נשמע כמו מישהי עם בעיה של שתלטנות.

זה ההבדל בין קרוב רחוקים, לעומת קרוב לבבות. מזכיר את הסיפור ששני תלמידים ממרכז באו לרב צבי יהודה לאחר סיפוזיון שהיה בקיבוץ, בו אנשי הקיבוץ הזמינו אנשים מכל ממגזרים שונים כדי לדבר על מה עושים בשעות הפנאי (כי מצאו שני נערים מעשנים וכולם בקיבוץ הזדעזעו!) . התלמידים הסבירו שהם לומדים אם יש להם זמן פנוי ואנשי הקיבוץ מאוד התרשמו. ואז ילדה קטנה שאלה אותם: 'אתם לימדתם אותנו הרבה, ומה אתם למדתם מאיתנו?'. הם לא ידעו מה לענות והייתה שתיקה מביכה עד שמישהו העביר נושא ושחכו מהשאלה. וכשסיפרו זאת לרב צבי יהודה, הוא הוא הוציא אותם נזיפה: שום דבר לא יכולתם ללמוד מהם? מהם עם מסירות הנפש שלהם? אהבת העם והארץ ? 

מהדברים שלך עולה גם חשיבות של היושר. אולי אם תצליחי להתמלא באהבה אמיתית אליה,בע"ה היא תצליח לצאת מהמקום השיקרי שהיא כלואה בו, ואז כל המחמאות הלא אמיתיות שלה יהפכו לרצון אמיתי לתקן לעזור ולחזק , שכ"א יבדוק קודם כל מה יש לתקן בעצמו, ומתוך הידברות כנה ולא מתנשאת.

מסכים לגבי החברה שהשינוי ייקח יותר זמן. 

תהיו אמיתיים. 

מרגישה שזה דווקא אנשים שבעצמם צריכים את כל המחמאות האלו, אז הם פשוט מנסים לבנות לעצמם תדמית כזו של נחמדים ומקסימים. 

פידבקים זה מעולה! להיות אדם נחמד זה חשוב! אבל כשזה נעשה באובר מודעות לזה, מרגיש מזויף.

אגב, הרבה פעמים זה מרגיש לי אותם אנשים שיצפו ממך לחשוף את עצמך, לענות בכנות כששואלים מה שלומך, לשתף ולספר להם עלייך. אבל כשזה ההפך? "הכל טוב ב"ה! הכל מעולה! הכל בסדר!".

קיצר תקשיבו באמת שאני אוהב אתכם לא פחות ואולי אפילו יותר אם תהיו אמיתיים איתי, גם אם החזות המושלמת קצת תיהרס

ולמה את רואה בזה צביעות.

מותר להחמיא, מותר.

מותר לעודד אדם על מעשה טוב, מותר.

מה רע? 

יכול להיות שיש מצבים של "לקקנות יתר" שכבר הופכת להיות דביקית ומעצבנת. והזכרת כאן משהו כזה, אבל לא נשמע שזו עיקר התלונה שלך. אז לא הבנתי מה באמת כל כך מרגיז, ובטח שלא למה לומר שזו צביעות.

יהיה לי עצוב אם בכל פעם שאני אחמיא למישהו הוא יחשוב שכל ההתייחסות שלי זה איך דברים נרשמים מבחוץ

(ולגבי זה: ** - צעירים מעל עשרים, הכוונה שמפריע לך שאני מנסה לדון בזה? להפסיק?)

אז יש כאלו שאם יחמיאו לך על השיעור תורה או החצאית הארוכה - את כן תקבלי את זה בטוב?

לפי מה יהיו ההבדלים? מה המדד שלך?

ואוקיי, מותר לפרוק, ואל תדאגי לנו... רק שזה החשיש אותי שאולי היה באלך פשוט לפרוק ואני סתם מנדג'ס לך. אני לא רוצה להציק.. רק לעזור (לפעמים אם מנתחים את המצב שלב אחרי שלב זה קצת עוזר, משחרר, מסדר...).

משפט כמו "המדדים הם בטבעיות וחוסר הרצון להחנף" לא עונים כלום. כי על זה גופא הייתה השאלה - מה המדד שלך קלבוע אם זה טבעי או רצון להתחנף?

בלי כוונה לפגוע, אבל הדוגמאות שנתת נראות ממש קלאסיות וטבעיות... לא מבין למה ישר לשפוט את זה בתור חנופה וחוסר טבעיות. (וגם מה הבעיה בכך שמישהי רוצה לעודד אותך ברוחניות.)

וכן, זה מדד מעניין, לפעמים יש ניגון כמו לילד קטן וזה מרגיז מאוד

אבל:

א. זה לא מרגיז בתור חנופה או משהו, אלא בתור המחשבה לדבר אלי כילד קטן

ב. גם כאן צריך לזכור שזה יכול להיות עניין של סגנון, וכהמשך למה שכתב בטוב טעם @חדשכאן. יש אנשים מוזרים קצת שזה הסגנון שלהם.. לא צריך ישר להניח שזה בעייה ביחס כלפייך.

ולא, לומר "אלופה" על שיעור תורה זה לא יחס של ילד קטן.

ולהחמיא על חצאית צנועה שהיא יפה כדי לשמח אותך זה ממש מעשה יפה ורגיש!

למה זה בעינייך חנופה? 

אבל לא חושב שזה חיסרון בה.

(וזה די מקובל, באופן כללי, ככה זה. וטוב שכך)

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה