עד היום ב-00:30 בעז"ה בלנ"ד אסתובב פה, אולי קצת יותר או פחות, אחרי זה בעז"ה בלנ"ד אעשה הפסקה.

עד מתי, אתם שואלים...?

אז ככה:

מא' אלול למשך בערך שנה, דהיינו עד בין הזמנים, לא אהיה בפורומים.

באמצע כנראה שאגיע לבקר בבין הזמנים, אבל ככלל לא אהיה פה.

אפשר לתייג אותי בשרשורים עד אז, לשאול אותי שאלות, בלנ"ד אשתדל לענות על הכל, במסגרת הזמן הסביר והקצוב שיהיה לי...

היה לי לעונג להיות איתכם, באמת, אנשים מיוחדים, קשה למצוא כאלו אנשים, אנשים שיש להם דעה מגובשת, שמחפשים אחר האמת, והכי חשוב, לא נכנעים לשטויות של הפוסטמודרנה אלא מרימים ראש בגאון ואומרים את מה שצריך להישמע...!

תודה רבה לכולם על חיזוק דרכי ההשקפתית בשאלותיכם ובדיונים איתכם, ועל הענווה שקצת החדרתם בי והייתי כ"כ צריך אותה שלא תמיד אני צודק ולא תמיד מה שאני חושב נכון ואפשר גם לקבל מאחרים דברים מסויימים...

תודה על סיפורים, על שירים, על חוויות וכו'...

אזכור תמיד את הפורומים.

מתוך הפנקס של @תות"ח! לפורומים לפני עזיבות.

נ.ב. אני ו@רובין זה אותו אחד, מי שעדיין לא קלט...

הייתי מתייג אבל יש פה כ"כ הרבה אנשים שאני צריך לתייג, אז אסתייג מכך, בכל אופן, תודה רבה לכולכם על הכל...!

מצטער אם מישהו נעלב ממני או לקח את דבריי קשה, זו לא הייתה כוונתי חלילה להעליב או לפגוע באף אחד מפה, ואם כן, אני מצטער מאוד...

תודה ואשריכם ישראל...!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול