פשוט תן לי לחיות את החיים שלי בשקט.
לעזאזל פשוט תן לי לחיות בשקט.
למה כל דבר כל כך מניפולטיבי וסוחט ריגשית ברמות קשות?
למה לעזאזל.
תן לי.בחייאת תן לי לחיות בשקט.
אני גדולה.
אני בסדר.
תסיר מימני קצת אחריות.אתה חונק אותי.חונק כל כך.
שחרר אותי כבר.
באמת שהחלום שלי זה לחיות בשיחרור.
אני מרגישה כבולה.
זה יהיה בכל דבר בחיים.
זה פשוט מתיש אותי.מתיש לי את הנפש.
שחרר אותי כבר.
וזה כבלים שלא רואים והם כבלים מתוקים ונוטפים דבש...אבל זה הכי מסוכן שיש כי מרוב שזה ורוד,לא מזהים סכנה.
אתמול חשבתי על זה,מה היה קורה אם לא היית כאן.מה הייתי מרגישה.
וואו הייתי מרגישה שיחרור.פשוט שיחרור.
למה הכל אצלך כזה,אךך מחליק ומפחיד והכל בפרצופים יפים.
אני אשכרה כמו אישה מוכה.
מפחיד אותי לדבר לידך כי כל מילה הכי פשוטה שלי,תהיה כל כך מסובכת אצלך.
רציתי אבא.נשבעת שרציתי.
אבל אתה פשוט מתיש לי את הצורה.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת