בשביל זה הוא יצא מהכלא?
בשביל עשר שנים ריקות?
ברור שכל יהודי הוא חשוב, ואין לי כעס עליו חלילה,
רק תמיהה.
עשר שנים הוא משוחרר ומה הוא עשה עם החיים האלה?
חיי חירות
הוא בחר בהם משהו אמיתי?
אנחנו הוצאנו אותו משם, יחד עם עוד כמה שונאים
ויתרנו על הנקמה, על הצדק
מאסיר מאחורי סורגים
הוא נהפך לאסיר תודה
כאילו, גם אנחנו אסירי תודה כלפיו
ואני מבינה שזה קשה להתעצם ולכוון את הכוחות למקומות טובים
אבל לפחות-
תוכיח לנו שהוויתור שלנו היה שווה אותך.
תראה לנו שלא טעינו
תראה לנו שאכפת לך.
כדי שזה יהיה שווה- זה לא אינטרס אישי
זה אינטרס לאומי
שכל ישראל ערבים זה לזה
ושלא מוותרים על אף אחד.
בשחרור של האלף מחבלים
אמנם שחררנו אח אחד
אבל גרמנו למותם של עוד רבים.
לא יודעת מי אשם
אבל כדאי קודם לדאוג לביטחון ולחיים של היהודים בישראל לפני שדואגים ליהודי באוקראינה (שזה גם חשוב מאוד!)
לעניות דעתי העניה באמת.
ולא משקף מציאות ושגרה של החיים כאן
ולא באתי להתווכח
רק לומר את מחשבותיי
פשוט בלי לתקוף אחרים אולי..
אני חושבת שזה הרתיע נשים לצאת עם "גלעד שליט", ההוא שהיה אסיר,
וחוץ מזה יכול להיות שצריך חופש נפשי
אבל יכולה להבין אותך
פשוט תשמחי בזה 
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
