איך זה

איך זההרמוניה

שאני אוהבת את ה' אבל לא מרגישה שזה מחייב אותי לקיים מצוות?

כאילו התורה מאוד כן ולא כזה, אבל אין קשר קרוב ביני לבין ה'...
(פעם היה אבל זה נעלם)

הדברים באמת לא קשוריםחדשכאן

מה פירושהרמוניה

באמת עצם אהבת ה'חדשכאן

לא מחייב קיום מצוות
(לא באופן שאת חווה את זה..)

זה כמו עם אבא ואמאהרמוניה

אני יכולה לאהוב אותם אבל עדיין להתנהג אליהם לא יפה ממש... זה גם מוזר

ואיך זה מסתדר לך עם אבא ואמא?חדשכאן

ואולי אשאל אחרת, מה גורם לזה שזה יתאפשר?
איזה מקום תופס כל חלק?

אני קשורה אליהם לא משנה מה אני אעשה...הרמוניה

הם לא משתנים, רק אני
עוצמת הקשר תלויה בי- אם אני אתקרב הקשר יהיה חזק ואם לא הם ימשיכו פשוט להיות שם

אבל מצוות זה שונה... זה משהו שצריך להיות יותר רציני... האמונה בה' צריכה להיות משהו יותר נוכח ורלוונטי

לא הבנתי..חדשכאן

זה שאת קשורה אליהם, אז מה? בגלל זה את אוהבת אותם? לחילופין, יכול להיות ילד שלא אוהב את ההורים אפילו שקשור? עצם הקשר זו האהבה?

איך את עושה את ההתקרבות הזו כדי לחזק את הקשר?

ותסבירי: מה שונה במצוות?

(לא חושב שצריך לציין ובכ"ז.. אני שואל את כל זה כי אני חושב שזה יוכל לתת לך כיון. זה לא בקטע של להקשות עלייך..)

סיבכת אותי...הרמוניה

הם פשוט קיימים כמובן מאליו... האהבה נוצרה מעצם זה שהם חיים איתי, שהם קיימים לצידי....
אני מאמינה שילד שההורים שלו מתייחסים אליו רע יכול לכעוס עליהם רצח, אבל בלב הוא אוהב אותם וכואב לו שהקשר מתבטא ביחס כזה...
דווקא כי הם ההורים שלו והוא מצפה מהם לקשר טוב זה יכאב לו.
אז כן, עצם הקשר זו האהבה...
ואז יש מעבר, עוד סיבות לאהוב את מי שאתה יודע שדואג לך ונותן לך הכל ושהוא גם אוהב אותך... אבל אולי אנחנו לא מודעים לכל זה לגבי ה'...
ויש לי עוד שאלה: האם ה' פסיבי או אקטיבי? בשבילי הוא יותר פסיבי מאקטיבי ונראה לי שזה שורש הבעיה.
ה' הוא לא רק המספק וכל השאר תלוי בנו... ה' ביחסים אישיים איתנו והוא מתנהג אלינו באותה מידה שאנחנו מתנהגים אליו... המציאות שלנו תלויה ביחס שלנו אליו... וואו מגניב
שאלת שאלות טובות עזר לי ממש!!