, אפשר לבקש סליחה. וגם אם זו תהיה שיחה קצת מביכה, לא נורא, יש בבקשת סליחה אמיתית הפחתת הכבוד של עצמנו. אז אם זה לא כל כך נעים, זה בסדר, זה מראה שאנחנו באמת מצטערים.
תודה על התגובה והשיתוף ❤אנונימית בהו"ל


באהבה1234אנונימי
מתפללת שתפקדו בעזרת ה' במהרה!
אמן, תודה יקרה!!אנונימית בהו"ל


אולי להעביר בקשת סליחה דרך מישהו?יראת גאולה
כשהיתי בכיתה ה'ה' כל יכול
קרא לי מקרה שנפגעתי מילדה בכיתה.
נפגעתי מאד, ומתישהו עברתי על זה.
לא נשארה לי צלקת. אבל אצלה כן.
בערב יום כיפור של סוף אותה שנה קבלתי ממנה טלפון סליחה.
עניתי שסלחתי לה והכל בסדר...
השנים עברו, היא עזבה את בית הספר.
דרכנו נפרדו.
מתישהו בכיתה ט' קיבלתי טלפון.
על הקו היתה אותה בת, עם אותו סיפור.
שנים אחרי המקרה עדיין יושב לה על הלב.
רצתה לבקש באמת סליחה
ובאמת שאסלח!
זכרתי את המקרה, וסלחתי לה באמת.
והערכתי אותה מאד.
והשיעור הכי גדול שלמדתי ממנה הוא השיעור הזה...!!

לאזור אומץ ולהרים טלפון אחרי שנים.
ולבקש סליחה באמת...!!!

ועד היום אני זוכרת את המקרה.
ועד היום אני זוכרת את הטלפון.
ועד היום יורדות לי דמעות כשאני נזכרת בה מעצם גדלות האדם...

שנזכה תמיד להזהר ולא לפגוע.
אבל אם חלילה קרה מקרה
שנזכה להגיע לדרגה הזו ולבקש סליחה באמת.

ולך יקרה😘
הסיפור מעט שונה מהסיפור שלך.
מאחלת לך שתצליחי לפתור את המצפון הזה בדרך הטובה, הנכונה והאמיתית בקרוב.
ויהה זה שכרך💗
שולחת לך כוחות וחיבוק.❤
וואוו, סיפור חזק. עד היום את זוכרת...אנונימית בהו"ל

תודה על השיתוף ❤

מרגישה אגואיסטיתאנונימית בהו"ל

אבל אם לא הייתי חושבת שיש מצב שהוא מקפיד עליי לא בטוחה שהייתי דשה עם עצמי אם להתנצל או לא. 

מה שהיה היה, שנינו נפגענו מהאופן והפתאומיות. לא נעים לי לחשוב שלקחתי חלק בפגיעה, אבל מאמינה שהוא התגבר... אלא אם כן יש צד של קפידא. 

אוףף מרגישה ממש רע עכשיו בגלל זה. 

למישהי יש ניסיון עם הקפדות? שמעה סיפורים או יודעת מה עומד מאחורי זה?

בעלך מודע לזה?אבי גיל
שוחחת איתו? שיתפת אותו?
חברה שהייתה במצב זהה אם כי לא אותה סיטואציה בעלה ביקש ממנה שלא לפנות אל הבחור.
פעם ממש כעסתי על עצמי על משהו שעשיתי לקרובת משפה שנפטרה. ממש כעסתי וזה חלחל אלי.
הלכתי למטפלת מהממת שאמרה לי תגידי לה סליחה בלב.
ומאז אני מבקשת כל הזמן סליחה ממנה ומאנשים שפגעתי ושאין מצב שאני יוצרת איתם קשר. ככה אני מרגילה את עצמי לבקש סליחה גם בזמן אמת.
תבקשי סליחה בלב. תערכי את השיחה בלב. אחר כך תחשבי אם תרצי לעשות אותה באמת. אם בעלך בסדר עם זה.
והכי חשוב תרגעי. שנתיים זה הרבה באמת ובעזרת ה' תפקדי בקרוב הכי חשוב זה שקט נפשי ומרחב בטוח ונוח.
האמת שלדעתי לא כדאי להתקשרוהרי החדשה
גם אם נפגע. מי אמר שיצירת קשר מצידך עכשיו תעזור לו?
אם עדיין רווק אולי זה יערער אותו שאת יוצרת קשר. ואם נשוי אז אדרבה. לא מתאים.

לי פעם אמרה מישהי קרובה שאולי אני לא נפקדת כי יש בחור שממש נפגע ממני (פשוט רצה להתחתן ואני לא.) ולקחתי מאוד קשה את האמירה שלה אבל לא עשיתי אם זה כלום עד שבמקרה פגשתי אותו ברחוב וביקשתי סליחה. הבחור היה כבר נשוי עם ילדים אבל מהשיחה איתו הרגשתי שהוא עדיין לא התגבר עלי ועשה לי ממש רע. התחרטתי שפתחתי.את זה.

אני חושבת שאנחנו לא מחשבים חשבונות שמיים. ובעז"ה תזכי להיפקד במהרה.

(אתם בוחרים בטיפול עם רופא טוב? עשיתם את כל הברורים?)

מאחלת ומתפללת בשבילך לידיים מלאות בקרוב
לי היה פעם מקרהתמיד להודות
שמשהי שעבדה איתי לכלכה עליי והביאה לפיטורין שלי. זו לא הייתה עבודת חלומתיי ובכל מקרה כנראה הייתי עוזבת שם אז לא לקחתי את זה מדי קשה אבל זה כן הפריע לי.

קראתי לה והסברתי לי כמה חמור מה שעשתה והסבירה לה שהיא בהתנהגות שלה פגעה בעיקר בעצמה (היא הייתה טיפוס קשה וממש לא אהבו אותה)

אחרי משהו כמו 5-6 שנים היא התקשרה אליי מארהב להתנצל וסיפרה שהיא נשואה כמה שנים בלי ילדים ולכן מפחדת שאולי אני מקפידה עליה והיא רוצה לפייס אותי. הסברתי לה שאני מעולם לא הקפדתי עליה והכל בסדר.

עברו מאז כבר כמה שנים טובות ואין לי שום מטשג מה אתה ואם כבר נפקדה.

מצד שני, מכירה משהי שהייתה רווקה בגיל 30 + ובצעירותה היא וכמה חברות צחקו על אשה מהשכונה יום אחד היא נזכרה בזה והחליטה לבקש סליחה. היא ביקשה סליחה והאשה ממש בכתה לה על כמה זה פגע בה ואחרי שהיא פייסה אותה היא סלחה לה. שבוע אחרי זה היא התחילה לצאת עם בעלה.

אני במקומך הייתי שואלת רב מה לעשות.

מאחלת לך שתפקדי בקרוב 🙏

אני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם הרב שמואל אליהומתואמת
הוא עוסק בדברים כאלה, למיטב ידיעתי.
באופן אישי אני לא בטוחה שזה נכון שתיצרי קשר עם הבחור - חבל לבלבל אותו ואותך, כשאת עכשיו שייכת למישהו אחר.
בכל אופן, אני בטוחה שיש זוגות מקסימים שלא נפקדים, וזה לא כי מישהו מקפיד עליהם. זו גזרת שמים שאין לנו יכולת להבין.
מאחלת לך היריון בריא ושלם בקרוב!
היי מתוקה ואהובהדפני11
כל כך כל כך מבינה לליבך!
גם לי היה פעם מקרה שונה - דומה.
כעבור לא מעט דייטים.. ואחרי בחור אחד שמאוד נפגעתי ממנו ומהדרך בה סיים את הקשר (למרות שלא הייתי מעוניינת בו בכלל) התחלתי לחשוב האם באמת יש מישהו שאולי פגוע ממני. כמו שאני נפגעתי ממנו...
ונזכרתי בשני בחורים שהקשר איתם נגמר בצורה מאוד מפתיעה ואולי גם מעט פוגעת (בעיקר מעצם ההפתעה שבסיום הקשר אחרי תקופה לא קצרה).
עם אחד הרגשתי שלא נכון לי לדוש שוב, כי בזמנו ביקשתי ממנו סליחה ב2-3 הזדמנויות נפרדות... והוא לקח ככ קשה שנפרדתי שבסוף אני הייתי בחרדות לפגוש אותו והרגשתי כעס עצום ממנו על זה... אז כאמור בכמה הזדמנויות ביקשתי את סליחתו ממקום הכי כנה ואמיתי. ובאיזשהו שלב אחרי שיחה עם אדם מאוד חכם הבנתי שעשיתי בסדר, ומותר לי להגיד לא לבחור גם אם יצאנו תקופה ארוכה והקשר היה נראה מבטיח (כלומר אני נתתי תחושה כזאת) - כי בסופו של דבר עשיתי את הכי טוב שיכולתי ושידעתי לעשות באותה תקופה. ואחכ הרגשתי והבנתי שזה לא מתאים וזה בסדר ומותר לי להגיד לא.... וגם לו היה צד בכך שהוא צריך לשחרר אותי ולא לתת לי הרגשה ככ ככ רעה וכועסת.... כלומר אני את שלי עשיתי, ביקשתי מחילה 3 פעמים, ניסיתי להסביר את עצמי כמה שיכולתי, ומכאן והלאה זה שלו...
לגבי הבחור השני, זה ישב לי בלב לא מעט זמן... האם לפנות ואיך ומה לומר.... וממש ממש התביישתי והרגשתי חוסר קשר לפנות אליו כעבור שנתיים...
בסופו של דבר הרגשתי שנכון יותר לבקש מחילה.
כי כמו שאני הייתי מאוד מעריכה אם אותו בחור שפגע בי היה מתנצל- כך גם עלי לעשות למי שנפגע ממני.
וכך היה...
שלחתי לו הודעה ותקשיבי!! הוא ממש התרגש, זכר אותי, זכר את הסיטואציה, היה נשמע מההודעה שהחזיר לי שאכן המקרה ההוא ישב לו על הלב ומאוד העריך אותי שביקשתי את סליחתו...

אני הרגשתי שזה נותן הערכה. כבוד לצד השני.
עצם המוכנות למחול על כבודך ולהעיז להרים טלפון או לשלוח הודעה, להזכיר פדיחה שלך מהעבר ולהיות מוכנה להודות שטעית ולבקש מחילה...
וואו כמה ענווה זה מקרין.
כמה מקום ואישור זה נותן לצד השני שכאילו היה מחוק פעם...
אני הרגשתי שבאמת החזרתי לו את כבודו שקצת אולי נרמס (אימלה מבטיחה לכן שאני בחורה ממש עדינה וטובה!!! באמת שפשוט הייתי צעירה ולא היו לי מיומנויות פרידה שיש לי היום אז זה נעשה בתום לב ואפילו מרוב רצון להגן עליו... אבל בסופו של דבר זה יצא מעוך מולו הפרידה)
ובקיצור
לדעתי זה פתח לי פתח בנשמה
שיחרר אותי
גרם לי להיות יותר שלמה עם עצמי
יותר שלווה כלפי החיפוש בדייטים וכלפי העולם בכלל
שמחתי שידעתי שהשארתי אחרי מרחב נקי.. ומשם זה כבר רצונו של ה' מתי ואיך יתגלגלו העניינים.....
ותכלס כמה חודשים אחכ הכרתי את האיש שלי....
אבל באמת שהרווח העיקרי היתה שלוות הנפש שלי.
(כלומר ברור שבעלי הוא הרווה הכי עצום פשוט באמת אין לדעת האם זה בדיוק מה שהוביל אליו או שהוא הגיע אחרי מכלול של הרבה מעשים טובים וכוונות...)

במקרה שלך אולי בגלל שאת לא מרגישה שעשית משהו לא בסדר, הייתי מתייעצת עם רב... כתפיים רחבות, שיתנו לך פסק שיתן לך כח ואור בין אם זה לדבר איתו ובין אם זה לשחרר את זה מאחור....
יש כזה ענייןמחי
אבל לא הייתי פונה אליו ישירות, אלא מעבירה את הסליחה דרך מישהו אחר
גם לי היה משהו דומהאנונימית בהו"ל

כשהייתי בכיתה ז' אחת המורות  שמאד לא אהבנו באה מההפסקה

וצעקתי - בקול מידי כי היא שמעה - המפלצת באה.

היא מאד נפגעה, בצדק..

אבל אני הייתי בעקרון ילדה ממש טובה לא יודעת מאיפה זה בא לי הצעקה הזאת

וגם פחדנית ולא הודתי שזו אני ולא ביקשתי סליחה.

לאורך שנים! זה הציק לי ולא עזב אותי..

והייתי שנים בדייטים שלא צלחו 

ואז התחלתי לחשוב שאולי זה בגלל זה...

אחרי זמן אזרתי אומץ והתקשרתי אליה לבקש סליחה

היא בכלל לא זכרה את זה אבל אמרה לי שהיא סולחת לי ושכל הכבוד שהתקשרתי...

ו... עדיין הייתי עוד מה שנים בדייטיםצוחק

אבל בכל זאת כל כך שמחתי שביקשתי ממנה סליחה והורדתי את זה ממני...

 

אז הלוואי אמן אמן שתיפקדו בכל מקרה בקרוב

אבל לדעתי שווה לבקש סליחה גם בלי קשר לזה...

ואולי, מי יודע, זה גם יעזור...

 

בהצלחה יקרה!

לדעתי, בוודאי שכדאי ליצור קשר ולסגור את העניין הכי יפה שישאמא של נושנושאחרונה

אם זה עדיין איזה פצע פתוח אצלו, גם אם רחוק ולא רלוונטי, אבל כן כואב- ברור שכדאי, צריך וראוי.

ואם לא, אם הוא שכח, המשיך הלאה ושלם לגמרי עם מה שהיה- אני מאמינה שהוא יעריך את המחשבה וההשתדלות.

מה שכן- אני לא הייתי אומרת שהסיבה שדחפה אותי לכך היא הקושי להיפקד. אלא רק לדבר עניינית על מה שהיה.

 

את שלימה עם מה שהיה ואיך שהיה?

אין לך ייסורי מצפון על הפגיעה? או כעס עליו?

אם כן, כדאי לנקות את הלב לפני שיחה.

 

בהצלחה רבה!

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזהאחרונה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקהאחרונה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקהאחרונה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקיתאחרונה

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצות
אז הם מחליפים תפקידים כל הזמן?מתואמתאחרונה

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה

אולי יעניין אותך