מצחיק לחשוב על לעשות שבועיים שלמים רק שייקים כאילו,איך עוד יש לי כוחות להילחם על זה ולמה אני לא מרפה
(ואני בכלל חושבת שאני כן ילדה יפה אז נו.)
השריטות האלו שאני ככ מפחדת שיהיו לילדים שלי...
אין לי איך להצביע למה זה נהיה.מה הסיבה הכי אמיתית שזה קרה.
אולי כי תמיד הרגשתי יותר מלאה וכשבאו על רעיון של דיאטה,עשיתי את זה מידי בראבק ואז קרה מה שקרה וכל דבר כזה המאיס עלי יותר את הגוף אז ברור שבסוף הכל יושלך על המשקל ובצורה לא בריאה.
אני הכי רוצה לחבק את הילדים שלי.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת