אני ממש חייבת להפסיק לפחד מכל הודעה כזאת שמבקשים לדבר איתי.
למרות שהתגובות שלי כבר באמת פחות קיצוניות מפעם..ברוך השם.
ניסיתי לשלוט על המחשבות היום ולהבין שאני באמת באמת לא פושעת ואני בסדר אבל בפנים בפנים,רק חיכיתי שהיא תענה ותסביר למה היא התכוונה בזה שהיא רוצה שנדבר.
הלב שלי היה בשמיים.
והיא בכלל רצתה לדבר איתי על שנה הבאה ולהציע לי תפקיד,במקום לעזוב.
למרות שאני חושבת ששנה זה מספיק.

מפחיד לי ההפתעות האלו.
לעולם אל תגידו לי,"אני צריכה לדבר איתך" ותפסיקו בלי להגיד על מה.
עד שאתם מסבירים לי מה הדבר הככ פשוט שאתם רוצים לדבר איתי,הלב שלי מטייל במחשבות וחרדות ודמיונות שאלוהים יודע.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת