היום חשבתי לעצמי בקול שהלוואי יכולתי לטוס לאחת המדינות הפחות מוכרות באמריקה,לשרוף את הפלאפון וכל המחברות וכל הבגדים וכל מה שיזכיר לי את עצמי של עכשיו ולקנות פלאפון חדש,עם סים חדש ולהתחתן עם חילוני וללדת ילדים כדי שיהיו פשוט ילדים.לפני שיהיו יהודים,או לא,שפשוט יהיו ילדים.
ואני אעלם למשפחה ואמחק את כל העבר ואתחיל מחדש.
ואם ארצה,אחזור בתשובה בדרך שלי ולא אקשור שום הווה ועתיד לעבר.
אם רק היה אפשר.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת