הוא מתנהג מוזר? הוא עושה משחקים?
אם מנסים להיות כמה שיותר טבעיים וישרים אפשר נראה לי להתעלות מעל בעיות של 'חוסר נסיון'...
'נסיון' בכל מני נורמות? בסדר. לא הדבר הכי חשוב.
אם יש לו מזה חוסר בטחון עצמי - זה בעיה יותר גדולה. ובזה דווקא את יכולה לעזור לו.
הבעיה היא לא שהוא חסר נסיון אלא שהוא לא מתאים את עצמו אליך ולסיטואציה.
את יכולה לדבר איתו ולשדר לו שלווה עד גבול מסויים.
אל תתייחסי אליו כ'צעיר' בתחום, זה לא יקדם את הסיטואציה.
להיפך, אם את משדרת בטחון וטיפה מכוונת אותו זה נראה לי יכול לעזור
כמו שכתבו, תהני מהתמימות החיובית
תהני מהכוחות החדשים ומהאמונה בתהליך
מה מפריע לך?
האם זה בר תיקון? האם אפשר ללמד אותו? את? השדכן?
מוכנה לחשוב איתך איך לעשות אתזה.
בעיני את יכולה להרוויח מזה הרבה יותר מלהפסיד
גם לאנשים אחרי שנים בדייטים יכולות להיות טעויות
יש משהו מאוד יפה בחדוות הראשוניות הזו
תהני ממנה
וגם לי היה תאקלים בתקשורת, אבל גם היה לו רצון מדהים מדהים ללמוד ולעשות...
הוא היה במוכנות באמת לעבוד, הוא לא היה מותש. הוא רצה להשקיע. הוא היה באנרגיות שיא ללמוד...
(זה קרה לי פעמיים - פעם אחת לא היתי הראשונה, אבל הייתי הקשר הראשון הרציני שלו מעבר לכמה דייטים בודדים, ויצא לי גם לצאת עם מישהו שהיתי הראשונה שלו וגם הוא היה מקסים)
ברור לחלוטין שכל מקרה לגופו... אבל שתדעי שזה לא תמיד גרוע ויש משהו כיף דווקא בראשוניות ובתום הזה..
לא יודעת אם זה באמת מעודד אותך כי נשמע שכרגע זה בעיקר מעצבן אותך ומקשה עלייך נורא..
מה הבעיה העיקרית? שאת מרגישה שהוא לא מספיק מעריך את מה שיש בך ושאם הוא יצא עם עוד אז הוא יעריך?
כי אם כן, זו מחשבה לא בהכרח נכונה, כלומר יכול להיות שזה מה שיקרה,
אבל יכול להיות שזה רק יבלבל אותו יותר ויכניס לו השוואות לראש...
ובקשר לסעיף ב', שאת רוצה שהוא יצבור ניסיון -
נשמע שמה שמציק לך זה שאת המובילה ויודעת מה צריך לעשות והוא לא?
אז זה לא לגמרי אותו דבר, אבל מצרפת לך פה קישור לתגובה שכתבתי לא מזמן בעניין דומה על הובלה.. אולי זה קצת יעזור 
והוא התלמיד
"הוא מדהים. היה לו כזה רצון להשקיע. ממש תלמיד חרוץ..."
כאילו מהמם שאת לוקחת את זה לחוויה טובה חחח
אני בעד לגמרי. ומסכימה איתך. גם אני רואה בזה הרבה יתרונות...
אבל כאילו בפועל בואי, שיש פערים כאלה, לרוב אולי זה נחמד אבל חתונה פחות...
אז אין ככ יותר מדיי מה לעשות
את לא יכולה להקפיץ את הבן אדם 5 שנים קדימה נכון? חח
וגם אם כן יכול להיות שלבנתיים את תקפצי עוד איזה 5 שנים. ואז שוב פערים.
אם בהרגשה הוא מרגיש לך ילד, אז זה לא יעזור כמה שתכילי, זה פשוט לא יעבוד.
ואני לא נגד. הוא יכול להיות קטן ממני בהרבה אבל בהרגשה הוא ירגיש לי בוגר וברמה שלי.
הכל קשור בהרגשה. לכן באמת אני לא פוסלת על סמך גיל... אלא כל מקרה לגופו
אם כי מצד ההגיון ברור שיש פערים...
כמו כל מקצוע בחיים שאין ניסיון עושים טעויות, זה חלק מהלמידה
זה הבשלות
זה היכולת להבין מה אני רוצה
זה היכולת להחליט ולהיות שלימה עם ההחלטה שלי
ולהסתכל על אז והיום, אם רואים שינוי לטובה זה אומר שהתקדמתי...
(אני לא צריכה להגיד לך את זה חח את יודעת טוב ממני)
ובעצם גדל עם השנים מבחינה פזיולוגית
אבל מבחינת ההתפתחות הנפשית/רגשית נשאר באותו מקום...
1) לדעתי זה טוב שהוא לא הסתכל על בנות אחרות לפניך
זה מחמיא לך כאישה
2) מצד שני, אם האופי שלו ילדותי ולא בוגר מספיק - זה לא משנה עם כמה בנות הוא יצא
(יש גם כאלו בני 30 ומשהו - שנפגשו עם מליון - ש"תקועים" ועדיין ילדותיים ולא בוגרים באופי שלהם וקשה להתקשר איתם)
ואם אינך מחבבת את אופיו - כדאי לנסות עוד כמה פגישות לבדוק עד כמה זה דוחה אותך
אם ממש דוחה הילדותיות שלו - תורידי
את צריכה מישהו שלפחות קצת זורם וכיף איתו
בהצלחה
אבל פחות חכם ממני,
אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.
חכמה (בבגרות במתמטיקה 98 5 יח'ל)
אינטלגנטית,גם בשכל
נפגשתי עם בחור שהיה נראה לי ממוצע לא יותר,לא הרדיש לי אינטלגנט יותר מידי אבל הוא היה ממש חמוד🙂.
וכן אני מעריכה ממש אנשים חכמים,ואנשים שפחות חכמים יורד לי מהם ממש...
התחתנו,ולמדתי המון דברים המון.
זה לא שהוא פחות חכם,הוא נביע אחרת את השכל שלו,הוא לא מוציא את האינטלגציה שלו בצורה אחרת לגמרי.
מנטליות שונה ממש משלי,
דרך אגב הוא גם היה צריך ללמוד להעריך את השעל שלי,זאת לא היתה נקודה שממש היתה ברורה לו.
אבל מה שהיה חשוב והכי קריטי בסיפור הזה ששנינו למדנו ענוה,שנינו למדנו להעריך תכונות אחרות בקשר,שנינו למדנו לכבד אחד את דעתו של השני,כי פשוט המח שלו חושב אחרת משלי ואולי כדאי לשמוע דעה אחרת.
למדנו להעריך תכונות שלא קשורות לחכמה אלא למידות,בסופו של יום את חוזרת הביתה את רוצה מישהו שיחבק אותך ויחייך אליך ולא מישהו שיפתור את תורת הקוונטים.
למדנו למצוא תחומי עניין משותפים שלא ממש קשורים לשכל
למדנו ביחד על החשיבות של עבודה זוגית והבנו שיננו(אנחנו חכמים,לא?)את החשיבות להשקיע בעבודה זוגית סיזיפטית ואין סופית וגם להנות ממנה.
ואני חושבת שזה מה שחשוב בתכלס.
המלצה שלי תנסי לראות מה יש בכם מעבר לשכל
בהצלחה
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...
מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
היום הרבה יותר סביר שיש חוק וסדר ופחות יקרה משהו.
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן.
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?
לא נשאר הרבה זמן ביום אחרי זה😬
