אני מוציאה לו משחקים, משחק שונה כל יום.
יש לו מגוון.
פעם היה חופשי יושב ובונה ומשחק מלא זמן.
היום לא מסוגל אפילו עשר דקות.
מציק לאחיות שלו ללא הרף, הורס להן דברים ויצירות.
מציק לאחיו התינוק גם כן, בפתאומיות כזאת שאני לא מספיקה לעצור אותו תמיד.
נכון זה נשמע שהוא מחפש את עצמו ואת מקומו מאז הלידה?
אבל מה עוד אפשר שאני לא עושה?
אני ממש משתדלת להקדיש זמן רק איתו כל יום.
כמעט כל יום אני יוצאת איתו ועם אחותו לגן שעשועים, או לפחות שולחת איתם את אחת הבנות הגדולות,
בעלי לוקח אותו מדי פעם לזמן אבא כזה,
הוא מבקש בלי סוף שנקנה לו דברים. הוא תמיד היה כזה...כל דבר רוצה. ''אבא תקנה לי בלון הליום, אבא תקנה לי כבאית, אבא תקנה לי מטוס'' כל דבר חדש שנפגש בו מבקש.... אז ברור שלא קונים הכל...אבל משתדלים מדי פעם לשמח אותו באיזה משהו קטן, כדור חדש, כבאית קטנה מלגו, וכאלה.
ועדיין, הוא לא מוצא את עצמו.
לא מקשיב.
לא מעסיק את עצמו.
ואמא שלו כבר מ ת ח ר פ נ ת ! ! !
אציין שיש לו נוזלים באוזניים, אנחנו לקראת בדיקת שמיעה וצילום, ברור לי שיש ירידה בשמיעה, אבל כמה אפשר להאשים את השמיעה בכלללללל הנ''ל?
