כואבת לי הבטן והראש שלי מסתחרר מכמות המשימות שצריך לעשות.
ואני לא מסוגלת עוד לשמוע בקשות ודיבורים של בני אדם.
ואכלתי היום כריות עם חלב אחרי שחיכיתי שלוש שעות מהקציצות שאכלתי,נו זה ברור למה כואב לי עכשיו.כבר הפסקתי לתרץ את עצמי,אני עושה לגמריי מה באלי.זה אשכרה טימטום המוח והלב.
זה כל כך לא הגיוני לעשות עוד מעט על האש ושבת עמוסה ומוצאש ראשון שני עמוס.כל כך טימטום.כי מיילא הייתה עזרה וזה היה בשיתוף פעולה אבל זה לא.הכל נופל עלי ועל עוד שתיים אז לכו תתפוצצו.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת