למה אני עובדת בעבודה הזאת

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

למה אני עובדת בעבודה הזאתהרמוניה

למה בכלל אני קורעת את עצמי מה אני עושה במקום הזה עם האנשים האלו איך אני יכולה לקרוא לעצמי דתיה אחרי זה למה צריך את כל העניינים האלה עם הבנים ואיך זה שלאף אחד זה לא נראה לא בסדר
אולי משהו לא בסדר איתי
איזה חיים מוזרים, חייב שזה יהיה מוזר אצלי? אני חושבת יותר מדי נראלי

יכולה לפתוח מהתוכן הזה איזה 3 שרשוריםחדשכאן

בהצלחה!

אמן רגע לא הבנתי אתה ככה זורק את זה והולך?הרמוניה

אני לא באמת אפתח שלוש שרשורים נראלי...
אבל אשמח לשמוע אם יש לך משהו להאיר לי למרות זה

אין לי איך לעזורחדשכאן

בטח לא בעמימות שכתבת
ובטח כשאני לא מכיר אותך
המקסימום היה, הצלחה 😁

טוב גם הצלחה זה אחלה חח אני אחשוב על לפרטהרמוניה

בלי שיהיה אישי יותר מדי

במה את עובדת?עברי אנכי

מה הבעיה בזה?

איך לדעתך אפשר להשתפר?

אני עובדת בכמה עבודותהרמוניה

אז העבודה שאני מדברת עליה היא לא העיקרית
זה מלצרות שאני הולכת בנוסף אבל לא כל יום
הבעיה בזה זה שזה שובר ת'צורה, מי שלא היה מלצר לא יבין כמה זה קשה כי הרוב מאחורי הקלעים, ולא תמיד זה מתגמל, תלוי אם קיבלת טיפים...
וחוץ מזה שבמקום שאני עובדת זה כמו בית, כולם סחבק חמולות ועניינים, שזה כיף אבל כשזה מעורב זה נהיה בעייתי לדעתי (במיוחד שיש כל מיני קטעים שקשורים לבנים-בנות) לדוגמא אתמול אחד החבר'ה שאל עובד ערבי אחד אם יש לו אשה, ילדים.. אז הוא אמר: כן, היא (הצביע עליי) נחנקתי מהבדיחה הגרועה שלו
או שיש מחוות אחד כלפי השני כי מטבע הדברים עוזרים אחד לשני בעבודה ולפעמים בדברים שלא קשורים לעבודה והגבולות מטשטשים. על ניבול פה אני כבר לא מדברת...
ואני שואלת את עצמי מה קורה פה, מה קורה איתי ואם זה אמור להפריע לי... האם זה מתאים לדתיה ומה הגבולות שלי...
ואני מפחדת רצח ללכת למדרשה שנה הבאה אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שכנראה תתגבש לי תפיסה אחרת לחלוטין בקיצורר לאמשנה
אני מנסה כמובן להגביל את הדיבור עם הבנים כמה שאני יכולה אבל זה לא תמיד קל וגם לא משנה מה אני אעשה עצם הקשר איתם הוא קיים וזהו זה
השאלה אם מלכתחילה זה כדאי... וחושבת שלא כדאי...
אופפ אני עוד מעט מסיימת, לא מתכוונת ללכת עוד הרבה אבל אני צריכה כסף...

סיפור איך ה' שולח אנשים להגיד לי מה שאני צריכה לשמוע:
אתמול בין עבודה לעבודה באוטובוס ישנתי והמבקר העיר אותי וביקש כרטיס... אז הוא היה מבוגר והוא שאל למה אני עייפה אז אמרתי לו ואז הוא אמר לי לא לעשות את זה ושזה חוסר אמונה... קיצור בדיוק התלבטתי אם להירשם למשמרת גם יום למחרת ובזכותו החלטתי שלא 😅

עד כאן להיום. נהנת מהמונולוג?😁 עכשיו תורך

אמ וואועברי אנכי

תראי בעיקרון אלה דברים שאין בהם שחור ולבן. הכל תלוי בהרגשה שלך.

השאלה שצריכה להישאל "האם זה מפריע לי לעבוד את הקב"ה?"

וכל דבר יהיה לעניינו ולגופו.

יש גבולות אדומים שבהם יש שחור ולבן, אבל הם ברורים מאוד.

אני מניח שההתלבטות שלך זה על האפור באמצע..

מדרשה - מה??

ברור שכן! מדרשה זה שנה של גן עדן באמצע החיים, שבזכות השנה הזאת החיים שלך יראו אחרת לחלוטין, ולטובה

כמה תוכן קדושה אהבת ה ויראת שמים אפשר להשיג בשנה הזאת

כמה טוב ושמחה

בגלל שיצא לך למלצר את מתלבטת בכלל על הדבר הזה??

את צריכה להיות כנה עם עצמך, לשבת עם עצמך ולחשוב

לדעת להגיד לעצמך זה היה בסדר וזה היה לא בסדר

לדעת "לאסור" על עצמך כל מיני דברים שם כדי להימנע מתחושות שכאלה

(למשל - תהיי יותר שקטה או ביישנית עם הבנים, לשמור מהם מרחק וכשצריך לדבר בקרירות, אבל לא בקטע מעליב)

לנסות להפוך את ה"קשר" איתם מחברים למכרים. זה אפשרי. באמת שזה אפשרי.

ואם לא עובד - לחתוך משם כמובן.

הרי זו התכלית שלנו, לעבוד את הקבה. ומה שווה לנו יותר מזה?

השאלה היאהרמוניה

איך לעבוד את הקב"ה. מה זה אומר..?
אני מאמינה בה' ומשתדלת לעשות את רצונו
ובערך בזה זה נגמר... זה לא נגמר כי תמיד מתקדמים לאט לאט, אבל אני מרגישה שזה לא המטרה של החיים שלי... זה כן הלב של החיים אבל לא מה שמניע אותם... והאמונה שלי לא מושלמת בכלל, אני בקושי עושה התבודדויות או דברים כאלה למרות שבא לי, כי אני פשוט עוד לא שם...
ואני יודעת ששנת מדרשה זה טוב, אבל בלי קשר למלצרות אני מפחדת מהאנשים, אתה מבין? הם יותר מדי טובים!
וגם הם שונים ממני כל כך וזה מפחיד...

ומה שאמרת על המלצרות- אם השטח הוא אפור, לא רצוי מלכתחילה לא להכנס אליו?

זה אומר להתנהג כמו איזה חייזר מפחיד ומוזרעברי אנכי

סתם

זה אומר לחיות, רגיל

אבל לחיות עם משמעות ותוכן. עם ידיעה חזקה וברורה שה' איתך בכל מקום שאת

ועם עמ"י בכל מקום שהוא נמצא

וזה אומר לרצות לעשות טוב ולתקן את עצמך, כי בכולנו יש בעיות

ולהיות ככ טובה שתצליחי להאיר עם האור והטוב שלך בכל מקום שתהיי

וזה אומר נכונות לעזור תמיד

וכו'

את מציגה את זה כאילו את ככ לא שם.

תשמעי, את רוצה לעשות התבודדות וזה פשוט לא קורה..

אם היית יודעת כמה הרצון הזה מעיד עלייך ככ הרבה דברים טובים. על כמה שאת טובה.. על כמה שיש לך קשר עם הקב"ה. וגם.. על כמה שלא תהיי שונה מהבנות במדרשה. אני בטוח בזה.

ואם כבר דיברנו על התבודדות, את מתפללת ביומיום? תפילה אחת בכל יום?

אני רוצה להציע. לא ללכת להתבודד. אלא בתוך התפילה שלך. בסופה. אחרי "יהיו לרצון.." דברי עם ה'. הוא קרוב. במיוחד בתפילה ובמיוחד אלייך.

לגבי השטח האפור.

תראי.. גם ללכת ברחוב זה אפור. עדיף שאדם ישאר בישיבה ולא יהיה בשומצב של אפילו לראות אישה.

אבל זאת לא המציאות

יש אפור שפשוט צריך לחיות איתו. כי הוא בהיר בהיר בהיר. וזה בסדר ולא מהווה אפילו סרך בעיה.

אבל יש אפור שהוא כבר בעייתי.

למשל,

תחשבי על איסור ייחוד. סתם 2 רווקים...

זה פשוט גאוני. זה פשוט הבנה ש.. טוב זה לא שחור. אבל האפור הזה הוא ככ כהה שהוא אסור. חז"ל הכירו את הנפש שלנו וידעו שזה אפור כהה מידי.

את צריכה לחשוב - איזה סוג אפור זה?

הרי את צריכה כסף. וגם אדם ממוצע צריך ללכת ברחוב.

זה אפור בהיר

אבל אם בעבודה הזאת את חושבת שזה פורץ יותר מידי גבולות..

צריך לשנות משהו בתמונה הזאת..

אולי להגביל את הקשר איתם (כי הבעיה היא הקשר, לא פעולת המלצרות..)

ואולי לעזוב.

אבל רק את יכולה לעשות את החשבון הזה, חשבון נפש. ורק את יכולה לדעת איזה סוג אפור ולכן רק את תחליטי מה נכון לך יותר כדי להתקרב לקב"ה.

אבל צריך כנות עם עצמך..

אמ. בהצלחה

...הרמוניה

עבר עריכה על ידי הרמוניה בתאריך ז' בתמוז תשפ"א 23:55

אז זהו, אני חושבת שלא מספיקה הידיעה שה' איתי כי את זה אני יודעת, צריך גם לדעת מה המטרה בחיים ולהיות מרוכזים בה ולא לחיות ועל הדרך לקיים מצוות כמו שאני עושה...

וואו אהבתי את ההסבר עם האפור בהיר/כהה... תודהה!

אבל למה חרדים לא משתלבים בכל עבודה כמו הדתיים? הם לא צודקים שעדיף כמה שיותר שמור חוץ ממצבים של אין ברירה? (_אני לא באמת רוצה לפתוח את הנושא הזה😵)

איך את עכשיו?חדשכאן

ומה שלום אמא?

ב"ה עברתי את ההלם הראשוניהרמוניה

(אפשר לפרוק?)

אמא היא שמעה שמשהו קרה לאח שלי אז היא לקחה את זה קשה והתעלפה. ואחרי זה היא רק התהלכה כבדה דואגת ומוטרדת אבל היא התעודדה קצת אחר כך ואני מקווה שיהיה בסדר...

אני רק צריכה לחזור בתשובה אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך את החיים כמו עד היום, אבל אני לא יודעת איזה שינוי לעשות... זה כשלעצמו נתון מפחיד.

אבל אני עוד צריכה לחשוב על כל זה... וגם באמת מבעס שאבא שלי מתוסכל שאני הולכת למדרשה כי הוא חושב שאני לא צריכה את זה ושחבל על הכסף שלי... עכשיו מובן למה אני צריכה לקרוע את עצמי? כדי שיהיה לי כסף למדרשה הזאת... אמרתי לו שזה השקעה ארוכת טווח אז הוא אמר שאני חיה בדמיונות ושקודם יהיה לי כסף או בעל עשיר... הוא ממש דואג בתור אבא שיודע שלא יוכל לסייע כלכלית לבת שלו בעתיד, אני מבינה אותו והוא ממש חמוד שהוא נותן לי את החופש לבחור מה שאני רוצה... אם ידוע לך על דרך קלה להשיג הרבה כסף תיידע אותי..

מותר, קצת 😉חדשכאן

לתושבים הוותיקים זה נסלח..
אויש.. נשמע מורכב..
אבל כל הכבוד לך (באמת!) שאת משקיעה בשביל המדרשה כי את יודעת שזה יהיה טוב לך. אני גם חושב שדבר כזה הוא השקעה לטווח ארוך והשקעה שווה בהחלט. האדם עצמו הוא היחיד שיכול לקבוע אם דבר כזה (כמו מדרשה) נצרך בשבילו או לא.
בהצלחה!

יאיי אני נחשבת מהוותיקים?הרמוניה

התלבטתי אם לא פלשתי לפורום פרטי...

טוב

הממ תודה! אבל יש משהו מפחיד בלא לשמוע להורים שלך... מזל שזה אבא שלי ולא אמא שלי. אצלנו כל מה שאמא אומרת קדוש. אם היא אומרת משהו זה נבואה. מזל שהיא לא הביעה התנגדות זה סימן מזל🤭

השאלה בסוף הייתה ברצינות אגב

חח אין דרך להשיג הרבה בקלותחדשכאן

אם היתה, לא היה ערך לכסף - כולם היו כאלה לא? 😏
אין תחליף לעבודה 🤷🏻‍♂️

את לא וותיקה וותיקה אבל כבר נמצאת פה יחסית..

אחלההרמוניה

הבנתי... טוב אני אמשיך בשיטה הישנה והטובה ובמקביל אנסה להמציא פטנט

תודה, ולילה טוב(:

לא מכיר דרך למה שאמרת בסוף 😏טיפות של אור

אבל שתדעי שמה שאת עושה מדהים מדהים מדהים

ולא נראה לי שאת צריכה לפחד מהבנות במדרשה. לישיבות מגיעים מכל מקום, ואף אחד לא רואה את זה בסוף שיעור א. אני חושב שבמדרשות זה אותו דבר...

מעניין יש מצב שזה אותו דבר...הרמוניה

אבל מה שמפחיד אותי זה לא השוני במאיפה באות הבנות אלא מה הן יהיו... מה הסגנון של המדרשה והרבנים/רבניות, זה אנשים ממש טובים אבל בסגנון מסויים שקצת מוזר לי ומחשיש אותי...
פשוט אין ברירה אם רוצים להיות דתיים צריך לעזוב את הבית ולהתקדם הלאה... אני אוהבת את הבית שלי. בסוף אני יצאתי מן שילוב מוזר ולא ברור.

האמת שבמילה 'מכל מקום'טיפות של אור

התכוונתי בעיקר לתרבות וזה

הייתה לי חברותא צעירה עם שיער ארוך; היום הוא אברך בהר המור...

את החשש משינוי אני מאוד מבין. אני חושב שמבפנים רואים שהדברים פחות מפחידים, ובדרך כלל גם אפשר להישאר מי שאת ומה שחשוב לך. בכל מקרה המון המון בהצלחה

וואו מרשיםהרמוניה

תמיד מעורר השראה לראות אנשים שלא היית מצפה מהם...
והמשפט שמבפנים זה פחות מפחיד ממש נכוןן
תודה רבה!!

לגבי המדרשה-מיונז

אם את באמת מחליטה לעשות שנת מדרשה אז בעיני ממש חשוב שתשקיעי ותבדקי ותגיעי למקום שמתאים ל-ך!
ברור שבסוף בכל מקום יש מגוון של בנות (טוב נו, כמעט בכל מקום😁) אבל שתדעי שיש מדרשות שזה גם האופי שלהן, שהפאנצ זה שהן פתוחות יותר ויש בהן מלא סגנונות.. ויש מדרשות שפחות זה הקטע שלהן
אם את חוששת שיסתכלו עלייך מוזר ורוצה מקום פתוח, אז לכי למקום פתוח יותר..
תבדקי מה מתאים לך ולאן את מתחברת!
אמנם הסתיימה השנה.. אבל תנסי בכל זאת לדבר עם בנות שלמדו שם.. לקבל רושם מה הסגנון..יש מקומות גם שיש שם דברים בשלושת השבועות שאפשר לבוא ולהתרשם מהאוירה..

ולגבי הצוות - ממה שאני פגשתי ושמעתי גם מחברות אחרות שהיו במדרשות אחרות, הצוות מדהים ורגיש ומכיל ופשוט רוצה שיהיה לך טוב...וזה מדלג על הפערים בסגנון..

כן חשוב לי שתדעי ששנת מדרשה זה לא קסם..
לא באים למדרשה ויוצאים רבנית ככה בבום..
זה עבודה רצינית ותהליך תוך כדי השנה ועוד יותר עבודה אחריה לשמר וגם לבנות עוד הרבה דברים..
בסופו של דבר מדרשה נותנת טעם וכיוון להמשך החיים אבל יש עוד הרבה עבודה אחר כך..

לא אני לא רוצה מקום פתוח אני רוצה הכי קיצוני שיש!הרמוניה

לא בשבילי שמדברים מסביב או שמצנזרים דברים מסויימים... כן חושבת שצריך ללמוד בהדרגה, אבל בלי התאמות ושינויים כדי למצוא חן... (וואי האולפנה עשתה לי טראומה)
האמת שאין לי זמן ללכת ולבדוק... הייתי שנה שעברה במדרשה מסויימת באלול
ועכשיו שמעתי על עוד מדרשה מחברה (והקשבתי לשיעורים שלהם) אבל הראשונה הייתה יותר נראית לי מעוד כל מיני סיבות...
אני מקווה שהתורה תפצה על הפערים התרבותיים...
ואני בהחלט מתכוונת לנצל כל רגע... גם כשהייתי באלול הקשבתי לכל מילה כאילו החיים שלי תלויים בזה😅
אני באה עם מטרה כי זאת שנה שהקדשתי במיוחד...
ובהחלט אזכור את מה שאת אומרת... שזה חלק מתהליך...

מקום פתוח לא בהכרח מצנזר...מיונז

הפתיחות מתבטאת בעיקר בבנות.. פחות בצוות...
לצורך הדוגמא, יש רבנים שמלמדים גם במקום יותר פתוח וגם במקום ממש דוס ולא נראה לי שהם משנים את דעותיהם ממקום למקום...

וזה מעולה שאת באה עם מטרה לנצל כל רגע, פשוט אל תצפי שתצאי אדמורית ושדברים ישתנו ישר🙃
כמובן שיש כאלה שזה קורה להן.. אבל יש כאלה (וזה הרוב בעיני) שזה יותר תהליכי..

בהצלחה ממש!
סחטיין שאת עובדת ומשקיעה מלא בשביל זה..

כן אני מבינההרמוניה

תודה רבה רבה❤

..ארצ'יבלד

מקווה שאהיה לעזר. מה שנראה לך, קחי. מה שלא- זרקי.

אני חיי בעולם של אלוקים. הוא נתן לי חיים, הורים, שכל, גוף מתפקד מהרבה בחינות, מודלים פיזיקלי שעל פיהם אנו חיים-זו מתנה עצומה כשמתבוננים בזה. מודלים כלכלים מבחינה גם מנטלית. דמייני שהיה לבוס ג'ננה והיה בועט אותך מהעבודה תוך יום. זה לא ככה כי יש מצב נפשי תקין לאדם!
אנשים עם שכל סביבי מלאים ברצון לייצר, הם יצרו רכבות אוטובוסים ורכבים, אספלט. העולם הזה מלא בטוב ה'! וכך כתוב בתהילים "טוב ה' לכל".
וגוף האדם. "לבי ובשרי ירננו לאל". חשוב לקרוא טיפה אנטומיה, אחרת לא מכירים במתנה שאלוקים נתן לנו.( בתחילת שער הבחינה, בספר חובות הלבבות, יש מספר קטעים שכדאי לקרוא).

כשאלוקים מצווה אותי עשה כך, ולא כך. לכתחילה בדיעבד וכו זה שיח שלא מעניין אותי. זה יצר רע. רע כי זו הרגשה שמונעת ממני לעשות את מה שאלוקים דורש, במסווה של תירוצים.
האם הייתי נוהג במנהגי דיעבד אם הייתי נולד בגיל עשרים עם יכולת הכרה של כל הטוב שקיבלתי? אם אלוקים היה מניח אותי היום בעולם, הייתי מסתובב כמו זומבי ואומר תודה על כל דבר שיש לי!
ואם לא היה לי את כמות הכסף שאני רוצה, ואת כל דחפי הכבוד שלי, ותאוות הכסף, ורצונות במאות צורות, הייתי מתמרמר? ומרגיש שנדפקתי כי אין לי, ואלוקים עוד רוצה שאעשה דברים מסוימים?
הרי הייתי רץ! לעשות את מה שהאל צוה.

הרגשות משקרות לנו הרבה, הן מציגות את עצמן כעובדות שלא ניתנות לשינוי, או בקושי ניתנות. ולכן אנחנו צריכים לכנס לדיעבד. זה שקר. זה יושב הרבה על חוסר הכרה בטוב.
וצריך לשנן את זה שוב ושוב. וזה לא רק ביחס לציווים של אלוקים. אלא גם ביחס להרגלים שלנו. הרגשות עובדים עלינו.

2. בנוסף, יש שכר ועונש. זה אחד מיג עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם. צריך לשנן אותם שוב ושוב ושוב. העולם הזה הוא פרוזדור, חבל לבזבז את הזמן. יש שכר ועונש.(הרבה רבנים אומרים שלא להתמקד בעונש כי זה מפחיד אנשים, ולא בריא, יתכן, אבל יש ודאי אפשרות להתמקד בשכר)

צריך להכניס את זה לראש, כי זה לא נכנס לבד.
אחרי שזה מתחיל להכנס מבינים מה אמרו אותם חכמים, עלמא דשקרא. הרגשות שלנו, המחשבות שלנו, מטים אותנו-כמו בהמות, מחזירות אותנו לאינסטינקטים.

3. הרמבם במורה נבוכים, ר סעדיה גאון באמונות ודעות, והרמבן במקומות מסוימים בתורה, מתבאר שהמצוות מתקנות את הנפש. ז. א. מכניס בך רחמים, עדינות, ענווה, הכרת טובה.
המצות הופכות אותנו לאנשים טובים יותר.
זה דבר מפעים בעייני.

הדרך לעבוד את ה' זה במה שהוא אמר לנו, ולא במה שאת מרגישה שהוא אומר לך בראש.
עולם הרגשות, בעיני, משקר. ולדעתי, שאינה שווה דבר אך לא אנהג אחרת אלא אם כן אשתכנע, זה בלוף אחד גדול. אני רואה אנשים סביבי ממציאים "כך רוצה אלוקים ממני" "ככה אני מרגיש" "ראיתי אורות" .
אני לא מבין, "המבלי אלוקים לישראל"? האם האל לא אמר לנו מה רצונו? האם לא ניתן תורה ובה מצוות עם תורה שבעל פה? האם לא נכתבו ספרי הלכה כדי ללמדנו מה לעשות?

נראלי שלכן נלחמו תמיד על החינוך, כי אין בכל כל ילד וילדה לדעת מה אלוקים רוצה, אז הכניסו את זה בילדות. אבל כשהחינוך קלוקל אז יש רק דמיון.

עולם הרגש לא עושה את מה שה' רוצה. אותם אנשים מדמיינים את רצונותיו של ה' ועל הדרך מגשימים אותו.

פרקטית,
ללמוד את היג עיקרים של הרמבם בפרק חלק מסכת סנהדרין.
ללמוד את המצוות המעשיות שצוינו. לראות מה נפסק להלכה, ולהתחיל להתרגל לעשות.
ללמוד ספר חובות הלבבות, זה חשוב נורא-אני מניח שלדלג על הפרק הראשון.
אני לא יודע מה נהגו בנות, אבל כד ספרים נראלי זה בסיסי. להתחיל ללמוד לאט לאט.

אם נקח מצוה מסוימת, נגיד ו"אהבת לרעך כמוך".
זו מצוה שאני כרגע משנן אותה בראש. הרמבם כותב שכל דבר שהייתי רוצה שיעשו בשבילי, עשה לחברך.
יש פה שני חלקים שצריכים עבודה.
העשייה את רצון אלוקים, זה המניע.
והשני, בפועל לעשות את זה. אין לזה סוף! בכדי לקיים את הציווי בשלמות, צריך אדם שיפקח את העיניים ויראה לנו את רצונו של השני. אחרת אנחנו פשוט עיוורים.

אחד הציווי זה לדבק בתלמידי חכמים, כי הם מובילים אותנו מבחינת המצות והנהגות אך ה'. על ידם אנחנו פועלים איך שצריך. ככה מבואר ברמבם בספר המצות ורבנו בחיי בהקדמה. זה יסוד חשוב, כי אלוקים נשאר במרכז תמיד, ואף רב לא לוקח את מקומו.
אבל זה הגיוני נורא לדבק בהם, שאחרת איך אדם יקיים כל הציווי בשלמות?

החברותא שלי אומר "להיות יהודי זה קשה אבל להיות גוי זה עוד יותר קשה"
אין לי שמץ מה זה אומר.
סיימתי בבדיחותא, נראלי.

נ. ב. אם הדברים לא הופכים להיות מעשיים, במחשבות ברגשות ובפעולות, אז הם לא שווים, באותה מידה אני אלמד תורה ולא אקיים אותה.
בהחלט צריך לעבוד..

בוקר טוב~

כתבת מהמם... תודה!הרמוניה

כל מה שחסר לי זה לימוד... כי ביומיום אני לא חיה את המטרה לעשות רצון ה' כל רגע... זה בגלל שאני לא מספיק מכוונת עליו ויודעת מהו.

הפתיע אותי שלא כתבת משהו על תפילה...

תודה, נכון אולי באמת פספסתי לגבי התפילה..ארצ'יבלדאחרונה

העולם יותר דפוק משניצלארצ'יבלד

זה מן מיחזור של משהו שאמרתי פעם?...הרמוניה

חח לאארצ'יבלד

אה אז כנראה זו בדיחה מוכרת... כן גם אני דפוקה יותר משניצלהרמוניה

(זה לא מאיזה רחמים עצמיים אז אין צורך לעודד או למחות או משהו )

את לאארצ'יבלד

זאת אומרת את כן:
אבל גם העולם.
אנשים עושים דברים שהם לא צריכים ורוצים. הם יותר דפוקים משניצל.
נראלי שצריך למצוא את המסלול האישי.

חחח כן צריך למצוא את המסלול שה' מוביל אותנו אליוהרמוניה