הבת שלי בת שנתיים וקצת, לא מדברת המון ובטיפול של קלינאית תקשורת.
מסתבר שבגן היא מתנהגת מאוד שונה מאיך שהיא מתנהגת בבית או עם הקלינאית שלה, היא יותר סגורה ופחות תקשורתית (עכשיו זו קייטנה וחצי מהילדים בקבוצה שלה חדשים. אולי זה קשור ואולי לא).
לפני כמה ימים בעלי לקח אותה למפגש עם כמה ילדים מהגן הקודם. הוא אמר שהוא שם לב שכשיש הרבה ילדים/אנשים היא נסגרת ויותר נצמדת אליו. הוא אמר שכל עוד היו 3 ילדים היא התרוצצה ושיחקה איתם, אבל ברגע שהגיעו עוד 2-3 ילדים (וכל ילד הגיע עם שני ההורים שלו, אני אחרי לידה אז לא הלכתי) היא פתאום הייתה יותר מסוגרת. הוא אפילו לא כל כך הצליח להסביר לי במה זה מתבטא בדיוק, פשוט אמר שנראה לו שהיה לה קשה כשהיו יותר ילדים.
יש מצב שזה סוג של חרדה חברתית כלשהי?
מסתבר שבגן היא מתנהגת מאוד שונה מאיך שהיא מתנהגת בבית או עם הקלינאית שלה, היא יותר סגורה ופחות תקשורתית (עכשיו זו קייטנה וחצי מהילדים בקבוצה שלה חדשים. אולי זה קשור ואולי לא).
לפני כמה ימים בעלי לקח אותה למפגש עם כמה ילדים מהגן הקודם. הוא אמר שהוא שם לב שכשיש הרבה ילדים/אנשים היא נסגרת ויותר נצמדת אליו. הוא אמר שכל עוד היו 3 ילדים היא התרוצצה ושיחקה איתם, אבל ברגע שהגיעו עוד 2-3 ילדים (וכל ילד הגיע עם שני ההורים שלו, אני אחרי לידה אז לא הלכתי) היא פתאום הייתה יותר מסוגרת. הוא אפילו לא כל כך הצליח להסביר לי במה זה מתבטא בדיוק, פשוט אמר שנראה לו שהיה לה קשה כשהיו יותר ילדים.
יש מצב שזה סוג של חרדה חברתית כלשהי?
וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...
