דרום-קוריאנית שתקועה בצפון:
"אל תהיה מודאג בגלל זה, ללא ספק לא אספר לאיש. אני אסבול ממחלת השכחה כשאחזור"
חייל צפון-קוריאני שצופה בדרמות דרום-קוריאניות:
"נכון, היא אומרת את האמת.
אם אתה צופה בדרמות מדרום-קוריאה,
תשעה מתוך עשרה סובלים ממחלת השכחה.
זאת מחלה נפוצה במדינות קפיטליסטיות."
חיילים צפונבונים שנוכחים גם בחדר:
"האם זה כך?"
"בגלל שהם שותים יותר מדי קולה אמריקנית?"
"זה די מרתק. "
בדוק.
אני הוכחה לכך
אבל הקולה זאת כבר בעיה אחרת בלי קשר
מי שותה בכלל את הדבר הזה
גיסה של ההיא בכנסייה:
"אלוהים יקר,
אני מתפלת שבעלי יקבל את התפקיד שהכנת עבורו כיורש של התאגיד,
במהירות האפשרית.
תרשה לו בבקשה לזכות בכבוד הזה.
אנא אלוהים, תגלה רחמים
תן מנוחה שלמה לאלה-"
מישהו שהקיום של הנעדרת מאוד קריטי למשרה שלו:
"אלוהים!
לא.
זה לא נכון. זה לא יכול להיות.
אנא עזור לה לחזור בריאה ושלמה.
אנא שמור עליה מפציעות.
וכמובן, שמור עליה בחיים.
תאפשר לה לחזור הביתה"
הגיסה:
"אלוהים, זה לא המקרה שלי.
אלוהים, אני יודעת שאתה בצד שלי"
ההוא:
"האם אתה שומע אותי?! אלוהים!!"
מזעזע העניין
שתי העזרות מעורבות
באיזה קטע
🤭 למה לראות שוב כשיש עוד מה לראות? דו בונג סון המהממת כבר ראית?
על מישהי חזקה באופן יוצא מן הכלל שנראית תמימה לגמרי גם כשהיא מעיפה למלט נוכלים שמציקים לחסרי ישע
עלה שלכתבאמת מגזימים שם עם האורכים
בגלל זה אני כל הזמן מעלה את המהירות ולא מתחילה סדרות עם יותר משלושים פרקים
זה כבר מתחיל להיות מתיש להיות בתפקיד של המטיף מוסר, אבל אני נגעל מהמשפט שכתוב פה.
מדובר בגוי...
זה מה שמסנוור...?
היופי החיצוני...?
מה עם האופי שלו...?
מדובר בגוי...
איתו תרצי להתחתן...?
איכס, גועל, מצטער...🤮🤢
נכון, צודקת, אם ההסתכלות היא נטו חיצונית ולא בכלל בהקשר של מחוייבות וחתונה אלא רק המראה החיצוני שלו, זה עוד יותר מזעזע בעיניי...
למען האמת,
אם מסתכלים על הכיביכול חייל הזה במבט שיטחי,
הוא לא כזה אהמ נאה
הוא חמוד כי הוא קודם כל נחמד לאנשים אחרים
הוא לא עם מוח סגור כמו הרבה אנשים בסדרה
אין לו בעיה לצפות בדרמות דרום-קוריאניות בזמן שהוא אמור לשמור בעמדה בקוריאה הצפונית
הוא מסביר בנחת ובידע מושלם לכל האחרים שלא מבינים את הביטויים הדרום-קוריאניים שהנעדרת הדרומית הביא
בקיצור,
הוא לא חמוד בגלל החיצוניות שלו
תות"ח!אם הביטוי לא היה מכוון לחיצוניות, אז בסדר...
דהיינו אני כבר לא מזועזע, לא אומר שעדיין כשר, אבל בסדר...
רמב"ם, הלכות ע"ז פ"י הל' א-ד
"...."
"וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר: "ולא תחֻנם"- לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים. וכו'..."
ובאופן כללי זה עניין של תרבות, אל לנו ללמוד מתרבות המערב שדוגלת בדברים נוראיים ומעוותת את תפיסת עולמינו היהודית ערכית, ואני לא אפרט, אני מקווה בשבילך שאת מבינה לבד מה בעייתי בזה...
ואם כן, מבקש מחילה שלא הבנתי כראוי את דברייך...
נכון, ואסור לקחת את המשיכה המינית שתפקידה לבנות בית וחיים משותפים ולקחת אותה לדברים מגעילים שכאלו...
אם לא יצא מזה חתונה, אז לקחת את הדבר הזה לדברים שפלים כאלו זה פשוט מגעיל מבחינתי...
אכן, מכיוון שהוא גוי ואסור לך להתחתן איתו אז אל תדברי עליו בכלל בעניינים כאלו...
מכיוון שלא תצא מזה חתונה, אז זה הכי מגעיל מבחינתי להסתכל רק על הרובד החיצוני...
מה גם, שגם להסתכל ברובד חיצוני על יהודי זה לא טוב, אך זה עדיף מאשר גוי, גוי זה פשוט מחלחל ומגעיל אותי שכך מסתכלים עליו...
הוא לא אמור להיות האחד שלך...!!
אז אין טעם לדבר עליו...!
הוא אמור לדחות אותך באופן אוטומטי...!
בסדר, לא כולם ברמה כזאת שזה דוחה אותם באופן אוטומטי, אבל לפחות לא להסתכל ככה בפומבי ולדבר עליו כך, זה מגעיל...
מי זה בכלל שייקספיר
וזה רק כי היא הייתה אמורה להיות המנכ"לית של החברה ולא הוא
הוא לא מבין שההורים שלהם לא סומכים עליו ועל השני בעניינים האלה ולכן זה לא יצליח כל עוד היא חיה
כדרך אגב,
בלי קשר ליצור הנ"ל
חתונה חתונה!! 🥳🥳
מפגש נשים ואחוות אחיות סולידרית בביתה צפונבוני הכפרי הזמני של הנעדרת מהדרום
הנסיכה הנעדרת:
"אין לי ברירה, אתן יודעות."
האישה עם המעמד הכי גבוה בכפר:
"איי, היא בטח נמחצה שם בפיונגיאנג. מה קרה? האם היא משכה לך בשיער או משהו?"
הנעדרת:
"אומו, גם כאן אנשים מושכים בשיער?"
המעמד הגבוה:
"כשאתן נאבקות, את מושכת לה בשיער. מה עוד את יכולה לעשות?"
שאר הנשים בהשתוממות:
"נכון"
"אתן לא עושות שם את זה?"
"את חייבת"
"את צריכה למשוך לה בשיער"
"בדיוק"
הנעדרת:
"זה נכון. אנחנו באמת מאותו מוצא עדתי"
ארוחה נחמדת שמתיימרת להיות מסיבת פרידה
לא באמת
הדרומית:
"אני בטוחה שכולכם שמעתם, הפעם אני באמת חוזרת הביתה"
החייל שלא מחבב את הנוכחות שלה:
"מה שתגידי"
ההוא שצופה בסדרות דרום-קוריאניות:
"שוב תתני לנו מתנה?"
ההיא:
"אתה חושב שאני סנטה קלאוס?
אין לי אפילו מאה וון.
אני לא יכולה לתת לכם שוב מתנות,
אין שום דבר שאני יכולה לתת לכם"
הטוראי הצעיר ביותר בקבוצה:
"סנטה קלאוס? מה זה?"
צופה הסדרות בחשיבות יתר:
"לגבי סנטה קלאוס,
הוא איש זקן שיורד דרך ארובות של אנשים פעם בשנה-"
הצעיר:
"הוא גנב?"
ההוא עם הסדרות:
"לא. אי אפשר לקרוא לו גנב כי הוא משאיר מתנות"
הצעיר:
"הבנתי. האם זה אומר שהוא גנב צדיק?"
ההוא נאנח
הנעדרת:
"בסדר. תפסיקו לדבר על האם הוא גנב צדיק או לא"
צדיק הוא לא.
הוא מסיג גבול ונכנס לאנשים הביתה,
זאת כבר עבירה
הם יצאו לפיקניק פרידה וההוא שלא הסתדר איתה כתב שיר למאורע:
"שיר פרידה לאישה
כאשר דופקים מסמר,
המסמר נכנס לקיר.
כשהרוח נושבת,
אפרסמון נופל מהענף.
אבל האישה הזאת עושה את כל מה שבא לה.
היא לא מתה כשירינו עליה.
כשאנחנו מעבירים עליה ביקורת,
זה לא משפיע עליה.
הא הא הא
איזו עושה צרות היא.
אבל מאחר ואת עוזבת בקרוב,
תעשי לי טובה בבקשה.
תשמרי על עצמך.
אל תפצעי.
תחיי חיים טובים.
אל תשכחי אותנו.
אם תתפסי,
שלא תעזי לתת להם את השם שלי"
נסיכת האירוע:
"השם שלך יהיה הראשון שאמסור להם. תזכור מה אמרתי"
למסור ולמות
איזה כיף יכול להיות יותר מזה
איש נקמן אחד בשם אלברטו:
"בהתחלה חשבתי,
שאם אקבל חזרה את הכסף שאבי הפסיד, כולל ריבית, זאת תהיה נקמה מספקת."
מישהי בשם דן סאו שמקשיבה לדיבורים שלו:
"תמשיך"
הנקמן המסכן:
"מאחר שרימו את אבי,
זה צודק שאני אתנקם,
אבל מסיבה כלשהי,
זה לא הרגיש לי טוב,
זה רק גרם לי לכאב ראש.
מישהו אמר לי פעם,
שלהפוך למאושר זאת הנקמה האמיתית.
אז אחזיר את כל הכסף ואחיה חיים מאושרים בלי שום נטל,
זאת תהיה הנקמה האמיתית שלי, גברת סאו?"
דן:
"מי אמר לך את השטות הזאת?
אם מישהו יגרום לי לבכות,
אני אגרום לו לבכות עם דמעות מדם.
זאת הנקמה האמיתית."
ההוא:
"את באמת מושלמת"
ההיא:
"מתי תתנקם אם אתה מתבטל כמו איזה חלשלוש?!"
הכבוד העצמי ממש חשוב שם
כנראה לא שמעו על בריחתו של הכבוד מאנשים שרודפים אחריו
וכל הנקמות האלה,
איזה סיוט,
מי רוצה לנקום כל היום?
מה עם לשבת בשקט,
להירגע,
לנשום אוויר ולקרוא קצת ברנדון סנדרסון או רובין הוב ולא ההיא רולינג
מה עם קצת מנוחה בחיים
למה כל הזמן לרוץ למקומות לא נצרכים
החבו' עצרה לה לארוחת ערב באיזו מסעדה רנדומלית בקוריאה הדרומית
משום מה יש טלוויזיה עם מסך די גדול מול השולחנות והיא משדרת משחק כדור רגל בין לאומי בין יפן לקוריאה
קולות רנדומלים ברחבי המקום:
"אנחנו צריכים לנצח, נכון?"
"מה ל-"
"תסתכלו עליו!"
"הו, בחייכם!"
"מה זה היה?"
"מה אתה עושה?!"
"היי!"
ההוא הכיביכול אדיש לא חיבב את מה-שמה:
"על מה כל הרעש?"
הצופה בסדרות דרומיות:
"הם צופים במשחק כדורגל"
ההוא האדיש:
"איזה בידור מושלם"
הטוראי הצעיר של החבו':
"זאת תחרות בינלאומית!"
הלכאורה אדיש:
"היי, למי אכפת מתחרויות בינלאומיות?!"
החדש ההוא שכונה "מלשן":
"צ'י סו צודק,
אנחנו חייבים להתרכז במשימה שלנו,
שהיא להביא את סרן רי חזרה הביתה בשלום וללכת הביתה"
הצעיר הנואש:
"אבל זה משחק בין קוריאה ליפן"
האדיש, "המלשן" וההוא השקט מסתובבים בחרדה למסך:
"מה?!"
על המסך - [יפן: 0, קוראיה: 0]
"האדיש":
"לך! לך!"
שאר האנשים שבמסעדה "מעודדים" את המסך בחרדה:
"תמשיך לרוץ!"
"תרוץ כבר!"
"רוץ! רוץ!"
"תרוץ מהר יותר!"
"לך!"
"תבעט!"
ו..
אחד השחקנים הקוריאנים בועט את הכדור לשער
יש נקודה לקוריאה
וכל יושבי המסעדה -שאיכשהו בדרך לא דרך כולם בנים- קמים על הרגליים בקריאות שמחה
והנה לה אחוות גברים מעודדים ונמרצים שמאושרים על זה שמישהו שמשחק בשם המדינה שלהם העלה את התוצאה לטובתם
נחמד שהסינים, רומאים, מי-שזה-לא-יהיה,
הצליחו להמציא משהו שמאחד אנשים זרים לחלוטין
מסקנות העניין:
על מנת לאחד אנשים ולהפשיר את האווירה,
אפשר לתת להם לצפות במשחק ספורט קבוצתי רנדומלי בו למשתתפים יש הזדהות עם אחת הקבוצות.
כך יהיה ניתן לאפשר שיח חברי בין האנשים הזרים שהגיעו למקום אך לרגע
כתוב: "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת"...
זה כנראה שיוני של הפסוק....
כדרך אגב, מה ראשי התיבות של הניק שלך?
פשוט אני אומר את זה כל שבת בפסוקי דזמרא של שבת בבוקר, אז זה פשוט לי....
אלו לא בדיוק ראשי תיבות, אלא הלחם.
הלחם של המילים תותח ות"ח. (תלמיד חכם)....
אז כמובן.
ואם לא יהיו הגרשיים אז לא יבינו שזאת לא רק מילה אחת וכן... הובן.
חן חן לך על ההסבר
צופה הסדרות המאושר מתבונן בתמונת פולארויד שלו ושל המוערצת עליו בו כתוב משהו בסגנון "בוא ניפגש שוב" או WHATEVER
כל זה לבד בדד בחדר במקום לאכול ארוחת ערב
והוא כמובן מדבר לעצמו:
"בסדר ג'י וו,
בואי ניפש שוב!"
|נאנח|
אבל הדרך היחידה לעשות את זה היא באמצעות האיחוד..." -של שתי הקוריאות כמובן
העשירה דרומית נכנסת לחדר ואחריה שאר החבו':
"האם עשית היטב את השליחות שלך?"
המעריץ:
"סה רי, לגמרי הטעית אותי
איך הצלחת לרמות אותי בכזאת קלות?"
ההיא:
"לא ראית שעשיתי את זה -|מצליבה אצבעות|- מוקדם יותר בבוקר?"
המעריץ:
"מה זה?"
הטוראי הצעיר שבחבו':
"האימפריאליסטים האמריקניים עושים כך כהכרזה על זה שהם עומדים לשקר"
ההיא:
"זה נכון,
אז אפילו ששיקרתי, אלוהים יסלח לי"
מה זה השקר הלאלא הלז
ולמה כל הסדרה הזו מפוצצת במושגים שאין להם פירוש מטעם המתרגמת
"אימפריאליסטים" "קפיטליסטים" "אליטיסטים"
כל מיני מילים מפציצות שפוגשים רק בשיעורי אזרחות והיסטורי
מי זוכר את הדברים האלה אחרי המבחן
שו, עיזבו את זה
מי זוכר דברים כאלה לפני המבחן
בכפר קטן שעל גבול קוריאה הצפונית חוזר לו מפקד הביתה מבית הכלא
הבן:
"אימא! אבא מגיע!"
האם המודאגת יוצאת מהבית בטריקת דלתות ועוצרת בהלם למראה בעלה שנכנס לחצר קצת חבול אבל עם חיוך על הפנים
המפקד החייכן חושב שהוא יקבל חיבוק מאישתו המסכנה, אך לא כך הדבר
במקום לנוח לרגע מהחרדה הרי צריך להוציא על מישהו את העצבים, הלא כן
אז הנה המפקד המסכן מקבל עכשיו מכות מאישתו:
"אמרתי לך!
אמרתי לך שלג'ו צ'אול גנג (-היצור המטורף שהיה מפקד כלשהו ורצח הרבה אנשים) ** **** הזה יש עיניים מוזרות! ושאתה צריך להתרחק ממנו!
הבעל המוכה כבר לא מחייך כל כך:
"אני מצטער, אני טעיתי"
ההיא ממשיכה להרביץ לו:
"אמרתי לך!
אמרתי לך שנם סיק (-הבן שלהם) ירש מימך את המוח הסתום ושאסור לך להשתמש במוח שלך!"
נם סיק הקטן וחסר הטקט:
"היא צודקת לגבי זה,
קיבלתי את התוצאות הכי טובות כשניחשתי את התשובות,
לא כשהשתמשתי במוח שלי"
ההיא דוחפת אותו:
"אידיוט אחד"
אנחנו כמובן נגד ניחושים כשיש מוח
ולכולם יש מוח,
אז אין איך להתחמק מזה
ברור שמשתמשים בניחושים כשאין למוח מה להציע,
אבל סתם ככה,
לא באמת כדאי
באמצע הלילה, בלי שום סיבה, יצורים שנשלחו על ידי המטורף הגדול, ניסו לעצור את האישה והבן של "המלשן"
משום מה -בניגוד לפה- אנשים איכשהו אף פעם לא ישנים שם, ולכן יצא שהבן של המפקד הזעיק את אימא שלו החוצה בזמן שהיצורים ניסו לגרור את העוצרים לאיזו משאית פויה
העצורה המסכנה התחננה:
"תנו לי לבקש מחברה שלי לשמור על הבן שלי ואז אלך
אתם יכולים לקחת רק אותי
תנו לבן שלי בבקשה להשאר!"
היצור הגבוה:
"אמרתי לך שלא
תכנסו למכונית עכשיו!"
הבן המסכן בבכי:
"אמא שלי ואני לא נלך איתך!"
היצור המעט מלא מתכוון לסתור לילדון:
"פרחח קטן שכמותך!"
אשת המפקד מגיעה בזמן עם מחבט כביסה ובתקיפות רבה:
"עצור!
אני צריכה שתוריד את היד שלך"
היצורים מנסים להבין למה בערך כל נשות הכפר עם דברים מעט מאיימים ביד:
"מה זה?"
אשת המפקד:
"אה, כיבסתי,
אני אישתו של אלוף המשנה הבכיר מהגדוד האזרחי של המשטרה" -מפקד בקיצור 
ההיא שהיא כיביכול ראש הכפר או משהו עם מעדר קטן ביד:
"טוב, אני שתלתי צמחים,
השם שלי הוא נה וול סוק, אני ראש היחידה של האנשים כאן
לא יכולתי להתעלם מזה שמבקרים מבחוץ לא דיווחו לי קודם ושהם מנסים לקחת את השכנים שלנו נגד רצונם
זה לא נכון?!"
שאר נשות הכפר מתקרבות לאט לאט עם כלי הנשק המאולתרים אך המסוכנים מדי לכיוון היצורים
היצור הגבוה:
"השם שלי הוא ריו ג'אונג מין,
אני ממועצת ההגנה הלאומית" -שזה משהו מאוד נחשב בצפון ואף אחד לא רוצה להסתבך איתם
המתאספים מאבדים קצת את הביטחון אבל לא את הנחישות
אשת המפקד:
"באמת?
אם כך, תמסרו ממני ד"ש למא יאונג סאופ,
ראש מועצת ההגנה הלאומית
אנחנו מאוד קרובים"
היצורים מסתכלים אחד על השני והמלא עונה:
"בטח, אני אעשה את זה"
בסדר, בואו נלך"
אשת הכפר לגבים המנסים להתרחק של היצורים:
"דרך אגב,
מא יאונג סאופ הוא אחי,
הוא לא המנהל"
ראש הכפר:
"הם שיקרו לנו?!"
המתאספים:
"מי אתם?!"
"לעזא איתכם!"
אשת המפקד:
"האם מישהו יכול לעבוד במועצת ההגנה הלאומית מבלי לדעת את השם של המנהל שלו?"
המתאספים ברעש:
"את צודקת"
"זה לא יכול להיות"
אשת המפקד לעצורה המסכנה:
"מיונג סון, למה את עדיין עומדת שם?
בואי לכאן עם יו פיל!"
המתאספים:
"בואי הנה!"
"בואי!"
"זוזו"
"בואי וכולי"
היצורים מתחילים להבין עם מי המתעסקים
ואשת המפקד:
"לכו לעזה כשתהיה לכם הזדמנות,
אם לא תעשו את זה,
אני אביא את האלוף המשנה הבכיר בעצמי ואגרום לכם לשלם על התחזות לסוכנים ממועצת ההגנה הלאומית!"
היצורים הולכים ואנשים ממשיכים לקלל
אייש למה יש דברים כאלה בכלל בעולם
מאוד אהבתי את האחוות נשים של הכפר הצפון קוריאני הזה
למרות שלילה ובעצם אמורה להיות הפסקת חשמל,
כולן יצאו עם הכלים המאולתרים והשיבו את חברתן הביתה
זה ממש מקסים
יושבים להם אנשים בקוריאה הדרומית ומחפשים דברים רעים כדי להטיח בפני סרן רי הצפונבון ידוע שאיכשהו נעצר
חלק מהממצאים הם כל מיני סרטונים שצולמו בכלמיני מקומות
החדר נראה יותר כמו כיתה באוניברסיטה מאשר חדר ישיבות, מקדימה יש מסך עליו מוקרנים דברים ומצידו יש מנחה
המנחה לנוכחים:
"ניתחנו את הרישומים של הג'י פי אס בטלפון של רי ג'אונג היוק וגילינו לאן הוא הלך
בין הצילומים של מצמות האבטחה,
מצאנו כמה קבצים שימושיים"
על המסך מוקרן סרטון שמתיימר להיות משהו ממצלמות האבטחה
בסרטון רואים את סרן רי עומד בכניסה לקניון ומחזיק את הדלת לכל היוצאים שאיכשהו לא נגמרים
אחד הנוכחים שהוא כנראה הבכיר ביותר שואל:
" מה הוא עושה? האם הוא שוער או משהו?"
המנחה:
"הסרטון הזה עורר רעש לאחרונה,
הוא קיבל את הכותרת "נימוסים מדהימים של גבר בקניון בגנגאם"
צפו בו 35,020 פעמים והגיבו עליו ב-3,200 תגובות-"
הבכיר קוטע:
"לא לזה התכוונתי"
המנחה עובר לסרטון הבא
בסרטון הלז רואים ירידה תלולה מתחילה במדרגות -לא ברור מי המהנדס הכושל שמתכנן דברים כאלה
במדרגות נופלת אישה עם עגלה שממשיכה להתגלגל בירידה מהר יותר ויותר
כל הנוכחים קמים ממקומם בחרדה לשלום הפעוט,
אך אל דאגה, סרן רי שבדיוק יוצא משביל ליד, רואה את העגלה ועוצר אותה לפני שהיא ממשיכה לאבדון
כל הנוכחים הלחוצים נושמים לרווחה והבכיר שמנסה להבין מה הולך קצת נדהם מכמה מושפעים חבריו לצוות
המנחה שהוא כנראה גם איש יח"צנות:
"הוא נראה מאוד מיומן"
הבכיר מנסה להוריד את המתלהב לקרקע:
"הוא סרן בכוחות המיוחדים,
אסור לנו להמעיט בערכו.
דמיינו שהוא משתמש בגוף המיומן שלו למטרה אחרת.
יש לך משהו אחר?"
המנחה:
"כן אדוני"
בסרטון שלאחר מכן ניתן לראות את הסרן ניגש לעץ דקיק ומנסה להוריד בלון צהוב שנתקע בענפים הגבוהים ואיכשהו לא התפוצץ
העץ נמצא במעין חורשת-פארק ולידו יש שביל שעליו עומדים אם וילדיה, האם מנסה לנחם את ילדה ולילדה הקטנה השנייה יש בלון סגול ביד
כמובן שהחשדנים לא ראו אף פעם סמי הכבאי או משהו כי התגובה של הבכיר היא:
"מה הוא עושה?
האם הוא מעביר מידע סודי?
האם יש בפנים משהו?
האם זה פלאייר?" -גם אני לא הבנתי את העניין, מה הקשר עלון פירסומי למען למען
בזמן שההוא מדבר ניתן לראות את סרן רי נותן את הבלון לילדה הבוכיה והולך
המנחה נפעם מטוב ליבו של הסרן, והבכיר שרוצה כבר לסיים עם העניין:
"היי, תראה לי משהו אחר"
למנחה לוקח רגע, הוא מתעשת ומעביר לסרטון הבא
בו שוב רואים ירידה תלולה, רק שהפעם היא עלייה
בעלייה הזאת זקנה מנסה למשוך עגלה כבדה למראה לבדה, אבל
סרן רי בא לעזרה, והנה הוא כבר הולך לאחור ועוזר לה בדחיפת העגלה במעלה הסמטה
הבכיר שכבר מיואש מנסה להבין מה עובר ושואל את המנחה פעור הפה:
"האם אנחנו בוחרים כעת את זוכה פרס המעשה הטוב?!
למה בחרת רק סרטונים מהסוג הזה?"
המנחה הנבוך:
"זה כל מה שיש לנו"
מצחיק למדי לראות את זה בפרק,
אבל אהמ, זה כמו מראה למציאות
נכון שלא אלול עכשיו או משהו,
ובכל זאת יש בזה לימוד לימודי ביותר
סרן רי הבדיוני לא עשה דברים כי ידע שהוא מצולם,
וזה ערך בהחלט גדול של אדם
ואני לא טובה בניסוחים אז כאן זה נגמר, YOU KNOE HOW להמשיך
המוטיב המרכזי,
הפסנתן,
אין פרק אחד שיעבור מבלי שלפחות שמונים אחוז ממנו עובר עם פסקול של פסנתר
באופן כללי כל המסר המוזיקאי הזה שניסו להכניס,
יצא מכל החורים זה לא ביטוי בשביל זה
ברור לחלוטין ששוייץ נתנה להם חסות כדי לפרסם את כל הטוב שבה
תעשו לי טובה
כמובן,
אין על הסטייל המרהיב של שתי הראשיות
הלוואי שהסטייליזם הזה ישרה על עוד אנשים בעולם הזה
ספויילרים:
אין חתונה בשום פרק,
ככה שאין טעם לחפש את השמלת כלה שלא קיימת
זה בהחלט עיצבן אותי כי בערך כל הסדרה עודדתי את הראשיים להתחתן ואייש זוג מעצבנים הם לא עשו את זה
לא ברור מה עבר בראש של התסריטאי
ההוא הראשי המשני, אלברטו,
מת
וזה כי אקדחים זה דבר כל כך אופנתי לירות בו בחליפת שני חלקים
ההיא הראשית המשנית, דן סאו,
לא תתתחתן לעולם -לפי השמאנית והרוח שהשתלטה עליה
לפי דן, "להיות רווקה זה אופנתי"
בסדר בסדר, תמשיכי להרגיש אופנתית גם ברוסיה הקרה ומעניין מה יקרה כשתגיעי למשבר גיל הארבעים בלי אף אחד לידך
האח שהיה אמור להיות הכי חכם -בהתחשב בסטיגמת המשקפיים
יצא הכי טיפש
הוא ואישתו הנאמנה והנבגדת נעצרו ונשלחו לכלא על כל מיני מעשים ניבזים ועל הרצון להרוג את הראשית האדירה
אף אחד מהחבו' לא עבר לקוריאה הדרומית,
וזה מוזר בהחלט בהתחשב בזה שהם כל כך אהבו לשהות שם
עדיין מעצבן אותי ששני הריים האלה לא התחתנו
יצורים בוגדנים
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
