בעיני, אנשים שלבושים "זרוק" זה עושה תחושה של חוסר סדר ואסתטיקה, לא נעים. (לי אישית)

כל הג'ננות שדיברת עליהן, מכירה מקרוב ושוב, בעיני זה נראה כמו מן קריאת מצוקה של חוסר תשומת לב... 

ומה שכובש את הנוער בסגנון הזה הוא ה "מוחצנות" והמשיכה אל דבר לא רגיל. אני אישית רואה בזה משהו מסכן. 

כי בכך מושכים עינים של המון אנשים, זה לא נוח בעליל. אבל יש נוער שנהנה מהעניין, שיערב להם.

אני תומכת בלבוש אלגנטי ליום יום, מוקפד ומסודר. בחורף זה קצת שונה, עם הרוחב של הבגדים, הפרוות, ההנעלה ואביזרים, אבל הרעיון צריך להיות שקט, אלגנטי, מסודר ונקי.

ככה הכי יפה, צריך להתלבש כדי להיות לבושים. וכדי להנות מהלבוש, ללבוש מה שהאדם עצמו מתחבר אליו, אבל למשוך עיניים של אנשים זה לא משהו שאדם אמור לאהוב, אלא משהו שאמור לתקן.

מקווה שהבנתי את השאלה

תודה ל @הרמוניה על הנושא. חשוב מאד.

ויש הבדל בין "מותגים" ל"מתוקתק".

ממה שריאתי מותגים מסתכמים בהדפס של החברה הממותגת שכנראה מצדיק דרישת פי 3 מהמחיר שהיה בלי ההדפס הזה. (לא מספיק שמשלמים להם כ"כ הרבה גם צריך להיות פרסומת חיה בשבילם?)

המותגים האלו שראיתי הם בעיקר על בגדי ספורט, לא על סגנון אלגנטי.

וגם אופנה כבר מזמן לא דבר שהאדם הממוצע ילבש. רק מפורסמות ילכו עם נעלי עקב מגוחכות, ובגדים חתוכים בגזרה הזויה, וגם זה רק להופעה ולתמונה באינסטגרם ומיד יורידו אותם ויחליפו לבגד נורמלי.

מצאתי תמונה מחיפוש גוגל פשוט של המילה "אופנה" אפילו הבגדים האלה נראים די צנועים, אבל משהי תגיד שהיא היית לובשת אותם? או שהיא ראתה משהו בחיים האמיתיים שילבש משהו בסגנון הזה?

ואם את מתכוונת לדברים שבאמת נפוצים אצל אנשים אמיתיים, כמו חצאית מכופתרת לכל האורך, שרוולים נפוחים, ז'קט ג'ינס, ודברים כאלה, אני לא רואה מה הבעיה, שכל אחת תלבש מה שנראה לדעתה טוב (וכמובן עומד בכללי ההלכה) 

ואולי גם את הקיצונית משמאל...

יש הבדל בין "נראה טוב" ל"נראה טוב עליי"

השאר יותר מתאימים אינדיבידואלית, איש איש וסגנונו.

אי לא אצא ממש ככה, כי זה לא ממש צנוע, אבל הגרדרובה שלי היא הסגנון הזה בערך.

ארון הבגדים שלי, משהו כזה.

https://www.milononline.net/do_search.php?Q=%E2%F8%E3%F8%E5%E1%E4

זה קישור מתוך מילון עברי - עברי

גם זו עברית טהורה וזכה.

הרגתם!

ולמדתי מהסביבה שלי...

טוב, אולי רק צפוניים משתמשים בזה

וממה שיצא יצא זה רק "אני חייבת לקנות עוד בגדים יש לי רק משהו כמו שישה סטים ליום יום"

תראי איך היא תדגל

רק משהו כמו 300 שקל, ואני לא מצליחה למצוא עבודה.

ביום הראשון של החופש הלכתי לקניון בעיר שלי ועברתי חנות חנות ושאלתי אם הם צריכים עובדים, רק 3 חנויות מתוך כמה עשרות לקחו את הפרטים שלי ואני די בטוחה שלא הולכים לחזור אליי.

במקרה הנדיר שאני מצליחה לגרום אימא שלי לעצור בחנות בגדים אם אני מוצאת משהו לפני שפגה לה הסבלנות זה בעיקר שמלות שבת.

נתקלתי בכתבה הזאת, עולם האופנה בהלם: האם זו קולקציית הקוטור הכי מכוערת בהיסטוריה? יש שם בגדים באמת פחות צנועים, אבל קורעים מצחוק.

הינה דוגמה צנועה למהדרין:

כ"כ צנועה עד שבלי הכיתוב זאת יכולה להיות שמלת כלה של נשות הטליבאן (כמובן בתוספת עוד איזה 5 שכבות לפחות, כולל כיסוי פנים  

בין הדברים ההזוייים כאן הוא שבקושי רואים נעל עקב מבצבצת, מה הקטע לשים נעל לא נוחה אם בכלל לא רואים אותה מתחת לשמלת המקסי?

עוד יותר שאין אפילו פתח של שרוולים והידיים שלה כנראה קשורות כמו כתונת משוגעים.

אני חושבת שזה קורע מצחוק

גם את שמת לב לנעל? חח

מלחיץ הקטע עם הידיים... כאילו אם היא נופלת זה כמו נחום תקום כזה...

(כמובן אם יצבעו אותה בשחור, נראה לי הצבע הוא המגבלה היחידה כאן)

שהסמינר יתפוס אותך הולכת ככה לאירוע ולא ימצא בזה בעיה?

ככה אני עושה, בנתיים מלקטת מלא שמלות וכל מני, היא מחפשת לאיטה אולי משהו שיתאים לה, ללא מוצא, ואחרי כמה דקות אני שבה עם כמה שמלות, והיא בוחרת כל מה שנראה לה, וזהו

יוצאות מאושרות ובידיים מלאות

ואם את רוצה אני יכולה לסדר לך עבודה בעיר שלי...

יש פה הרבה משרדים.

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי