מקדש של שברים

................
 

כְּשֶׁרוּחַ הָאֱמוּנָה אָבְדָה
הִתְנַפַּצְתִּי לְאַלְפֵי רְסִיסִים
תַּחְתַּי אֲדָמָה רָעֲדָה
יִבְּשׁוּנִי מַיִם חַיִּים

כְּשֶׁאֵשׁ בְּלִבִּי אָחֲזָה
נִשְׂרַפְתִּי עַד כְּלוֹת נִשְׁמָתִי
נִשְּׂאָה מִיָּדִי הַתִּקְוָה
בָּרְחָה יוֹנָתִי תַּמָּתִי

כְּשֶׁכָּל אַרְצִי חָרְבָה
הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי הַכְּרוּבִים
הֵם הִבִּיטוּ אֵלַי חֲזָרָה
מְלֵאֵי כְּאֵב וְרַחֲמִים

הִשְׁלַכְתִּי עַל הַר שֶׁל אֵימָה
לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי מִלִּים
כְּשֶׁלְּפֶתַע הִגִּיעָה דְּמָמָה
וּמְצָאתִים בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים

וְעִם כָּל שְׁאֵרִיּוֹת הַשְּׁבָרִים
בָּנִיתִי כֵּלִים חֲדָשִׁים
כָּתַבְתִּי שִׁירִים יְשָׁנִים
בְּמַשְׁבְּרִים מָצָאתִי א-לוֹקִים

רָאִיתִי מַרְאוֹת עֶלְיוֹנִים
רָאִיתִי שְׁלֵמוּת לְבָבוֹת
שַׂמְתִּי מַטָּרוֹת לִדְרָכִים
כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וְלִרְאוֹת

וְעִם כָּל נִסְיוֹנוֹתַי
רָקַמְתִּי בַּטֶּבַע נִסִּים
וּמִדִּמְעוֹתַי
בָּנִיתִי לִי בֵּית עוֹלָמִים

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול