אני אישה ערביה
אני יכולה ללכת לאוניברסיטה
אני יכולה להיות רופאה
אני יכולה לרוץ לכנסת(?)

בגלל
שאני גרה בישראל

@חצילים

תרצה להחכים אותי?

ולא, אף ערבי כאן לא עומד בהם. אולי מיעוט לפי חלק מהדעות.

את הדגש וההסברה הבנתי, ועל זה אני קובל. אנחנו נגררים למגרש הערכים הגוים ומשחקים בו, במקום להיות נאמנים לדתינו וגאים באמונתינו.

לגבי החצי השני של הודעתך, תרשה לי להפנות אותך ללמוד קצת את הסוגיה לפני שאתה מכריז בביטחון "דמגוגיה ודחיפת דברים בשם הדת". קצת ענווה לא תזיק אף פעם.

ואם קשה לך לראות דעות שונות - תהיה חזק

שכוייח...

מה שבטוח, כמו שנשמה כללית הסביר יפה שההגדרה 'גר תושב' לא חלה עליהם לדעת רוב מנין ורוב בנין של הפוסקים (ואע"פ שהדעות הפוליטיות שלי כנראה הרבה פחות ניציות בעניין מנשמה כללית, מבחינה הלכתית אני לגמרי איתו).

הפתעת השנה מבחינתי. ברצינות

רק תסביר שניה, אם אתה מסכים איתי הלכתית - איך אתה לא תומך במימוש של זה פוליטית?

"אפילו" (יש יותר ניצים ממנו, אבל הם לא בכנסת) בן גביר אומר מעל כל בימה שאין לו בעיה עם מי שנאמן למדינה.

ואפילו את"ל שזו התבטאות פוליטית, הרי שיש בסיס מאחוריה - כי מה לעשות מבחינה מעשית זה רחוק ולא שייך. 

כלומר אתה אומר שאנו פשוט אנוסים? כמו שאנוסים על אינספור מצוות אחרות?

השאלה על מי בדיוק מוטל החיוב, ופה אנחנו כנראה נהיה חלוקים בגדר ההלכתי של המדינה, ואין לי זמן לזה עכשיו

באופן כללי - יש איסור לתת לגוי לגור בארץ אם הוא לא גר תושב  שמקיים ז' מצוות.

ולפי חלק משמעותי בראשונים - גר תושב הוא לא רק מי שמקבל ז' מצוות, אל אמי שקיבל אותם בפני בי"ד סמוכין.

ולפי הרמב"ם - לא די בכל זה, אלא צריך שמחשבתו תהיה שהוא מקבל אותם "על פי מה שציוה ה' את ישראל ביד משה"

ויש צדדים שצריך גם שיכיר בזה שאנחנו העם הנבחר.

הערבים - בכל שלושת השורות האחרונות בוודאות לא עומדים, ורובם המוחלט ככל הנראה גם לא עומד בשורה הראשונה.

מי שלא עומד בקריטריונים - צריך להיות מגורש מהארץ. ואם מסרב - אז מגורש בכח, ויכול גם להגיע לדידי חיוב מיתה.

כל זה עוד רק בגבולות ההלכה היבשה.

כמובן שמעבר לזה גם כל בעל שכל ישר אמור לדרוש שיקבלו את ריבונותינו וקל וחורמ שלא ינסו לרצוח אותנו - וזה אפילו אם הוא לא מאמין בתורה בכלל.

וכמובן, צריך גם לדון מה פירוש "מקבלים את ריבונותינו".

והפסוק שציטטתי אומר דבר פשוט: בכל סיטואציה שנשאיר אותם בארץ בניגוד למה שהיה ראוי, לא יעזרו לנו כל החלומות באספמיה והדמיונות על "שלום" ושאר ירקות. כל מי שנותיר - יהיה "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם וצררו אתכם". 

לתשומת לב מי שלא מבין מדוע אין שלום ולמה כל מה שניתן להם לא יגרום להם להפסיק לרדוף אותנו

אה, ולגרש כל מי שמנסה לרצוח יהודים.(מבחינתי שיהיה חוק שיחול גם על יהודים, תחיי הפרופורציה).

לא מסכים.

ברור שעמ"י עצמו לא דורש מהם, ואל רק כי "קשוט עצמך תחילה" אלא כי את המצווה הזו בעצמה הוא לא מקיים, כמו מצוות אחרותץ.

אבל כשומרי תורה אנו יכולים ואמורים לדרוש את מה שהתורה דורשת. וודאי.

פתרון זמני? לכל הפחות כמו שכתבתי - מה שהשכל הישר מורה - לא לאפשר לאף אחד שנגדנו. על כל המשתמע מכך.

ומדהים שאתה רואה בגוים אדוני הארץ - שאנחנו גוזלים אותם.

שמעתי שמחפשים עובדים בשוברים שתיקה. תרצה להתנדב?

איך בעל שכל ישר יכול להגדיר המון רצחני כזה כגר תושב. לא ברור.

"לא יכולים להפסיק את ההתבייכנות"

להאשים את הקרבן ולהגיד שמי שמוחה על העוולות שעושים לו

 הוא המתייפיף כל כך נורא.

והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם... - צעירים מעל עשרים

מי שבונה על משהו אחר - גוזר על עצמו חיי "תוחלת ממושכה מחלה לב"

אכשר דרא

כי אם אנחנו האוקיינוס, ובאמצע אתם עם השפיות שלכם, אז אתם באי-שפיוּת, מה שהולם במיוחד...

זה דרש...

הוא עקץ אותנו שהוא השפוי ואנחנו המשוגעים, אז אנחנו החזרנו לו באותו מטבע עוקצנית, אין צורך להתרגש מכל עקיצה...

סבבה...

התמונה הזו מרגיזה ישראלים באותה מידה שהיא משתיקה אנטי-ישראלים.

ואם היה שם גבר ערבי, זה היה הרבה יותר מוחץ.

את שני הצדדים.

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.