15.6.21

כל פעם שאנשים מתרחקים פיזית זה קורה.

 

היום הם אמורים לצאת מהבית

אבל מן הסתם אני אצא לפניהם.

 

  7:56

יצאתי מהבית בלי להגיד לו שאני אוהבת אותו

מטומטמת

אני אומרת לעצמי שלחזור עכשיו לבית ולהיפרד ממנו זה מיותר וזה להיכנע לחרדות, כי הוא אמור לחזור עוד יומיים ואני מתנהגת כמו ילדה מפונקת.

הגרון והאף שלי כואבים מהדמעות שאני חונקת

אני חוזרת הביתה בכל זאת.

נפרדת מכולם

מנסה לא לדבר כי אז ישימו לב שהקול שלי נשבר

אבל מתייחסת לכל מילה כאילו היא האחרונה.

יוצאת מהבית בוכה, כי בראש שלי זו הפעם האחרונה שלנו ביחד.

אנשים ברחוב מסתכלים עליי מוזר, אני מהר חוזרת לעצמי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

16.6.21

 

באחת מהפרקים מהסדרה שאני רואה עכשיו האמא מתה

ובאופן טבעי הראו את ההתמודדות של הבת עם זה

ובאופן טבעי זה הכניס אותי לסרט חדש וגרוע במיוחד.

- 

מאוחר יותר באותו הלילה, חיפשתי קרם הגנה

ובגלל שהיא לא הייתה בבית בשביל שאשאל אותה איפה הוא נמצא, רציתי לשלוח לה ווצאפ ולשאול אותה. 

במקום זה נכנסתי לחרדות

לא רציתי שההתכתבות האחרונה שאי פעם תהיה לנו,  תהיה על קרם הגנה

אז רק כתבתי לה שאני מתגעגעת ואני אוהבת אותה

 

אני מרגישה שאני מכניסה את עצמי לזה בכח

 

אמור להיות עוד שבוע מחנה של השומר שאני אמורה לצאת אבל בעקבות ההתקף האחרון והסרטים שעוברים לי בראש כל פעם שאני יוצאת מהבית גורמים לי לא לרצות ללכת

 

וכשאני לא ביחסים טובים אם האנשים שקרובים אלי, כמו המצב הנוכחי למשל, אני יודעת שאני מהר צריכה לשקם את זה כי אסור לבזבז את הזמן

 

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)