כנראה מטאפורה למשהו

בכל אופן,

אדם אחד, מוזר ביותר,

מצא חילזון ממוצע במקום לא שיגרתי שנקרא עלה

מה התגובה הכי מתבקשת מצידו אם לא להרים ביד את חלי החליזון האובד?

לצער הבמאי,

השחקן שמגלם את האיש המוזר לא היה יכול שלא לחוש סלידה מנגיעה בדבר הרכרוכי הזה

פעם פעם השנה

המוני חשופיות החליטו להשתלט על השקים הכתומים של המיחזור

ופעם פעם יצאת שנגעתי בדבר הזה

דחייה זו לא הגדרה מספיקה כדי לבטא את מה שמרגישים אחרי שנוגעים בדברים האלה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול