ולדבר עם ה' כאיש אל רעהו. זה אפשרי לגמרי

נכון זה מורכב.

מי שיכול לצוות אותך על 'ואהבת' או על 'לא תירא' או על אישתו נידה שהיא כאש בנעורת יכול לצוות גם על כוונת הלב

זה רק שהתפילה היא בנחת בלא התאמצות, אחרת לא אפשרי עבורי לפחות

תפילה זה עבודה! עבודה שבלב.

תתאמץ! שיהיה בנחת

"רפאנו השם ונרפא!!!!!!! הושיענו ונושעה!!!!!!!!!!"

באותם רגעים של הבקשה וההתאמצות אני כל כולי מרוכז במילים ולא יכול לפנות את מחשבתי לתת את ליבי שהקב"ה שומע ומאזין לי אני פשוט מתפלל...

לעומת זה כשאני מבקש בנחת ולא בתחנונים כרש המבקש בפתח כן נשאר לי מקום רווח במחשבה לאמר שהקב"ה מאזין לי ממש

אתה זועק ושופך נפשך רפאינו ה' ונרפא וכל כך מרוכז במילים ולא יכול לתת את המחשבה והלב לכך שה' שומע? אז ממי אתה מבקש? מהאוויר? מה זה 'אני פשוט מתפלל'? מה זה מתפלל???

המסילת ישרים מגדיר זאת שהאדם צריך לצייר ממש את הקב"ה ששומע ומאזין לו ולהרגיש את זה ממש ולדמין את זה בצורה מוחלטת, וזה לא יעשה רק בישוב הדעת.

ראה את לשונו והבן:

האחד שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל, אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו.

הפשט הכי פשוט בכוונה זה שה' שומע אחרת כל הבכי והנהי הכוונות והמחשבות העמוקות לא שווים כלום.

אגב גם הוא אומר שזה אפשרי במעט התבוננות ושימת לב  אם אתה לא מצליח אז כנראה משהו עקום. ולדעתי האמירה שלך 'באותם רגעים של הבקשה וההתאמצות אני כל כולי מרוכז במילים ולא יכול לפנות את מחשבתי לתת את ליבי שהקב"ה שומע ומאזין לי אני פשוט מתפלל...' מראה איפה שורש הטעות.

אתה לא מבין מה זה להתפלל 

עיין משנה ברורה סימן צח ס"ק א

לא על לעמוד מול ה'!!! כך לפחות אני מבין.

בכ"מ אני חושב שלהתפלל בדבקות בלי לחשוב ולהרגיש שה' שומע אותך זה תרתי דסתרי

(א) ועיין בפני יהושע ר"פ א"ע שכתב דאלו הכונות המבוארים כאן בשו"ע א"א לכוין בשעת התפלה רק קודם ובתפלה צריך לכוין פירוש המלות עי"ש:

רפאינו השם ונרפא אתה מדבר אל ה'

מה זה ברוך אתה ה בסוף כל ברכה וברכה?

בלי שהוא שומע? 

שונה מזו שכתב המסילת ישרים שאתה מצייר אותו לנגד עיניך שהוא מאזין לך

אחרת איך תסביר את המשנ"ב?

או שמא תאמר שהאמור בשולחן ערוך 'שכינה כנגדו' והאמור במסילת ישרים שהקב"ה נגדך ומאזין לך אלו שתי דברים שונים.

בעניותי יש כאן מחלוקת. נראה שהתכוונת ליסוד ושורש העבודה

ויש שזה מלך מלכי המלכים חוקר כל המחשבות אבל בעיקר נראה שדבריו הם על מה שכתב בסוף הסעיף " וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש."

אחרת מה משמעות פירוש המילות ברוך אתה ה?

אין משמעות אחרת מלבד שהוא עומד נגדך ומקשיב לדבריך.

מה שאי אפשר לכוון תוך כדי זה את ההקדמה - וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש.

כמו שכתב ביסוד ושורש העבודה דווקא לגבי הברכה ולא לגבי שאר התפילות והשבחים

כוונת המילות מה את ה מכוון במילה אתה

הכוונה בפירוש המילות ממילא גורמת לך לכוון שאתה מדבר למישהו אך זה לא כוונה נפרדת, המובא במסילת ישרים זה כוונה נוספת שאתה צריך לחבר יחד וזה הבעיה והקושי.

זה כמו שכל פעם שכותבים תגובה בפורום "מכוונים" שיש בנאדם בצד השני 

זה גורם לך לשקול מילים - מצוין.  אבל לא אמור להיות קשה

רגע, גם שאני מדבר עם חבר אני לא מדמין את ה'האזנה' שלו כלפי אני פשוט מדבר וממילא.....

לא שצריך כל רגע לדמיין

אלא שאתה מקפיד לשקול מילים וחושב מה להגיד מתוך הכוונה שהוא באמת נמצא ומקשיב.

כוונתך להסכים עם ה'מבקש אמונה'?

שמקשיב.

אבל אתה בתודעה שאתה מדבר למישהו

רק מוסיף (את הידוע),

שצריך לדבר בצורה שה"מישהו" הזה הוא אלוקים כל יכול שברא את כל העולם וכו' וכו' והוא רוצה לשמוע אותך.  

אלא שמתוך מילות התפילה נכנס לך לתודעה שאתה מדבר עם מישהו,

ולא שאתה צריך לדמיין את הקב"ה מאזין לכל מילה ומילה ומקשיב

עם זאת לדעתי המסילת ישרים דיבר על משהו יותר מיזה

יש דברים שהשתנו מהיום לפעם.

לדוגמא, בעיקרון הלכתית מי שלא כיוון בברכת אבות חייב לחזור לראש התפילה.

אבל, כתבו כבר (לא זוכר מי...), שכיום זה לא נוהג...

יכולת הכוונה של היום ויכולת הכוונה של פעם די שונה...

וזה מאוד מובן, כיום בגלל התפתחות הטכנולוגיה, תרבות המערב וכו'...יש הרבה יותר הסחות דעת, הרבה יותר בעיות קשב וריכוז ולכן גם יכולת הכוונה פחותה מפעם...

בקיצור, לענ"ד רמת החיוב יורדת וזה לא ממש כגדר חובה...

כמובן, מי שמצליח, תבוא עליו הברכה...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום